יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעות על פני גרסת התובעת, ומכאן שהתובעת אחראית באופן בלעדי לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהגת הג'יפ מהימנה ומשכנת יותר מעדותה של נהגת הפרטית. מצאתי שעדותה של נהגת הג'יפ מתיישבת באופן מלא ושלם יותר עם מכלול הראיות שהוצגו. ניכר מעדות נהגת הפרטית כי היא לא זוכרת או לא יודעת את מצב הנתיבים בכביש ובצומת המדוברים, ועדותה בעניין זה הייתה מבולבלת ולא עקבית. די אם אציין, כי גרסתה הבסיסית של נהגת הפרטית, לפיה במקום ישנם 3 נתיבים (מתוך 5 נתיבים בסה"כ) מהם ניתן לפנות שמאלה, כאשר מהתמונות הברורות שהוצגו ברור שישנם רק 2 נתיבים שמהם ניתן לפנות שמאלה. נהגת הפרטית לא העידה בצורה ברורה ועקבית, כאשר תחילה העידה שנסעה בנתיב השמאלי ביותר ואח"כ שינתה ואמרה שלא נסעה בו אלא בנתיב אחר. אני מוצא ממכלול הראיות, שבהחלט סבירה עמדת הנתבעות, לפיה נהגת הפרטית טעתה לסבור שמותר היה לה לפנות שמאלה מהנתיב בו נסעה (על יסוד הנחתה המוטעית שישנם 3 נתיבים לפונים שמאלה ועל יסוד הנחתה המוטעית הנוספת לפיה לנוסעים בנתיב השמאלי ביותר מותר לבצע פרסה בלבד ולא לפנות שמאלה לכיוון ת"א, בניגוד גמור לנצפה מתמונות הצומת), ובשל כך נגרמה התאונה. כלומר, נהגת הפרטית הייתה תחת הרושם המוטעה שלפיו נסיעתה שמאלה מותרת ונסיעתו של הג'פ ישר אסורה, ולכן ייחסה לנהגת הג'יפ נהיגה אסורה, בזמן שהיא עצמה (נהגת הפרטית) נסעה בניגוד למותר עפ"י מצב הנתיבים והתמרורים בכביש. מיקום הנזקים ברכבים תומך גם הוא בגרסת הנתבעות, ולא מתיישב עם גרסת התובעת. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות בסך 500 ₪. נטל ההוכחהמאזן ההסתברויות