ביום 14.8.12 נסע התובע בנתיב ימני לפני כניסה לכיכר ולטענתו, נסע באותה עת אוטובוס, שהיה נהוג בידי מר כובשי (להלן:"מר כובשי") בנתיב השמאלי ולפתע – ללא שום איתות או אזהרה- סטה האוטובוס מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתו של התובע ופגע ברכב התובע וכתוצאה מכך, נגרמו נזקים לרכב התובע. לטענת התובע, אין במקום האירוע תמרור המראה למי יש זכות קדימה, אך גם בהיעדר תמרור חייבים נהגי רכב לנסוע בזהירות, לשים לב לנעשה מימין ומשמאל. התובע העיד בבית המשפט, שהוא נסע צמוד לנתיב ימין בעת שהיה במקום פקק תנועה והיה עומס בשני הנתיבים. (ראה עדות התובע בעמ' 2 לפ',ש' 13- 15). ב) התובע מאשר את העובדה, שהתאונה עצמה אירעה לפני כיכר ולכן, הכניסה של שני כלי הרכב אל תוך הכיכר, הייתה חייבת להתבצע בזהירות, כאשר על הנוהג בימין להתחשב באלו הנוסעים משמאל ואלו משמאל חייבים להיזהר ולהתחשב באלה הנוסעים בנתיב הימני - במיוחד, כאשר באותו מקום מצוי נתיב אחד, כאשר ישנו פקק תנועה ועומס בכניסה לכיכר. ב. א) התובע העיד, שתוך כדי נסיעה הוא הבחין באוטובוס, שהיה מצידו השמאלי ומאחוריו, אך שניהם המשיכו לנסוע בהדרגה. אינני מקבל טענת התובע, שהאוטובוס עקף או החל לעקוף את רכב התובע, משום שממילא נסעו קודם לכן שני הרכבים, זה בצד זה: התובע מימין ומר כובשי משמאל. עוד מעיד התובע, שבשלב מסוים ובמקום מסוים, מיד לפני הכניסה לכיכר, האוטובוס כבר היה ברובו לפניו, אך ממשיך ואומר, שהאוטובוס נצמד אל רכב התובע במרחק קטן מאד ובהמשך תוך כדי שרכב התובע עמד, האוטובוס המשיך בנסיעה ותוך כדי כך, פגע האוטובוס עם החלק האחורי ימני בצד שמאל של הרכב. (עמ' 2 לפ',ש' 16- 19). 3. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עובדות המקרה, כאמור לעיל, אני קובע, שלאור אותן עובדות ולאור נסיבות המקרה, יש להשית על שני המעורבים בתאונה אחריות לקרות התאונה, כאשר אין לי ספק שהאחריות המרבית רובצת על מר כובשי ואילו לתובע יש לייחס רשלנות תורמת ובבואי לקבוע שיעורי האחריות של כל אחד מהם, אני קובע את אחריותו של מר כובשי בשיעור של 70% ואילו את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 30% - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) כפי שעולה מעדויות שני הצדדים, הכניסה לכיכר מאותו מקום בו היו שני הרכבים - טרם כניסתם לכיכר- הייתה קיימת בעיה של צפיפות, פקק תנועה ועומס ולכן, היה על שניהם להתאים את הנסיעה והכניסה אל הכיכר על ידי מניעת התקרבות יתר של שני כלי הרכב זה אל זה. ב) התובע נסע בנתיב הימני ולכן, אין ספק שמר כובשי היה חייב להבחין ברכב התובע ולהרחיק עד כמה שאפשר את האוטובוס מיצירת מגע כלשהו עם רכב התובע - זאת גם בהתחשב בעובדה, שכניסתו של האוטובוס לאותה כיכר, דורשת תמרון ופניה זהירה וקפדנית יותר מזה הנוסע ונצמד לנתיב הימני- כפי שעשה התובע. ב. א) כפי שציינתי לעיל, איני מקבל טענת התובע, שהאוטובוס עקף את רכבו, משום שהאוטובוס כל הזמן היה בנתיב משמאל לנתיב נסיעתו של התובע ולכן, אין לי ספק, שגם התובע ראה את האוטובוס משמאלו והיה צריך לכלכל כך את צעדיו, שלא להתקדם - אם ההתקדמות לא מתאפשרת בד בבד עם האוטובוס. ב) התובע מעיד בבית המשפט, שהאוטובוס נצמד לרכבו במרחק קטן מאד, ואני מקבל את טענת התובע, שאכן באותו שלב, המשיך האוטובוס בנסיעה, כאשר האוטובוס ברובו לפני רכב התובע ואז תוך כדי ביצוע הפנייה, פגע האוטובוס עם חלקו האחורי בחלקו השמאלי של רכב התובע. בנסיבות אלו, אין ספק, שהאוטובוס, שכבר היה מעבר לרכב התובע, היה חייב להבחין ברכב התובע - למצער במראה הימנית- ולהרחיק האוטובוס מרכב התובע באופן כזה שגם חלקו האחורי של האוטובוס לא יפגע ברכב התובע. ג) לכן, מאמין אנוכי לטענת התובע, שתוך כדי הצמדות יתר של האוטובוס בעת ביצוע הפניה פגע ברכב התובע ולאור האמור לעיל, יש לייחס למר כובשי את האחריות המרבית לקרות התאונה. ג. א) לאור מצב התנועה במקום האירוע - כפי שתיאר התובע בעדותו- אני מקבל את טענת התובע, שהאוטובוס ניסה להידחף דרך מקום שאי אפשר לעבור, אך באותה מידה, אני מקבל את עדותו של מר כובשי, שגם התובע - למרות שהיה בנתיב הימני- ניסה עדיין להמשיך בנסיעה ובכך גרם גם התובע להתקרבות היתר בין שני כלי הרכב. (ראה עדות התובע בעמ' 3 לפ',ש' 1- 3). ב) מר כובשי העיד שהתאונה הייתה כבר בתוך הכיכר ואחרי שהוא כבר נכנס לכיכר. אין להוציא מכלל אפשרות, שאכן האוטובוס כבר נכנס לכיכר, אך לאור עדותו של התובע - לה אני מאמין- אכן נכנס האוטובוס לכיכר, אך רק עם חלקו הקדמי, כאשר החלק האחורי של האוטובוס עדיין נמצא קרוב מאד ובמקביל לרכב התובע. (ראה עדות מר כובשי בעמ' 3 לפ',ש' 11- 13). ג) איני מקבל את עדותו של מר כובשי הטוען כך:" הפנייה שלו (של התובע-ג.ב.) ימינה מגיעה תכף למעבר חציה, שנכנס לשני נתיבים, הנתיב הימני, שממנו הוא התכוון להיכנס לשני הנתיבים ולעקוף את הרכבים שנוסעים בנתיב הימני..". (עמ' 3 לפ',ש' 13- 15). התובע כבר נסע בנתיב הימני, כאשר האוטובוס נסע משמאלו ואם כך, כיצד יכול היה התובע לעקוף רכבים בנתיב הימני? ד) לפיכך, לאור העובדות שפורטו בהתייחס לאופן נסיעתו של התובע, החלטתי לייחס גם לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%- כאמור לעיל. 4. סוף דבר, לאור ובהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל, על הנתבעת לפצות את התובע. התובע הוכיח את סכום ההשתתפות העצמית בסך של 1,000 ₪, (ראה האישור המצורף לכתב התביעה), אך לא הוכיח פריט נזק נוסף, שנרשם בכתב התביעה על דרך הסתם. לכן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 700 ₪ (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 13.2.13- ועד התשלום בפועל. כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט תעבורהתאונת דרכיםזכות קדימהתמרורים