העברת רכבים שנרכשו במסגרת מכרז באיחור

טען שרכבים שרכש במסגרת מכרז, הועברו אליו באיחור ותוך שבוצעו בהם שינויים אשר הפחיתו את ערכם. 2. המדובר במכרז שפרסמה הנתבעת ביום 23.6.11 למכירות 3 רכבים: הונדה אקורד מ.ר 61105-63 (להלן: "ההונדה"), פורד פוקוס מ.ר 4727058 (להלן: "הפוקוס"), ופורד קונקט מ.ר 74-75157 (להלן: "הקונקט"). לטענת התובע הרכבים הועברו אליו רק לאחר 4 חודשים תוך שבוצעו בהם שינויים. בכתב התביעה נטען לשני שינויים בלבד: לגבי רכב ההונדה- נטען כי בוצע זיוף במד האוץ, שכן על פיה הרישום באישור משרד הרישוי, ביום 14.6.10 עמד מד האוץ על 265,009 ק"מ, ואילו על פי הרישום באישור משרד הרישוי שנה לאחר מכן, מד האוץ עמד ב- 12.9.11 על 197,597 ק"מ. לגבי הקונקט- נטען כי מס' המנוע לא תאם את מס' הרישוי ולכן לצורך חידוש הרישיון נאלץ התובע לטענתו, להחליף מנוע בעלות כספית גבוהה. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 11.11.13, העלה התובע טענות נוספות על פיהן מצבר הקונקט פורק ובמקומו הוחלף מצבר ישן וכן כי מנגנון פתיחת מכסה מנוע בקונקט אף הוא פורק. 2. הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות וכי הרכבים לא נמסרו לתובע באיחור, אלא 3 ימים בלבד לאחר הכנתם למסירה,זאת למעט רכב הקונקט, לגביו הסכים התובע כי יוותר מס' ימים נוסף בשימושו של עובד הנתבעת בשם אלחדד פרוספר (להלן: "פרוספר"). הנתבעת טענה כי אין לה קשר למד האוץ של הרכבים וכי כנראה ההבדלים ברישום הקילומטרים נבע מטעות במשרד הרישוי אשר רשם בטעות באישור הראשון 265,009 במקום 165,009 ק"מ. לעניין המנוע בקונקט נטען כי הובהר לתובע שהנתבעת ערכה "אוברול מנוע" (מנוע בפירוק) ובשל חילוקי דעות עם המוסך, סירב המוסך להעביר שטר מכר של המנוע. לטענת הנתבעת, התובע אשר היה מודע לבעיה, למרות זאת רצה לרכוש את הרכב והבהיר כי הוא יטפל בעניין. דיון: 3. ביום 11.11.13 העידו בפני התובע ומטעם הנתבעת העידו: מר דניאל סבג, מר אלקבץ- מנהל מחלקת הרכב אצל הנתבעת וכן פרוספר- עובד הנתבעת. 4. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, שקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. האיחור במסירת הרכבים- אין כל רלוונטיות לכך שהמכרז פורסם ביום 23.6.11. התאריך הקובע הינו מועד העברת התמורה על ידי התובע. ההחלטה לקבל את הצעת התובע התקבלה על ידי ועדת המכרזים רק ביום 4.9.11. התובע אישר בסעיף 4 לכתב התביעה כי העביר את התמורה רק ביום 8.9.11 ומכאן ברי כי קודם למועד זה- בחודש ספטמבר 2011, כלל לא היה זכאי התובע לקבלת את הרכבים. התובע לא הציג כל ראיה לעניין מועד קבלת הרכבים בפועל. בנוסף- לגבי רכב ההונדה ולאור חתימתו של התובע על האישור מיום 4.10.11, הרי כפי שיפורט להלן, התובע מנוע מלהעלות כל טענה ביחס לרכישת רכב זה. ביחס לאיחור במסירת הקונקט-הן על פי עדות אלקבץ והן על פי עדות פרוספר, התובע הסכים כי הרכב ימשיך להיות בשימוש פרוספר עוד מס' ימים. טענה זו לא הוכחשה כלל על ידי התובע במהלך הדיון והעדים לא נחקרו על טענתם זו. לפיכך, אני מוצאת את הטענה בדבר הסכמת התובע מהימנה וקובעת כי גם אם היה איחור במסירת רכב זה, הרי שהיה זה בהסכמת התובע ולפיכך הוא מנוע מלהעלות טענה ביחס לאיחור. 5. הטענה לזיוף מר האוץ בהונדה- ביום 4.10.11 חתם התובע כל כך שבדק את הרכב היטב, בדק את מצבו החיצוני והמכני, טיבו והתאמתו למטרותיו וכי ידוע לו שהרכב מועבר אליו במצבו. התובע חתם במסמך זה כי הוא מוותר על כל תביעה, או טענה ביחס למצב הרכב. התובע לא הכחיש את חתימתו על המסמך, לא טען כי אולץ לחתום עליו, או כי חתימתו זויפה. לפיכך, התובע מנוע מלהעלות טענות ביחס למצב רכב זה. מעבר לצורך אציין, כי התובע לא המציא כל ראיה כאילו הרישום של מס' הקילומטרים העדכני- 197,597, מזויף וכאילו אינו משקף את מצב הרכב האמיתי. התובע טען במהלך חקירתו כי הוא "משמיע" הקלטה המאשרת כי המדובר ב"זיוף". יחד עם זאת, התובע ביקש שהות לאתר את ההקלטה ולא השמיע אותה בסופו של דבר במהלך הדיון. ככל שהייתה מוצגת ראיה כגון בדיקה מקצועית של מכונאי המצביעה על כך שמס' הקילומטרים האמיתי הוא גבוה מזה הנראה במד האוץ ועל פי חוות הדעת שצרפה הנתבעת (אשר תואמת את הרישום באישור משרד הרישוי מיום 12.9.11), היה מקום לקבל את טענת התובע. יחד עם זאת משאין בפני כל ראיה כי המדובר ברישום עדכני לא נכון, לא ניתן לשלול את טענת הנתבעת כי הרישום שנה קודם לכן הוא שהיה מוטעה (יצוין כי ככל שאכן נרשם בעבר על ידי משרד הרישוי 265,009 ק"מ במקום 165,009 ק"מ, הרי המדובר במצב סביר בו במהלך שנה ו- 3 חודשים- עד ליום 12.9.11, עבר הרכב כ- 32,588 ק"מ נוספים והגיע לכדי 197,597 ק"מ). בכל מקרה, ואף שכאמור לא הוכחה טענת הזיוף, אוסיף כי התובע אף לא הוכיח כל נזק שנגרם לו בעניין, התובע לא צרף חוות דעת שמאי או ראיה אחרת לעניין הנזק- ירידת הערך כתוצאה מהזיוף הנטען. התובע לא הוכיח כי נאלץ למכור את ההונדה בהפסד, או כאילו הפסיד מהעסקה אותה תיאר וכי קיבל תמורת ההונדה רכב (סובארו) שערכו נמוך יותר. בהערת אגב אציין, כי במהלך הדיון בפני העלה התובע טענה חדשה כאילו גם ברכב הפוקוס זוייפו הקילומטרים. לא רק שגם טענה זו לא הוכחה, אלא שגם במקרה זה לא הומצאה כל ראיה לנזק הנטען. טענת התובע כאילו לא קיבל עד היום את התמורה בגין מכירת רכב זה לא נתמכה בראיה אותה יכול היה להציג -כתב התביעה אשר, לטענתו, הוגש לבית המשפט. אי הצגת הסכמי המכר ביחס להונדה או לפוקוס וכן אי הצגת אותה תביעה ביחס לפוקוס, עומדת כנגד גרסת התובע שכן ההלכה היא קיימת חזקה ראייתית הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595. 6. הטענות לגבי החלפת המצבר ופירוק מנגנון מכסה מנוע-לא רק שטענות אלו לא הועלו בכתב התביעה ולפיכך מהוות הרחבת חזית, אלא אף הן לא נתמכו בכל ראיה. התובע לא זימן להעיד את בעל המוסך, אשר לטענתו אמר לו כי המדבקה של המצבר אינה תואמת את המצבר בקונקט ואף לא הציג כל ראיה אחרת להחלפת המצבר. גם הטענה לעניין פירוק מנגנון מכסה מנוע לא הוכחה, ובניגוד לנטען על ידי התובע, לא ניתן ללמוד מהתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, כי היה קיים בעבר מנגנון שכזה. 7. טענה נוספת שהעלה התובע מתייחסת לשינוי מס' המנוע של הקונקט- כאמור, לאור המסמך עליו חתם התובע ביום 4.10.11, מנוע התובע מלהעלות טענות ביחס למצב רכב זה. התובע הצהיר כי בדק את הרכב והוא יכול היה לבדוק את רשיונו של הרכב (בו לטענתו הופיע שוני בין מס' השלדה למס' המנוע). למרות זאת, בחר התובע לרכוש את הרכב ולחתום כי אין לו כל תביעה או תלונה בעניין. אציין כי חתימת התובע על המסמך הנ"ל, למרות השוני שהיה אמור להיראות ברישיון הרכב, תומכת בטענת עדי הנתבעת כי עובר למכירה הובהרה לתובע הבעיה עם המוסך אשר סירב להעביר את שטר המכר של המנוע, ואולם, התובע לא ראה בכך מניעה לרכישה ולפיכך חתם על המסמך מיום 4.10.11. אם לא די באמור, גם במקרה זה לא הציג התובע כל ראיה לנזק שנגרם לו. התובע טען כי ברשותו שטר מכר המעיד כי החליף מנוע, אולם למרות זאת, בחר שלא להגישו לעיון בית המשפט ואף לא הציג כל ראיה לעלות ההחלפה ולנזק הכספי שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מכך. אציין כי במהלך הדיון העלה התובע טענה דומה גם ביחס לפוקוס אך מעבר לכך שגם בעניינה לא צירף כל ראיה לנזקים, הרי שביחס לרכב זה התובע אף לא המציא כל אסמכתא (כגון רישיון רכב), לכך שהיה הבדל בין מס' השלדה והמנוע. לאור כל האמור, לא מצאתי כי התובע הוכיח את עילת תביעתו ואת טענותיו ואני מורה על דחיית התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 400 ₪. מכרזרכב