תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בגין דמי הרשמה עבור רכישת חלקות

תביעה שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקשו התובעים, לחייב את הנתבעים, בתשלום הסך של 16,000 ₪. טענות התובעים התובעים טוענים כי שילמו לנתבעים הסך של 16,000 ₪, סך של 8,000 ₪ על ידי תובעים 1 ו-2 וסך של 8,000 נוספים על ידי תובעת 3, כדמי הרשמה עבור רכישת חלקות בפרויקט הרחבה קהילתית אצל הנתבע 2 (להלן: "הפרויקט"). לטענת התובעים, בסופו של יום, ביטלו הנתבעים את הפרויקט, ואף על פי כן, הם לא קיבלו חזרה את כספם. עיקר טענות הנתבעת 1 תחילה טענה הנתבעת 1 כי, התביעה הוגשה על ידי התובעים 1 ו-2 בלבד, ומשלא הוזכר שמה של התובעת 3 בתביעה, אין התובעים יכולים להכניסה בתוך תביעתם שלהם, תביעה של אדם נוסף, ולהעמיד את התביעה על סך של 16,000 ₪. לגופו של עניין, טענה הנתבעת 1, כי אינה הצד הנכון לתביעה, כאשר הצד הנכון הינו הנתבע 2 בלבד. לטענת הנתבעת 1, משביקש הנתבע 2 לבצע את הפרויקט, שכר שירותי ניהול ממנה, ומשפנו התובעים בבקשה להצטרף כמשתכנים בפרויקט, נחתם זיכרון דברים בינם לבין הנתבע 2, כאשר במעמד החתימה שילמו התובעים מספר תשלומים על חשבון התמורה, ואחד התשלומים הנ"ל היה דמי הרשמה ע"ס של 8,000 ₪, כאשר לבקשת הנתבע 2, סכום שיק זה נרשם ע"ש הנתבעת 1 והועבר אליה ישירות. הוסיפה הנתבעת 1 וטענה כי, זיכרון הדברים הנ"ל קובע מפורשות כי הסך של 8,000 ₪ לא יוחזר, גם אם בסופו של תהליך לא ייחתם החוזה. עוד טענה הנתבעת 1 כי התובעים הפרו התחייבותם על פי זיכרון הדברים, עת לא חתמו על ההסכמים שנשלחו להם על ידי הנתבע 2. לטענת הנתבעת 1, לאור הוראות זיכרון הדברים עליו חתמו התובעים, אין להחזיר את הסך של 8,000 ₪. יחד עם זאת, לטענתה, ככל ותחויב בסכום כלשהו, על הנתבע 2 לשאת בהחזר, ולכן היא הגיש נגד הנתבע 2 הודעה לצד שלישי. הנתבעת 1 מבקשת להורות על דחיית התביעה כנגדה, וככל שתתקבל התביעה נגדה, היא מבקשת לקבל את ההודעה לצד שלישי, ולחייב את הנתבע 2 לשפות אותה בכל הסכומים שתחוייב בהם . עיקר טענות הנתבע 2 הנתבע 2 טען כי ניסה להקים בתחומיו את הפרויקט, ולצורך כך, התקשר עם הנתבעת 1 לקידום הפרויקט ושיווקו. הוסיף הנתבע 2 וטען כי, מי שהיה מעוניין להצטרף לפרויקט, חתם מולו על הסכם והעביר כספים בהתאם, לנאמן מטעמו. הוסיף הנתבע 2 וטען כי, בבדיקה עם הנאמן עולה כי התובעים כלל אינם מופיעים ברשימותיו ולא הועברו כספים אליו, אין בידו העתק ההסכם עמם, כאשר אין במסמכי התביעה כל מסמך החתום על ידי נציגיו המוסמכים של הנתבע 2. עוד טען הנתבע 2 כי, התובעים לא חתמו על ההסכמים הרלוונטיים לתביעה, מה גם שבהתאם לזיכרון הדברים עליו חתמו, הסך של 8,000 ₪ אינו מוחזר להם, במידה ויחליטו לא לחתום על ההסכמים הנ"ל. עוד טען הנתבע 2 כי מי שחתם מול התובעים, ולקח מהם את ההמחאות, אשר לא הועברו לנתבע 2, הינו נציג הנתבעת 1, כאשר באם מוטלת חובה כלשהי להחזרת הכספים, הרי יש להחילה על הנתבעת 1 בלבד. הנתבע 2 מבקש להורות על דחיית התביעה כנגדו, ולחילופן לחייב את הנתבעת 1 בכל סכום שייפסק, תוך דחיית ההודעה לצד שלישי שנלחה אליה ע"י הנתבעת 1. דיון והכרעה בישיבה שהתקיימה בפניי התייצבו התובעים ונציגי הנתבעים. בדיון זה חזרו הצדדים על טענותיהם. תחילה אציין כי הכרעה בתביעה זו חלה על כלל התובעים יחד, כאשר סכום התביעה הינו ע"ס של 16,000 ₪, ככל ומעיון במסמכי התביעה עולה כי, לנתבעים הועברו שתי סדרות שונות של שיקים, עם אותם סכומים, כאשר סדרה אחת נוגעת לתובעים 1 ו-2 וסדרה שנייה נוגעת לתובעת 3. זאת ועוד, לכתב התביעה צורפו שני מסמכים של "זיכרון דברים" כאשר אחד חתום על ידי התובעים 1 ו-2 והשני חתום על ידי תובעת 3, מה גם שלכתב התביעה צורף יפוי כוח של תובעת 3, המסמיך את התובע 2 לפעול בשמה להגשת התביעה. לציין כי אף לדיון בפניי הופיעה התובעת מס' 3, ועל כן, תביעתה תידון ותוכרע עתה, בצוותא עם תביעה תובעים 1 ו-2. ולגופו של עניין; ממקרא כתבי טענות הצדדים ושמיעתם בפניי, אין חולק כי התובעים היו חלק מקבוצת רוכשים אשר התכוונה לרכוש חלקה במסגרת פרויקט ההרחבה. טענותיו של הנתבע 2, שלכאורה התובעים אינם מוכרים לנאמן מטעמו, ואינם מופיעים ברישומיו, אינה מתיישבת עם חתימת האחרונים על מסמכי זיכרון הדברים, שתוכנם לא נסתר על ידי הנתבע 2, וכן עם מכתביו של האחרון המופנה לתובעים, בו נדרשים האחרונים לסור למשרדיו לצורך חתימה עם ההסכם. כמו כן, ציון שמם של התובעים בסעיפים 5 ו-7 למסמך של הנתבעת מיום 25.12.09 (נספח 12 לנ/1) המופנה אל הנאמן, יש בו להעיד כאלף עדים, כי התובעים כן היו חלק מרוכשי הקרקעות בפרויקט ההרחבה. כאמור, מעיון במסמכים אשר הוגשו לכתב התביעה עולה כי, לצורך רכישת החלקות במסגרת הפרויקט, חתמו התובעים על מסמכי זיכרון דברים. בהתאם למסמכים אלו, מאשרים הצדדים, כי תשלום דמי ההרשמה יש לבצע עבור הנתבעת 1, כאשר בסופו של יום, תשלום זה אכן בוצע לנתבעת 1, כפי שעולה מהעתקי השקים, שצורפו לכתב התביעה. נשאלת השאלה, האם קמה לתובעים עילת תביעה כנגד שני הנתבעים 1 ו-2 יחדיו, או לאחד מהם בלבד? על אף טענותיה של הנתבעת 1 כי אינה אחראית להחזרת כל סכום לתובעים, אלא שנוסף לעובדה כי האחרונה ציינה כי שימשה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מנהלת הפרויקט מטעם הנתבע 2, אלא שיש לראות מחד בתשלום המקדמה ודמי רישום בסך 8,000 שבוצע לפקודת הנתבעת 1, כפי שעולה הן מתוכן זיכרון הדברים והן מהעתקי השקים, כדי להקים עילת תביעה נגדה, וזאת מכוח עשיית עושר ולא במשפט, ולאור הוראות סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חושה), התשל"א- 1970, וכאשר לא נטען על ידי הנתבעת 1 כי ביצעה לתובעים עבודה כלשהי תמורת הסכום שהועבר. טענותיה כי סכומים אלו מהווים שכר שביצעה עבור הנתבע 2 נטענו בעלמא, וככל ויש בפיה של הנתבעת 1 טענות באשר לתגמולים במסגרת יחסי העבודה ביניהם, שמגיעים לה מהנתבע 2, עומדת לה הזכות לפנות לאחרון בעניין. מאידך, יש לראות בנוסח זיכרון הדברים, כמי שנערך בין התובעים לנתבע 2, בו נדרשה מקדמה ודמי רישום, ובביצוע התשלום בפועל לנתבעת 1, בהתאם לדרישת הנתבע 2, בגין אותו פרויקט שבגין ביטולו נדרשת השבת הכספים, וכן במכתב של האחרון שנשלח לתובעים, בו נדרשים לגשת למשרדי הנתבע 2 לצורך חתימה על ההסכמים, כדי להקים עילת תביעה אף כנגד הנתבע 2, וזאת מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973. יוצא אפוא, כי הן הנתבעת 1 והן הנתבע 2, היו צדדים לעסקה אשר בוצעה עם התובעים, וככל שאגיע למסקנה כי יש להורות על החזרת סכומים כלשהם לתובעים, הרי האחריות חלה על שני הנתבעים יחדיו. בעניין זה אדגיש כי לא הוצג בפניי כל הסכם שנערך בין הנתבעים המסדיר את חלוקת האחריות ביניהם, בכל הנוגע לפרויקט נשוא תיק זה. למותר לציין כי ההסכם שהוצג (מסמך 14 לנ/1), אינו חתום על ידי הצדדים, ויתרה מזאת, אין ללמוד ממנו על חלוקת האחריות בכל הנוגע לביטול הפרויקט ו/או להחזרת סכומים כלשהם לרוכשים, במקרה של הפרת חוזה ו/או ביטל הפרויקט. נשאלת השאלה, האם על הנתבעים להחזיר לתובעים את הסך הנתבע אם לאו, לאחר שבסופו של יום, בוטל הפרויקט? אין חולק כי לאחר חתימת מסמכי זיכרון הדברים הנ"ל, העבירו התובעים לנתבעת 1 את הסך של 16,000 ₪. ממקרא זיכרון הדברים, עולה כי הסך של 8,000 ₪ לא יוחזר גם אם בסופו של תהליך לא ייחתם חוזה, כאשר בהמשך צוין כלהלן: "במידה ואחליט שלא לחתום כלל על ההסכמים, אני מאשר כי סכום הרישום (8,000 ₪ ששולמו לתקומה) לא יוחזר לי". על כן, השאלה הינה, האם אי חתימת התובעים על ההסכמים, מקורה בהתנהגותם של התובעים עצמם? התשובה לכך הינה שלילית ולהלן נימוקיי. בכתב ההגנה של הנתבעת 1 נטען כי התובעים בחרו מסיבותיהם הם שלא לחתום על ההסכמים המסדירים את רכישת החלקות, כאשר בכתב ההגנה של הנתבע 2 נטען כי מבירור שערך עם הנתבעת 1 עלה כי על אף פניות נשנות וחוזרות של הנתבעים לתובעים, לא דאגו האחרונים לחתום על ההסכמים. לטענותיהם הנ"ל של הנתבעים לא היה כל תימוכין. מעבר לאמור, עיון במסמכים מס' 1 של נ/1, אשר נערכו על ידי נתבעת 1 והופנו לנתבע 2, עולה כי הנתבע 2 הודיע באופן חד צדדי על ביטול הפרויקט. אף במכתב של הנתבע 2 מתאריך 10.06.09 אשר הופנה לחלק מרוכשי החלקות בפרויקט, צוין כי "לאור בעיות שנוצרו בכל הקשור לקידום פרויקט ההרחבה במתכונתה הנוכחית, בין היתר, מול מנהל מקרקעי ישראל/משרד הבינוי והשיכון, הננו להודיעכם כי לא ניתן להמשיך ולקדם את פרויקט ההרחבה....". הגם שאין התובעים ממוענים במכתב זה, אך אין חולק כי ביטול הפרויקט חל גם על התובעים. זאת ועוד, מעיון בסעיף 1(א) ממסמך שנערך על ידי הנתבע 2 ביום 01.10.09 (מסמך 9 ל - נ/1), עולה כי ביצוע הפרויקט בוטל. זאת ועוד, מדבריו של הנאמן מטעם הנתבע 2 בדיון בפניי (עמ' 4 ש' 3 ו-14) וכן דבריו של מנהל הנתבעת 1 (עמ' 5 ש' 15-16), עולה כי הפרויקט בוטל, דבר שלא אפשר חתימה על ההסכמים, אשר בסופו של יום לא יצאו אל הפועל. על כן, בהעדר כל אסמכתא כי התובעים הם אלו שביקשו לבטל את ההתקשרות ו/או סירבו לחתום על ההסכמים, כאשר מנגד מודיע הנתבע 2 על ביטול ביצוע הפרויקט, על הנתבעים להחזיר לתובעים את הכספים אשר שלמו על ידם. לאור האמור לעיל, ולאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, לרבות שמיעת התובעים ונציגי הנתבעים בפניי, הגעתי למסקנה כי האחריות להחזר הסך הנתבע נופל על שני הנתבעים יחד, ועליהם להחזיר לתובעים את סכום המקדמה, אותה שילמו האחרונים ע"ח התשלום בגין הפרויקט, אשר בסופו של יום לא יצא אל הפועל. מבלי לגרוע מהאמור לעיל אוסיף כי, אין בטענות הנתבעים אחד כלפי משנהו, כדי לשחרר את מי מהנתבעים, מאחריותם להחזרת הכספים לתובעים, במיוחד כאשר הסכום הועבר לנתבעת 1 על פי דרישת נתבע 2, מכוח זיכרון הדברים, וכאשר לא הוצג הסכם כלשהו בין הנתבעת 1 לנתבע 2, המלמד על מערכת היחסים ביניהם, ואם יש למערכת זו השלכה כלשהי על הקשר החוזי עם התובעים. סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הסך של 16,000 ₪, בתוספת הוצאות ואגרת משפט בסך של 300 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 30. בנוסף, אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי וזאת ללא צו להוצאות. תביעות קטנות