לטענת התובעת, מתנהלות ברחוב עבודות פיתוח תוך פגיעה בדיירי הרחוב, תוך סיכון בטיחותי יומיומי של כל דיירי הרחוב והמבקרים בו. עוד טוענת התובעת, שבמהלך העבודות התריעה הן טלפונית למחלקת ההנדסה - בפני מהנדס המועצה, הן למנהל הפרויקט- מר גלעד, הן בפני הקבלן והן בפני משרד העבודה, אך דבר לא נעשה על ידי הגורמים הנ"ל. ב. כתוצאה ממצב העבודות ברחוב זה והיות והקבלן השאיר בירכות ביוב חשופות, בולטות המהוות סיכון וכן השאיר תעלות חשופות, עלה רכב התובעת, שהיה נהוג בידי בתה על בירכה חשופה וקיבל מכה רצינית. מאחר ובגין פגיעה זו נגרם נזק לרכב התובעת ולאור ההתנהלות הנ"ל של הנתבעות, הגישה התובעת תביעה זו לחייב הנתבעות לשלם לה את נזקיה בסך של 17,259 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 14,015 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,500 ₪, השכרת רכב בסך 1,310 ₪, דלק לרכב שכור בסך 434 ₪. 2. כ"א מהנתבעות הגישה כתב הגנה נפדר וכ"א מהן סבורה שיש לדחות את תביעת התובעת. הנתבעת 1 (להלן:"המועצה") סבורה, שיש לדחות נגדה את התביעה, זאת משום חוסר יריבות, לאור ההתקשרות בין המועצה לבין הנתבעת 2 (להלן:"החברה"), שהיא חברה חיצונית ובהתקשרות זו לביצוע העבודות קיבלה החברה עליה את האחריות לפיתוח וסלילת הרחוב ובהמשך, מעלה המועצה את הטענות העיקריות הבאות: א. א) התובעת לא הוכיחה את הנסיבות לקרות הנזק ברכבה, לא הוכיחה, שמקורו של הנזק בבירכה חשופהוגם לא את הקשר הסיבתי בין הבירכה ובין הנזק שנגרם ולכן, מכחישה המועצה את טענות התובעת בכל הקשור לנזק עצמו. ב) התובעת מאשרת, שהייתה ערה לסכנות ואף התריעה על סכנות אלו ולכן, השאלה היא כיצד נפגע רכבה בעוד שבמוקד העירוני לא נתקבלה קריאה כלשהי במועד הפגיעה ולא נרשם אצל המועצה, שהייתה פגיעה לרכב כלשהו בתקופה הרלוונטית. ג) בחוות הדעת אותה צרפה התובעת לכתב התביעה, לא צוין, שהנזק שנגרם לרכב התובעת נגרם מבירכית ביוב חשופה. הנתבעת ערה לכך, שעליה החובה הכללית, כרשות מקומית, לתחזק את הרחובות ולהסיר מכשולים, אך בנסיבות אלה, נקטה המועצה באמצעי זהירות נאותים נגד תאונות. ב. לאור האמור לעיל, סבורה המועצה, שגם אם יוכח שהנזק נגרם מהנסיבות המתוארות על ידי התובעת - גם אז אין להטיל על המועצה אחריות או תשלום כלשהו, לאור תנאי ההתקשרות עם החברה. 3. גם החברה סבורה, שיש לדחות את תביעת התובעת, שכן לטענתה, מסתירה התובעת את העובדה, שהנזק שילמה חברה בע"מ בשם: "גל גדרה בע"מ" ומכאן עולה, שהרכב אינו בבעלות התובעת ומששולם הנזק על ידי החברה הנ"ל - אין לתובעת עילת תביעה אישית. בנוסף לטענה כללית זו, מעלה החברה הטענות העיקריות הנוספות הבאות: א. א) התביעה מופרכת, משום שביום האירוע נעשה ריבוד של הכביש וגובה הבריכות לא עלה על 10 ס"מ והג'יפ עליו נהגה בתה של התובעת גבוה משמעותית מיתר הרכבים שנסעו בכביש זה ולא נפגעו. זאת ועוד, בריכות הביוב סומנו היטב וכל נהג, אשר שם לב לדרך היה מבחין בהן היטב ואם אכן פגעה בתה של התובעת באחת הבריכות - אין לה להלין אלא על עצמה. ב) גם החברה טוענת - כשם שטענה המועצה - שחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה אינה מציינת, שהנזק נגרם מבריכת ביוב. עוד טוענת החברה, שכל הגורמים המוסמכים אישרו את הסדרי התנועה במקום ואין להטיל על החברה אחריות כלשהי, כאשר החברה אמנם ביצעה העבודות בפועל, אך אין לה אחריות לקבוע הסדרי תנועה במקום. 4. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים וגם את עדותו של מר עודד גל- בעלה של התובעת (להלן:"מר גל"), ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, הנני להחליט כדלקמן: א. א) התובעת מתארת בעדותה בבית המשפט את מצב הרחוב בו היא גרה ובו התנהלו עבודות פיתוח, כמצב בלתי נסבל עבור דרי הרחוב, תוך פגיעה בלתי אפשרית של חיים של אנשים הגרים באותו רחוב, אך להזכיר לתובעת, בתביעה זו עסקינן בתביעת הנזק שנגרם לתובעת עקב הנזק שנגרם למכוניתה, במהלך הנסיעה באותו רחוב. (ראה תיאור מצב הרחוב בעמ' 1 לפ'). ב) הנזק הנטען אירע בעת שהבת נהגה ובעצם, אין בפני עדותה של המעורבת בתאונה ולכן, לא הובאו בפני העובדות הממשיות לאופן קרות התאונה והעובדות המובאות בפני בית המשפט מובאות מעדות שמועה של התובעת ושל מר גל, כאשר שניהם לא היו ממש במועד קרות האירוע. (ראה עדות התובעת בעמ' 1 לפ',ש' 20- 21). ג) מר גל, ניסה לתאר מצב, שגם אם הוא לא היה ברכב, הוא נמצא ליד הרכב, אך עדותו אינה חד משמעית בעניין זה, שכן כך מעיד מר גל בנדון דנן: תחילה אומר מר גל:" לא הייתי ברכב הייתי לידו, ממש לידו", לאחר מכן מתברר, שהיה חושך וקשה לראות ומהמשך הדברים עולה, שהוא לא היה ממש ליד הרכב, שכן לטענתו:" לא עמדתי בחוץ, הייתי בחצר של הבית" ומתברר בסופו של יום, שלמרות כל מה שאמר עד עתה, שהיה ממש ליד הרכב - היה חשוך ולא ניתן לראות, מתברר, שלא חושך מוחלט היה בעת האירוע, אלא כדברי מר גל:" חצי חשיכה נוטה לחשיכה" ומתברר גם, שכלל לא היה ליד הרכב אלא בחצר הבית. מהמשך דבריו של מר גל עולה, שבעצם:" לא ראיתי אותה ממש עולה על זה". אם טוען מר גל, שלא ראה אותה ממש עולה על הבריכה, כיצד מתיישבת אמירה זו עם המשך עדותו, לפיה:" ראיתי את המקרה, בהחלט שראיתי את המקרה, לא ראיתי אותה עולה על זה. לא רק שראיתי, עזרתי לה לחלץ אותו. הייתי במקומה על האוטו...". (ראה עדותו בעמ' 3 לפ', ש' 13- 17 ועמ' 4 לפ',ש' 2- 3, ההדגשות הנ"ל שלי - ג.ב.). ב. א) עם כל הכבוד למר גל, עדות זו אשר מסר לבית המשפט מעמידה שאלות רבות, האם ראה ומה באמת ראה ממקום בו היה בחצר והעדות הבלתי עקבית שלו - כמפורט לעיל- משאירה ספקות בכל מה שאמר בבית המשפט. גם בשאלת החושך, אין אחידות בדברי מר גל, ברם גם אם נצא מתוך הנחה, שאכן היה חשוך, הרי שגם כך יש לצאת מתוך הנחה, שבתה של התובעת הפעילה אורות ולכן, שאלה היא, כיצד למרות האורות, לא הבחינה בבריכה. ב) זאת ועוד, אם מר גל הוסיף גם את העובדה, שהוא עלה על הרכב, ניסה לנסוע קדימה, אחורה ולא הצליח- כאשר בעת ניסיון זה היה עדיין הרכב על מכסה הבריכה ואם מוסיף מר גל ומתאר את הניסיונות שנעשו על ידו יחד עם שני בניו והחבר של הבת להוציא את הרכב, תוך שימוש בג'קים, נסיעה ברוורס - מי לידנו יתקע, שניסיונות אלו לא גרמו לנזק או שהגדילו את הנזק. (ראה עדות מר גל בעמ' 3 לפ', בש' 18- 27). ג) כשם שהתובעת העידה על התנהלות העבודה בעלת הסיכונים ותוך סיכון ביטחוני, כך העיד גם מר גל - בהיותו עוסק כ-30 שנים בענף קרוב מאד לענף הבנייה- על העבודה הרשלנית וביזיונות, כפי שנעשו כאן, הוא לא ראה בחייו. כמו שנאמר על ידי בית המשפט בהתייחס לעדותה של התובעת, כך יש להתייחס גם לעדותו של מר גל, שעניין התנהלות החברה בביצוע העבודה , אינו עומד לדיון בפני אלא הנזק שנגרם לרכב התובעת והאם יש לפצות התובעת בגין נזק זה. 5. מר מאיר שלום, נציג החברה (להלן:"מר שלום") העיד בבית המשפט וביקש להטיל ספק בזיקה ובקשר בין התאונה ולבין הנזק. לדעתו, ישנן יותר מדי אי התאמות. מר שלום העיד, שהוא היה יום יום בשטח והוא לא מבין, כיצד אף אחד לא פנה אליו בדבר הנזק שנגרם לרכב התובעת. עוד טען, מר שלום, שעשרות מכוניות עוברות שם מדי יום ואף לא אחת התקשרה למוקד להודיע על מפגע או על רכב שנפגע. 6. לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות ולאחר ששקלתי את העדויות ואת המסמכים, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות, הן מפאת הספק שהתעורר בלבי, האם הנזק הנטען אירע בגין האירוע הנטען וגם אם תמצי לומר, שאכן הרכב עלה על הבירכה, הרי שלאור הנסיבות, לאור העובדות שהתבררו בפני ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, יש לייחס לבתה של התובעת רשלנות תורמת של 100% לקרות הנזק ובמיוחד, לאור עדותו של מר גל, אשר העיד על "התמרונים" שביצע תוך ניסיון נסיעה קדימה ואחורה כדי לחלץ את הרכב, כאשר קרוב לוודאי תמרון זה אך הגדיל את הנזק. המסקנה אליה הגעתי, שיש לדחות את התביעה, מבוססת על הנימוקים הבאים: א. א) אין בפני גרסה של מי שנהג ברכב בעת קרות האירוע ועדויות התובעת ומר גל הן מתייחסות למה שאירע ומה שראו לאחר קרות האירוע. עדותו הלא עקבית של מר גל, גם היא הותירה בלבי ספק, האם הוא באמת ראה כיצד עלה הרכב על הבריכה ואין לי ספק, שגם אם היה חושך, הייתה חייבת בתה של התובעת להבחין באותה בירכה, אשר לטענת התובעת הייתה בולטת מעל פני הכביש ואף הציגה תמונות על מנת להראות את בליטת הבירכה מעל פני הכביש. ב) אין ספק כי "מחזיק" בכביש ו/או מי שאחראי לתחזוקתו, חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי עובר דרך המשתמש בכביש ואחראי כלפיו לתקינותו ולהעדר כל מכשול בדרך. עם זאת, מקבל אנוכי טענת המועצה, שאין לדרוש מהמועצה לדעת בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטח המוחזק על ידה ואין היא יכולה להעמיד בכל רגע נתון פקח ולדווח 24 שעות ביממה מה נעשה בכל אתר ואתר המוחזק על ידי המועצה. ג) על מנת להטיל אחריות על המועצה או על קבלן מבצע העבודות מטעם המועצה על מקרה, בו נפגע רכב עקב מפגע המצוי בשטח המוחזק על ידי המועצה, יש לבדוק אם התקיימו שני הגורמים הבאים: יש לבדוק את "זירת האירוע" והמכשול בגינו אירעה האירוע הנטען. מהתמונות שהגישה התובעת אכן נראה מכסה הבריכה, אך אין לדעת - על פי המראה בתמונה בלבד- מה אכן גובה המכסה והאם כל רכב העובד עליו חייב להיפגע- מה עוד ששמענו מעדות התובעת, שעסקינן ברכב מסוג ג'יפ שהמרכב שלו מוגבה (ראה עדות התובעת בעמ' 1 לפ',ש' 25- 26). ב. א) לאור ההתקשרות בין המועצה ובין החברה ומאחר ואותו מפגע נוצר בכביש תוך כדי ביצוע עבודות החברה, אני קובע, שמאז ההתקשרות ומתחילת העבודה באתר, אין להטיל אחריות על המועצה, למרות שהכביש מופקד תחת אחריותה ותחת שיפוטה, אך היא עצמה לא ביצעה העבודות אלא החברה באמצעות עובדיה. ב) היות והחברה - כקבלן מבצע, מקבל את השטח בו מבוצעות העבודות, לחזקתו - הוא השולט על מהלך העבודות וביצוען והוא זה שצריך לסיים העבודות מבלי להותיר מכשול בשטח היכול לגרום למשתמשים בדרך לפגיעה ובהתאם לכך- היא האחראית על הבטיחות בכבישים ועל היעדר מכשולים בפני המשתמשים בדרך. ג. אלו הם הכללים ויחסי ההתקשרות בין החברה ובין המועצה, אך כאשר בית המשפט בא להכריע האם על מי מהן לפצות את התובעת, הגיע בית המשפט למסקנה, שבמקרה זה, אין מקום לחייב מי מהנתבעות לפצות את התובעת. ד. א) כפי שמתארת התובעת בכתב התביעה, כבר מחודש ספטמבר 2012 החלו ברחוב זה עבודות פיתוח והיא מתארת מצב קשה המפריע לכל דרי הרחוב ובעצם, הייתה מודעת התובעת -כשם שהיו מודעים כל דרי אותו רחוב: " על הסיכונים הרבים שמתרחשים ברחוב..." ובהמשך אף מתארת התובעת את המפגעים, שלדעתה היו ברחוב זה ומציינת:" הקבלן השאיר בירכות ביוב חשופות, בולטות המהוות סיכון לכולנו הקבלן השאיר תעלות חשופות ללא סימון" (ראה בעמ' 1 לכתב התביעה). ב) מהתיאור שתארה התובעת עולה, שכל דרי הרחוב - כולל התובעת ובעלה וכולל את הבת- היו מודעים לסכנות ולכן כל הנוהג ברכב באותו רחוב היה חייב להיות מודע לאותן סכנות ולנהוג ביתר זהירות על מנת להימנע מלהעלות על אותן בירכות - מה עוד, שהאירוע הנטען בתביעה זו אירע כחודש מאז תחילת העבודות. הזהירות שנדרשה מהנהגים באותו רחוב, עולה גם מעדות התובעת, אשר העידה בבית המשפט, שהעבודות בוצעו במשך כ-4 חודשים ובמיוחד כאשר התובעת מציינת:" הבריכה החשופה נמצאת בדיוק מול החניה שלנו" ולכן, העולה מדבריה הוא, שהתובעת ובאי ביתה הכירו היטב את אותה בריכה חשופה ויש להניח שאף ראו אותה מדי יום בצאתם מחניית ביתם. (עמ' 1 לפ',ש' 25). ג) כפי שעולה מטענות התובעת ומר גל, נפגע הרכב בחלק התחתון וכאשר התובעת קיבלה הרכב מהבת ראתה נזילת שמן ואף הצהירה, שבאוטו הזה לא הייתה תאונה קודמת, אך היו בעבר תאונות. (עמ' 1 לפ',ש' 21- 24). התובעת טוענת, שהרכב נפגע מלמטה ומקדימה (עמ' 2 לפ',ש' 9- 10) ובהתייחס למיקום הנזקים, מקבל אנוכי את טענת החברה ואת טענתו של מר שלום, שלא הוכח, שהנזק הנטען נבע מפגיעה בבריכה, שכן חוות הדעת אינה מאשרת טענה זו. זאת ועוד, טענות התובעת ומר גל על האופן בו עלה הרכב על הבירכה והפגיעה מלמטה, לא מתיישבות עם החלקים שנפגעו וכפי שפורטו בחוות הדעת של השמאי. מחוות הדעת עולה, שהנזקים נתגלו בחלקו הקדמי של הרכב ובפנס הראשי ימני ואין כל הסבר משכנע, כיצד רכב העולה על בירכה ונפגע בחלקו התחתון - נפגע גם בחלקים המפורטים בחוות הדעת של השמאי. 7. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט לדחות את התביעה. לאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה, החלטתי שלא לחייב בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. עבודות פיתוח