שינוי גרסה לתאונת דרכים - נזק לרכב

לטענת התובע, הנתבע הודה באחריותו אולם שינה את גרסתו וטען כי לא גרם להדיפה, אלא הצטרף לתאונה הקיימת בין התובע לרכב שנסע לפניו. 3. אין מחלוקת שהנתבעת הסכימה לפצות את התובע גבין הנזק לעגלה. התביעה דנא מוגשת בגין נזקי הטנדר בלבד. לפי חוות דעת השמאי אדיב חברוני, אשר צורפה לתביעה, היקף הנזק לחלק האחורי של הטנדר מסתכם ב- 3,450 ₪ ושיעורו בחלק הקדמי - 24,022 ₪. התובע דורש פיצוי בגין כלל הנזק לטנדר, בתוספת אומדן ירידת הערך ושכ"ט השמאי. 4. הנתבעים מכחישים את טענות התובע. לשיטתם, עוצמת הנזקים בטנדר, מצביעה על פער ניכר מאד בין הנזק לחלק הקדמי, לבין הנזק לחלק האחורי. פער זה מלמד כי טענת התובע כאילו פגיעת רכב הנתבע הדפה אותו לעבר הרכב שלפניו מופרכת, ובשים לב לכך שמדובר בטנדר - רכב מסחרי כבד הנושא עגלה, בעוד שרכב הנתבע הינו רכב פרטי פשוט. הוסיפו וטענו הנתבעים כי לרכב הנתבע לא נגרם נזק, למעט נזק מזערי ושולי, ואף עובדה זו איננה מתיישבת עם המסקנה שפגיעתו בעגלה גרמה להדיפת הטנדר לעבר הרכב שלפניו. 5. שמעתי את עדויות הנהגים. א. התובע העיד כי התאונה ארעה ביום א' בבוקר והכביש היה עמוס: "נסעתי אחריו בפקק של יום ראשון בבוקר, הרכבים נסעו במהירות מאד איטית של פקק. אני מעריך 10-20 קמ"ש. (עמ' 5 ש' 7-8). התובע העיד שהנתבע פגע בו מאחור ואז "גרר אותי עם העגלה והרכב. ניסיתי לבלום את עצמי כי ראיתי שאני הולך להדוף את הרכב מקדימה. ניסיתי ללחוץ ברקס בכל הכח אבל הבלם לא נענה לי כי אני נדחף מאחור". בחקירתו הנגדית לא עלה בידי התובע להסביר את טענתו כי הנתבע המשיך להדוף אותו מקדימה בצורה מתמשכת: "ש: באיזו עוצמה אתה מעריך שהוא פגע בך? ת: זה פגיעת המשכיות, זה לא מכה וזהו. ש: איך אתה מסביר הוא המשיך להיגרר איתך? ת: אין לי הסבר". (עמ' 6 ש' 6-9) ב. לתובע לא היה הסבר גם לעובדה, שנזקי הרכב שנסע לפניו ונזקיו הקדמיים הינם נזקים כבדים שעלותם עשרות אלפי שקלים, ואילו לרכב הנתבע לא נגרם נזק: "ת. גם הקצין שאל את זה. ראיתי שהרדיאטור של עיסא לא קרה לו כלום, לא שריטה, אפילו הסמל נשאר במקום. אין לי הסבר לזה". (עמ' 6 ש' 15-16) ג. התובע סיכם את עדותו בכך שגרסת הנתבע, לו הייתה נכונה, היתה מצביעה על נזק כבד מאד: "אני משיב שאם קודם אני הייתי פוגע ברכב שלפני, אז הרכב שפגע בי מאחור היה מתרסק עלינו וכבר היה מגיע לבית החולים". ד. הנתבע טען בעדותו שמהירות כלי הרכב בעת הנסיעה הייתה בינונית: "זה היה פחות מ- 70-80 קמ"ש". (עמ' 6 ש' 32). הנתבע הוסיף והעיד כי שמע מכה, הבחין באורות הבלימה של הטנדר ובלם מיד. הנתבע העיד כי פגע בעגלה עם הפגוש הקדמי של רכבו, ולא גרם לעגלה נזק. לטענתו: "העגלה קטנה והתנדנדה כל הזמן". לשיטת הנתבע לא נגרם לרכבו נזק מלבד: "חור קטן מאד בפגוש הקדמי". ה. בחקירתו הנגדית תיקן את גרסתו ביחס לאורות בלימה, כשעומת עם העובדה כי העגלה חוסמת את שדה הראיה, כך שלא ניתן לראות את הטנדר: "ש: איך ראית את האור ברקס של הטנדר אם העגלה חוסמת? ת: גם לעגלה יש אורות ברקס. ש: איזה אור ברקס ראית? ת: אולי של העגלה כי ראיתי אורות ברקס מול עיני". (עמ' 7 ש' 18-21) 6. שקלתי את עדויות הנהגים, באין ראיות ישירות נוספות לאופן התרחשות התאונה. אין מחלוקת שכלי הרכב של התובע (הטנדר והעגלה) הינם כלים כבדים באופן יחסי לכלי הרכב של הנתבע. התובע אישר בעדותו: "מדובר ברכב כבד" (עמ' 5 ש' 29). אין חולק כי הטנדר היה עמוס בכלי עבודה. גרסאות הנהגים סותרות האחת את רעותה, בסוגיית מהירות נסיעת כלי הרכב בכביש בסמוך להתרחשות התאונה. בהתחשב בעוצמת הנזק שנגרם לעגלה ולחלק האחורי של הטנדר ובהתחשב בכך שלרכב הנתבע לא נגרם נזק (מלבד חור קטן בפגוש, שלא תוקן) אני סבורה כי מהירות הנסיעה של הנתבע הייתה נמוכה באופן יחסי, כנובע מעומס התנועה בכביש, כפי שתיאר התובע. מהירות זו אפשרה לנתבע לבלום ולגרום לפגיעה חלשה באופן יחסי לעגלה. בשים לב למהירות זו, אינני יכולה לקבל את עדות התובע כי לו היה הנתבע מצטרף לתאונה קיימת, היה נגרם נזק בעוצמה כזו, שהייתה מסיימת את האירוע בבית החולים. 7. להבדיל מן האמור לעיל, עוצמת הנזקים לרכב שנסע לפני התובע, וכן לחלקו הקדמי של הטנדר, מלמדת על עוצמת פגיעה גבוהה. עוצמת פגיעה זו איננה מתיישבת עם פגיעה כתוצאה מהדיפה, כפי שטען התובע, בפרט לנוכח פער משקלם של כלי הרכב, שצוין לעיל. 8. לכן, אינני סבורה כי ניתן לייחס את הפגיעה בחלק הקדמי של הטנדר, לפגיעה שנגרמה כתוצאה מהדיפתו ע"י רכב הנתבע. התובע עצמו התקשה להסביר כיצד מדובר בפגיעה מתמשכת. לו היה מדובר בהדיפה וגרירה מתמשכים, מצופה היה למצוא נזקים גבוהים הן לעגלה והן לרכבו של הנתבע. אין לשכוח כי לשיטת התובע, בלם בחוזקה, עד כדי כך שנותרו סימני בלימה ברורים על הכביש. לו היה נכון, כי הנתבע המשיך לנסוע ולהדוף קדימה את העגלה והטנדר חרף הבלימה האמורה - לא יכול היה הנתבע להימנע מנזק משמעותי לרכבו, נזק שלא התרחש. 9. בסיכומם של הדברים לעיל, הגעתי למסקנה כי לא ניתן להעדיף את עדותו של התובע על זו של הנתבע והתוצאה היא כי דין התביעה להידחות, ביחס לנזקי התובע בפגיעת הטנדר. לעומת זאת, כתוצאה ישירה מהודיית הנתבע בנגיעה בעגלה, יש לו אחריות לנזקי הטנדר האחוריים, שהרי אלה לא יכולים היו להתרחש כתוצאה מהתנגשות הטנדר ברכב שלפניו, אלא הם תוצאה נלווית של פגיעתו בעגלה שנהדפה אל אחורי הטנדר. סוג הנזק שנגרם בחלקו האחורי של הטנדר, מעיד על הדיפת העגלה אל הטנדר תוך פגיעה בוו הגרירה ותושבתו ופגיעה בדופן ובדלת האחוריים של תא המטען. 10. אלמלא פגיעת הנתבע בעגלה לא היה נגרם נזק לחלקו האחורי של הטנדר. את האחריות לפגיעה זו יש לחלק בין הנהגים, משום שלתובע אחריות לגרימת בלימת חירום תוך נסיעה רצופה, ואילו לנתבע אחריות לפגיעה כתוצאה מאי שמירת מרחק. בנסיבות העניין הייתי מייחסת לתובע אחריות תורמת בשיעור 30%. 11. נוכח האמור אני מחליטה לחייב את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים הבאים: א. 400 ₪ בעבור שכ"ט השמאי לבדיקת העגלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אלא אם סכום זה שולם ע"י הנתבעת במסגרת התשלום לתובע בגין נזקי העגלה. ב. 2,415 ₪ בגין 70% מהנזק למוקד האחורי של הטנדר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. ג. 126 ₪ בגין השתתפות בשכ"ט השמאי עבור בדיקת הטנדר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ד. סבורני כי אין לפסוק כל סכום בגין ירידת ערך. התובע לא הוכיח ירידת ערך לטנדר או לעגלה. עיון בחוות הדעת השמאי אינן מצביעות על ירידת ערך. סכום ירידת הערך שנכלל בתביעה נוגע לדרישה לתשלום עבור ירידת ערך לרכב שנסע לפני התובע. כאמור לעיל, מצאתי כי אין הנתבע אחרי לנזקים אלה. ה. לאור התוצאה, ובהתחשב באופן ניהול ההליך ע"י הצדדים, אינני עושה די להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. רכבתאונת דרכיםנזק לרכב