תאונת דרכים: כשעבר את החלק האחורי של הרכב נפתחה באופן מפתיע הדלת הימנית של רכבו של הנתבע והיא פגעה ברכבו של התובע. שני הצדדים החליפו פרטים, אך הנתבע התכחש לאחריות וטען כי התובע הוא האשם בתאונה. הנתבע הודה כי הוא עמד באדום לבן, אך ציין כי המרחק של הרכב שלו מהסיבוב היה כ-2 מטר, וכי הדלת הייתה פתוחה מלכתחילה. התובע הוא זה שלא הבחין בדלת הפתוחה ופגע פה. הנתבע טוען כי גם מבחינת הגיון, הרי הפגיעה בדלת הרכב שלו הייתה כלפי חוץ, וכי אם הדלת נפתחה רק עם הגעת רכבו של התובע, אזי הפגיעה הייתה מתקפלת פנימה. במהלך הדיון הצטרפה מנורה חברה לביטוח בע"מ כנתבעת בתיק. התובע והנתבעים מסרו את גרסאותיהם הסותרות והתובע הציג תמונות של הרכבים. בנוסף העידה מטעם ההגנה, הגב' הודיה אשר אמתה את דבריו של הנתבע: "אני זאת שמופיעה בתמונות שהוגשו על ידי התובע. אני אספר מה ראיתי באותו יום. הייתי באוטו וכבר באתי לסגור את הדלת שהיתה קצת פתוחה והוא פשוט בא והתנגש בי. אני נכנסתי לפני שהוא התנגש באוטו". (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 7-10) מאידך, התובע בחר לא לזמן לעדות את אשתו אשר הייתה - גם היא - נוכחת בזירת התאונה, דבר שמחזק גרסת ההגנה. בת"א (ירושלים) 8563/99 מחסיה מושב עובדים נ' אילן בן נקבע בעמ' 43 כי: "יש והדרך שבה מנהל בעל הדין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית ,כאילו הייתה ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעותה הרחבה של המושג כמוסבר לעיל- מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה:בדין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי, לראיה שלא הובאה (י' קדמי על הראיות , תשנ"ט-1999, חלק שלישי, 1391 )." וראו גם ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי פ"ד לד(1) 301; ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר פ"ד לא(2) 743,737; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1)239; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו פ"ד מה(4) 651, 659. כמו כן בע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי קבעה השופטת בן-פורת כי: "אי הזמנה להעיד יוצרת הנחה שאילו הובאו הייתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה, על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" כאמור לעיל, התובע הגיע לבדו לדיון, הגיש תמונות שיכולות להתפרש לכאן או לכאן והעיד רק הוא עצמו על נסיבות התאונה. התובע עושה רושם של אדם ישר והגון, אך לדאבוני אי אפשר להסתפק בכך בהליך אזרחי, בכדי ליתן פסק דין לטובתו. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] ,התשל"א-1971 קובע כדלקמן: "54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14; 2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; (3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; (4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר; (5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור". חובת ההנמקה שבסעיף 54 לפקודה צריכה לעמוד בשני כללים: הכלל הראשון הוא שהנימוק בו מנמק בית המשפט את החלטתו לפסוק על פי עדות יחידה יהיה "טעם אמיתי". הכלל השני הוא שהנמקתו של בית המשפט תהיה ניתנת לביקורתה של ערכאת הערעור (יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1242 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003). על הכלל הראשון נאמר בע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל מקרקעי ישראל, ירושלים נ' יצחק, פ"ד כז(1) 768, 771 (1973): "... אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי "הזהיר את עצמו", כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה, אלא כאן דרוש טעם אמיתי - טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר...". ועל הכלל השני נאמר בע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני, פ"ד לא(1) 203, 212 (1976): "זאת ועוד, דרישתו הנ"ל של סעיף 54 לפקודת הראיות, בדבר הצורך במתן נימוקים במקרים המפורטים בו, איננה דרישה פורמלית בלבד, כי אם מהותית מיסודה. דרישה אשר נועדה לאפשר לבית-משפט שלערעור להעביר תחת שבט בקרתו את נימוקיו של השופט היושב לדין בערכאה ראשונה". על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה כשמדובר בעדות יחידה, יותר מכפי שנדרש מתובע אחר (וראו דברי השופט א' אברהם בע"א (נצרת) 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי בפסקה 14 לפס"ד (להלן: "עניין רושקנסקי"). יש לציין כי אף במקום בו העדות מהימנה ביותר אי אפשר להסתפק בכך. בעניין רושקנסקי בגלגולו הראשון בבית משפט השלום בנצרת (ת"א 4043/03) כתבה השופטת נבילה דלה-מוסא כבר בתחילת פס"ד : "הנני נותנת אמון מלא בגרסת התובע אודות אירוע התאונה. התובע הותיר עלי רושם מהימן ואמין והעיד ללא כל היסוס או תחכום" ולמרות זאת ערכאת הערעור הפכה את החלטת הערכאה הדיונית וזאת מכיוון שבנימוקיה של הערכאה הדיונית לא היה בהם כדי להוסיף לכוח הראייתי של העדות היחידה כפי שביקש סעיף 54 לפקודה לעשות (עניין רושקנסקי הנ"ל פיסקה 12 לפסה"ד). בענייננו עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין אשר לא נתמכה בראיות ובעדויות נוספות ואף נסתרה ע"י הנתבעים. בהתאם להוראות סעיף 54לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, לא יפסוק בית המשפט בהליך אזרחי, בנסיבות שכאלו על-פי עדותו של עד יחיד, אלא אם ייתן טעם על שום מה הוא מוכן להסתפק בעדות יחידה. לא מצאתי טעם שבנדון לעשות זאת והתוצאה היא שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו במשפט אזרחי. משכך, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים. התובע יישא בהוצאות משפט על סך של 500 ₪. התשלום יבוצע לידי הנתבעת 2 תוך 30 יום. דלת רכבתאונת דרכיםפתיחת דלת רכבנזק לרכב