תאונת דרכים: התובע טען כי הנתבעת ניסתה לבצע את פניית הפרסה במהלך אחד, דבר שאינו אפשרי במקום זה, בהתחשב ברוחב הכביש ובכלי הרכב שחנו משני צדיו, כפי שנראה בתצלום נ/ 2. התובע טוען כי בניסיונה לבצע את פניית הפרסה במהלך אחד, במקום במהלכים אחדים, ביצעה הנתבעת פנייה רחבה מדי עם רכבה, ועל כן פגעה קלות בגלגל האופנוע. כתוצאה מכך איבד האופנוע את שיווי המשקל והחל ליפול ימינה. התובע ניסה לאחוז באופנוע ולמנוע את נפילתו, אך לא הצליח בכך בשל כובדו של האופנוע. משנוכח התובע כי לא יצליח למנוע את נפילת האופנוע על הכביש, הוא מיהר וחילץ את רגלו הימנית מצידו הימני של האופנוע, על מנת שהאופנוע לא יפול על רגלו. האופנוע נפל על הכביש וניזוק, ונזקים אלה הם מושא התביעה. 4. הנתבעת טוענת כי היא השלימה כמעט את פניית הפרסה, ורכבה כבר היה במצב אלכסוני, כשחזיתו לכיוון הנתיב שאליו ביקשה להפנותו (צד ימין של הכביש, כיוון נסיעת האופנוע). בכתב ההגנה כתבה הנתבעת כי האופנוע אמנם עצר, ו/או האט, בהתקרבו אליה, אך למרות זאת ניסה התובע לעקוף את רכבה מימין, וכך אירע המגע בין כלי הרכב. ביקשתי מהנתבעת להסביר: אם האופנוע עצר (או האט מאד) בהתקרבו אליה, האם היא טוענת שלאחר מכן ניסה לעקוף את רכבה מימין, בעודה משלימה את פניית הפרסה. הנתבעת השיבה כי האופנוע הגיע בנסיעה מהירה וניסה לעצור בהתקרבו אליה, אך לא הצליח בכך, ועל כן ניסה לעקוף את רכבה מימין. אף ניסיון זה לא צלח, בשל כלי הרכב שחנו מימין, ואז אירע המגע בין רכבה לבין האופנוע. התובע כפר בגירסה זו בתוקף רב. הוא טען, כאמור, כי לא זו בלבד שעצר את האופנוע והמתין, במצב של עצירה, לסיום פניית הפרסה של הנתבעת, אלא שבמצב זה הוא אף העמיד את שתי רגליו על הקרקע. התובע טען כי לו היה במצב של נסיעה, ולא עצירה, ואפילו במהירות של 4 קמ"ש, אזי הוא לא היה מצליח בשום אופן למנוע את נפילתו-שלו, ביחד עם האופנוע, על הכביש. העובדה כי רק האופנוע נפל על הכביש, ואילו התובע הצליח לחלץ את רגלו הימנית ולמנוע את נפילתו-שלו על הכביש - מוכיחה, לשיטתו, את גירסתו, כי עובר לתאונה הוא היה במצב של עצירה מוחלטת. עוד טען התובע כי אלמלא היה במצב של עצירה מוחלטת, היה הנזק לאופנוע גדול בהרבה מכפי שאירע בתאונה זו. 5. לאחר ששמעתי את הנהגים, מעדיפה אני את גירסת התובע על פני גירסת הנתבעת. אין מחלוקת כי כבר בהיכנסו אל רח' סמילנסקי ראה התובע את רכב הנתבעת, כשהוא מבצע פניית פרסה. כפי שצויין, הנתבעת עצמה כתבה בכתב ההגנה כי האופנוע עצר ו/או האט בהתקרבו אל רכבה. בעדותה בביהמ"ש שינתה הנתבעת את טעמה וטענה כי התובע לא הצליח לעצור, וכי "הוא ניסה בלימת חירום אך לא הצליח לבלום לגמרי" בעמ' 2 לפר'). דברים אלה אינם מתיישבים עם התיאור שבכתב ההגנה: אם התובע עצר לפני רכב הנתבעת (או האט עד כמעט-עצירה), אזי הוא לא נסע במהירות שהצריכה בלימת חירום, כפי שגרסה הנתבעת בעדותה בביהמ"ש. אני מאמינה לתובע כי משהבחין בתמרון-הפרסה של הנתבעת, כבר בהיכנסו לרחוב, הוא האט ולאחר מכן עצר בהמתנה, על מנת לאפשר לנתבעת להשלים את פניית הפרסה. השתכנעתי אף מדברי התובע, כי אלמלא עצר לחלוטין, כששתי רגליו על הקרקע, הוא לא היה מצליח למנוע את נפילתו-שלו לכביש, ביחד עם האופנוע, וכי הצלחתו לעשות כן תומכת בגירסתו כי היה במצב של עצירה. על כן דוחה אני את גירסת הנתבעת, כאילו האופנוע היה בנסיעה, ולא בעצירה, וכאילו ניסה לעקוף את רכבה מימין, בעודה משלימה את פניית הפרסה. 6. על פי האמור, מסקנתי היא כי האחריות לתאונה רובצת כמעט כולה על הנתבעת. בבצעה פניית פרסה, מוטלת עליה החובה לנקוט זהירות, באופן שלא תפגע תוך פנייתה בכלי רכב אחר. הנתבעת לא יצאה ידי חובה זו. גם אם ניסתה לבצע את פניית הפרסה במהלך אחד בלבד, היה עליה להקפיד, בשלב של השלמת הפנייה, שלא לפגוע באופנוע, ובמידת הצורך - לתמרן לאחור ולבצע את ההשלמה של פניית הפרסה בזוית בטוחה יותר, ביחס לאופנוע. אמרתי "כמעט כולה", כיוון שמצאתי שגם לתובע היתה תרומה, אם כי קטנה, להתרחשות התאונה. אני מסכימה עם טיעונה של נציגת הנתבעת 2, כי לו היה התובע מגדיל, ולו במטרים ספורים, את המרחק, שהעריך כמרחק ש"צריך להספיק" לנתבעת כדי לבצע את מהלכי פניית הפרסה - אזי יכול היה למנוע את התאונה. על כל נהג להביא בחשבון כי מה שמוערך על ידו כ"מספיק", עלול שלא להספיק לנהג האחר שבכביש. משחישב התובע, מראש, לאפשר לנתבעת להשלים את פניית הפרסה, ולשם כך אף עצר והמתין - היה עליו להוסיף עוד מטרים ספורים של מרחק בין האופנוע לבין רכב הנתבעת, על מנת להותיר מרווח לפער שעשוי להיות בין הערכתו לבין הערכתה. אני מעמידה את שיעור הרשלנות התורמת של התובע על 15%. 7. בהתאם לכך, אני מקבלת את התביעה כדי 85% מהנזקים המוכחים (הנזק לרכב על פי חוות דעת השמאי, בצירוף שכר טרחת השמאי), אשר סכומם 2,823 ₪. אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 85% מסכום זה, היינו: 2,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה: 4.6.12, ועד לתשלום בפועל. עוד ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע, הוצאות המשפט בסך 400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 8. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום. משפט תעבורהתאונת דרכיםפניית פרסה