לטענת התובע, רכב הנתבע פגע ברכבו "בעוצמה מאחור", וכעת הנתבע מתכחש לאחריותו לאירוע. 3. לטענת הנתבע הוא אכן פגע ברכבו של התובע בעת נסיעה בפקק תנועה, אך מדובר ב"מכה קטנה יותר נשיקה" ולא סביר שהנזק הנטען בתביעה נובע מהתאונה שבה היה מעורב. הנתבע טען כי לאחר התאונה הסתכל על רכבו של התובע וראה שקיימות מכות רבות ברכב. עוד טען הנתבע כי הנזק שנגרם לרכבו היה מינימאלי ("במכסה מנוע היתה נגיעה קטנה") ואילו היה פוגע בעוצמה ברכב התובע, היה צריך להיות לו נזק משמעותי, שכן בחלקו האחורי של רכב התובע נמצא וו גרירה, שהיה פוגע ברכבו. 4. במעמד הדיון, העידו שני הנהגים, ולא הובאו עדים נוספים. במהלך הדיון נטען על ידי הנתבעת 2, כי בשנת 2010 היה רכבו של התובע מעורב בתאונה נוספת בגינה נגרמה לרכב ירידת ערך. 5. לאחר הדיון הגיש התובע הבהרה ובה ציין כי אכן רכבו נפגע בתאונה אחרת בשנת 2010 אך הנזק באותו מקרה היה לחזית הרכב, ואילו בתאונה נשוא התביעה דנן מדובר בנזק בחלקו האחורי. התובע הסביר בהבהרה שהגיש, כי הרכב נבדק רק כשבועיים וחצי לאחר התאונה בשל חג הסוכות ושירות מילואים שבו היה. דיון והכרעה 6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה בלבד, הכל כפי שיפורט להלן. 7. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו. הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו. 8. במקרה המונח בפני, בנוגע לקשר בין הנזק הנטען לבין התאונה נשוא התביעה - מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. הראיות החיצוניות היחידות אשר הוצגו בפני בית המשפט הינן תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים. עיון בתמונות ת/1 מעלה כי בחלקו האחורי של רכב התובע ישנם נזקים לכיסוי הגלגל, שהוא בולט מחלקו האחורי של הרכב. הנזקים בהם ניתן להבחין בתמונות הם בשלושה מקומות: בחלקו החיצוני של כיסוי הגלגל, למטה (תמונות 3-4), בחלקו הפנימי-תחתון של אותו כיסוי (תמונה 8) ובחלקו העליון של הפגוש האחורי מצד שמאל (תמונה 7). יש קושי לקשר את כל הנזקים המנויים לאירוע תאונה במהירות נסיעה איטית בפקק תנועה. אם רכב הנתבע פגע בכיסוי הגלגל, ייתכן והיה נפגע חלקו התחתון של אותו כיסוי, אך לא ברור איך רכב הנתבע יכול היה להגיע לחלקו העליון של הפגוש משמאל, כאשר הפגוש נמצא במיקום פנימי ביחס לכיסוי הגלגל. גם ספק זה פועל לחובת התובע. 9. זאת ועוד, התובע נמנע מהבאת העדים לתאונה לתמוך בגרסתו לעניין נסיבות האירוע, שיוכלו להבהיר את הקשר בינו לבין הנזקים המרובים הנטענים. נפסק לא פעם, בסוגיית אי העדת עד רלוונטי, כי ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו: "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". אמנם, התובע טען בדיון כי "לא ידעתי שאני צריך לזמן את העד, אף אחד לא אמר לי", אך גם ללא הודעה מפורשת, בהיותו מי שהגיש את התביעה, עליו לפעול בכלים העומדים לרשותו, להוכיח את טענותיו. התובע ויתר על האפשרות לדחות את הדיון למועד נוסף (בכפוף לתשלום הוצאות לנתבעים) כדי לאפשר זימון העד. על כן, אני קובעת כי אין הסבר סביר להימנעותו של התובע מהבאת העד. 10. בנוסף, בעת מתן עדותו של התובע, התברר כי צילם בטלפון הסלולרי את הנזק ברכבו לאחר התאונה, אך התמונות נמחקו. לגישתי, לו התמונות היו תומכות באופן מלא וברור בטענות התובע, היה דואג לשמור אותן, לגבות אותן במחשב או בזיכרון נייד כלשהו, והעובדה שצולמו תמונות ולא היה בידי התובע להציגן בפני בית המשפט, אף היא פועלת לחובתו. 11. בעיה נוספת מתעוררת לאור מועד קבלת הצעת המחיר לתיקון הרכב מהמוסך (שצורפה לכתב התביעה) ביום 15.10.12- כאשר השמאי בדק את הרכב רק ביום 21.10.12. גם מדו"ח מעקב האירוע של סוכן הביטוח של התובע (צורף להבהרה שהגיש התובע לאחר הדיון) עולה כי הצעת המחיר ניתנה לפני בדיקת הרכב על ידי השמאי. ההתאמה המלאה בין הצעת המחיר לבין הערכת הנזק בדו"ח השמאי מעלה תהייה, ונראה כי במקרה דנן היקף ועלות הנזקים נקבעו על ידי המוסך, ולא על ידי השמאי בהתאם לשיקול דעתו המקצועי ובאופן עצמאי. 12. קושי קיים גם בעובדה כי כיסוי הגלגל ברכבו של התובע הוחלף לכיסוי חדש. השמאי ציין בחוות דעתו כי לא נמצא כיסוי משומש, אך החלפת הכיסוי לחדש, כשמדובר ברכב משנת 2004, מיטיב את מצבו של התובע בהשוואה למצבו לפני התאונה. השמאי אינו מציין מדוע לא ניתן היה לעשות שימוש בחלק תחליפי, שהוא זול יותר מחלק מקורי. 13. בהתאם למכתב שנשלח לנתבע על ידי סוכן הביטוח של התובע ביום 09.10.12 (צורף להבהרה שהגיש התובע) הנזק הוא "בגלגל האחורי הרזרבי ומתחת לרכב מאחור". רנה הירש בשונה מכך, נרשם בחוות דעת השמאי כי נמצאה "פגיעה תאונתית בחלקו האחורי של המרכב. דלת תא מטען, פגוש אחורי, נלחצו, עוותו וטעונים תיקון". השמאי לא הבהיר כי מצא פגיעה מתחת לרכב מאחור, ולא הבחנתי בתמונות שצורפו לכתב התביעה בנזקים לדלת תא המטען. 14. איני מקבלת את רכיב התביעה הנוגע להחלפת הפנס, שכן הוא שאינו חלק מהגלגל האחורי הרזרבי ואינו מתחת לרכב מאחור- ולפיכך לא נכלל בנזק שתואר על ידי התובע, במכתב הסוכן מיום 09.10.12 (לפני בדיקת הרכב על ידי השמאי). 15. עם זאת, אני מקבלת את טענתו של התובע כי נגרם נזק לרכב התובע כתוצאה הפגיעה שפגע בו רכב הנתבע, וזאת בהתאם לגרסת הנתבע עצמו. 16. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הוכיח שנגרם לו נזק בגין תאונה זו בגלגל האחורי הרזרבי, ובו בלבד. בהתאם לכך, זכאי התובע לפיצוי רק בשל עלות העבודות הכרורות בהחלפת כיסוי הגלגל, והוצאות שכר טרחת השמאי. 17. מאחר שלא ניתן לקבוע באופן מדוייק את עלות עבודות הפחחות או הצבע שיידרשו, אם יידרשו, בנוסף להחלפת כיסוי הגלגל (לכיסוי מקורי או תחליפי), מצאתי שנכון בנסיבות מקרה זה להעריך את הנזק בדרך האומדנא, בשים לב לכל ההסתייגויות שפורטו לעיל. אני מעמידה את הסכום לתשלום, בערכים להיום וכסכום הכולל את כל נזקי התובע, לרבות הוצאות המשפט שנגרמו לו, על סך של 4,400 ₪. סוף דבר 18. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסך שנפסק (4,400 ₪), וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעים ו/או מי מהם, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. פגיעת רכברכבתאונת דרכיםתאונה מאחורנזק לרכב