תביעת פיצויים בגין תיק של אסיר שנאבד התובע הינו אסיר שמוחזק במשמורת החוק. אין מחלוקת לכך שביום 28.2.12 הובא התובע באמצעות הנתבעת לדיון בבית המשפט השלום בת"א. אין מחלוקת גם לכך שתיקו האישי של התובע שהונח בתא המטען של רכב ההסעה אבד. המחלוקת שבין הצדדים הינה היקף הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מאובדן התיק, אם בכלל. ביום 22.8.13 התנהל דיון בתיק. במעמד הדיון נשמעו עדויות וטענות הצדדים והוצעה הצעת פשרה. מאחר והצעת הפשרה לא התקבלה והתובע ביקש במעמד הדיון לזמן לדיון הבא, ככל שימשך הדיון, עדים נוספים - נקבע מועד דיון חדש. לאחר שניתנה החלטה לקביעת מועד דיון חדש הודיעו הצדדים שהם מוכנים שלא לקיים דיון נוסף ולהגיש סיכומים בכתב. סיכומי התובע הוגשו ביום 14.10.13 וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 28.10.13. טענות התובע: ע"פ הנטען בכתב התביעה ביום 28.7.12 (נרשם בשגגה ותוקן ל 28.2.12) הובא התובע ע"י הנתבעת לדיון בביהמ"ש שלום בת"א. התובע לקח עמו תיק אישי ובו מספר פריטים לרבות: משקפיים, שעון וארנק. התובע אחסן את התיק בתא המטען של האוטובוס - בהתאם לנהלים. במהלך החזרתו לבית הכלא גילה שתיקו אבד. התובע התלונן בפני שוטרי הליווי והתיק לא נמצא. באותו היום הוכן מזכר בעניינו ולמחרת הגיש תלונה מסודרת. טענות הנתבעת: מאחר והתובע טעה בתאריך האירוע בכתב התביעה ותיקן טעות זו לאחר מכן, הכחישה הנתבעת את המקרה בכתב ההגנה. לאחר שתוקן תאריך האירוע ע"י התובע, אישרה הנתבעת את העובדה שבאותו מועד אכן הובא התובע לדיון בביהמ"ש וכן שתיקו אבד (ר' עמ' 1 שורה 14 לפרוטוקול ומסקר מיום 8.8.13 - ר' נ' 1). לנתבעת טענות לעניין היקף הנזק הנטען וכן טענות לכך שבהתאם לתקנות בית הסוהר ופקודת הנציבות קיים איסור לתובע להחזיק את הפריטים שטוען שאבדו לו. דיון והכרעה: אחריות הנתבעת: אין מחלוקת על כך שהתובע אחסן תיק עם ציוד בתא המטען של האוטובוס והתיק אבד. מאחר והתובע הינו אסיר במשמורת החוק וכן מאחר ותיקו האישי של התובע היה בחזקת ובשליטת הנתבעת מהרגע שאוחסן בתא המטען של האוטובוס ועד שהתובע הגיע חזרה לבית הכלא, באחריות הנתבעת היה לשמור על התיק ולהשיבו לתובע. משלא עשתה כן, עליה לפצות את התובע בגין נזקיו. היקף הנזק: טוען התובע שבתיקו האישי היה ציוד אישי שהלך לאיבוד בשווי של 8,000 ₪ הכולל: משקפיים יקרות, שעון יד, ארנק, ספר טלפונים, עט, סיגריות וממתקים (ר' סע' 2 בכתב התביעה). הלכה פסוקה היא שהמוציא מחברו עליו הראיה ולפתחו של התובע נטל השכנוע והנטל המשני של הבאת ראיות להוכחת נזקיו. התובע עמד בנטל המוטל לפתחו והוכיח שהתיק אבד עת היה בחזקת ושליטת הנתבעת. לאור התרשמותי מעדות התובע, הנני מקבל את טענותיו שאבדו פריטים כעדות מהימנה. התובע הציג אישור רכישת שעון מיום 18.02.10 ע"י זוהר טל בסך של 1180 ₪. כמו כן, התובע הציג אישור אופטומטריסט מיום 22.7.13 שביולי 2009 רכש זוג משקפי ראיה בעלות של 5,000 ₪ (לא הוצגה כל קבלה/חשבונית מס). הנני מקבל את טענת הנתבעת בהתייחס לשעון, שהנ"ל נרכש ע"י הגב' זוהר טל ולא ע"י התובע. נוכח זאת שהגב' טל לא התייצבה לדיון ולא מסרה עדות לכך שהשעון אכן נרכש עבור התובע ומכספו, התובע לא עמד בנטל השכנוע והנטל המשני של הבאת ראיות לכך שלו הבעלות בשעון ולו הזכות לתבוע הנזקים בגין האובדן. אי לכך, איני מקבל את תביעתו של התובע ברכיב נזק זה. בהתחשב בזאת שהמשקפים נרכשו בשנת 2009 ולא הוצגה כל חשבונית מס/קבלה בדבר רכישתם ולאור אישור האופטומטריסט, הנני מעריך את שווי הפריטים שאבדו (לגביהם זכאי התובע לתבוע) ביחד עם התיק בדרך האומדנה בסך של 1,750 ₪. איני מקבל טענת הנתבעת לכך שאסור היה לתובע להחזיק את הפריטים שאבדו בהתאם להוראות הדין והפקודה כטעם לדחיית התביעה. התובע הציג בפני ביהמ"ש 2 זוגות משקפיים, ארנק ושעון יד. לשאלת בימ"ש כיצד התובע מחזיק את הפריטים האמורים למרות האיסור מלהחזיקם השיבה נציגת הנתבעת: "מה שכתוב בפקודה לא משקף מה שקורה יום יום". (ר' עמ' 3 ש' 2-3 לפרוטוקול). לא הוצגה בפני ההצהרה עליה לכאורה חתום התובע בכל הנוגע לשווי החפצים שיכול להחזיק ברשותו והאחריות עליהם. לא זו אף זו, אין להתעלם מהעובדה שהחפצים הלכו לאיבוד שלא בחזקת התובע אלא כשהיו בחזקת ופיקוח הנתבעת. לפיכך, גם אם חתם התובע על ההצהרה לפיה שווי החפצים שיכול להחזיק ברשותו לעניין היקף האחריות הינו עד לסך של 1,000 ₪, אין תחולה להצהרה האמורה במקרה הנדון, כאשר החפצים לא היו ברשותו עת אבדו. יתירה מכך, על הנתבעת ליתן דעתה למדיניות היד המתירה היא היד האוסרת הן מבחינת הפיקוח על החפצים שמוחזקים אצל אסירים בניגוד לדין כאשר הנתבעת מאפשרת זאת מחד גיסא אך טוענת להיעדר אחריות מאידך גיסא והן באמצעות מתן האפשרות לרכישת מוצרים מהקנטינה בעלות גבוהה בהרבה מהסך של 1,000 ₪ והחזקת פריטים ומוצרים אלו אצל האסירים מחד גיסא ואי נטילת אחריות על מוצרים אלו שאלו בפיקוחה מאידך גיסא. לסיכומו של דבר, תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,750 ₪. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע ובפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 600 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום כאשר באפשרות הנתבעת לשלם התשלום, בהסכמה מראש מצדו של התובע, ישירות לחשבון הקנטינה. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנני מידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום. בית סוהר / כלאאסיריםפיצויים