פיצוי מחברת ביטוח על דמי ביטול של כרטיסי טיסה שבוטלו (פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל) למחזיקי אשראי שלCAL רקע ותמצית טיעונים התובע (להלן: "התובע") רכש ביום 3/5/12, באמצעות בת זוגתו, כרטיס טיסה ומלון לחופשה משותפת בהולנד, בין התאריכים 22/8/12 - 28/8/12 (להלן: "כרטיס הטיסה"). הנתבעת היא חברת ביטוח (להלן: "הנתבעת") שהציעה פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל למחזיקי אשראי שלCAL (להלן: "כרטיס האשראי" או "חברת האשראי"). התובע שהיה לקוח של חברת האשראי רכש ביום 31/7/12 מאת הנתבעת פוליסת ביטוח (להלן: "פוליסת הביטוח") בגין כרטיס הטיסה שלו בלבד. באותה העת שהה סבו של התובע במרכז רפואי גריאטרי בית רבקה בפתח תקווה (להלן: "בית רבקה"). ביום 16/8/12 הועבר סבו של התובע לבית חולים השרון בפתח תקווה, שהוא בית חולים סיעודי (להלן: "בית החולים הסיעודי") וביום 21/8/12 נפטר כשהוא בן 93 שנים (להלן: "הסב"). באותו יום ביטלה בת זוגתו של התובע את כרטיס הטיסה של התובע, וזה נתבקש לשלם דמי ביטול עבור כל כרטיס בסך של 170$ (להלן: "דמי הביטול"). על רקע האמור פנה התובע לנתבעת בבקשה לממש את זכותו המפורטת בפוליסת הביטוח לקבלת פיצוי בגין דמי הביטול עבור כרטיס הטיסה שלו בלבד (יצוין כי בת זוגתו של התובע רכשה פוליסת ביטוח דומה, בחברה מתחרה ותבעה את דמי הביטול בגין כרטיס הטיסה שלה מאותה חברה). בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת סירבה להשיב לו את דמי הביטול תוך שהיא מטילה ספק בקשר המשפחתי בין הסב לבינו וזאת הגם שהעביר לידיה את כל המסמכים שנתבקשו ושהיו בידו, ולא רק זאת אלא שביקשה מהתובע שוב ושוב - להגיש מסמכים נוספים. על רקע האמור הגיש התובע כנגד הנתבעת את התביעה שבפניי על סך של 4,253 ₪ בגין פיצוי לפי פוליסת ביטוח שנרכשה על ידו, אצל הנתבעת (653 ₪ שהם 170$); אבדן ימי עבודה (1,800 ₪); הוצאות דואר רשום, טלפון ותחבורה (300 ₪) ועגמת נפש (1,500 ₪). מנגד טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי התובע לא עמד בתנאי פוליסת הביטוח המפורטים בה, ואף לא קיים את הוראות חוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981, היות שלא שיתף עימה פעולה על מנת לברר את חבותה לתשלום; נמנע מהבאת מסמכים (דו"ח סיכום אשפוז של הסב בבית החולים הסיעודי, ואישור על זיקה משפחתית לסב משום ששמות משפחתם שונים), הגם שנתבקש להביאם מספר פעמים. בעניין דו"ח סיכום אשפוז של הסב, טוענת הנתבעת כי מדובר בדרישה מהותית משום שיש בה כדי ללמד האם פטירת הסב נבעה ממצב רפואי קודם. לטענתה ובהנחה שהתשובה לשאלה זו חיובית - אין ניא חייבת בתשלום לתובע וזאת בהתאם לסעיף 8 לפוליסת הביטוח. לחילופין טוענת הנתבעת כי בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח קיימת השתתפות עצמית בסך של 90$, ועל כן התובע זכאי לכל היותר להחזר בגובה של 80$ בלבד. כמו כן בהתאם לסעיף 11 לפוליסת הביטוח, אין כיסוי ביטוחי בגין עגמת נפש, הפסד ימי עבודה ונסיעות. דיון לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את כתבי הטענות אני מוצאת לקבל את התביעה. אפרט דבריי. סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 קובע כי על המבטחת חלה החובה למסור את הפוליסה למבוטח. אם לא עשתה כן, אין המבטחת רשאית להסתמך על הסייגים הכלולים בה (ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 765-764). יפים בעניין זה דבריו של י. אליאס בספרו, דיני ביטוח: "נטל ההוכחה בדבר מסירת הפוליסה, רובץ על המבטחת. מבטח המבקש להסתמך על תניית הפטור המופיעה בפוליסה צריך, אפוא, להוכיח כי קיים את החובה הקבועה בסעיף 2 (א) לחוק". (ראו: י. אליאס, דיני ביטוח (כרך א', תשס"ב), 341) המבטחת לא עמדה בנטל זה. המבטחת לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי התובע קיבל לידיו את הפוליסה והסתפקה בטענה לפיה התנהלותו של התובע הינה בבחינת "הקטנת ראש". עדותו האמינה של התובע בעניין זה לא נסתרה. תוצאת האמור הינה כי הנתבעת איננה יכולה להסתמך על ההחרגה שבסעיף 8.5 בפוליסת הביטוח בדבר מותו הצפוי של בן משפחה קרוב, בשל מחלה שהייתה קיימת לפני צאתו המיועד של התובע לחו"ל. כך גם לא הייתה רשאית להסתמך על דמי ההשתתפות העצמית. אוסיף כי בכל מקרה מקובלת עלי טענת התובע לפיה עשה ככל שעלה בידו על מנת למסור לנתבעת את כל האישורים הרלוונטיים שנתבקש להגישם, וכי עמד בתנאי הפוליסה. בעניין זה מקובלת עלי גם עדותו כי ניגש בין בעצמו ובין באמצעות אחרים לבית החולים הסיעודי על מנת לקבל מסמכים נוספים שנתבקשו על ידי הנתבעת. אני סבורה איפוא כי הנתבע לא הפר את התנאי המוקדם, המפורט בפוליסת הביטוח ובסעיף 23 לחוק חוזה הביטוח לפיו חלה עליו החובה לשתף פעולה עם המבטחת, הנתבעת וכי על הנתבעת לפצות אותו בגין סכום זה. עוד יצוין כי סעיף 8.15 לפוליסת הביטוח קובע כי: "...המבטח לא ישלם עבור תביעה הנובעת במישרין או בעקיפין מ: ... 6. מותו או אשפוזו של בן משפחה קרוב, אם היו צפויים באופן סביר לקרות במהלך תקופת הביטוח". עיון במסמכים שהוצגו בפניי מעלים כי צורף אישור שחרורו של הסב מבית רבקה לבית החולים הסיעודי מיום 16/8/12 (נספח ז לכתב התביעה). מסמך זה מפרט את מצבו הרפואי של הסב בטרם העברתו לבית החולים הסיעודי לרבות מצבו הפיזי. בנוסף צורפה לכתב התביעה תעודת פטירה של הסב, הכתובה בכתב יד (נספח יב' לכתב התביעה), והמפרטת את הסיבות למותו. עיון במסמכים אלה מעלה כי לפני שחרורו של הסב מבית רבקה לבית החולים הסיעודי בפעם האחרונה (קרי ביום 16/8/12), שהה הסב באשפוז בבית החולים הסיעודי ביום 19/11/11, קרי כ-9 חודשים לפני שחרורו מבית רבקה. לא מצאתי פירוט המתיחס למחלות כרוניות כלשהן מהן סבל הסב, ואני מקבלת בעניין זה את טענת התובע לפיה מותו של הסב נבע משילוב של דלקת ריאות וזקנה שהובילו לקריסת מערכות של הגוף לרבות כשל לבבי. בנסיבות אלה אני סבורה כי התובע עמד בתנאי פוליסת הביטוח גם לגופו של עניין וכי על הנתבעת לפצותו בגין דמי הביטול. לעניין גובה הסכום, הרי שכפי שקבעתי, הנתבעת לא יכולה להסתמך על האמור בפוליסת הביטוח וכפועל יוצא לא יכולה לחייב את התובע בתשלום דמי השתתפות עצמית. אני מקבלת את גרסת התובע בעניין זה לפיה לא ידע על קיומה של השתתפות עצמית שכזו לפני הגשת כתב ההגנה. דברים אלה מתיישבים אף עם המסמך שנשלח לתובע מהנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה) בעניין תמצות פוליסת הביטוח, אשר לא מפרט דבר בעניין השתתפות עצמית. בנסיבות אלה אני דוחה גם טענה זו של הנתבעת ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא דמי הביטול, אשר על גובהם אין מחלוקת - 653 ₪ שהם 170$ נכון למועד הגשת התביעה. ביחס לאבדן ימי עבודה והוצאות נסיעות ומשלוח דואר התובע לא הרים את נטל ההוכחה ועל כן אינני מוצאת לפסוק לו פיצוי בגין רכיבים אלה. נוכח התנהלותה של הנתבעת במצב הרגיש בו איבד התובע את סבו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 500 ₪ נוספים. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,153 ₪ בגין דמי ביטול ועגמת נפש. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 ימים החל מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפוליסהפיצוייםביטוח נסיעות לחו"לאשראיביטול טיסהחברת ביטוח