טוען שהנתבעת שלא תלתה שלטים תקניים המורים על איסור העישון במקום, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק ולתקנות, בכך שהציבה מאפרה בכניסה למבנה, בניגוד לסעיף 2ב לחוק ובאופן כללי היא הפרה את חובתה לפקח ולעשות כל שניתן למניעת העישון במרכז, בניגוד להוראת סעיף 2א לחוק. עובדי המקום כלל לא פונים לאנשים המעשנים במקום, לרבות עובדי המקום, בדרישה להפסיק לעשות כן. לאור האמור, שלח התובע לנתבעת, ביום 30.12.2012, מכתב התראה בעניין הפרות החוק והתקנות (נספח א' לכתב התביעה). הנתבעת לא השיבה לפניית התובע ובפועל היא נקטה בפעולות שהיוו אף הן הפרות של החוק והתקנות: המאפרה שהוצבה בכניסה הוזזה כ-9 מטרים לאורך קיר הכניסה, בעוד שהחוק אוסר על הצבת מאפרות באופן גורף, הוצבו שלושה שלטים קטנים בכל שטח המרכז, שגודלו אלפי מטרים רבועיים, כאשר השלטים אף אינם עומדים בדרישות החוק בכל הנוגע לניסוחם, גודלם ומיקומם. על כן, מבקש התובע להשית על הנתבעת פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזקיו וזאת בשל ביצוע עוולות נזיקיות - הפרת חובה חקוקה, רשלנות ו"סיוע בתקיפה". הנתבעת טוענת, מנגד, כי מאז ומתמיד ידוע לכל כי העישון בתוך מבנה "בית איל" אסור, אך בחוץ אכן התאפשר עישון ואף סופקו מאפרות לשם כך. ביום 6.1.13, היינו - מיד לאחר קבלת מכתבו של התובע, הוציא מנהל המקום - מר אלמוג אביעוז, מכתב לעובדים (נספח א' לכתב ההגנה) ושוחח עם התובע טלפונית. כן הוספו שלטים רבים, כאשר נוסח השלטים תוקן כחוק, כך שבמקום "באיזור זה אסור לעשן", נכתב "אסור לעשן". הנתבעת מתארת בכתב הגנתה כיצד היא שינתה שוב ושוב את מיקום פינת העישון, לאור הערותיו של התובע, עד שלבסוף נקבעה פינת העישון באיזור פתוח וחיצוני השייך לקפיטריה ומרוחק מחצר הבריכה (נספח ב' לכתב ההגנה). מנהלי הנתבעת אף התייעצו עם בעל תפקיד במשרד לאיכות הסביבה, שאישר את חוקיות פינת העישון, וכמו כן התייעצו בדואר האלקטרוני עם נציגי עמותת "אויר נקי" ומחליפת המכתבים עמם הבינו שהם נוהגים כחוק (נספח ג' לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת כי התובע לא ניאות להצעותיה לסייע במציאת פתרונות לסוגיה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע התנהג בתוקפנות ויצר עימותים רבים כאשר הבחין באדם מעשן בעת שהותו במקום. בעמק אין פיקוח עירוני והמשטרה איננה מגיעה לאכיפת החוק, כל עוד האזרחים נשמעים לבקשת עובדיה של הנתבעת לכבות את הסיגריה ולעבור לפינת העישון. כיום, עושים מנהלי ועובדי הנתבעת כל שביכולתם על מנת לשמור על החוק ולא מאפשרים עישון בחצר הבריכה ובשל כך אף הפסידו לקוחות רבים שמדירים עצמם מן המקום, לאור הגבלת העישון. בדיון שהתקיים בפני ביום 18.11.2013, העידו התובע ונציגי הנתבעת - מר אביעוז והגב' אורנה שמעוני. לאחר ששמעתי את טענותיהם ועיינתי בראיות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית: סעיף 1(א) לחוק למניעת עישון קובע כך: "לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן - מקום ציבורי)." בסעיף 1א לחוק, אשר הוסף בתיקון מס' 2 משנת 2007, נקבעה מטרת החוק בזו הלשון: "מטרתו של חוק זה למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות." על המחזיק במקום ציבורי חלות חובות מיוחדות הקבועות אף הן בחוק: " 2. (א) המחזיק למעשה של מקום ציבורי כבעלים, כשוכר או בכל אופן אחר (להלן - המחזיק), למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין. . . . 2א. (א) המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. (ב) יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); (2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפסקה (1), נמשכת הפרת הוראה מההוראות האמורות." . . . 2ב. המחזיק של מקום ציבורי, לא יציב מאפרה במקום ציבורי שבהחזקתו, בהתאם למפורט בתוספת; ..." ביום 11.6.2012 פורסם הצו למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (שינוי התוספת לחוק), התשע"ב - 2012 (ק"ת תשע"ב מס' 7127 עמ' 1222, להלן: "הצו"). במסגרת הצו, שעל פי סעיף 2 שבו תחילתו 30 יום מיום פרסומו, הורחבה הגדרת 'מקום ציבורי' בתוספת לחוק, כך שאיסור העישון הוחל גם על בריכות שחייה, לרבות החצר שלהן. להלן יובאו סעיפי התוספת לחוק, לאחר תיקונו, הרלוונטיים לענייננו: " 11. מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל, בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות אחר (כולם להלן - בית אוכל) ... הוראות פרט זה יחולו גם על אזור הנמצא מחוץ למבנה בית האוכל ומשמש אותו (להלן - אזור), למעט חלק של האזור שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל, אם הוקצה, ובלבד שאותו חלק של האזור שהוקצה לעישון אינו מקורה בדרך כלשהי, ומתקיים לגביו אחד מאלה: (1) שטחו אינו עולה על 15 מ"ר; או (2) שטחו רציף ואינו עולה על רבע של שטח הישיבה מחוץ למבנה ושאר האזור שמור ללא מעשנים וסומן בבירור שהעישון בו אסור. 12. חדר או אולם פתוח לציבור המשמש לפעילות גופנית או לספורט, לרבות בריכת שחייה. 12א. בריכת שחייה שאינה במבנה, לרבות החצר שלה. " על חשיבות האכיפה האזרחית של החוק למניעת עישון, כמו גם על סעד הפיצוי במקרה של הפרת החוק, עמד בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (5.7.2006, פורסם במאגרים המשפטיים): "אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים. תביעה בעקבות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אף היא דרך לכך, בשעה שענייננו בנזק לאדם, המצטבר והולך. ... ... בנסיבות הקיימות, עם זאת, יקשה מאד - מטבע הדברים - להוכיח נזק ספציפי מעישון, העשוי להתגבש לאורך שנים רבות. את גרימת הנזק - כנדרש בסעיף 63(א) לפקודת הנזיקין - ניתן רק לשער על דרך "הסתברות מצטברת". ... ... לא בעניין של מה בכך אנו עוסקים, אלא במקום בו "ביקש המחוקק לתת ביטוי נורמטיבי לנורמות - תרבות" - בנדון דידן בתחום הבריאות, בגדריה של תרבות שירות". בשורה של פסקי דין שניתנו בעקבות פסק דין שמש, נקבעה וחוזקה זכות האכיפה האזרחית ובתי המשפט פיצו אזרחים כפועל יוצא מהפרת הוראות החוק (ראו לדוגמא: ת"א (מחוזי י-ם) 9307/07 דן מן נ' פוקצ'טה בע"מ (2.7.2008, ), ת"צ (מחוזי מרכז) 4398-09-08 ליטבין נ' בלה שלומקינס בע"מ (26.1.2009, ), תק (חי') 6866-11-08 פרידמן נ' מיידלר'ס פאב חיפה (2002) בע"מ (3.5.2009, ), תק (פ"ת) 3063/07 בלדינגר נ' אחלה בע"מ (12.3.2008, ). מן הכלל אל הפרט: התובע הוכיח כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק, עוד בטרם פנה אליה בעניין זה ואף חודשים רבים לאחר מכן. כאמור, תוקפו של התיקון לחוק, אשר בגדרו, בין היתר, הורחבה חלות החוק גם על בריכות שחייה וחצריהן, החל ביום 11.7.12. ביום 30.12.12, היינו - מספר חודשים לאחר כניסת התיקון לתוקף, פנה התובע לנתבעת במכתב התראה מפורט לפרטים, בו הוא שטח בפניה הן התשתית החוקית הקיימת, לרבות הוראות החוק והפסיקה בעניין, והן את רשימת ההפרות של החוק המתבצעות בתחומה. התובע ציין במכתבו כי לעיתים רבות מאוד הוא נתקל במצבים בהם עובדי המקום מעשנים בכניסה למרכז, באיזור הקבלה, בו מוצבת מאפרה גדולה, המצילים ואורחי המקום מעשנים בחצר הקטנה הצמודה לבריכת השחייה והג'קוזי, בשולחנות האוכל שבחצר הגדולה הצמודה לבריכה, בכל שטח החצר ובשולחנות הקפיטריה. עובדי המקום כלל לא מעירים לאנשים שמעשנים במרכז ואף טוענים שבחצר מותר לעשן. כמו כן, כאשר התובע יושב בשבתות לאכול עם בתו ארוחת בוקר בשולחנות החצר, באופן קבוע יושבים בשולחנות הסמוכים אורחים המעשנים ללא כל מפריע וכשהתובע מעיר להם הם טוענים שהדבר מותר ולראיה אין כל שילוט האוסר על העישון. התובע מציין עוד במכתבו כי הוא כבר פנה מספר פעמים למנכ"ל הנתבעת מר אביעוז שהבטיח שהנושא יטופל. הנתבעת טוענת כי לאחר פניות התובע אליה, היא פעלה לשם תיקון המחדלים האמורים. אלא שהראיות שהציג התובע מלמדות, כי הפרת החוק נמשכה גם לאחר אותה פנייה מפורטת בכתב. כך, מהתמונות שהגיש לבית המשפט (ת/1), תמונות שעל פי טענתו, שלא נסתרה, צולמו על ידו כשבוע לפני שהגיש את כתב התביעה, היינו - בחודש פברואר 2013 או בסמוך לכך (עמוד 1 שורה 24 לפרוטוקול) משמע כשבעה חודשים לאחר מועד תחילתו של הצו, ניתן להבחין באופן ברור בבדלי סיגריות רבים המושלכים בכל רחבי שטחה של הנתבעת: במדשאות, בעציצים, ברצפת המזנון ובחצר בריכת הג'קוזי הסמוכה לבריכה. במזנון ובסביבתו לא נראה כל שלט המורה על איסור עישון ושלט שכן נתלה (לא הובהר בדיוק היכן), נוסח "העישון אסור באזור זה...", בניגוד לנוסח הקבוע בתקנות - "אסור לעשן". תמונות אלה אינן מותירות מקום לספק באשר לאי אכיפת החוק והתקנות על ידי הנתבעת. יתרה מכך, במכתב תלונה (ת/2) שהגיש התובע בדלפק הקבלה של הנתבעת ביום 19.7.2013, כלומר כשנה לאחר מועד תחילתו של הצו ומספר חודשים לאחר הגשת התביעה, התלונן התובע כי "כ-5 אנשים מעשנים ליד הבריכה וליד מתקני הילדים. המציל יבגני מבקש מהם לא לעשן והולך והם מסתירים את הסיגריות וחוזרים לעשן. ביקשתי ממנו להזמין משטרה/פקח והוא מסרב. טוען שבצד מותר לעשן. נא לאכוף את החוק במקום". בעדותו, תיאר התובע כיצד נאלץ, לא פעם, להיקלע לעימות עם ציבור המעשנים במקום: "הלכתי שוב לאכול עם הילדה בשולחנות... הייתי מוקף באנשים שמעשנים... והם התעצבנו עלי והלקוחות קראו לי הומו ואמרו אין כניסה להומואים וזה ממחיש את המצוקה של האנשים שאנחנו לא אלה שצריכים לדאוג שאנשים יאכפו את החוק זה בעל המקום." (עמוד 2 שורות 31-32, עמוד 3 שורות 1-4 לפרוטוקול). הנתבעת מאשרת בכתב ההגנה כי עובר להגשת התביעה: "בחוץ אפשרנו את העישון ואף סיפקנו מאפרות". מר אביעוז העיד כך: "למעשה ההתמודדות שלנו ושל האזרחים עם החוק זה משהו חדש שלקח לנו זמן להתאקלם... אנו מסתובבים שם כל הזמן, הבעיה העיקרית היא בקיץ ולא בחורף, שוב פעם בגלל שהתקנות חדשות זה לקח זמן... לצערי הרשויות לא יכולות לאכוף את זה, אנחנו עם האמצעים שעומדים ברשותנו מטפלים בזה, השלטים הראשונים שתלינו זה נעשה בתום לב, מיידית כשהבנתי שהשלטים לא תקינים, מיידית הזמנו, מחקנו את המילים "אזור זה" אין לי את הידע והניסיון בתחום השילוט החדש..." (עמוד 5 שורות 13-30 לפרוטוקול). בעדותו טען התובע כי נציגי הנתבעת תיקנו את מחדליהם רק באופן נקודתי, על פי תלונותיו ולא באופן יזום, כאשר פעולותיה נעשו רק כדי לצאת ידי חובה ובלא שתדאג לקיום הוראות החוק כראוי (עמוד 4 שורות 14-16 לפרוטוקול). מכתב ההגנה על נספחיו ומעדויות נציגי הנתבעת אכן עולה, כי האחרונים פעלו שוב ושוב בהתאם להערות ולביקורת שהעלה בפניהם התובע. כך, העיד מר אביעוז: "תמיד שיתפתי איתו פעולה... אבל אחרי שהוא טען שאנחנו לא יכולים לעשן גם בחוץ בדק של הקפיטריה בחוץ הזזנו את פינת העישון החוצה לגמרי ... זה היה בסביבות אפריל, מאי, משהו כזה. ... אני לא היה לי ניסיון ולמדתי תוך כדי, וכדי לזרז את העניינים התייעצתי איתך, להתמודד עם העישון..." (עמוד 5 שורות 1, 9-11, עמוד 6 שורות 7-8 לפרוטוקול). הגב' שמעוני העידה: "... באמת היה חוק מ-2011 אבל החוק לא פורסם... הנכון הוא שברגע שענבר אמר לנו זאת היתה הפעם הראשונה שנודע לנו שאסור לעשן בחוץ... כל המגע שלי והשיחות שלי עם ענבר היו ללמוד את הנושא מכיוון שלא היינו מודעים לעניין של החוץ... למה אנו שואלים אותו, לא כדי לרצות אותו, אלא כי הוא באמת היה בשבילנו החוק... זה בסך הכל בדרך רצון להביא ממנו יותר ולהיאבק יחד איתו דרך נורמה שהורשרשה...". (עמוד 6 שורות 18-25, עמוד 7 שורות 2-3, 16-17 לפרוטוקול). בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בחודש פברואר 2013, סירב התובע להצעת מנהליה להשתלב בצוות שמטרתו לחנך את הציבור שמגיע למקום לא לעשן ובהמשך סירב להיפגש עמם כדי לנסות לפתור את הסוגיה, כפי שעולה מחליפת מסרונים בין הצדדים (ראה נספח ד' לכתב ההגנה). אכן, מטבע הדברים, נדרש זמן מסויים להטמעת חוק חדש ולביצועו, תקופת "הסתגלות", בפרט בנסיבות בהן יישום החוק כרוך גם ב"חינוך" ציבור המתארחים, שהורגלו שנים לעשן במקום. מעדותם של מר אביעוז וגב' שמעוני ומהדיאלוג שניהלו עם התובע ועם עמותת "אוויר נקי" התרשמתי, כי השניים אכן לא התעלמו מדעת מן העובדה שחוק תוקן, כפי שהדבר הובא לידיעתם על ידי התובע, וכי הם ניסו ליישם לפחות חלק מהוראות החוק, כגון תיקון נוסח השלטים וקביעת פינת עישון תקנית. אלא שהתרשמתי כי יש ממש בטענת התובע, ולפיה התנהלות הנתבעת נעשתה בעצלתיים, לא באופן סביר ומספק ויותר כרצון להניח את דעתו של התובע כפרט, כאילו בעיית העישון במקום היא בעייה פרטית שלו, ולא היא. התובע איננו החוק. החוק הוא החוק. על מנהלי הנתבעת היה ללמוד את החוק והתקנות מיד לאחר פרסום הצו ולכל הפחות לאחר שהתובע חשף בפניה באופן מלא ובכתב את נוסח החוק, הפסיקה הרלוונטית וההפרות המתבצעות באופן קבוע במקום. שומה היה על הנתבעת, כמי שמנהלת ומחזיקה במקום ציבורי, ליישם ולאכוף את ההוראות באופן אקטיבי ומלא, תוך שתשלח מסר חד וברור לבאי המקום, מסר שאיננו משתמע לשתי פנים: אסור לעשן במקום. לא בכדי, מטיל החוק את החובות המנויות בו על מחזיק מקום ציבורי ולא על באי המקום. סבורני כי הנתבעת לא עמדה בחובתה זו ולא נקטה באמצעים סבירים, ובתוך זמן סביר, על מנת להבטיח מניעת עבירות על החוק. הראיות שהציג התובע מלמדות כי חודשים רבים לאחר שהנתבעת כבר ידעה במדויק מהן הוראות החוק, ואף שנה לאחר פרסום התיקון לחוק, ההפרות במקום נמשכו ובאופן מובהק. הנתבעת טוענת כי אין אכיפה של החוק על ידי הרשויות, אולם היא לא הביאה כל ראיה לכך שלכל הפחות התלוננה בפני רשויות בעניין, כדרישת סעיף 2א(ב)(2) לחוק. על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה ולפסוק לתובע פיצוי בשל הפרת הוראות החוק, וזאת על דרך האומדנא. בהתחשב במכלול הנסיבות ותוך עריכת איזון מידתי בין כלל האינטרסים ובין היתר בהתחשב, מחד- בעובדה שלא דובר באירוע חד פעמי אלא בהפרה נמשכת של החוק ובמאמץ שעשה התובע בטרם הגשת התביעה על מנת להביא להפסקת ההפרה, ומנגד - בפעולות שעשתה הנתבעת במשך הזמן על מנת ליישם את הוראות החוק ובאופי פעילותה ומטרותיה כפי שהדבר פורט בכתב ההגנה, סבורני כי פיצוי בסך של 3,000 ₪ יהא הולם בנסיבות העניין. על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בתוספת החזר אגרה בסך של 100 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לנתבעת, אחרת - יישאו הסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. דיני חינוךטבק / סיגריותעישון במקומות ציבורייםשלטמורים