1. לטענת התובע, נפגע רכבו בעת שעמד בחניה והרכב הפוגע הוא של הנתבעת. התובע פנה אל הנתבעת בתביעה לשלם לו את נזקיו, והנתבעת החליטה לשלם לו נזקים חלקיים ונותרה עדיין חייבת לשלם סך של 2,759 ₪ ובתביעה זו מבקש התובע לחייב הנתבעת לשלם לו גם יתרה זו. 2. א. א) הנתבעת טוענת, שאכן שילמה לתובע את הסך של 6,855 ₪, הכולל: נזק ממשי בסך 6,065 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 790 ₪- שהם כלל הנזקים שנגרמו לרכב התובע. ב) מכל מקום, אותו סכום שלא שולם לתובע הוא סכום, שהנתבעת רואה בו כסכום ששנוי במחלוקת ואין מקום לשלם לתובע סכום זה – זאת משום שלדעתה, כל עוד ניתן לתקן המגן או להתקין מגן חלופי, לא היה מקום להתקין מגן מקורי וההפרש בין התיקון או מגן חליפי ובין מגן מקורי- לא שולם לתובע. ב. א) עוד טענה הנתבעת, שעצם התקנת מגן מקורי, במקום לתקנו, מהווה הפרה של חובת הקטנת הנזק החלה על הניזוק. לתמיכת טענות הנתבעת, צרפה הנתבעת חוות דעת שמאי מטעמה. ב) עוד ציינה הנתבעת, שרכבו של התובע הוא רכב מחברת השכרה בעברו וצילומי הרכב מעידים בבירור, שלרכב היו תאונות קודמות במגן קדמי שתוקנו תוך שיפוץ המגן ובנסיבות אלו, היה צריך לתקן את המגן בעלות פחותה מעלות רכישת מגן מקורי או שהיה צריך להתקין מגן חליפי ולא מגן מקורי. 3. לאחר שבחנתי טענות הצדדים ובמיוחד לאחר שעיינתי בחומר הראיות שצורף לכתב התביעה ולכתב ההגנה, אני מחליט לקבל תביעת התובע - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) כל הנטען על ידי הנתבעת נסמך על חוות דעתו של שמאי מטעמה. שמאי מטעם הנתבעת הכין את חוות דעתו בהתייחסו לחוות דעתו של השמאי מטעם התובע, אך בעוד שהתובע הזמין את השמאי מטעמו להעיד בבית המשפט על תוכן חוות דעתו, לא טרחה הנתבעת להביא את השמאי מטעמה להבהיר ולהסביר את תוכן חוות דעתו. ב) השמאי מטעם התובע בדק את הרכב ביום קרות האירוע, קרי 4.11.12 והכין את חוות דעתו ביום 29.11.12, ברם מחוות דעתו של שמאי הנתבעת, לא ניתן להבין מתי והאם הוא ראה את הרכב בפועל או שרק התייחס לחוות דעתו של שמאי התובע. (ראה הכותרת בחוות דעת שמאי הנתבעת, אשר צורפה לכתב ההגנה). חוות דעת שמאי הנתבעת הוכנה ביום 11.3.13. ב. א) השמאי מטעם התובע העיד וחיזק את עמדתו, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת, שבעצם הוא החליט להתקין מגן מקורי, משום שלא היה מגן חליפי מתאים לרכב. (עמ' 1 לפ',ש' 20- 21). השמאי מטעם התובע הסביר בחוות דעתו, שהפגוש ניזוק ללא אפשרות תיקון והיה צורך להחליפו ובאשר להחלפה, ציין השמאי, שהוא החליט שיש להתקין מגן מקורי, משום שלא נמצא משומש ו/או תואם המתאים לדגם הנדון. השמאי לא הסתפק בציון זה בלבד, אלא ציין גם שהוא בדק שאלה זו. ב) אני מקבל את עמדתו של מר צברי, נציג הנתבעת (להלן:"מר צברי") ואת עמדת שמאי הנתבעת, שאכן מוטלת חובה על הניזוק להקטין את הנזק, ברם כאשר הגיעה שמאי התובע למסקנה, שהפגוש לא ניתן לתיקון וכאשר הוברר לו שאין פגוש חליפי לסוג רכב כזה - רק אז החליט שיש להתקין במכונית פגוש מקורי. ג) שמאי הנתבעת מציין בחוות דעתו כך:"בחוות הדעת ציין השמאי כי בדיקה שנעשתה גם מול עוזי חלפים, עוזי חלפים אינו האורים והתומים וקיימים עוד מספר ספקים מובילים אחרים בשוק החלפים שניתן היה לבדוק באמצעותם". אין להוציא מכלל אפשרות שיש עוד מקורות בדיקה, ברם אין מקום לקבל טענה זו כטענה בעלמא, שכן היה מצופה מהשמאי שהוא ינקוב באורים ותומים אחרים, הידועים לו ועמם בירר ולהוכיח שאכן ספקים אחרים - היו יכולים אכן לספק מגן חליפי. ג. א) במשפט כמו זה בו עסקינן, לא די לטעון שהיה מקום להקטין את הנזק על ידי התקנת מגן חליפי, אלא שהיה על הנתבעים להמציא אישור כלשהו המוכיח, שבמועד הרלוונטי של תיקון הרכב היו חלפים לא מקוריים התואמים לרכב מסוג זה של התובע ואשר ניתן היה לעשות בהם שימוש במקום החלפים המקוריים. ב) מר צברי חקר ארוכות של שמאי התובע, אך למרות החקירה, לא הצליח לסתור את העובדה, שבאותן נסיבות ולמרות בירור השמאי בדבר קיומו של מגן חליפים - לא נמצא מגן כזה והיות והמגן עצמו לא ניתן היה לתיקון והיות ולא נמצא מגן חליפי התואם לרכב זה - לא היה מקום להפחית מתשלום הנזק הממשי שנגרם לתובע על מנת להביא את הרכב למצבו הקודם. 4. א. כפי שצוין לעיל, מקבל אנוכי את עמדתו של מר צברי, שעל ניזוק להקטין את הנזק ומקבל אנוכי את טענתו, שהחובה להחליף חלק למקורי חל על רכב שגילו עד שנתיים, ברם מקבל אנוכי את טענתו של השמאי, אשר השיב בחקירה, שהטענה אותה מעלה מר צברי אמנם נכונה היא, אך עם הסתייגות, שבמידה ואין חלק משומש או חליפי, ייעשה שימוש בחלק מקורי. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 5- 8). אני מאמין לשמאי מטעם התובע ואף שוכנעתי, שאכן בטרם החליט על מגן מקורי, עשה הוא מאמצים למצוא לרכב זה מגן משומש חליפי. ב. א) אגב, בדיוק אותן שאלות שהציג מר צברי לשמאי מטעם התובע, היה על שמאי מטעם הנתבעת להשיב עליהן בחוות דעתו ובמיוחד ראה השאלות בעמ' 2 לפ',ש' 11, 14 ואינני יודע על סמך מה קובע מר צברי:" אני אומר לך שאצל מוטי פארס ופינס חלפים, ניתן בנקל, למצוא את המגן הקדמי המשומש, שאותו הייתה צריך לאשר לו". (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 20- 21). אדרבא, אם מתוך השאלה עולה, שמר צברי או השמאי מטעם הנתבעת ידע שאצל מוטי פארס הנ"ל היה ניתן בנקל למצוא מגן משומש התואם לרכב התובע- מדוע לא המציאו הוכחה על כך? ב) הפסיקה כבר קבעה בנדון דנן, שאם הצד הנפגע הוכיח שעשה מאמצים לאיתור חלקים חליפים וניסיונו לא צלח - על הצד שכנגד להוכיח שניתן למצוא חלקים משומשים חליפיים לאלו שנפגעו. טענה בלבד- כפי שטען השמאי מטעם הנתבעת- שניתן להשיג מגן חליפי מבלי להציג ראיות על האפשרויות שעשה השמאי ואל מי פנה כדי לאשר טענה זו- לא יכולה להתקבל. (ראה תא"מ (חי') 10984-12-08 פרדייס עסקי רכב בע"מ נ' הראל חב' לביטוח בע"מ). 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שעל הנתבעת לשלם לתובע את היתרה הבלתי מסולקת ולכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,759 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 17.2.13- ועד התשלום בפועל. כמו כן, בהתחשב בעובדה, שהתובע הזמין את השמאי למתן עדות מטעמו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. התובע ישלם שכר השמאי בגין עדותו בבית המשפט סך של 400 ₪ (כולל מע"מ). הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רכבתיקון רכב