האם זכאי התובע להחזר הסכום ששולם לנתבעים, מעבר לסכום אשר שולם להם עד לאותו שלב בגין הגשת הדו"חות האישים, אם לאו. 1. הנתבע 1 הינו יועץ מס והנתבע 2 הינו רו"ח. התובע היה לקוח של הנתבעים שטיפולו עבורו בהגשת דו"חות מס אישיים ודו"חות לחברה שבבעלותו. בסוף שנת 2012 ולאחר שהתובע הודיע לנתבעים על רצונו להפסיק ההתקשרות עמם, הודיעו לו הנתבעים שנותר לו חוב כלפיהם ועד להסדרת החוב המסמכים אשר ברשותם ששייכים לתובע מעוכבים. לאור זאת שהיה עיכוב בהגשת הדו"חות לשנת 2010 ולאחר שנוהל מו"מ, שילם התובע את הסכום שנדרש ממנו והמסמכים הועברו לרשותו. עתה מבקש התובע החזר התשלום הנוסף ששילם לנתבעים בסך של 2,427 ₪ בגין הטיפול בדו"חות האישים. השאלה אשר עומדת לפני במחלוקת הינה האם זכאי התובע להחזר הסכום ששולם לנתבעים, מעבר לסכום אשר שולם להם עד לאותו שלב בגין הגשת הדו"חות האישים, אם לאו. טענות התובע: 2. הנתבע 1 הינו יועץ מס (להלן: "הנתבע") והנתבע 2 הינו רואה חשבון. 3. התובע היה לקוח של הנתבעים. 4. הנתבע הכין עבורו ועבור חברה שבבעלותו דו"חות מס לשנים 2009-2010. 5. עבור דו"חות לשנת 2009 שילם התובע לנתבע סך של 266 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח האישי וסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח לחברה. עבור שנת 2010 שילם התובע לנתבע סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח האישי וסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הדו"ח של החברה. 6. הדו"חות לשנת 2010 הוגשו באיחור רב, לאחר פניות רבות מצדו של התובע והתרעות מרשויות המס. 7. לטענת התובע הסיבה להעלאת המחיר בדו"ח האישי משנת 2009 לשנת 2010 הינה טענת הנתבע לכך שהינו מנסה לחלץ ממס הכנסה סך של 6,000 ₪ ששילם לטענתו לשווא בשנים קודמות. סכום זה לא הוחזר. 8. התובע הבהיר לנתבע שאינו מתכוון להמשיך ולעבוד עימו ובתגובה התחייב הנתבע להשלים הדו"חות בתוך זמן סביר ושהתשלום עבור שני הדו"חות לא יעלה על סך של 8,000 ₪. סכום זה מהווה הנחה של 20% מהתשלום בשנה הקודמת. 9. התובע העביר לנתבע את החומר של החברה בלבד ולאור זאת שלא ראה כל שינוי בהתנהלותו של הנתבע, החליט להפסיק לעבוד עימו ולעבור למשרד אחר. מיד כשהודיע זאת החליט הנתבע לחייבו בגין דו"ח אישי לשנת 2010 והן בקשר לדו"ח של שנת 2011 עליו החל לעבוד. במקביל הודיע הנתבע לתובע שהחומר נשאר ברשותו וזאת עד להסדר התשלום. 10. בכדי להבין מדוע עליו לשלם סכום נוסף עבור הדו"ח לשנת 2010, ביקש וקיבל התובע מהנתבע פירוט שעות עבודה. 11. מאחר ואי הגשת הדו"ח הינה עבירה פלילית שיכולה לגרור קנסות ועוד, לא הייתה בפני התובע ברירה אלא לשלם הסכום שדרש הנתבע. 12. התובע מלין על אודות חיוב בסך של 2,427 ₪ שמתייחס לתשלום עבור שעות נוספות בגין הטיפול בדו"ח האישי לשנת 2010. התובע מוסיף וטוען שאם אכן הקדיש הנתבע זמן לטיפול בנושאים הקשורים לדו"ח קודם, שילם על כך זה מכבר. 13. אלמלא הפסיק ההתקשרות לא הייתה עולה הדרישה לתשלום סך נוסף של 2,427 ₪. טענות הנתבעים: 14. אין נוהג אחיד במשרד רו"ח/יועצי מס בדבר אופן תשלום. נהוג לחייב לפי שעות ולא לקבוע מחיר קבוע לעבודה. 15. לתובע מספר שנים של ניסיון במשרד הנתבעים כאשר התשלום מעולם לא בוצע על פי הנוהג כפי שמתאר התובע. 16. התובע קיבל הסבר מפורש לעיכוב בהגשת הדו"חות ולא נגרם לו כל נזק. 17. הנתבע הסביר לתובע את הסיבה להעלאת שכ"ט בכל הנוגע לדו"ח האישי. הנתבע הסביר לתובע שעלות הדו"ח לשנת 2010 גדלה עקב תיקון רטרואקטיבי לדו"חות עבר שלא היה ידוע לנתבעים בעת הגשת הדו"ח לשנת 2009. הובהר לתובע שהטיפול הנ"ל גרר השקעת שעות חריגה ואך בשל טענת התיישנות מצד מס הכנסה לא נתקבל הסכום. הנתבע הוא זה שעלה על סוגיה זו והאיר את עיני התובע. המשרד הוציא לתובע חשבון שכ"ט בעבר ומעולם לא נתן פירוט לשעה. 18. לגבי מסירת החומר לידי התובע ברור כי על עבודה צריך לשלם ובעת הפסקת ההתקשרות מצד התובע היה חייב התובע עבור 31 וחצי שעות שהושקעו, חלקן קשורות לדו"ח האישי וחלקן לדו"ח החברה. הסכום במעוגל הגיע לסך של 5,000 ₪ ולצורכי פשרה סוכם שישולם הסך של 4,000 ₪ בלבד והתובע שילם סכום זה. הנחה זו נתנה לתובע כפשרה על מנת לסיים את העניין והנתבע לא כפה את רצונו ודעתו על התובע לקבל הצעה זו. דיון והכרעה: 19. אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתובע היה לקוח של הנתבעים ואלו טיפלו עבורו בדו"חות המס בשנים 2009 ו 2010. הטיפול כאמור כלל הגשת דו"חות אישיים וכן הגשת דו"חות עבור חברה שבבעלות התובע. 20. המחלוקת אשר עומדת לפניי מתייחסת אך להחזר הסך של 2,427 ₪ אשר שולמו על ידי התובע לנתבע בגין טיפול מצדו בדו"חות האישים בלבד. 21. טענתו של התובע בדבר התשלום עבור דו"חות מס לשנת 2009 כמפורט בכתב תביעתו לא נסתרה והיא נתמכת בחשבונית מספר 7 וחשבונית מס' 194 אשר צורפו כנספחים 2 ו 3 לכתב התביעה. 22. בהתאם לאמור בחשבונית מס מספר 185 (נספח 4 לכתב התביעה) שילם התובע ביום 28.6.12 סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור דו"ח שנתי אישי לשנת 2010. בהתאם לחשבונית מס מס' 1697 שילם התובע ביום 28.6.12 סך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור דו"ח כספי לחברה שבבעלותו לשנת 2010. 23. בהתחשב בזאת שהתשלומים עבור הדו"חות לשנת 2010 שולמו אך בשנת 2012 , מקבל אנכי את גרסתו וטענתו של התובע לכך שחל עיכוב מבחינתם של הנתבעים בכל הנוגע להצגת הדו"חות לרשויות המס ואין נפקא מינה אם נגרם לתובע כתוצאה מכך נזק אם לאו. 24. מקבל אנכי את טענתו וגרסתו של התובע לכך שאך לאחר שהודיע על כוונתו ורצונו להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעים, קיבל דרישה כספית לתשלום חוב. 25. איני מקבל את טענת הנתבעים לכך שהיה נהוג בין הצדדים לחיוב על פי שעות עבודה ולא על חיוב מוסכם מראש. טענה זו של הנתבעים אינה מתיישבת עם אופן התשלום עבור הכנת הדו"חות לשנים 2009 ו 2010, עד להודעת התובע בדבר רצונו להפסיק ההתקשרות. גרסתו זו של התובע מקבלת תימוכין מעדותו של הנתבע בהשיבו לשאלות התובע, כדלהלן: "ש. האם עד לאותו יום פעם אחת חייבת אותי לאחר ששילמתי לך חייבת שוב אחורה? ת. לא היה לנו אירוע כזה". (ר' עמ' 4 ש' 30-32 לפרוטוקול). לאור זאת שעד לשלב בו הודיע התובע לנתבעים על רצונו להפסיק ההתקשרות לא היתה מצד הנתבעים כל דרישה לתשלום לפי שעות (דרישה אשר צריכה להיות נתמכת בפירוט שעות) וכן לאור זאת שעד לאותו שלב שולם סכום אחיד כל שנה מבלי שהגיעה דרישה לתשלום נפרד לפי שעות, מקבל אנכי את גרסתו של התובע לכך שמדי שנה בשנה היו הצדדים מסכמים על תשלום כולל עבור הכנת הדו"חות ובהתאם היה משולם שכ"ט, כפי שניתן לראות בחשבוניות שסומנו 2 עד 5 לכתב התביעה. 26. עתה יש לבחון השאלה האם היה מקום מבחינתו של הנתבע לבוא לתובע בדרישה לתשלום סכום נוסף מעבר לסכום ששולם לו ביום 28.6.12 עבור הכנת הדו"ח האישי לשנת 2010, אם לאו. 27. תחילה יש לציין שהתרשמתי מעדותם של הצדדים לרבות מתשובתו של הנתבע לכך שלא היה זה רלוונטי לציין סכום (ר' עמ' 5 ש' 9 לפרוטוקול) לכך שהתובע לא עודכן בשום שלב שהוא על כך שבכוונת הנתבע לדרוש שכ"ט נוסף ממנו ודרישה זו עלתה רק לאחר שהתובע הודיע לנתבעים על רצונו להפסיק ההתקשרות עמם. 28. כמו כן, מקובלת עליי טענתו של התובע לכך שלא היה לו מנוס אלא לשלם את שכר הטרחה המבוקש על ידי הנתבעים וזאת לאור הודעת הנתבעים לכך שהמסמכים שלו מעוכבים אצלם כאמור בהודעת הנתבע 2 מיום 16.12.12 (סומן כנספח 8 לכתב התביעה) וכאמור בתכתובת דוא"ל מהנתבע לתובע מיום 6.12.12 (סומן כנספח 7 לכתב התביעה) שם נרשם: "החומר לא הולך לשום מקום בלי שאני מרשה לו". מסקנתי לעניין הסיבה לתשלום מצדו של התובע מתיישבת גם עם העובדה שהיה עיכוב בהגשת הדו"חות (דו"חות לשנת המס 2010 התעכבו במהלך שנת 2012) והיה צורך בקבלת המסמכים לידיו של התובע על מנת להשלים הגשתם לרשויות המס. עצם זאת שהצדדים הגיעו להסכמה לעניין התשלום אין בה כדי להוסיף או לגרוע מכך שהסכום שולם אך כאמור בתכתובת הדוא"ל של התובע מיום 19.12.12 (סומן כנספח 11 לכתב התביעה) בכדי לשחרר את המסמכים אשר עוכבו בידי הנתבעים. 29. איני מקבל את טענת הנתבעים שאך מסמכי החברה עוכבו. טענה זו אינה עולה עם הודעות הנתבעים בעניין עיכוב המסמכים, כמפורט לעיל. 30. בכל הנוגע לטענה שהנתבעים נדרשו לעבודה נוספת מעבר לעצם הכנת הדו"ח לשנת 2010 בהתחשב במידע שהובא לידיעתם בנוגע להשקעה של התובע שיש ליתן עליה דין וחשבון, ניתן לראות עלייה חדה בתשלום שכ"ט בגין הכנת הדו"ח האישי בין השנים 2009 ו 2010. ניתן להסביר עליה זו בתשלום בטענת התובע לכך שהתשלום כאמור נבע עקב עבודה מצד הנתבעים לנסות ולקבל החזר ממס הכנסה. הנתבעים מתייחסים לאותה טענה בסעיף 7 ב. בכתב ההגנה. דהיינו, תשלום הסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור הכנת הדו"ח לשנת 2010 כולל גם את הטיפול בהחזר כאמור. בנסיבות אלו, העלייה בתשלום שכר הטרחה עבור הכנת הדו"חות בשנים 2009 ו 2010 הייתה התיקון הרטרואקטיבי הנטען אליו מתייחסים הצדדים ועל כן איני רואה כל היגיון בתשלום נוסף על פי שעות מעבר לכך בגין הכנת הדו"ח האישי, כפי שנתבקש על ידי הנתבע. 31. בכל הנוגע לאופן החיוב כלפי הנתבעים וטענת היעדר היריבות של הנתבע 2, איני מקבל את טענת הנתבע 2 לכך שאין יריבות בינו לבין התובע. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שזכות העיכבון עפ"י דין קיימת אך ורק לנתבע 2. ההודעה בדבר העיכוב נמסרה באופן רשמי על ידי הנתבע 2. הנתבע 2 אינו יכול לטעון מחד גיסא איני קשור ואין יריבות ומאידך גיסא לעשות שימוש בזכות העיכבון וליתן הודעה בדבר עיכוב מסמכים. ככל שהנתבע 2 טוען להיעדר יריבות בינו לבין התובע, היה צריך הנתבע 2 להימנע מליתן לנתבע 1 לכסות בצל זכות העיכבון שקיימת אך ורק לו, המאפשרת לנתבע 1 להשתמש בזכות זו ככלי לתשלום חוב. משכך, הנני רואה בנתבעים כחייבים כלפי התובע ביחד ולחוד. 32. אי לכך ובהתאם לזאת, מקבל אנכי את טענת התובע לכך שהתשלום הנוסף שנדרש ממנו נבע אך כתוצאה מבקשתו להפסיק ההתקשרות עם הנתבעים. מקבל אנכי את טענתו לכך ששילם עבור הכנת הדו"ח לשנת 2010 לרבות הטיפול הרטרואקטיבי בגין מידע שהתגלה בשנת 2010 וזאת עוד בחודש יוני 2012. הנתבעים לא יידעו את התובע בכל שלב שהוא עד להודעה בדבר הפסקת ההתקשרות על כך שבכוונתם לדרוש תשלום נוסף עבור טיפול בענייני התובע וזאת בניגוד להתנהלות שהייתה עד כה בין הצדדים לפיה סוכם תשלום אחד כולל. זאת ועוד, מקבל אנכי את טענת התובע לכך ששילם את התשלום אך לצורך שחרור המסמכים אשר עוכבו על ידי הנתבעים ובכדי שיוכל להגיש בהקדם את הדו"ח השנתי שהתעכב ואין בניהול מו"מ לעניין גובה התשלום בכדי להוסיף או לגרוע ממצב נתון זה. 33. לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעת התובע ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,427 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 34. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 35. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום. יועץ מסמיסיםרואה חשבון