תביעה בנושא שזירת שיער בפניי תביעה קטנה ע"ס 32,600 ₪, שעילתה נזיקית בעיקרה: התובעת תובעת מהנתבעת להשיב לה סך של 7,600 ₪, שהינו סכום הכסף שהתובעת טוענת כי שילמה אותו לנתבעת בתמורה לשירות שזירת שיער בראשה של התובעת, ובנוסף נתבע בתביעה פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין נזק נפשי ועגמת נפש שגרם השירות הלקוי הנטען לתובעת. הליכים עיקריים בתיק ביום 25.2.13 הוגשה התביעה. יצוין כי לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים, אך לא צורפה חוות דעת מומחה כלשהי. ביום 25.5.13 הגישה הנתבעת כתב הגנה. גם לכתב ההגנה צורפו מסמכים שונים, אך לא צורפה חוות דעת מומחה כלשהי. ביום 24.6.13 הגישה התובעת כתב תשובה לכתב ההגנה. לכתב התשובה לא צורפו מסמכים כלשהם. ביום 25.8.13 נערך בפניי דיון הוכחות בתביעה. לדיון התייצבו כל הצדדים ועדיהם. בדיון העידו ששת העדים הבאים: מטעם התובעת - התובעת עצמה וכן אימה של התובעת; מטעם הנתבעת - הנתבעת עצמה וכן גב' מוהדיש מלסה, עובדת אצל הנתבעת, וכן גב' אסתר יאיר, לקוחה של הנתבעת, וכן מר רפי הינדי, העוסק בייבוא ומכירת תוספות שיער ועובד מול הנתבעת. הדיון היה ארוך וטעון מאוד רגשית בכל הנוגע לתובעת ולנתבעת. דיון ומסקנות לאחר שבחנתי בעיון וביסודיות את טענות ואת ראיות הצדדים, מצאתי לדחות את התביעה, בשל כך שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. ויובהר כבר עתה, כי אין בקביעתי זו כדי להוביל בהכרח למסקנה לפיה התובעת שיקרה חלילה בעדותה ובתביעתה. קביעתי בדבר אי-הרמת נטל ההוכחה ע"י התובעת משמעותה היא, שהתובעת לא הצליחה להוכיח, בראיות ובהגיונם של דברים, שגרסתה לגבי העובדות והטענות שפורטו בכתב התביעה מסתברת וקרובה יותר לאמת מאשר הגרסה הנגדית אותה הציגה הנתבעת. עיון וניתוח טענות הצדדים מלמדים, כי אלו הן המחלוקות העיקריות בין הצדדים: מחלוקת עיקרית בשאלה, האם הנתבעת התרשלה כלפיי התובעת, בכך שנתנה לה שירות לקוי ומזיק של שזירת שיער. מחלוקת משנה עובדתית בשאלה, מהו סכום הכסף הכולל ששילמה התובעת לנתבעת, כאשר התובעת טוענת ששילמה לנתבעת סך כולל של 7,600 ₪ ואילו הנתבעת טוענת ששולם סכום כולל של 3,735 ₪ בלבד. להלן אנמק את קביעתי בדבר אי-הרמת נטל ההוכחה ע"י התובעת: הוכח כי התובעת הגישה תביעה משפטית זו, מבלי להקדים לה כל דרישה או התראה לנתבעת. פרט לכך שהתנהלות כזו לוקה בכך שיש בה לכאורה משום שימוש פזיז מדי בהליכים משפטיים (מבלי לאפשר הידברות בין הצדדים ואולי אף השגת פתרונות שייתרו הצורך בהליכים משפטיים), אני מוצא שבנסיבות גרמה התביעה המשפטית להפתעה מוחלטת ואותנטית אצל הנתבעת, דבר שמעורר ספק מסוים לגבי טבעיות ונחיצות התביעה שבנדון. התובעת, שנטל ההוכחה מוטל עליה, לא צירפה כל חוות דעת מומחה להוכחת טענותיה בעניין הרשלנות וחוסר המקצועיות של הנתבעת ובעניין הנזק הנפשי המיוחד הנטען שנגרם לה כתוצאה מרשלנות הנתבעת. מדובר בעניינים שבמומחיות, שראוי היה שהתובעת תגבה אותם בחוות דעת של מומחים בתחומי המומחיות הרלוונטיים. לגבי הנזק הנפשי יוסף, כי התובעת מאשרת שסבלה מעניינים שבנפש עוד בטרם פנתה אל הנתבעת, כך שהדבר מצריך, ביתר שאת, חוות דעת של מומחה שיוכל להסביר את מצבה הנפשי המיוחד של התובעת וממה בדיוק הוא נובע. יצוין כי התובעת צירפה לכתב התביעה מס' קבלות של פסיכולוגית קלינית מהתקופה שלאחר המועד בו פנתה התובעת לנתבעת, אך בקבלות הללו צוין רק שהן הוצאו בשל "טיפול פסיכולוגי", ללא כל פירוט וללא כל יצירת זיקה בינן לבין הנזק הנפשי לו נטען בכתב התביעה. כמובן, שבנסיבות, אין בקבלות אלו כדי להספיק לביסוס טענת הנזק הנפשי שבכתב התביעה. התובעת העלתה בסעיף 10 לכתב התביעה טענה קשה כלפי הנתבעת, לפיה "בשל שזירת השיער ומשקל השיער הנוסף שהוסף, נגרמו לתובעת קרחות בראשה". אלא שבמהלך עדות התובעת בדיון בפניי חזרה בה התובעת לחלוטין מטענה זו, והדבר פוגם בגרסת ובמהימנות התובעת. בעניין השירות הלקוי, נותרה אפוא טענת התובעת הבסיסית לפיה תוספות השיער שנשזרו בראשה לא מתאימות לטקסטורה של שיער ראשה הדליל של התובעת (ראו שורות 22-24 בעמ' 1 לפרוטוקול), טענה שלא הוכחה. הוכח שהתובעת חזרה שוב ושוב אל הנתבעת, לאחר שזירת השיער הראשונה ביום 7.6.12, ואף שילמה סכומי כסף נוספים לנתבעת בפעמים הבאות בהן נפגשה עמה. מהלך דברים שכזה לא מתיישב עם טענת התובעת לפגם קשה בשירות אותו נתנה הנתבעת, שכן אין זה מדרכו של לקוח כה לא מרוצה לשוב פעם ועוד פעם לנותן השירות, ועוד לשלם עבור השירותים הנוספים. זה המקום לציין, כי לא שוכנעתי ולא הוכח בפניי, שבכל תקופת מס' החודשים שבמהלכה נפגשו הצדדים מס' פעמים, העלתה התובעת בפני הנתבעת טענות כנגד שזירות השיער שבוצעו ע"י הנתבעת ועובדיה. גם בכך יש כדי לסדוק את גרסת התובעת. מצאתי, שבעניין מסוים הנוגע למקצועיות הנתבעת, הייתה זו התובעת דווקא שחיזקה בעדותה את גרסת הנתבעת. כוונתי לכך שהנתבעת טענה שבמפגש הראשון בין השתיים לא נשזרו תוספות שיער בחלקו הקדמי של ראשה של התובעת, לאור המלצתה המקצועית של הנתבעת להימנע משזירה שם. והנה, בעדותה בדיון אישרה התובעת כי במפגש הראשון לא בוצעה שזירה בחלק הקדמי של הראש כי הנתבעת "פחדה שיראו את התוספות" (שורה 27 בעמ' 2 לפרוטוקול). בסופו של דבר בוצעה שזירה גם בחלק הקדמי של הראש, במהלך המפגש השני בין השתיים, וזאת משהתובעת עמדה על רצונה לשזירה זו, חרף המלצת הנתבעת. חשוב לציין, כי התובעת, בהמשך עדותה, סתרה עצמה כאשר אמרה "לא נאמר לי בפגישה הראשונה שלא כדאי לשזור שיער בחלק הקדמי". סתירה זו פועלת מן הסתם גם היא לחובת התובעת. כאמור, בין הצדדים מחלוקת משנה בשאלת סכום הכסף הכולל ששולם ע"י התובעת לנתבעת. אין חולק, כי התובעת שילמה לנתבעת סך מצטבר של 3,735 ₪ בכרטיס אשראי (סך של 2,500 ₪ ביום 7.6.12; סך של 735 ₪ ביום 11.6.12; וסך של 500 ₪ ביום 2.10.12). המחלוקת היא בשאלה, האם, פרט לסכומים הנ"ל ששולמו בכרטיס אשראי, שילמה התובעת לנתבעת סכומים נוספים גם במזומן. לטענת התובעת שילמה לנתבעת סך מצטבר נוסף במזומן של 3,865 ₪, ואילו לטענת הנתבעת התובעת לא שילמה ולו שקל אחד נוסף במזומן. גם בעניין זה מצאתי שלא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה: ראשית, התובעת לא צירפה כל אסמכתא על ביצוע תשלום במזומן, ולדבריה לא ביקשה ולא קיבלה קבלות על תשלומי המזומן. בנסיבות בהן קיים תיעוד מלא על ביצוע תשלומי האשראי ומשמדובר בסכומים נכבדים, תמוה שלא קיים כל תיעוד על תשלומי המזומן הנטענים; שנית, מצאתי את עדות הנתבעת לגבי אופן הגבייה והטיפול בכספים כאמינה וכסבירה, ולא שוכנעתי שעלה בידי התובעת להוכיח שהדברים אינם כפי עדותה של הנתבעת; שלישית, העדה המרכזית שהובאה מטעם התובעת להוכיח את ביצוע התשלום במזומן לנתבעת (אימה של התובעת) מסרה עדות שאינה מחזקת את גרסת התובעת, בלשון המעטה: לפי עדות זו העדה נתנה לתובעת סך מזומן רלוונטי של 15,000 ₪, שאינו דומה או קרוב כלל לסכום המזומן ששולם עפ"י הטענה. זאת ועוד, העדה מספרת כי נתנה לביתה את הסך המזומן הנ"ל רק בפגישה השנייה בין התובעת לבין הנתבעת, בעוד שעפ"י עדות התובעת עצמה כבר בפגישה הראשונה שולם גם סך במזומן לנתבעת, כאשר עפ"י עדות התובעת מקור הכספים במזומן ששולמו לנתבעת הוא הכספים שקיבלה התובעת מאימה. המסקנה הינה אפוא שקיימת סתירה בין התובעת לבין אמה בנושא זה. על רקע זה ניתן אולי להבין מדוע קראה התובעת בזמן עדותה של אמה קריאת ביניים לפיה אימה התבלבלה בעדותה (ראו הערת ביהמ"ש בשורות 24-26 לפרוטוקול). אי-קבלת גרסת ועדות התובעת בנושא זה של גובה הסכום ששולם ע"י התובעת לנתבעת, פוגם, מן הסתם, גם בכל יתר רכיבי גרסת התובעת, מאחר שמדובר בעניין מובהק של מהימנות. אציין את המובן מאליו, כי התובעת ייחסה לנתבעת מעשים חמורים [עבירות פליליות של העלמת מס ושל מתן עדות שקר בביהמ"ש (ראו שורה 16 בעמ' 4 לפרוטוקול)], ובדיעבד מתברר שייחוס זה נעשה ללא ביסוס והצדקה, ויש להצטער על כך. בנסיבות ונוכח ממצאיי עד כאן, לא מצאתי להתעכב על העדויות של העדים הנוספים מטעם הנתבעת, הגם, שאין ספק, שאין בעדותם כדי להזיק לגרסת הנתבעת, אלא להיפך. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בשיעור של 2,000 ₪, וזאת גם בהתחשב בכך שהנתבעת שילמה לעו"ד שהכין עבורה את כתב ההגנה שכ"ט של 1,755 ₪ (עפ"י הקבלה שצורפה לכתב ההגנה). ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לפני ביהמ"ש המחוזי בת"א בתוך 15 יום. נזקים לשיער / תביעה נגד מספרה