תביעה נגד קרוב משפחה בגין נזק לרכב בתאונת דרכים: 1. א. א) ביום 18.11.11 ערך התובע יחד עם עמו ושני אחיו קניות וכאשר חזר מהקניות וביום שהיה גשום, החנה את רכבו במקום חניה צמוד למדרכה והוא ואמו העלו את המצרכים לביתו שני אחיו נשארו ברכב עד שייפסק הגשם. ב) לטענת התובע, באותו זמן, שהוא ואמו עלו עם המצרכים ואחיו נשארו ברכב, פגע רכב אחר ברכבו ולאחר הפגיעה ברח מהמקום ורק במקרה, הייתה שם אישה, אשר המתינה שתתפנה חניה, ראתה את הפגיעה והצליחה לרשום את מספר הרכב של הפוגע ומסרה המספר לאחותו של התובע. התובע ממשיך וטוען, שגם אחותו ראתה את הפוגע נכנס לרכבו לפני שפגע וכאשר התובע שב לרכב, הוא מצא את אחיו בוכים ולאח בן ה-5 אף היו סיוטים לתקופה מסוימת. ב. א) היות והפוגע ברח מהמקום, הגיש התובע תלונה במשטרה ומסר את מספר הרכב ומסרו לו את שמו של הפוגע - הוא הנתבע מר X (להלן:" מר X"), אשר התגלה כקרוב משפחה של התובע. לאחר גילוי הקרבה בין הפוגע ובין הנפגע, החלו להתערב קרובי משפחה אחרים להרגיע המצב וכאשר התובע שאל את מר X מדוע עשה את שעשה, השיב לו מר X, שזה בגלל הגשם החזק. ב) התנהלה גם שיחה כיצד ניתן לעזור למר X ולא להפעיל את הביטוח ולצורך כך, הסתובב התובע עם מר X במספר מוסכים על מנת לקבל הצעת מחיר לתיקון הרכב ומר X ביקש מהתובע שייתן לו קצת זמן, משום שאז לא היה לו כסף. התובע הסכים להמתין, אך היות ומר X דחה אותו מפעם בפעם עד כי בסופו של יום הודיע מר X, שאין הוא מוכן לתקן את רכב התובע. משכך השיב מר X, החליט התובע ללכת לסוכן הביטוח שלו, אשר הזמין שמאי להערכת הנזק, הרכב הוכנס למוסך ותוקן בהתאם לממצאי חוות הדעת של השמאי. ג. לאחר תיקון הרכב, הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם את נזקיו בסך של 10,848 ₪. 2. הנתבעים סבורים, שדין התביעה להידחות ולהצדקת סברה זו, מעלים הנתבעים את הטענות העיקריות הבאות: א. א) רכבו של הנתבע לא היה מעורב בתאונה עם רכב התובע במועד שצוין בכתב התביעה או בכל מועד אחר, יען כי לרכב הנתבע לא נגרם נזק כלשהו. הנתבעים מכחישים את הטענה, ששכנה ראתה את הפגיעה ושרשמה את מספר הרכב והנתבעים אף ביקשו- בכתב ההגנה- מהתובע להביא את אותה שכנה לעדות. ב) באשר לגובה הנזקים ברכב התובע, טוענים הנתבעים, שהנזקים לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת, שכן התובע מסר עדות במשטרה ובעדותו העריך הוא את גובה הנזק לסך של 1,600 ₪ והערכה זו הסתמכה על הצעות מחיר שקיבל התובע. כמו כן, מפנים הנתבעים את תשומת לב בית המשפט לעובדה, שהאירוע הנטען על ידי התובע אירע ביום 18.11.11 ואילו שמאי בדק את רכב התובע ביום 11.3.12 ולכן, יש בריחוק הזמנים כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע ובין הנזק הנטען. 3. מבדיקת חומר הראיות עולות שתי עובדות חשובות המעוררות את השאלה, האם הנתבע היה מעורב בתאונה זו והאם הוא פגע ברכב התובע ועובדות אלו הן: א. הנתבע הכחיש את מעורבותו בתאונה ובפגיעה ברכב התובע. ב. א) אני מקבל את טענותיו של מר ערן חבר, נציג הנתבעים (להלן:"מר חבר"), שבעצם היו לו לתובע שתי ראיות חשובות, שעליהן הוא ביסס את תביעתו וראיות אלו הן: הראיה האחת היא, עדות השכנה, אשר ראתה ורשמה את מספר הרכב אשר פגע ברכבו של התובע והראיה השנייה היא, אותו פתק עליו רשמה השכנה את מספר המכונית. ב) אני גם מקבל את טענתו של מר חבר, שעוד בכתב ההגנה השמיעו הנתבעים לתובע, שיש בדעתם לחקור את השכנה וביקשו מהתובע לזמנה להעיד בבית המשפט, אך התובע לא הביא אותה למסור עדותה. 4. השאלה העולה מהאמור לעיל היא, האם גם בהיעדר שתי הראיות הנ"ל, הוכיח התובע - במידת ההוכחה החלה עליו במשפט אזרחי- שאכן הנתבע הוא זה אשר פגע ברכב. שקלתי היטב שאלה זו, הן לאור ההערות הנ"ל והן לאור חומר הראיות הנוסף שהצטבר בתיק זה ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני קובע, שאמנם התובע הוכיח, שהנתבע פגע ברכבו, אך התובע לא הוכיח, שהנזק אשר נקבע בממצאי השמאי מטעמו, הוא הנזק שאכן נגרם באירוע זה - כל זאת, מהנימוקים הבאים: א. א) התובע עצמו לא היה במקום בעת האירוע ולמעשה, מאחר והתובע לא הביא את השכנה להעיד על מה שראתה ביום האירוע והיות והתובע לא הביא את הפתק עליו נרשם מספר המכונית הפוגעת- ניתן היה לומר, שהתובע לא הוכיח את הקשר הישיר בין מכונית הנתבע ובין הפגיעה במכוניתו. עם זאת, בחנתי גם את העדויות הנוספות אשר הושמעו בבית המשפט ולאורן, קבעתי שאכן הנתבע היה הפוגע ברכב התובע. ב) התובע הגיש תלונה במשטרה והלך עם אותו פתק שנמסר לו על ידי השכנה ובמשטרה ניתנו לתובע פרטי בעל הרכב. מדברי מר חבר עולה, שהנתבעת היא אמנם הבעלים של המכונית, אך לה אין רישיון נהיגה ולכן היא לא נהגה ברכב ובהמשך לטענה זו, ביקש מר חבר לצרף את נהג הרכב מר יצחק X. (עמ' 2 לפ',ש' 5- 7). על פי הנתונים שמסר התובע למשטרה התברר לו שהפוגע הוא הנתבע דכאן וכבר אז הוא פנה אל הנתבע בנדון ולדברי התובע, התנצל הנתבע וטען שלא הבחין ברכב בגלל הגשם ואף הביא לתובע את פרטי הביטוח. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 14- 16). ג) לכן, העולה מהאמור לעיל הוא, שאם לא היה בידי התובע מספר הרכב - לא היה מגיע אל הנתבע כמעורב באירוע הנדון. ב. א) התובע העיד גם, שתוך כדי מגע עם הנתבע, התברר לו שהוא קרוב משפחה ואז גם החלו להתערב בני המשפחה על מנת לפתור ביניהם את הבעיה מחוץ לכתלי בית המשפט. עוד העיד התובע, שהנתבע אישר לתובע לקחת את הרכב לתיקון במוסך. (עמ' 1 לפ',ש' 17 ואילך ועמ' 4 לפ', ש' 26). מר חבר חקר את התובע חקירה ארוכה ומחקירה זו עולה, שהנתבע הודה בפגיעה ואף הלך עם התובע למוסך על מנת לקבל הצעות מחיר ומשאלתו של מר חבר גם עולה התשובה, שהנתבע ואחיו אכן הלכו עם התובע למוסך לאחר שהתברר שהם קרובי משפחה והיות והם קרובי משפחה, אף ניסו להגיע להסדר - אם כי מר חבר סייג הסכמה זו באמירה - זאת למרות שהם לא אשמים בתאונה. (עמ' 4 סיפא ועמ' 5 רישא לפ') ב) התובע ציין בתביעתו- וכך גם העיד בבית המשפט- שביום האירוע הוא ואמו עלו לביתם עם המצרכים וברכב עדיין נשארו אח ואחות בגלל הגשם. גב' הבטם מקוננט היא זו שנשארה במכונית והיא העידה, שהיא ראתה את הנתבע נוסע לאחור ופגע בחלק האחורי של הרכב וכשהיא עלתה גם לבית התובע, היא סיפרה לתובע וידעה לומר שהייתה שכנה שרשמה את מספר הרכב. (עמ' 5 לפ',ש' 20- 24). ג. א) הנתבע אשר הכחיש את מעורבותו בפגיעת רכב התובע, מאשר שהוא אכן היה במקום, משום שהוא בא לבקר את אמו והוא גם מאשר את טענת התובע, שבאותו זמן פנה התובע אליו וטען שהוא פגע לו ברכב והוא גם מאשר את טענת התובע, אשר טען בפניו שמישהי מסרה את מספר הרכב של הנתבע. (עמ' 6 לפ',ש' 9- 10). ב) אין בדעתי לקבוע במשפט זה, האם הנתבע ברח מהמקום לאחר שפגע, משום שלאור טענת הנתבע, שאין לו נזק ברכב- אין להוציא מכלל אפשרות שהנתבע פגע ואף לא הרגיש בכך ולכן עזב את המקום, אך עדויות התובע, הגב' הבטם והעובדה, שהנתבע היה במקום ביום האירוע ולאור מה שנאמר לעיל - כל זאת קושר את הנתבע לעצם האירוע, גם אם נעדרים הפתק ועדות השכנה. ג) הנתבע מאשר, שאכן הייתה התערבות משפחתית שלא יהיה בלגאן וילכו למוסך ולסדר את הרכב על מנת שלא ייפתח תיק במשטרה ואכן הלכו יחדיו למוסך ושם ביקשו עבור התיקון 1,600 ₪. (ראה בעמ' 6 לפ',ש' 15- 16). ד) מטעם הנתבע העיד אחיו מר יניב יצחק וגם הוא קיבל הודעה מהתובע, שהנתבע פגע ברכבו. גם מר יניב ניסה לפשר בין הצדדים, שילכו למוסך - למרות שלטענתו לא פגע הנתבע ברכב התובע ואף הציע לנתבע לשאת במחצית מסכום התיקון. כפי שעולה מעדותו של מר יניב, הצדדים יחד עם מר יניב ועם סוכן הביטוח, אכן הלכו למוסך ובעל המוסך אמר שעלות התיקון היא 1,600 ₪ לפני מע"מ ועל מנת שלא להגיע לבית המשפט הסכים הנתבע לשלם עבור התיקון ורק משום התערבותו של סוכן הביטוח של התובע - טורפד העניין. (ראה בעמ' 6 סיפא ועמ' 7 רישא לפ'). 5. העולה מהנימוקים שפורטו לעיל הוא, שגם בהיעדר עדות השכנה ובהיעדר הפתק, הוכחה מעורבותו של הנתבע בגרם הנזק במכונית התובע - זאת הן לאור עדויות התביעה והן בתמיכת עדויות הנתבע ועדיו ולכן, אני קובע, שהנתבע אכן פגע ברכב התובע ועליו לפצותו. 6. באשר לסכום הפיצוי, מסכים אנוכי לטענתו של מר חבר, שאין מקום לחייב הנתבעים לשלם לתובע את סכום התביעה, אלא הסך של 1,888 ₪ (סך של 1,600 ₪ בתוספת מע"מ) - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) מחקירתו של התובע עולה, שאכן התובע הצהיר במשטרה שעלות התיקון היא 1,600 ₪ ולא רק זאת, אלא בהודעתו במשטרה הצהיר התובע, שהעלות היא 1,600 ₪ ושהוא כבר תיקן את הנזק. (ראה הודעתו של התובע, אשר צורפה לכתב ההגנה, ההדגשה שלי- ג.ב.) ב) גם מהעדויות שהובאו בבית המשפט עולה, שתוך כדי ביקורים במוסכים לקבלת הצעת מחיר לתיקון הנזק נקבע הסכום של 1,600 ₪ והתובע העיד בבית המשפט, שבהחלט יכול היה לתקן את הרכב בעלות 2,600 ₪, לכן אין התובע יכול להגדיל נזקים על חשבון הנתבע, שכן מתפקידו של תובע הוא להקטין את הנזק. ב. אין להוציא מכלל אפשרות, שבעת שהתובע הלך עם מלוויו אל המוסך לקבל הצעת מחיר לתיקון הנזק - הוא ראה לנכון לתקן אך ורק הנזק אשר הנתבע אכן גרם באותה פגיעה ולכן, ההצעה שהוצעה הייתה בסכום של 1,600 ₪ וכך גם העיד התובע בהזדמנות הראשונה שהייתה לו בהודעתו במשטרה. גרסה זו, אותה מסר התובע בהזדמנות הראשונה בתחנת המשטרה היא הגרסה הקרובה ביותר לאירוע והודאה זו מהווה הודאת בעל דין אשר נתפס על הודאתו. לא רק זאת, אלא שהודאתו זו מקבלת תימוכין בעדויות אשר הובאו במהלך הדיון בבית המשפט. 7. לאור השתלשלות העניינים, יש ספק בלבי אם הנזקים אשר נקבעו על ידי השמאי ואשר תוקנו בפועל הם כולם תוצאה של האירוע בו קא עסקינן - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) בהודעה שמסר התובע במשטרה, הוא ציין את תאריך קרות התאונה - 11.11.11- בעוד שבכתב התביעה הוא ציין תאריך קרות התאונה, יום שישי- 18.11.11. (אגב, שני התאריכים הנ"ל חלים ביום שישי). ב) למרות שהאירוע אירע בחודש נובמבר 2011, נבדק הרכב על ידי שמאי ביום 11.3.12 והרכב תוקן ביום 20.3.12 ובחוות הדעת, לא טרח השמאי לציין את יום קרות הנזק, שנבדק על ידו. התובע גם השהה את הגשת התביעה והגיש התביעה, כשנה לאחר תיקון הרכב ולא ברור, מדוע - אם כבר התובע נשא בתשלום המלא לתיקון הרכב ביום 20.3.12- לא מצא לנכון להגיש התביעה, סמוך לאחר מועד התיקון. ג) ער אנוכי לעובדה, שבטרם נערך דו"ח השמאי ניהלו הצדדים מו"מ להגעה להסדר מבלי להיזקק לחוות דעת שמאי ואף הלכו למוסכים לבדוק הצעות מחיר, אך בכל זאת לאחר שהתובע כבר תיקן את הרכב ואף שילם מכספו עבור תיקון זה, הרי בכך היה צריך התובע להיות מודע, שהנתבע לא עומד לשלם לו הסכום הנ"ל ולכן עבור הזמן בין האירוע, בין הכנת חוות הדעת ובין יום הגשת התביעה והיות ובחוות הדעת גם לא צוין מועד האירוע של גרם הנזקים, יש בכך כדי להטיל ספק, האם הנזקים - כפי שהועלו בממצאי השמאי- הם כולם תוצאה של אירוע זה. 8. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחייב את הנתבעים - כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 1,888 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 20.2.13- ועד התשלום בפועל. ב. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. יתרת סכום התביעה נדחית - מהנימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רכבתאונת דרכיםנזק לרכב