קבלן משנה לביצוע עבודת ניקיון במכרז

1. בפני תביעה כספית ע"ס 30,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין יתרות חוב, שלטענתו , נותרו תמורת עבודות תחזוקה וניקיון שביצע עבור הנתבעת. בכתב התביעה טען התובע, כי התקשר עם הנתבעת כקבלן משנה לביצוע עבודת ניקיון כאשר הנתבעת היא הקבלן העיקרי שזכה במכרז לעבודות ניקיון מטעם המועצה האזורית גולן באמצעות החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (להלן משכ"ל). לטענת התובע סוכם כי הנתבעת תשלם לו סך של 75,000 ₪ לחודש. אולם, הנתבעת לא שילמה לו את מלוא הסכומים ושלחה לתובע מסמך על פיו טענה כי היא נדרשת לשלם 6% למשכ" ל. התובע טען כי קוזזו מהסכום המגיע לו סכומים בלתי מוצדקים.עוד טען התובע כי חתם על מסמך גמר חשבון בחוסר ברירה, מאחר שהיה צריך לשלם לעובדיו. 2. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה. לטענת הנתבעת, התובע ואף אשתו חתמו על חשבון סופי המהווה כתב ויתור לסילוק, על פיו אישרו כי קיבלו את מלוא התשלומים וכי אין להם דרישות כלפי הנתבעת. לגופם של דברים נטען, כי התובע קיבל את כל המגיע לו עפ"י הסיכום בין הצדדים ועל פיו מהסכום המגיע לנתבעת מנוכים 6% למשכ"ל וכן 15% לנתבעת בגין הוצאות ניהול הפרוייקט (הקמת ערבות בנקאית, רכישת ביטוח, הנהלת חשבונות וכיוצ"ב) ורק היתרה מועברת לתובע. הנתבעת הפנתה לסיכום דומה שנערך עם הקבלן שקדם לתובע בשם היימן ואשר גם על פיו ניתן ללמוד על אופן התשלום כאמור, לקבלן המשנה. בסעיף 15 ו- 19 לכתב ההגנה פרטה הנתבעת את התשלומים ששולמו לתובע עד להתחשבנות הסופית שנערכה בין הצדדים. בדיון שהתקיים בפני ביום 15.10.13 העידו התובע וכן נציגי הנתבעת - מר גטלמן ומר נחמיאס. דיון 3. טענת התובע כי הוסכם על תמורה לעבודות בסכום חודשי העומד על 70,500 ₪ (בעדותו טען לסכום של 75,000 ₪), לא נתמכה בהסכם בכתב ואף הייתה כאמור לא עקבית (בכתב התביעה אף טען התובע לסכום של 77,000 ₪ אשר הגיע לו בחודש 10/12). המדובר בטענה להסכם בע"פ, כאשר מנגד טענה הנתבעת כי אין המדובר בסכום קבוע, אלא בסכום שהגיע לה מהמזמין בניכוי 6% תשלום למשכ"ל ו- 15% עמלה לעצמה. נטל ההוכחה לעניין הסכום שנטען ע"י התובע כאילו סוכם בין הצדדים כתמורה לעבודות, מוטל על התובע וזאת בהתאם לכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה". לא רק שהתובע לא הרים נטל זה ולא הציג כל ראיה התומכת בטענתו לסיכום בסכום קבוע כנטען, אלא שאף מנספח ג' לכתב ההגנה, שוכנעתי כי דרך חישוב התשלום הנטענת ע"י הנתבעת (לאחר ניכוי 6% ו- 15%), היא זו המשקפת את המציאות כפי שהייתה נהוגה אף עם הקבלן הקודם בשם היימן (ראה שם ניכוי האחוזים הנטענים גם מהסכום שהגיע לקבלן הקודם). 4. בכתב התביעה טען התובע כי ברשותו 13 עדי תביעה ואולם עדים אלו לא זומנו להעיד. אציין כי משלא נטען כי עדים אלו נכחו בעת סיכום התמורה בין הצדדים, לא ברור לי במה היו מועילים להוכחת טענת התובע. יחד עם זאת, משהתובע טען כי ברשותו עדים התומכים בגרסתו ונמנע מזימונם להעיד, יש בכך כדי לעמוד כנגד גרסתו. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). 5. התובע לא הכחיש את חתימתו על נספחים א' ו-ב' לכתב ההגנה המהווים למעשה כתבי ויתור והמתייחסים לאותם סכומים ששולמו לתובע (בנספח א' אוזכר הסכום של 36,415 ₪ שהינו הסכום המוזכר בנספח ב' 31,125 ₪ בתוספת מע"מ). במסגרת נספחים אלו חתם התובע ואישר כי: "עם קבלת סכום זה אין טענות ודרישות נגד חברתכם וקיבלתי את כל המגיע לי לגמר חשבון סופי". בהערת אגב ולמעלה מן הצורך (שכן התובע לא הכחיש כלל כי חתם על מסמכים אלו), אציין כי אינני מוצאת לתת אמון בטענת אשת התובע כי היא לא חתמה על כתב הויתור. הטענה לא נטענה כלל בכתב התביעה ואף חתימתה דומה לחתימותיה על גבי חשבוניות המס שצורפו. ממילא, כאמור די בחתימת התובע ומי שהגיש את התביעה הינו התובע אשר לא הכחיש חתימתו על המסמכים. 6. התובע טען כי חתם על המסמכים תחת לחץ וכפיה, שכן היה חייב לשלם לעובדיו אשר דרשו את שכרם. ההלכה היא כי הטוען טענת כפיה מוטל עליו הנטל להוכיחה. עוד נפסק כי לא לא כל לחץ כלכלי או עסקי, גם אם קשה ומכביד מקנה למתקשר זכות לבטל את ההסכם על יסוד כפיה נטענת. עילת הכפיה תקום רק כאשר המתקשר בהסכם עושה זאת כדי להשתחרר מלחץ בלתי חוקי המופעל עליו ורק לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר, ייחשבו כפגמים ברצון (ראה רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נג' (1) 721). הטעם לדרישות מחמירות אלו לצורך קיומה של עילת כפיה, נובע מכך שהכלל הינו כי אדם החותם על מסמך, מוחזק כמי שקרא את תוכנו וחתם עליו לאות הסכמתו (ראה ע"א 685/88 קוטרמן נ' קרן תורה ועבודה פ"ד מז'(2) 598, ע"א 9538/06 סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח משכנתאות בע"מ). במקרה דנן, התובע לא הוכיח ולא שכנע אותי כי עמד בפני לחץ לא חוקי, או כזה אשר פגע בחופש הרצון החוזי שלו. לכאורה המדובר בחתימה שנעשתה בהסכמתו לאור דרישה לגיטימית של הנתבעת כי יחתום על אישור המוודא כי שולמו לו מלוא התשלומים הנדרשים ועל מנת שלא יגיש נגד הנתבעת תביעה בעתיד בטענה כי לא שולמו לו מלוא התשלומים. יתרה מכך, למעט עדותו היחידה של התובע לא נתמכה טענתו של התובע באשר ללחץ בו היה נתון בכל ראיה נוספת והתובע אף לא טרח לזמן מי מעובדיו שיתמכו בגרסתו זו. שני הצדדים העידו כי היה דין ודברים בינהם עובר לחתימה על הנספחים הנ"ל. שוכנעתי כי התובע היה מודע לתוכן המסמכים,הבין אותם והסכים לאמור בהם בחתימתו ולפיכך,לא עומדת לו עוד זכות לתבוע את התובעת בטענות נשוא התביעה. לאור האמור ומשחתם התובע על כתב הויתור המאשר את גמר החשבון, הרי יש בכך אף כדי להעיד כי לא הגיעו לתובע תשלומים נוספים ובכל מקרה התובע מנוע ומושתק מלהגיש תביעה זו. 7. למעלה מן הצורך אציין כי, על פני הדברים ומשמצאתי להעדיף את גרסת הנתבעת לעניין דרך חישוב התשלומים שהגיעו לתובע (לאחר קיזוז 6% למשכ"ל ולאחר קיזוז 15% נוספים לנתבעת), הרי שעל פני הדברים עולה כי התובע קיבל את התשלומים שהגיעו לו ואולם טענותיו נולדו רק מאחר שהם לא הספיקו לו כפי שהעיד: "זה לא הספיק לי. יש פועל אחד שאני חייב לו 7,000 ₪ ויש לי חוב בחומרי ניקיון בסך של 12,000 -10,000₪. משהתובע לא הוכיח באופן מפורט מה הסכום שהגיע לו בגין כל חודש, לא ניתן לדעת כי הסכומים ששולמו לא שיקפו את החוב ולאור חתימתו על האישורים נראה לכאורה כי קיבל את מלוא התשלומים. לכן רק בתמצית אציין כי עפ"י נפסחים ד' ו-ז' לכתב ההגנה עולה כי עבור 9/12 התחלק הסך של 71,500 ₪ שהגיע לנתבעת, בין התובע (65,057) לקבלנית נוספת בשם פאני (6,443) מסכום זה (65,057) נוכו 6% למשכ"ל ו- 15% לנתבעת. בנוסף, בהתאם לנספח ד' לכתב ההגנה החתום ע"י רו"ח אדם עופר- חשב הנתבעת, קוזזו סכומים ששולמו לגב' אירנה בלמן בגין שכר עבודתה (3,484 ₪) וחומרים שנרכשו ישירות עבור התובע (800 ₪). כלומר על הנתבעת היה לשלם 47,697 ₪ לפני מע"מ. אולם, מחשבונית מס 0249 עולה כי סוכם בין הצדדים על סכום הנמוך מסכום זה ואשר הועמד ע"ס 46,080 ₪ לפני מע"מ. בהתאם לחשבונית המס אישרה אשת התובע כי קיבלה סך של 21,000 ₪ ונותרה לפיכך יתרה לתשלום של 25,080 ₪ ובתוספת מע"מ 29,343 ₪. מחשבונית זו ניתן לראות כי סכום התמורה החודשית לא היה מדויק, ואינני יכולה לקבוע במסגרת הראיות שהונחו בפני מה הוא (שהרי חשבונית שהוצאה מטעם התובע עצמו, עומדת לכאורה על סכום הנמוך כאמור מהסכום של 47,697 ₪). בכל מקרה בהתאם אישור עליו חתם התובע קיבל עבור חודש אוקטובר סך של 36,415 ₪ (מנספח ב' לכתב ההגנה עולה כי המדובר למעשה בסכום של 31,125 ₪ בתוספת מע"מ). כן שולם סך של 27,000 ₪ ברוטו ל- 7 עובדי ניקיון ובפועל עפ"י תחשיב הנתבעת, המדובר בסכום של 29,160 ₪ שכן שכר עובדים כולל עלויות נלוות. עפ"י האמור- באישור נספח ב' לכתב ההגנה עליו חתם התובע, בנוסף שולמו לתובע 1,200 ₪ שכונו הפרשים לחודש ספטמבר וכן נותר נטו לתשלום של 26,133 ₪. דהיינו התובע קיבל עוד 27,333 ₪. המדובר אמנם עדיין בפער של כ- 2,000 ₪ מהיתרה שנותרה לתשלום ביחס לחודש 9/13. אולם, בהתאם לאמור באישור, עליו חתם התובע, הוסכם כי מהסך הכללי יקוזז שכרה של עובדת הניקיון אירנה בלקין (אשר שמה לא הופיע ברשימת 7 העובדים נשוא התשלום על סך 29,160 ₪). מאחר שלא מצאתי כי סכום שכרה כבר קוזז ביחס לתשלום בחודש אוקטובר, הרי לכאורה ההפרש בסכום האמור מתייחס לקיזוז סכום זה. 8. אדגיש, כי יש קושי לערוך את החישובים באופן מדויק שכן לא רק שהתובע לא הוכיח מה היתה התמורה החודשית שהיתה צריכה להשתלם לו, אלא שהתובע אף תבע סכום של 30,000 ₪ ללא כל פירוט, או חישוב, כיצד הגיע לסכום זה, כמה בדיוק שולם בכל חודש וכיוצ"ב. טענת התובע בכתב תביעתו כי היה אמור לקבל בחודש אוקטובר סך של 77,000 ₪ לא רק שכאמור לא תאמה את עדותו על פיה היה מדובר בסכום של 75,000 ₪ בלבד, אלא אף לא נתמכה בכל ראיה. בעניין זה אוסיף כי התובע טען בכתב התביעה כי באותו חודש שכר המינימום עלה, וכי אף היה צריך לקבל תוספת של 10%. טענות אלו הועלו על דרך הסתם וכאמור לא נתמכו בכל ראיה, או אסמכתא, התומכת בהם. 9. לאור כל האמור, בעיקר מאחר שהתובע חתם על כתבי ויתור המעידים כי לא נותרו לנתבעת חובות כלפיו והיה מנוע מלהגיש תביעה זו ואף מאחר שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת הסכומים, אשר לטענתו סוכמו עם הנתבעת לתשלום, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪. קבלן משנהמכרזקבלן