אף אחד מהנהגים לא הוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת כי חלף על פני קו העצירה כיוון נסיעתו באור ירוק וכי הנהג האחר הוא שלא ציית לקביעות האור האדום שדלק ברמזור כיוון הנסיעה. להתרשמותי, כל אחד מהנהגים ביקש להביא בפני ביהמ"ש את גירסתו שלו, תוך שהינו מאמין כי הינה אמיתית וכאשר אינו מתכוון להעיד עדות שקר מכוונת בביהמ"ש. ברם, אין ספק כי אחד מהנהגים טעה. כאמור, על בסיס העדויות הסובייקטיביות - לא ניתן לקבוע ממצאים חד משמעיים לעניין האור שדלק ברמזור כיוון נסיעת כל אחד מהנהגים. לביהמ"ש הוגשו, כמצויין לעיל, תוכנית הרמזורים של הצומת ו-2 חוו"ד של מומחים, המנתחים את אופן קרות התאונה. אכן, 2 חוו"ד נערכו בצורה רצינית, מקצועית ומקיפה, תוך התבססות על תוכנית הרמזורים, אולם, לקביעתי, גם על פיהן לא ניתן להגיע לממצאים מוחלטים. כל זאת, כאשר חוו"ד מבוססות על נתונים, שבחלק המהותי שבהם, הינם משוערים בלבד והדברים אמורים במיוחד בכל המתייחס למהירויות הנסיעה של כל אחד מהרכבים וכן לאופן עצירת רכב הנתבע לפני קו העצירה, לרבות מיקום העצירה המדוייק שלו. לאור כל הנ"ל, החלטתי לבחון את אחריות הנהגים לקרות התאונה, בהתבסס על קביעות החוק והתקנות לעניין אופן כניסה לצומת וחובת הזהירות הכללית, בהנחה שטענת כל אחד מהנהגים, כי נכנס לצומת בחסות האור הירוק, הינה נכונה. לקביעתי, כל אחד מהנהגים נהג ברכבו ברשלנות ובחוסר זהירות וכל אחד מהשניים אחראי לקרות התאונה, אם כי לא באופן שווה, כפי שיתואר. לעניין אחריות הנתבע, גם אם דלק ברמזור כיוון נסיעתו אור ירוק, הרי שטרם כניסתו לצומת ואף במהלך הכניסה אליו ובמיוחד כשהינו מבקש לפנות בצומת שמאלה ולהיכנס אל תוך נתיב נסיעה של רכבים אחרים - היה עליו לבדוק את מצב התנועה המגיעה אל הצומת מימינו ולוודא כי יוכל להיכנס לנתיב הנסיעה שבדרך החוצה, ללא מפריע. הנתבע לא בדק כלל את מצב התנועה המגיעה מימינו, לא הבחין ברכב התובע הנוסע בדרך החוצה, היא דרך בר יהודה, נכנס לנתיב הנסיעה של רכב התובע ופגע בו בדופן השמאלי שלו, במרכזו. משמע, כאשר רכב התובע הספיק כבר לחלוף בצומת עם חלק ניכר מאורך רכבו, טרם שארעה הפגיעה. לעניין אחריות נוי, גם אם דלק ברמזור כיוון נסיעתו אור ירוק, הרי שטרם כניסתו שלו לצומת, היה עליו לבדוק את מצב התנועה המגיעה אל הצומת משמאלו, מכיוון נשר, ולוודא כי הינו יכול להמשיך בנסיעתו ללא פגע. התובע לא בדק כלל או לא בדק כדבעי את מצב התנועה המגיעה משמאלו והנני דוחה את דברי עדותו כאילו לא ניתן היה להבחין ברכבים המגיעים מכיוון נסיעת התובע. מהתצלומים שהוגשו לביהמ"ש, עולה כי לא היתה כל מניעה להבחין ברכב המגיע לצומת מכיוון הגעת הנתבע. כל זאת, כאשר נקבע בחוק ובפסיקה כי נהג, המבקש להיכנס לצומת בחסות האור הירוק הדולק ברמזור כיוון נסיעתו, אינו משוחרר מחובתו לבדוק את מצב הרכבים הנמצאים בצומת או המגיעים אליו וכן עליו לוודא כי הינו יכול להמשיך בנסיעתו, ללא פגע. לקביעתי, בענייננו, נהגו 2 הנהגים ברשלנות ובחוסר זהירות, כמתואר לעיל. בהתחשב בכך שהנתבע הוא שביקש להיכנס לנתיב הנסיעה של נוי והוא שפגע ברכבו של נוי, במרכזו, הנני קובעת את אחריותו של הנתבע לתאונה בשיעור של 70% ואילו אחריותו של נוי לקרות התאונה נקבעת על ידי בשיעור של 30%. הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 12,650 ₪ וירידת ערך בסך של 1,994 ₪, כנקבע בדו"ח השמאי. כן נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך של 800 ₪. סה"כ 15,444 ₪, ובניכוי של 30% בגין אחריותו של נוי, כמתואר לעיל, סה"כ הפיצוי המגיע הינו בסך של 10,810.80 ₪. כן הוכח כי בתאונה נגרמו לנתבע נזקים בגין השתתפות עצמית לנזק ולירידת ערך, בסך כולל של 1,932 ₪. בניכוי של 70% בגין אחריותו של הנתבע, כמתואר לעיל, סה"כ הפיצוי המגיע הינו בסך של 579.70 ₪. אשר על כן, הנני מחייבת את ג'ואן בורסטין, לשלם ליפעת בן ברוך את הסך של 10,810.80 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את יפעת בן ברוך ונוי סוגבקר, במאוחד ובמיוחד, לשלם לג'ואן בורסטין, את הסך של 579.70 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בהתבסס על קביעותיי דלעיל, לא מצאתי מקום לחייב מי מהצדדים בתשלום הוצאות המשפט וכל צד יישא בהוצאותיו, לרבות הוצאות עריכת חוו"ד. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. משפט תעבורהקו עצירה