תביעה לחייב את הנתבעת בתשלום עבור מחצית עלות הקמת חומה - שנבנתה, לשיטתם, במיצר שבין חלקת הנתבעת וחלקתם. לאחר ששמעתי את העדויות התברר כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שעובר לבניית ביתם של התובעים, עמד מבנה אחר על המגרש אותו רכשו, ובין מגרש זה למגרש הנתבעת, היתה ממוקמת גדר רשת מברזל. עוד עלה מן העדויות, כי הגדר האמורה נבנתה בין 10 ל - 20 שנה קודם להקמת החומה נשוא התובענה, ולא בוצעו בה עבודות תחזוקה. לשיטת התובעים היתה הגדר במצב מוזנח ופרוצה בחלקה. אין גם חולק כי התובעים נדרשו להקים חומה במיצר כחלק מתנאי הועדה לאישור תוכניות הבניה של ביתם, ומעדות התובע עלה כי הדרישה מתיישבת עם הנחיות מהנדס הבניין לקיומו של קיר תומך בשל שינוי מפלס הקרקע עליה נבנה בית התובעים. נראה אם כן, כי אין חולק שטעמים הנדסיים הביאו את התובעים להעלות את שטח המגרש ולבנות את החומה במיצר במתכונת בה נבנתה, וכי בנייתה כאמור נועדה בראש ובראשונה לשמש את התובעים לשם יצירת תמיכה לקרקע עליה נבנה ביתם, ולא ליצירת חיץ בין המגרשים. הנתבעת לעומת זאת, חזרה שוב ושוב על גירסתה כי הגדר שעמדה במיצר לא נבנתה אלא כחיץ בינה לבין השכנים דאז, ודי היה בה לצרכיה. גירסתה זו של הנתבעת לא נסתרה במהלך הדיון. סעיף 49 (ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כהאי לישנא - "מחוברים שבמיצר רשאי כל אחד מבעלי המקרקעין להשתמש בהם למטרה שלשמה הוקמו, וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם, ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה" (ההדגשות שלי - ק.מ.פ). יחד עם זאת, במקרה דנן אין מדובר בהוצאות תחזוקה של הגדר אשר הוקמה זה מכבר במיצר, כי אם הוצאות הקמה של חומה תחת הגדר שעמדה במקום. התובעים לא הראו כי נפל פגם בגדר שעמדה במקום המצדיק החלפתה בחומה נשוא התובענה תחת תיקונה בלבד, ומדבריהם עלה באופן ברור כי הקימו את החומה בשל הצרכים ההנדסיים אשר עלו בבניית ביתם, ואין בין אלו ובין מטרת הקמת הגדר המקורית ולו דבר. למעשה שוכנעתי כי הגדר המקורית לא נועדה אלא כחיץ בין החלקות, וכי עד היום זוהי המטרה היחידה לשמה מבקשת הנתבעת כי תעמוד חומה/גדר בין חלקתה לבין חלקת התובעים. גם לו הייתי נכונה לומר שמטרתו של ס' 49 (ב) איננה רק לקבוע השתתפות בעלי המקרקעין השכנים בעלויות אחזקת גדר, אלא גם לקביעת חלוקת השתתפותם בעלויות הקמת חומה, הרי שעדיין עולה מסייפת הסעיף כי אלו יישאו בעלויות בחלקים שווים - אלא אם מידת השימוש שלהם במחוברים שונה. כך, במקרה שבו מבקשת הנתבעת לעשות שימוש במחוברים אך ורק לצורך יצירת חיץ, אין מקום להשית עליה השתתפות במחצית עלות הקמת חומה מאבן, מקום שגדר רשת פשוטה עשויה לבצע היטב את המלאכה, ושעה שהקמת החומה נועדה למעשה לשמש את צרכיהם ההנדסיים והאחרים של התובעים, ולכאורה יש בנסיבות אלו כדי להצדיק חיובה של הנתבעת אך ורק בעלויות האחזקה שנדרשו להגשמת מטרת הקמת הגדר המקורית, קרי לפי שימושה של הנתבעת בחומה שהוקמה. שקלתי חיוב הנתבעת בעלויות הקמת החומה מכח עשיית עושר ולא במשפט, אף שעילה זו לא נזכרה כלל בכתב התביעה, בשים לב לכך שעניין לנו בהליך המתנהל בביהמ"ש בתביעות קטנות, ולא תמיד יודעים בעלי הדין לנסח בלשון המשפטית את כוונתם, ואולם לא מצאתי כי נכון לשעה זו יש להשית חיוב כאמור בחלקים שווים על הנתבעת מכח עילה זו, וזאת מששוכנעתי כי אין זו נהנית (כמידת ההנאה של התובעים) מאותה חומה, וממילא לא מצאתי נכון לעת הזו כי התנערותה של הנתבעת מצורך נוסף בחומה מקורה במצג שווא, בחוסר תום לב ומשיקולים של התנערות למראית עין גרידא, ואבהיר - לצורך חיוב מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט יש להראות שלושת אלו - קבלת נכס, שירות או טובת הנאה; הזוכה התעשר מהמזכה או על חשבונו; ההתעשרות נעשתה שלא ע"פ זכות שבדין. אין ולא יכול להיות חולק כי בבניית החומה במתכונתה מנעו התובעים גלישת קרקע ממגרשם למגרש הנתבעת, בשים לב לשינוי הטופוגרפי ולהגבהת שטח הקרקע במגרשם ביחס למפלסו עובר לבניית ביתם, לכל הפחות בחלק מן החלקה. אולם אין די בכך שהנתבעת "נהנית" מן החומה, ויש להראות כי מדובר בהנאה שאינה כדין. לשם כך יש להראות כי למעשה בניגוד למצג שמבקשת הנתבעת להציג, משל לא ביקשה לעצמה הנאה זו ולא היתה מעוניינת בה - הרי שההתעשרות האמורה הינה "בלתי צודקת". לשם כך יש להראות כי למעשה לנתבעת אינטרס משלה בהקמת החומה בדרך בה נבנתה, שאינו מניעת נזק לביתה גרידא, אותו היא מבקשת להסתיר. במהלך הדיון התברר כי בנה של הנתבעת מתעתד לבנות בית נוסף על מגרש הנתבעת, מאחורי ביתה. משכך, שקלתי קביעה כי הנתבעת נהנית או עתידה ליהנות מן החומה בעתיד הקרוב, הנאה כמידת ההנאה שנהנים ממנה התובעים, וכי על כן אין בטענותיה לפניי אלא משום מצג שווא ומראית עין בדבר העדר הנאה או העדר אינטרס בבניית החומה במתכונתה הנוכחית, על מנת ליהנות מהשקעת התובעים מבלי להידרש לה, ואולם לאחר שהובהר לנתבעת כי אם וככל שיתברר כי היא ובנה נהנים מהשימוש בחומה כמידת הנאת התובעים - יוכלו אלו לתבוע בעילה זו ולקבל החזר עבור השקעתם הראשונית בחומה, השיבה זו כי היא אינה יודעת לומר אם אמנם יושלם הליך אישור תכניות הבניה של הבן ובניית הבית כאמור, ובנוסף, למיטב הבנתה בשלב זה המגרש שעל גביו ממוקם ביתה הוא מגרש מישורי שאין צורך בביצוע עבודות הוספת קרקע/ גריעתה לשם בניית בית אחורי על גביו, ועל כן ספק אם היתה נדרשת חומה לשם בניית ביתו של הבן בחלק האחורי של הקרקע וספק אם אמנם ייהנו, היא ובנה, מן החומה בדרך המתוארת. התובעים לא הרימו, במסגרת ההליך שלפניי את הנטל להראות כי לשם בניית בית הבן אמנם יידרש להקמת החומה, ואמנם יעשה בחומה האמורה הנאה כמידת ההנאה שנהנים התובעים מן החומה, ועל כן בשלב זה לא שכנעוני התובעים כי הנתבעת ערה להנאה שעתידה ליהנות מן החומה ועושה עצמה משל אינה מעוניינת ואינה זקוקה לה כאמור, ועל כן לא שוכנעתי כי לנתבעת אינטרס עצמאי בקיומה של החומה במתכונת הקיימת, ולא שוכנעתי, בהתאמה כי מדובר בהתעשרות שנעשתה שלא כדין. בהתאמה, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בעלויות הקמת החומה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט במקרה דנן. שוכנעתי, עם זאת, בעיקר על סמך עדויות הנתבעת, כי הגדר הישנה שעמדה במקום לא זכתה לכל טיפול לתחזוקתה במשך עשרות שנים וממילא נדמה כי יש ממש בטענות התובעים לפיהן מדובר היה בגדר פרוצה שדרשה תיקון. בהתאמה אני סבורה כי ראוי להשית על הנתבעת נשיאה במחצית העלויות הסבירות שהיו נדרשות לשם תיקונה של הגדר הישנה, או לחילופין, לחייבה בעלויות צביעת החומה, בחלק הפונה אל מגרש הנתבעת, בשים לב לכך שבמתכונת זו - זו משרתת את מטרותיה של הנתבעת ליצירת חוצץ שהוא אסתטי ונעים לעין. אשר על כן אני קובעת, כי לפי שעה אין לחייב את הנתבעת אלא בעלות צביעת החומה בחלק המתאים, קרי בחלק הפונה אל ביתה, שכן יש בכך כדי לבטא את חלקה היחסי בעלויות תחזוקת המחובר שבמיצר. התובעים לא הביאו ראיות לעניין עלות הצביעה בנפרד ועל כן אני רואה לנכון לפסוק סוגייה זו על דרך האומדנה בלבד, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, 25/2/13, ועד התשלום המלא בפועל. בשים לתוצאה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו. חומה