נטען בכתב התביעה, נסע על השוליים ופתאום יצא מהשוליים ופגע ברכב התובע בצד שמאל. רכב הנתבעת נפגע מצד ימין. על פי הנטען בכתב הגנה, נסע נהג הנתבעת בנתיב השמאלי ולפתע ניסה התובע לעקוף את רכב הנתבעת ובכך גרם התובע לתאונה. הנתבעת מוסיפה וטוענת שגרסת התובע משוללת כל יסוד באשר אם רכב הנתבעת היה נוסע בשוליים, היה רכב התובע נפגע בצד ימין ולא בצד שמאל. ביום 17.06.13 התנהל דיון בתיק. הנהג מטעם הנתבעת לא התייצב לדיון. נציג הנתבעת המשיך בדיון. הנתבעת הינה הבעלים הרשום של הרכב. מר ויליאם נג'ובו, הנהג מטעם הנתבעת, היה בר רשות מטעם הנתבעת לנהוג ברכב בכל הזמנים הרלבנטיים לתאונה. הנתבעת לא ביקשה לצרפו לתיק כנתבע ראוי ולא הגישה כנגדו הודעת צד ג'. בת"ק (צפת) 22577-08-10 טרבילסי נ' שלמה סיקס חברה להשכרת רכב בע"מ קבע בימ"ש: "נתבעת 1 היא בעלת הרכב, והיא אף התירה את השימוש בו בהסכם לשוכרת הרכב. יתרה מזאת, חברת ההשכרה היא שהתקשרה בהסכם מול שוכרת הרכב, והיוותה מבחינתה מעין "מבטחת משנה". בהתאם להסכם, במקרה של תאונה, על שוכרת הרכב לשלם לחברת ההשכרה את דמי ההשתתפות העצמית, ותו לא.ב משמע שוכר הרכב אינו עושה ביטוח, כאשר חברת ההשכרה היא למעשה המבטחת שלו, ועל כן הינה בבחינת "מעין" מבטחת. החוק הטיל ולא בכדי, על חברת ההשכרה לעשות ביטוח צד ג' בגין נזקי רכוש. בעניין זה נציין כי בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה- 1985, נקבע בסעיף 19(7) כי, תנאי לקבלת רישיון לחברת השכרת רכב הינו, קיומו של ביטוח להנחת דעתו של המפקח, לגבי כלי הרכב ותקופת תוקפו של הרישיון.. סעיף 40 (א) לאותו צו קובע כי, לא ישכיר אדם רכב השכרה, אלא אם קיים לגבי הרכב ביטוח כאמור בסעיף 19(7). בעניין זה יש לציין גם את הוראת המפקח על הביטוח מיום 1.3.89, אשר קבע כי קיימת חובה לכל חברות ההשכרה לעשות ביטוח צד ג' בגין נזקי רכוש ביחס לפגיעות של כלי רכב שכורים. בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981 (להלן:"חוק חוזה הביטוח") הרי קיימת יריבות ישירה בין צד ג' -בענייננו התובעים שרכבם ניזוק בתאונה- לבין המבטח. הסעיף מקנה לצד שלישי זכות ישירה כנגד מבטח, אף שהוא עצמו אינו צד לחוזה הביטוח. הצד השלישי אינו המוטב בפוליסה אלא הוא צד "המתעורר" רק עם קרות מקרה ביטוח- בענייננו התאונה. לעניין ההיסטוריה החקיקתית של סעיפים אלו בחוק חוזה הביטוח, ראה: ש.נתניהו: "זכות הישירה של הצד השלישי כנגד מבטח בבטוח אחריות", הפרקליט מד' עמ' 11. בנסיבות העניין אפוא, חברת ההשכרה הינה מעין מבטחת כלפי שוכרת הרכב, ומכאן חבותה לפיצוי צד ג', בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, כאשר אחריות חברת ההשכרה משולבת, הן מכוח היותה הבעלים ומעין מבטחת, והן מכוח היותה מתירת השימוש ברכב." לפיכך, הנני רואה בנתבעת כאחראית למעשיו/מחדליו של מר נג'ובו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות וזאת מהטעמים הבאים: א. התובע נחקר בחקירה נגדית והשיב: "ש. את מי עקפת? ת. רכב שלפניי. עקפתי מימין ובאותו רגע הוא עקף אותי במצד (צ"ל בצד - נ.ר.) שמאל בשוליים" (ר' עמ' 1 ש' 24-26 לפרוטוקול). התובע הציג מצב בו עקף רכב שהיה לימינו כאשר רכב הנתבעת עקף אותו משמאלו שעה שרכב זה נסע חצי בשוליים וחצי בנתיב השמאלי בו נסע התובע. ב. כפי שצויין לעיל, הנתבעת לא איתרה את הנהג מטעמה. הנתבעת הגישה דו"ח תאונה (מסומן ת/1). בדו"ח התאונה נרשם: "נהגתי בכביש 6. הייתי בצד שמאל, הוא בא לעקוף אותי מצד שמאל כנראה לא הבחין בי לגמרי ופגע בי בצד ימין של הרכב". גרסה זו אינה מתיישבת לנזקים שנגרמו בפועל לרכב הנתבעת. רכב הנתבעת נפגע בצד ימין של הרכב, ונציג הנתבעת הסביר זאת כטעות סופר. (ראה עמוד 3 שורה 4 לפרוטוקול). ג. נוכח זאת שגרסת התובע לא נסתרה, הנזקים בשני הרכבים מתיישבים עם גרסתו ועדותו נחזתה בעיני כאמינה, מקבל אנוכי את גרסת התובע לעניין אופן קרות התאונה. ד. יחד עם זאת, הנני סבור כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת מטעמו בכך שיצא לעקיפה כשבמקביל יצא נהג רכב הנתבעת לעקיפה גם כן. תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 קובעת: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא." אי לכך ובהתאם לזאת, הנני מייחס לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה בשיעור של 20%. ה. למרות שלתובע היו עדים רלוונטיים לעצם קרות התאונה, שכן 2 אחיו היו עימו ברכב, לא מצאתי בהיעדר התייצבותם לדיון בכדי לפגוע בעדותו ובמשקלה. לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה ודוחה את התביעה שכנגד. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,736 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 400 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד וזאת תוך 15 יום. פגיעת רכברכבנזק לרכב