הוגשה תביעה כספית בגין נזקים לרכב: בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי היא נכנסה לנתיב הימני מתוך 3 נתיבי נסיעה בכיכר, מכיוון צומת חולון, לאחר שהמתינה בכניסה לה עד שתתפנה. לטענתה במהלך הנסיעה הבחינה ברכב שנסע לכיוונה, הגיע משמאלה ואילץ אותה לבלום ולעצור את נסיעתה לחלוטין. עוד לטענתה ולאחר שעצרה את רכבה עצירה מלאה, התנגש רכב התובע ברכבה כך שחזיתו הימנית של רכבו פגע בצידו השמאלי של רכבה. במקביל הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעה שכנגד בתיק 59006-05-13 (להלן: "התביעה שכנגד") שעניינה בתביעה כספית, על סך של 4,575 ₪, הן בגין ההשתתפות העצמית ששילמה (1,595 ₪); הן בגין הפסד היעדר תביעות (630 ₪); הן בגין ימי עבודה (1,350 ₪) והן בשל עוגמת נפש (1,000 ₪). בתביעה שכנגד נקבע דיון בפני כב' הרשם א' לכנר ביום 10/11/13. עם זאת ובהסכמת הצדדים בדיון שהתקיים בפניי ביום 22/8/13, הוריתי על איחוד הדיונים בתיק זה ובתביעה שכנגד. פסק הדין יינתן איפוא בעניינן של שתי התביעות. דיון אבהיר כבר עתה כי לאחר ששמעתי את הצדדים ואף קראתי את כתבי טענותיהם מצאתי להעדיף את גרסתה של הנתבעת על פני גרסת התובע. אפרט דבריי. בכתב התביעה ציין התובע כי הנתבעת נכנסה לכיכר אחרי שלושת רבעי סיבוב, וככל הנראה התכוון לכניסה מכיוון משרד הרישוי. מנגד, בטופס ההודעה של התובע לחברת הביטוח על קרות התאונה (נספח 7 לכתב התביעה) (להלן: "נספח 7 לכתב התביעה"), ציין התובע כי הנתבעת הגיעה מכיוון צומת חולון. בדיון שהתקיים בפניי, ציין התובע כי לאחר קרות התאונה, שאל את הנתבעת מאין הגיעה משום שהקליט אותה וזו ענתה כי הגיעה מכיוון צומת חולון (עמ' 2). הדברים מתיישבים עם האמור בהודעת התובע לחברת הביטוח בנספח 7 לכתב התביעה, אך אינם מתיישבים עם האמור בכתב התביעה. בנוסף, בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת התפרצה לכיכר, ללא מתן זכות קדימה ופגעה בו. מנגד בנספח 7 לכתב התביעה ציין התובע כי בכניסתה לכיכר, הנתבעת לא נתנה זכות קדימה, נכנסה לנתיב הימני ואז עברה נתיב מימין לשמאל ובתוך כך פגעה ברכבו. בדיון שבפניי דבק התובע בגרסה שהופיעה בכתב התביעה, לפיה הנתבעת התפרצה לכיכר, ואף ציין כי "אילו לא הייתי נהג מקצועי, ולא הייתי בולם היה נזק גדול יותר" (עמ' 2). התובע לא ציין ולו במילה אחת כי הנתבעת החליפה נתיבי נסיעה וכי רק לאחר מכן קרתה התאונה. גם בדברים אלה יש כדי לכרסם בגרסת התובע ובאמינות דבריו. זאת ועוד, הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת אינם מתיישבים עם גרסת התובע לפיה הנתבעת התפרצה לכיכר. מנגד גרסתה של הנתבעת, היא התובעת שכנגד, הייתה סדורה לכל אורך הדרך. כך ומלכתחילה ציינה הנתבעת כי נכנסה לכיכר מכיוון צומת חולון. עובדה זו נכתבה על ידה הן בהודעה לחברת הביטוח על מקרה התאונה (נספח 6 לכתב התביעה שכנגד) והן בנספח שצירפה בו העלתה על הכתב את השתלשלות האירועים, ביום התאונה (נספח 2 לכתב ההגנה). הדברים אף עלו בדיון שהתקיים בפניי (עמ' 2). בנוסף עמדה הנתבעת על טענתה לפיה במהלך הנסיעה הבחינה ברכב שנסע לכיוונה והגיע משמאלה בכיכר, אשר אילץ אותה לבלום לחלוטין את נסיעתה והדגישה כי התאונה אירעה בעת שרכבה היה בעצירה מוחלטת. הדברים עולים הן מנספח 6 לכתב התביעה שכנגד (טופס ההודעה לחברת הביטוח) והן מנספח 2 לכתב ההגנה. הדברים גם עלו בדיון שהתקיים בפניי בעת שהנתבעת ציינה כי "...רכב שהגיע מהנתיב האמצעי רצה להמשיך ישר, לחתוך אותי ולכן עצרתי באופן מוחלט על מנת שלא להיתקע בו ואז רק הגיעה הפגיעה של התובע" (עמ' 2). כאמור מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה רק לאחר שעצרה את רכבה עצירה מלאה, התנגש רכב התובע ברכב הנתבעת. זאת ועוד, בחינת הנזקים שנגרמו לרכביי הצדדים מתיישבים טוב יותר עם גרסה זו של הנתבעת. סביר, שהתובע שהעיד על עצמו כי הוא נהג מקצועי מיומן, ניסה למנוע פגיעה ברכב הנתבעת כשהוא עובר לנתיב השמאלי ביותר. כך נפגע רכבו בחזית ימנית תוף פגיעה בצד האחורי השמאלי של רכב הנתבעת. אני קובעת איפוא כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע. תוצאת האמור הינה כי התביעה העיקרית - נדחית. אשר לתביעה שכנגד, הנתבעת הוכיחה כי שילמה סך של 1,595 ₪ עבור השתתפות עצמית ומשכך היא זכאית לקבל החזר מלא בגין רכיב זה בסך 1,595 ₪ (ראו: נספח 8 לכתב התביעה שכנגד). עיון בנספח 8 לכתב התביעה שכנגד מעלה כי לא נקבע לנתבעת הפסד בגין הנחת היעדר התביעות וזאת הגם שהנתבעת צירפה אישור מחברת הביטוח שביטחה את רכבה על כך שלא הוגשו תביעות כנגד חברת הביטוח במשך שלוש השנים האחרונות. רכיב זה של התביעה לא הוכח איפוא. עוד ובנוסף תבעה הנתבעת הפסד של 3 ימי עבודה לפי 450 ₪ ליום. לצורך האמור צירפה הנתבעת תלוש שכר לחודש 11/2012. עיון בתלוש השכר מעלה כי שוויו של יום עבודה של הנתבעת באותה תקופה, נטו, היה בסך של 364 ₪ ליום (8,000 ₪ נטו לחלק ל-22 ימי עבודה בחודש). עם זאת הנתבעת לא הוכיחה כי בפועל אכן הפסידה 3 ימי עבודה. משכך והיות שהדעת נותנת כי הפסד זמן מסויים אכן נגרם לה כתוצאת התאונה, אני מוצאת לחייב את התובע לשלם לה בגין רכיב זה, הפסד יום עבודה אחד, בסך 364 ₪. לא מצאתי כי יש להשית פיצוי בגין עוגמת נפש. סוף דבר התביעה העיקרית, נדחית, והתביעה שכנגד מתקבלת. התובע ישלם לנתבעת סך של 1,959 ₪ בגין נזקי ההשתתפות העצמית ואבדן יום עבודה. בנוסף, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך של 300 ₪. הסך האמור ישולם בתוך 30 ימים החל מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פריצהכיכר (מעגל תנועה)משפט תעבורהתאונת דרכיםזכות קדימה