נטען כי אי ניקוי פתחי הניקוז, גרם לכך שהגשמים העזים הפכו לשיטפון, המים נותרו על פני הקרקע ולא נוקזו לנחלים תת קרקעיים וכתוצאה מכך ניזוק הרכב קשות. לתביעה צורפה גם חוו"ד שמאי וכן התכתבות בין הצדדים. במהלך הדיון הוסיפה התובעת, שאין המדובר בכוח עליון כטענת הנתבעת, שכן פתחי הניקוז לא נוקו והמדובר היה בגשם כמו בכל חורף. יתרה מזו, התובעת הציגה בפני ביהמ"ש מסמך מתביעת השיבוב של חב' הביטוח נגד עירית בת-ים ובו הסכמת העיריה לפצות את חב' הביטוח, ששילמה לתובעת. תיק זה היה קבוע לדיון לתורנות הפגרה ליום 25.8.13, אך הוא נדחה כיוון שנציג העיריה שטיפל בתיק, היה בחופשה. יצוין שעל אף התנגדות התובעת ובכדי להגיע לחקר האמת קיבלתי את בקשת הדחייה והדיון נדחה ליום 3.10.13 בהתאם לרשימת המועדים שתואמו בין הצדדים והוגשו לבית המשפט. במהלך הדיון טען נציג העיריה המלומד שאין ספק שמדובר בכוח עליון והוא הסתמך על דברי חב' מטאו טק שכמות המשקעים באותו יום היה חריג בכמויות. משכך מסקנתו היא שהנתבעת לא התרשלה בקיום חובותיה כרשות עירונית. בסיום הדיון הוא ביקש לחדד שכמות הגשמים החריגה ביותר באזור ביום האירוע, לא יכול היה להיות בשליטת הנתבעת ולכן גם הנזקים שנגרמו אינם באחריותה. התובעת הגיבה לכך וציינה, שאין המדובר בכוח עליון, אלא בבעיה ידועה לעירייה וכל הזמן הדיירים פונים בתלונות על כי העיריה שכחה לנקות את פתחי הניקוז והעיריה דוחה אותם ב'לך ושוב'. גם כעת לפני אוקטובר, דרשו שיפתחו את כל הניקוזים והדבר טרם נעשה על אף שהחורף בפתח. במהלך הדיון ניסיתי להביא את הצדדים לידי פשרה, אך כשלתי בכך, ומשכך אין מנוס מלפסוק על פי הדין. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בנספחים, ושמעתי טיעוני הצדדים, שוכנעתי שדין התביעה להתקבל במלואה וזאת מהסיבות שאפרט להלן: 1. חובת העיריה לדאוג לניקוז ראוי של הרחובות שבתחום המוניציפאלי קבועה בפקודת העיריות בסע' 235 (2), כאמור להלן: " 235. בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלו: (1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב; (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב; (4) (א) תקרא שמות לכל הדרכים, הרחובות, הסמטאות והככרים, או תשנה שמותיהם כשיש צורך בכך, בכפוף לאמור בסעיף 235א, ותדאג לקביעתם במקומות בולטים ולסימון הבנינים במקומות אלה במספרים; 2. ברור הוא (ראה למשל ת"א 2184/00 (שלום נתניה) הרולד נ. עיריית רעננה) שסעיף 235 (2) לפקודת העיריות איננו מטיל אחריות מוחלטת על הרשות להשגת תוצאות ניקוז טוב ויעיל, אך הוא מטיל חובה לפעול באופן יעיל על פי כללי מנהל תקינים במילוי תפקיד העיריה המוגדר בו. בחינת הפרתה של החובה ,תעשה על פי אמות מידה של צפיות וסבירות. 3. הפסיקה קבעה במספר רב של מקרים, שחובה זו היא בין החובות המהותיות שיש לעירייה כלפי תושב (ראה למשל ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חב' לביטוח, ת"א (ת"א) 24847/03 כרמל יהודה נ' עירית רמת גן, ת"א (נצ') 5264/02 אבו אסחאק סאהר נ' עירית חיפה). 4. גם בתי משפט לתביעות קטנות אשר דנו בסוגי תביעות כאלו, חזרו והדגישו את חובות העיריה כאמור. כך למשל בתיק תביעות קטנות (חד') 48247-10-10 רומן אגרונוב נ' עירית אור עקיבא, או ב- ת"ק (ראשל"צ) 38416-07-10 איתן כהן נ' עירית ראשון לציון, שם צויין ש: "...אין חולק כי בהתאם לסעיף 235(2) לפקודת העיריות על עירייה לדאוג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט. העירייה חייבת, איפוא, לדאוג כי הרחובות יהיו מנוקזים וכי מערכת הניקוז תפעל ללא תקלות. בכך מוענק לעיריה מעמד של שליטה ופיקוח, הכולל כח וחובה לנקוט באמצעי זהירות". 5. שוכנעתי מכנות דבריה של התובעת, שאכן נגרם נזק לרכבה כתוצאה מהשיטפון ושאכן פתחי הניקוז היו סתומים ולא נקיים ושאכן הדיירים באזור פנו לעירייה ודרשו שהדבר יעשה ודבר לא נעשה. כמו כן אין להתעלם מכך שהנתבעת פיצתה את חב' הביטוח בתביעת השיבוב. 6. בנסיבות אלו אני מוצא כי הנתבעת אחראית לתשלום נזקי התובעת, והנני מחייב אותה לשלם לתובעת סך של 3,276 ₪ בצירוף הוצאות ההליך בסך 500 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום. נזקי מיםגשםניקוז