פגיעת מונית ברכב תוך כדי נסיעה לאחור

1. לטענת התובע, פגעה ברכבו מונית, תוך כדי שנסעה לאחור, בעת שהתובע היה בעצירה מוחלטת. למרות שהתובע צפר למונית, היא המשיכה בנסיעה ופגעה במכוניתו וכתוצאה מכך, נגרם נזק לרכבו ובשל כך, הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבע ונגד הנתבעת 2, המבטחת את רכב הנתבע (להלן:"הנתבעת") לשלם לו את נזקיו בסך של 8,691 ₪, הכולל: נזק ממשי לרכב בסך של 6,475 ₪, שכ"ט שמאי בסך 755 ₪, ירידת ערך 600 ₪, הוצאות שימוש ברכב חלופי סך של 611 ₪, הוצאות ודמי טיפול בסך 250 ₪. 2. הנתבעים מכחישים את אחריותו של הנתבע לגרם התאונה ולגרם הנזק וטוענים, שאחריות התובע לגרם התאונה ברורה ובהגשת תביעה זו מנסה התובע לקבל כספים שאינם מגיעים לו, שכן לדעתם, אירעה התאונה בעת שהתובע פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע. כמו כן, מכחישים הנתבעים את גובה הנזק הנתבע בתביעה זו. 3. מטענות הצדדים - כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובבית המשפט - עולה, שאין מחלוקת בין הצדדים, שאכן רכב התובע נפגע באירוע זה ואני מסכים לטענת נציגת הנתבעת, שהתאונה עצמה די ברורה, (כדבריה בעמ' 3 לפ',ש' 28), אך גם אם התאונה ברורה, הרי בכל זאת השאלה, שהיא בעצם השנויה במחלוקת בין הצדדים היא: כיצד נפגע רכב התובע: האם בעת שהנתבע נסע לאחור או האם בעת שהתובע נסע קדימה ופגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע. לאחר שבחנתי לעומקו את חומר הראיות ובלוקחי בחשבון שמצויות בפני עדות מול עדות - כאשר לכ"א מהם גרסה הסותרת את זולתה- הגעתי למסקנה, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שגרסתו של התובע היא הגרסה המתקבלת יותר על הדעת ואני מאמין לגרסת התובע, שאכן רכבו נפגע עת נסע הנתבע לאחור - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) התובע העיד בפשטות, שבעת שהנתבע נסע לאחור, הוא היה מאחוריו וכאשר הבחין התובע בנסיעה לאחור הוא צפר על מנת להזהיר את הנתבע, שיש רכב מאחוריו. הנתבע טוען בבית המשפט, שהוא לא שמע את הצפירה, אך הוסיף וטען, שנזהר בלי שום קשר. אני מאמין לתובע, שאכן בראותו את הסכנה הוא צפר, אך עצם העובדה, שהנתבע לא שמע את הצפירה, היא התומכת בגרסת התובע, שאכן הנתבע המשיך לנסוע לאחור - למרות הצפירה. זאת ועוד, אם רכב התובע לא היה מאחוריו ואם לא הייתה צפירה, מה טעם לאמירת הנתבע:" נזהרתי בלי שום קשר..". (ראה עמ' 3 לפ',ש' 4). ב) התובע נחקר על ידי נציגת הנתבעת, אך חקירה זו לא הצליחה לסתור את גרסתו העיקרית בדבר האופן שבו נפגע רכבו, קרי על ידי נסיעתו לאחור של הנתבע. התובע אישר, בחקירה הנגדית, שהוא ראה את רכב הנתבע מספר מטרים לפניו, ראה אותו נוסע לאחור וצפר על מנת למנוע פגיעה ומוסיף התובע בעדותו ואומר, שלמרות הצפירה המשיך הנתבע לנסוע לאחור והוא פגע ברכבו. (עמ' 1 לפ',ש' 21- 27). ב. א) בכתב ההגנה נטען באופן כללי, שאחריות התובע לגרם התאונה ברורה - זאת משום שהנזקים המתוארים בכתב התביעה אינם מוכחים ובנוסף לכך, נטען, כי מוקד הנזק ברכב התובע תומך בגרסתם ומעיד על כך שהיה באפשרותו של התובע לראות רכב הנתבע לפני ההתנגשות ולשמור מרחק ממנו (ראה סעיפים 3, 6 לכתב ההגנה). אמירות אלו, הן אמירות כלליות, שאין בהן שום גרסה על אופן קרות התאונה ובעצם, לא העלו הנתבעים בכתב הגנה גרסה כלשהי על מנת להראות, מדוע הם סבורים שאחריות התובע לתאונה היא ברורה. ב) התייחסות ראשונה בכתב ההגנה על אופן קרות התאונה מופיע בסעיף 4, בו נאמר:" רכב התובע פגע ברכב הנתבע מאחור". גרסת הנתבע בבית המשפט, היא גרסה פשוטה האומרת, שהוא נסע לפני התובע, ואיך שהנתבע פנה בעיקול, האט את רכבו ועצר ולאחר מכן, היה עוד רכב לפניו שהאט ואז גם הנתבע האט והרגיש שהתובע נכנס ברכב הנתבע. (עמ' 2 לפ',ש' 29- 31). גרסה זו, לא פורטה בכתב ההגנה - כפי שנאמרה בבית המשפט. ג. א) התנהלותו של הנתבע מייד לאחר האירוע - שהיא התנהלות חיובית והוגנת- אשר רצה לעזור לתובע ולהפנות אותו למקום זה או אחר על מנת לתקן את רכבו, היא כשלעצמה תומכת בגרסת הנתבע ורק חבל, שבמהלך הדיון כתשובה לשאלת התובע, ניסה הנתבע לתרץ את הנכונות לעזור, לאור העובדה שראה את התובע לחוץ ושהיו לו נזקים ברכב. עוד הוסיף הנתבע ואמר, שנכמרו רחמיו על התובע על שזה עתה נולד לו תינוק ויצטרך לשאת בהוצאות התיקון. ב) בעניין זה מקבל אנוכי את גרסתו של התובע, שאכן הנתבע היה מודע לפגיעה ברכב התובע ולכן, עוד באותו מעמד ותוך החלפת פרטים הציע לתובע לתקן את הרכב ואף נפגש עם התובע במוסך, אך כל מה שמנע מהנתבע להסכים ולתקן הרכב על הוצאותיו - הוא גובה הסכום שנדרש על ידי המוסך. 4. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאור העובדות החיצוניות שתמכו בגרסת התובע, החלטתי להאמין לגרסת התובע וכתוצאה מכך, אני קובע, שהאחריות לפגיעה ברכב התובע רובצת על הנתבע ועל הנתבעים לפצות את התובע. 5. א. שאלה נוספת השנויה במחלוקת בין הצדדים, היא גובה הנזק הנתבע על ידי התובע ובעניין זה מסכים אנוכי לטענות הנתבעים, שתביעת התובע מכילה בחובה פרטי נזק בלתי מוכחים ולכן, בבואי לקבוע מה נזק נגרם לתובע ומה סכום שעל הנתבעים לפצות את התובע, אבחן את הראיות שהובאו להוכחת גובה הנזק. ב. התובע הוכיח נזק ממשי לרכב בסכום של 6,475 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 755 ₪. ג. התובע לא הוכיח את פרטי הנזק האחרים - כפי שיפורט להלן: א) התובע לא הוכיח את הסכום הסתמי של 250 ₪ בגין הוצאות ודמי טיפול, יען כי התובע כלל לא פירט מניין נובעות הוצאות אלו ובמה הן קשורות לתביעה עצמה. ב) התובע לא הוכיח,שהיה הכרחי לשכור רכב חלופי. התאונה אירעה ביום 26.10.12 והשמאי בדק הרכב ביום 29.10.12 והתיקון עצמו בוצע ביום הבדיקה. (ראה חשבונית וראה חוות דעת שמאי, אשר צורפו לכתב התביעה. השכרת הרכב החלופי הוא מיום 27.10.12 ועד 31.10.12 (ראה החשבונית המצורפת לכתב התביעה), כאשר התיקון היה ביום 29.10.12 וכלל לא הוכח כמה ימים ערך התיקון, כך שהתובע לא הוכיח אם הצורך ברכב חלופי נבע אך ורק בשל נזקי התאונה או לצרכים אחרים. ג) התובע לא הוכיח את מלוא הסכום שנתבע בגין ירידת ערך והשמאי לא הגיש חוות דעת נפרדת בגין ירידת ערך אלא כלל אותה בחוות הדעת של קביעת ממצאי הפגיעות ברכב וביום קביעת הממצאים גם קבע את ירידת הערך. השמאי לא דאג לציין בחוות דעת זו, אילו אלמנטים - החשובים לצורך קביעת ירידת הערך- הוא לקח בחשבון בעת שקבע את שקבע. השמאי לא חישב את ירידת הערך לאחר בדיקת הרכב, כאשר בוודאי ידוע לשמאי שלטיב או לאיכות תיקון הרכב השפעה לא מבוטלת בקביעת שיעור ירידת הערך. יחד עם זאת, גם אם כך עשה השמאי את מלאכתו, הרי יש להניח, שבכל מקרה ועקב הפגיעה, אין להוציא מכלל אפשרות, שאכן יש לקבוע ירידת ערך, ברם לאור אופן הכנת חוות הדעת ולאור התייחסות בית המשפט לחוות הדעת הנוגעת לקביעת שיעורי ירידת ערך, אין מקום להוציא את התובע בחסרון כיס מלא ובמקרה זה, יקבע בית המשפט את גובה ירידת הערך על דרך האומדנא ולכן אני קובע את הסך של 400 ₪ כסכום סביר בגין ירידת הערך. 6. סוף דבר, לאור הקביעות הנ"ל, אני קובע, שהתובע הוכיח נזקיו בסכום כולל של 7,630 ₪ (נזק ממשי לרכב, שכ"ט שמאי וירידת ערך כנ"ל). לכן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובע סך של 7,630 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -4.2.13- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט תעבורהרכבנסיעה לאחורמונית