תביעה נגד הדואר בגין אי אימות חתימה והעברת כספים מעוקלים 1. א. א) בתביעה זו מלין התובע כנגד הנתבעת, שהיא העבירה ביום 9.8.12 סך של 16,862 ₪ מחשבונה של אמו המנוחה הגב' כדרה X, ז"ל (להלן: המנוחה הנ"ל), סכום שהיה חלקו של התובע בירושה לחשבונה של אחותו, אשר מופיעה על גבי המסמכים שהאחות העבירה לבית המשפט במספר שמות, כגון: XX, XXX, אך לצורך העניין ולשם הקיצור תיקרא אחותו של התובע להלן:" גב' XXX". לטענת התובע, ביצעה גב' XXX את בקשת העברה בפקס לאחר שהיא זייפה את חתימתו של התובע. ב) לפיכך, סבור התובע, שהנתבעת התרשלה בכך שלא בדקה ולא אימתה את חתימת התובע והתעלמה לחלוטין מהעובדה שעל גבי צו הירושה נכתב, שחלקו של התובע בירושה מעוקל לטובת כונס הנכסים והתרשלות זו גרמה לו עוגמת נפש והפסדים של ממש. לכן, מבקש התובע לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 20,000 ₪ הכולל את השבת הסכום הנ"ל בצירוף הוצאות ועוגמת נפש. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה ויחד עם כתב ההגנה הגישה הודעה לצד ג' המופנה אל גב' XXX ובכתב ההגנה מכחישה הנתבעת את דרישות התובע וכן מכחישה את הבסיס העובדתי והמשפטי והיא סבורה שיש לדחות את תביעת התובע, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) אצל הנתבעת התנהל חשבון ע"ש המנוחה הנ"ל וביום 2.8.12 התקבלה בקשה חתומה בצירוף צילום ת"ז של התובע, לפיה התבקשה הנתבעת להעביר את חלקו בירושה לחשבון הגב' XXX וביום 9.8.12 בוצעה העברה ע"ס 16,862 ₪ לחשבונה. ב) עוד הוסיפה הנתבעת וטענה, שאין זה מתפקידה לזהות מסמכים מזויפים לכאורה ואין גם באפשרותה וביכולתה לעשות כן ואין זה מתפקידה לחשוף מעשי מרמה לכאורה כדוגמת המעשים הנטענים בכתב התביעה. ג) הנתבעת טוענת, שבעת שנתקבל צו הירושה, לא נשלחו אל הנתבעת המסמכים מאת המנהל המיוחד, אלא הגיעו לאחר הגשת בקשתה של גב' XXX והיות והכספים כבר הועברו לגב' XXX ונמצאים ברשותה, סבורה הנתבעת שהיא זכאית לסעד של השתתפות ו/או שיפוי ו/או פיצוי מגב' XXX בגין כל סכום שייפסק נגד הנתבעת ולשם כך, הגישה הודעה לצד ג' - היא גב' XXX. ב. גב' XXX השיבה על ההודעה שנשלחה אליה וטענה את הטענות העיקריות הבאות: א) גב' XXX מבקשת לבטל את טענותיו של התובע כלפיה ומתארת בתגובתה את היחסים השוררים או ששררו בין התובע ובינה ובין התובע ובין המשפחה ולעניין הנדון בתביעה זו, מוסיפה גב' XXX וטוענת, שהיה זה התובע אשר ביקש לפנות בשמו בבקשה אל הנתבעת ולבקש לשחרר את חלקו בצוואה, כשהוא ידע שהוא פושט רגל והוא זה אשר מסר לה את תעודת הזהות על מנת לצלמה ולכן, נטען על ידה, שכל שביצעה, היא ביצעה בידיעתו המוחלטת של התובע ועם כונס הנכסים נסגר הנושא במו"מ. ב) גב' XXX גם מפנה אצבע מאשימה כלפי הנתבעת וטוענת, שהיא הציגה מסמכים לפקיד הנתבעת ואם פקיד הנתבעת לא שם לב או בטעות לא ראה שהתובע פושט רגל - אין זה מביא את התובע להלין ולהאשים גם אותה, אלא עליו להאשים את עצמו. עוד טוענת גב' XXX, שגם חלקו הנוכחי של התובע עובר על פי הסכם לכונס הנכסים ולכן אין היא מבינה מהן טענותיו של התובע. 3. א. בטרם אתייחס ובטרם אכריע לגופו של עניין, עלי לציין, שגב' XXX שלחה ביום 24.4.13 תגובתה להודעה לצד ג' שנשלחה אליה מאת הנתבעת - תגובה אליה התייחסתי לעיל- ועל תגובה זו, ניתנה החלטת בית המשפט ביום 28.4.13 להעבירה לכ"א מהצדדים ואם יש בדעת התובע או הנתבעת להגיב- על כ"א מהם להגיב על האמור בתגובה הנ"ל תוך 7 ימים מיום המצאת ההחלטה. ב. א) ביום 29.5.13 הגישה גב' XXX בקשה לבית המשפט ובה טענה, שהיות והצדדים לא נתנו תגובתם, בהתאם להחלטתי מיום 28.4.13, היא רואה בכך שתיקה כהודיה וביקשה שוב - כמו בתגובה ששלחה ביום 24.4.13- לבטל לאלתר את הודעת צד ג' נגדה, משום שהסדירה את השתלשלות הפרשה והיא מעבירה מידי חודש סך של 1,045 ₪ לטובת התובע. ב) על התגובה האחרונה של התובעת מיום 29.5.13 החליט בית המשפט ביום 2.6.13, שבקשותיה של גב' XXX תשמענה ביום הקבוע לדיון - 4.8.13. ג. ביום הקבוע - 4.8.13- לא טרחה גב' XXX להתייצב לדיון, זאת בניגוד לאמור בהחלטתי מיום 2.6.13. 4. א. מתיאורו של התובע על יחסיו עם משפחתו ומתיאורה של גב' XXX אפשר להתרשם, שהשלום אינו שורר בין התובע ובין גב' XXX והתובע המשיך ותאר מצבו העגום בצורה מרגשת והגיע עד כדי בכי עם דמעות, ברם במשפט זה, אין בית המשפט צריך להכריע ביחסים אלה, שכן אין זה נושא הדיון ולכן, אין מקום לקבוע שום ממצא בכל הקשור ביחסים אלה, כפי שהעלה התובע מזה וגב' XXX מזה. ב. מטענות הצדדים ומחומר הראיות שהובא בפני, עולות השאלות השנויות במחלוקת והן: האם התרשלה הנתבעת או מי מטעמה בכך, שהעבירה הסכום של 16,862 ₪ לידי גב' XXX, מה גורלו של סכום זה והאם יש מקום לקבל תביעת התובע ולהשיב אליו את הסכום הנ"ל. 5. לאחר שבחנתי את טענות התובע מזה ואת טענותיו של מר עופר דיקמן, נציג הנתבעת מזה (להלן:"מר דיקמן") ולאחר שגם עיינתי בהערותיה של גב' XXX, כפי שהעלתה אותן במסמכים שהעבירה לבית המשפט, אני מחליט שהוכחה רשלנות הנתבעת בהעברת הסכום הנ"ל לידי גב' XXX - זאת מהנימוקים הבאים: א. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים, שבבנק הדואר התנהל חשבון ע"ש המנוחה הנ"ל ואין מחלוקת על כך, שהנתבעת שילמה לגב' XXX סך של 16,862 ₪. ב. גם אם אקבל את טענת הנתבעת, שאין זה מתפקידה לזהות מסמכים מזויפים לכאורה, או שאין זה מתפקידה לבדוק או לחשוף מעשי מרמה לכאורה כדוגמת המעשים הנטענים בכתב התביעה - גם אז אני קובע, שאין בכך כדי להסיר מהנתבעת אחריות כוללת לבדוק היטב את המסמכים המוגשים לה או הנמצאים ברשותה בטרם ביצוע פעולה כספית. ג. א) לטענת הנתבעת, העלה בירור במשרדה, שבעת שנתקבל צו הירושה, צו פשיטת רגל של החייב בצירוף המסמכים מאת עו"ד זיו, אשר מונה למנהל מיוחד לנכסי התובע (להלן:"עו"ד זיו") לא נשלחו לנתבעת באותה עת והגיעו לידי הנתבעת רק לאחר הבקשה נשוא סעיף 9 לכתב ההגנה. ב) עם כל הכבוד לטענה הנ"ל של הנתבעת, איני מקבל טענה זו, שכן טענה זו סותרת את הטענות הקודמות שהועלו על ידי הנתבעת, שכן מסעיף 8 לכתב ההגנה עולה, שצו הירושה התקבל במשרד הנתבעת ביום 12.9.11 ואף מוסיפה וטוענת: "בציון נסיבותיו של התובע: חייב עפ"י פקודת פשיטת רגל" והנתבעת אף צרפה את צו הירושה. ג) העולה מהאמור בסעיף 8 לכתב ההגנה הוא, שכבר ביום 12.9.11 קיבלה הנתבעת את צו הירושה ואילו ביום 2.8.12 התקבלה הבקשה להעביר חלקו של התובע בירושה לחשבונה של גב' XXX ולכן, אין זה נכון, שאת צו הירושה קיבלה הנתבעת לאחר הגשת הבקשה, אלא כשנה לפני הגשת הבקשה. ד. א) בצו הירושה הנ"ל רשום סעיף: "יאיר X מס' ת"ז...חייב עפ"י פקודת פשיטת הרגל". מר דיקמן מאשר בבית המשפט, שאכן הצו הנ"ל התקבל אצל הנתבעת ומאשר את הגשת הבקשה להעברת הכסף ביום 2.8.12, אך טענתו, שהבדיקה במערכות בנק הדואר העלתה, שבבנק הדואר לא נשמרת דוגמת חתימה של התובע- אינה רלוונטית. (ראה דברי מר דיקמן בעמ' 2 לפ',ש' 22- 28). ב) טענה זו אינה רלוונטית משום, שגם אם הוגשה בקשה כלשהי להעביר הכסף לחשבון אחר, שאינו חשבונו של עו"ד זיו וגם אם תטען הנתבעת, שאין היא צריכה לבדוק נכונות הבקשה או נכונות החותם עליה - גם אז היה על הנתבעת להימנע מלהעביר הכספים, שלא בהתאם להגבלה אשר צוינה בצו הירושה ולא בכדי צוינה הגבלה זו. בהעברת הכספים, כפי שהעבירה הנתבעת, תוך התעלמות מההגבלה אשר הופיעה בצו הירושה שכבר היה מצוי בידיה בעת העברת הכספים- הפרה הנתבעת את ההוראה ו/או את ההגבלה אשר הופיעה ע"ג צו הירושה. ג) ביום 27.9.12 העביר עו"ד זיו פניה אל הנתבעת ובה הודיע עו"ד זיו שהוא מונה למנהל מיוחד על נכסיו של התובע ולכן נתבקשה הנתבעת להעביר למשרדו את חלקו של התובע בעיזבון המנוחה בצירוף פירוט חשבונאי מתאים. ממכתב נוסף מיום 31.10.12 אשר שיגר עו"ד זיו אל הנתבעת עולה, שהנתבעת לא התייחסה אל פנייתו של עו"ד זיו מיום 27.9.12 ולכן ביקש שוב, להעביר את חלקו של התובע בעיזבון המנוחה לא יאוחר מיום 15.11.12, שאם לא כן, תוגש בקשה למתן צו בהתאם. לא מצאתי בין המסמכים שצורפו לכתב הגנה - שניתנה תשובה כלשהי של הנתבעת על שתי פניותיו הנ"ל של עו"ד זיו. 6. א. לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע, שהנתבעת הייתה מודעת להליכי הכינוס והייתה מודעת גם לגבי אותה הגבלה הרשומה בצו הירושה ולכן, כל בקשה אשר הוגשה לנתבעת להעביר הכספים, שאינה בקשה במעורבותו או בתמיכת עו"ד זיו - היה על הנתבעת להימנע מהעברת הכספים לאדם פרטי. בעניין זה, הלכה פסוקה היא, שבעת שמוצא כסף מחשבון בנק שלא על פי התנאים הקשורים לאותו חשבון, נטל ההוכחה, שהכסף הוצא על פי הרשאת הלקוח מוטל על הבנק והיה על הנתבעת להוכיח גרסתה בראיות של ממש. לא רק ראיות של ממש לא הביאה הנתבעת, אלא הוכח בפני בית המשפט, שהנתבעת נהגה שלא כשורה, עת העבירה הכסף לאדם פרטי - ואין נפקא מינה בעת הזאת אם הבקשה נחתמה ברשותו של התובע - אם לאו, משום שלאור ההגבלה, שהייתה רשומה על גבי צו הירושה - רק עו"ד זיו - הממונה רשאי היה לקבל את כספו של התובע. (ראה ע"א 868/90 (880/90) בנק ישראל נ' רג'ואן שמחוני, שותפות בלתי רשומה ואח', פ"ד מח(3) 416, 423). ב. א) לאור העובדה, שהנתבעת העבירה כספים על סמך בקשה ולא בדקה ולא הייתה ערה לקיומה של ההגבלה בצו הירושה, אני קובע, שהנתבעת או מי מטעמה התרשל והפרה את חובת הזהירות לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק שנגרם לתובע ובכך מתקיימת עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שכן ייעוד כספים אלה היה להקטין את חובו של התובע אצל כונס הנכסים היות והנתבעת לא בדקה ולא הייתה ערה לקיומה של ההגבלה אשר בצו ירושה הגדילה את נזקי התובע. ב) מהאמור לעיל גם עולה הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת או מי מטעמה לבין הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהעברת הכספים לפי בקשת גב' XXX. ברור הוא, שללא הפרת חובת הזהירות האמורה, לא היה נגרם לתובע נזק, שכן הסכום היה מועבר לעו"ד זיו ובכך מקטין את חובו של התובע. 7. א. לאור האמור לעיל, אני קובע שהנתבעת העבירה הכספים לפי בקשת גב' XXX מבלי להתחשב בהגבלה שבצו ירושה ובכך התרשלה הנתבעת או מי מטעמה בהפרת חובת הזהירות החלה עליה. ב. אין חולק בין הצדדים וגם גב' XXX מאשרת, שבסופו של יום, הכסף הועבר לחשבונה. גב' XXX לא טרחה להתייצב לדיון בבית המשפט והסתפקה בהעברת מסמכים, אך גם ממסמכים אלה עולה, שהיא זו אשר קיבלה את הסך הנ"ל מהנתבעת ואין לי ספק, שגם אם קיבלה את הסך הנ"ל על פי בקשה שהגישה לנתבעת, היא ידעה היטב, שהסך הנ"ל אינו שייך לה, אלא כפי שנאמר בצו הירושה, זהו חלקו של התובע שהיה מיועד להעברה לעו"ד על פי הוראות הצוואה. 8. לאור השתלשלות העניינים, אני מחליט כדלקמן: א. א) קבעתי, אמנם, לעיל שהנתבעת התרשלה, אך להתרשלות זו קיים קשר ישיר בין הנתבעת ובין התובע והיות ואין חולק שהנתבעת העבירה הסך הנ"ל לידי גב' XXX, לא תהא שום הצדקה לחייב הנתבעת להשיב לתובע שוב את הסכום שכבר העבירה, אך יהיה זה נכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובע על הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמה לו עקב העברת הכספים בניגוד להגבלה שצוינה בצו הירושה. ב) לכן, בנסיבות אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 2,000 ₪. ב. א) באשר לסכום של 16,862 ₪, סכום זה ממילא לא היה צריך להעבירו לתובע אלא, שהיה על הנתבעת להעבירו לידי עו"ד זיו ולכן, היות וסכום זה מצוי בידיה של גב' XXX, אין מקום לחייב הנתבעת לשלם פעמיים אותו סכום. ב) התובע הגיש לבית המשפט אסופת מסמכים שנכתבו על ידי גב' XXX וממסמכים אלה עולה, שגם היא בעלת חובות, ברם היא הייתה ערה שהסכום הנ"ל היה צריך לשלמו לידי עו"ד זיו, ולכן היא עצמה התחייבה כלפי עו"ד זיו לשלם הסכום שקיבלה מהנתבעת, קרי סך של 16,862 ₪ וכפי שעולה מהמסמכים, אף הוסכם לאפשר לגב' XXX לשלם סכום זה בתשלומים. עוד עולה ממסמכים אלה, שגב' XXX פנתה בבקשות שונות אל כב' השופטת שמולביץ, אשר גם היא ראתה באחת מהחלטותיה שמדובר בכספים שהועברו לחשבונה של גב' XXX שלא כדין. (ראה ההחלטה מיום 27.1.13 וראה המסמכים שהוגשו על ידי התובע וסומנו ת/1). ג) כפי שעולה ממסמך שהגיש התובע - הכוונה למכתב של עו"ד זיו מיום 15.1.13 אותו הוא מפנה אל גב' XXX, מצרף שם עו"ד זיו החלטת בית משפט המורה לגב' XXX להשיב הכספים שקיבלה שלא כדין מחלקו של החייב (התובע דכאן) בעיזבון כדרה X ז"ל. באותו מכתב, נדרשת גב' XXX להעביר למשרדו בתוך 7 ימים את הסך של 16,862 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. (ראה המכתב שהוגש בין אסופת המסמכים שסומנו ת/1). לכן, מעתה ואילך זהו הליך הנמשך בין עו"ד זיו ובין גב' XXX לשם קבלת הסכום של 16,862 ₪ על חשבון חובו של התובע ולכן, היות והנתבעת לא חויבה בפועל להשיב סכום זה פעם נוספת, כך אין מקום לחייב את גב' XXX לשפות את הנתבעת בגין סכום זה, אשר ממילא היא התחייבה להעבירו לעו"ד זיו. 9. סוף דבר, העולה מהאמור לעיל הוא: א. א) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 2,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 20.2.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. אין אני מחייב את גב' XXX לשפות את הנתבעת בסכום הפיצוי הנ"ל, משום שקבעתי שהרשלנות בבדיקת המסמכים רובצת על הנתבעת, אך יחד עם זאת, היות וגב' XXX לא התייצבה לדיון ולאור התנהלותה בקבלת הסכום הנ"ל, אני מחייב את גב' XXX הנ"ל - כצד ג'- לשפות את הנתבעת על סכום ההוצאות הנ"ל של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. אימות חתימהמסמכיםדוארעיקול