תביעה נגד מכון יוגה להחזר דמי מנוי מטעמים רפואיים 1. תביעת התובעת, היא תביעה להחזרת דמי מנוי של 10 חודשים, מתוך שנה ששולמו למכון (להלן:"המכון") וסכום ההחזר הוא 2,350 ₪ - זאת משום, שמצבה הרפואי לא אפשר לה לקיים החוזה ולכן מדובר בסיכול חוזה. בנוסף לטענה זו, מפרטת התובעת את עיקרי העובדות כמפורט להלן: א. א) ביום 14.9.12 רכשה התובעת מנוי במכון והיא חויבה בתשלומים חודשיים של 235 ₪ למשך שנה. ביום 8.11.12 לאחר שהשתתפה בשיעור היוגה האחרון, החלה לסבול מכאבים בפרק הירך הימני - כאבים אשר הלכו והחמירו עד למצב בו לא יכלה לדרוך על הרגל. כאבים אלה, אף גרמו לתובעת להיעדר מעבודתה ימים רבים, שכן נאלצה להיעזר בקביים ועברה אינסוף בדיקות בבית חולים, בקופת חולים ובסופו של יום נתגלתה הבעיה והיא: קרע בסחוס באצטבולום והתברר, שהקרע נגרם כתוצאה ממתיחה חזקה שקרתה בשיעור היוגה הנ"ל. ב) לאור גילוי הקרע, הורה הרופא להימנע למשך שנה לפחות מפעילות המפעילה לחץ על הפרק ולהתחיל בטיפול פיסיותרפי. ב. בעקבות הממצאים הנ"ל, פנתה התובעת אל הנתבע, שהוא מנהל המכון (להלן: "מר רז" או "מנהל המכון") בבקשה להשיב לה החלק היחסי מהתשלום ששילמה בעד המנוי למשך שנה, אך התובעת לא נענתה ותחת זאת הוצעו לתובעת 3 חלופות, כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה. מנהל המכון טען, שהיות והתובעת חתומה על הסכם ההתקשרות - עליה לשלם עבור כל שנת המנוי. 2. מר רז הגיש כתב הגנה, בו מעלה הוא את הטענות העיקריות הבאות: א. א) התובעת רכשה המנוי לאחר שתנאיו הוסברו לה הן בע"פ והן בכתב ותקנון המנוי אף מוצג במקום בולט במכון ושם נאמר באופן מפורש, שלא יינתן החזר כספי למעט תנאי היציאה שפורטו בהסכם ובין היתר, איבוד יכולת לתרגל יוגה לצמיתות ובמקרה זה, לא הציגה התובעת אישור על היעדר יכולת תרגול לצמיתות. ב) כמו כן ולפי תנאי המנוי, ניתנה לתובעת האפשרות לנצל תחנת יציאה של 6 חודשים, כמפורט בתקנון, אך גם כאן הוצעה לתובעת - לפנים משורת הדין- תחנת יציאה של 3 חודשים, אך תנאי זה הוצע לתובעת ובלבד שלא תוגש תביעה. בנוסף לכך, מציין מר רז, שהתובעת לא פנתה בבקשה מסודרת לביצוע תחנת יציאה כלשהי. ב. א) האישור הרפואי שהגישה התובעת, אינו מעיד על תהליך של פציעה, אלא מדובר במספר תהליכים שנמשכים זה זמן ממושך עליהם לא הצהירה התובעת בטופס הצהרת בריאות שמילאה במכון. זאת ועוד, המורה בשיעור היוגה, לא הבחינה בשום אירוע חריג של נפילה, תלונה או כל דבר אחר במהלך השיעור ואף תלמידה גם לא דיווחה על אירוע כזה. ב) מורה המכון מקפיד להדריך את התלמידים, אף לפני השיעור הראשון, לתרגל בצורה זהירה ולא לבצע פעולה כנגד כאב ולהתייעץ עם המורה במידה ותנועה מסוימת יוצרת כאב או אי נוחות. 3. לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות, הכולל טענות שהועלו בכתבי הטענות, הטענות שהועלו בבית המשפט והמסמכים אשר צורפו ואשר הוגשו במהלך הדיון, אני קובע כדלקמן: א. א) אין מחלוקת בין הצדדים בדבר רכישת מנוי לשיעורי יוגה למשך שנה ואין מחלוקת בין הצדדים, שבשלב מסוים, לאחר שהתובעת פנתה למנהל המכון והסבירה את בעיותיה, הוצעו לתובעת 3 אפשרויות לסיום העניין מחוץ לכותלי בית המשפט. ואלו הן ההצעות שניתנו לתובעת: ההצעה האחת היא, להמשיך להיות מחויבת בכל הסכום והמנוי יוקפא לזמן בלתי מוגבל; ההצעה השנייה היא, חיוב על סך 975 ₪ והחזר ההפרש בתנאי שהתובעת תחתום, שאין לה כל תביעה כלפי המכון; וההצעה השלישית היא, המשך התשלום והעברת המנוי לאדם אחר שלא היה לו מנוי קודם. ב) מר רז מסביר הצעות אלה בצורה קצת שונה, דהיינו, הוצע לתובעת אפשרות לנצל תחנת יציאה של 6 חודשים ולפנים משורת הדין אף ניתנה לתובעת הצעה נדיבה יותר של תחנת יציאה של 3 חודשים. הצעה נוספת שניתנה לתובעת, היא העברת המנוי לאדם אחר והצעה שלישית הייתה, הקפאת המנוי והמשך ניצולו עד שהתובעת תבריא. ב. בתקנון המכון מפורטים תנאי היציאה, זמני היציאה ובאילו מקרים זכאי בעל המנוי להחזר כספי מטעמים רפואיים ובאשר לטעמים הרפואיים נאמר בתקנון כך:" בהצגת אישור רפואי על אי יכולת לתרגל יוגה הכולל תאריכים רלוונטיים, יוארך תוקף המנוי או הכרטיסייה בהתאם לתאריכים שצוינו באישור. הקפאה זו לא נכללת במניין ההקפאות המותרים למנוי. החזר כספי מטעמים רפואיים ינתן רק במקרה בו חו"ח לא ניתן לתרגל יוגה לצמיתות". (ראה התנאי הנ"ל בתקנון אותו צרפה התובעת לכתב התביעה, ההדגשה שלי - ג.ב.). ג. א) התובעת רכשה מנוי ביום 14.9.12 ולטענתה, בשיעור אותו לקחה ביום 8.11.12 החלה לסבול מכאבים בפרק הירך הימני שהלכו והחמירו עד למצב בו לא יכלה לדרוך על הרגל. המסמך הרפואי הראשון, אותו צרפה התובעת לכתב התביעה והסמוך ביותר ליום האירוע הנ"ל, הוא מסמך מיום 15.11.12 שניתן ע"י דר' ראובן פרבר המציין באופן כללי, שלאחר נזק לפרק הירך הימני מומלץ להימנע מביצוע תרגילי יוגה למשך השנה הקרובה. ב) באותו יום, הוצא מסמך נוסף על ידי דר' פרבר ומסמך זה הוא מהמכון לפיזיותרפיה וממנו עולים מספר עובדות וממצאים: התובעת נבדקה פעמים נוספות: ביום 21.11.12 נבדקה במיון והומלץ לתובעת לחזור לביקורת מרפאתי; ביום 22.11.12 מסרה התובעת, שהכאבים בפרק הירך חלפו כמעט לחלוטין ובבדיקה נמצא, שתנועות פרק הירך חופשיות לחלוטין, הליכה חופשית ללא צליעה; ביום 27.11.12 הוחלט שלאור הממצאים הרפואיים תעבור התובעת להליכה בדריכה מלאה; ביום 4.12.12 ניתנה חופשת מחלה וביום 21.12.12 נקבעו ממצאים כפי שנקבעו ובסופם של הממצאים נרשם על ידי הרופא, שמאחר וכעת אין כאבים אין מקום להתערבות ארטרוסקופית והתובעת הופנתה לטיפול פיסיותרפי. ג) ציינתי את כל ממצאי התעודות הנ"ל, על מנת להציג בפני הצדדים ובמיוחד לפני התובעת, שאין באף תעודה שהציגה, שמדובר בחוסר אפשרות עתידית להמשיך ולקבל שיעורי יוגה וכפי שציינה הנתבעת, אין קביעה רפואית, שהתובעת לא תוכל חו"ח לתרגל תרגילי יוגה לצמיתות. לכן, לאור ממצאי האישורים הרפואיים שהציגה התובעת לבית המשפט, הציע בית המשפט הצעה - שנתקבלה על ידי הצדדים, לדחות את מועד הדיון, על מנת לאפשר לתובעת לקבל תעודה סופית של הרופא בדבר האפשרות להמשיך - או חוסר יכולת להמשיך להתאמן במכון. (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 2 ואילך). ד. מתעודת רפואיות נוספות שהציגה התובעת במהלך הדיון עולה, שעדיין היא נתונה תחת טיפול רפואי. שכן מהאישור הרפואי שהוצא ביום 6.11.13 נאמר אמנם, שהתובעת יכולה לחזור לפעילות ספורטיבית אך גם נאמר שעליה להימנע מכל פעילות הכרוכה בסיבוב חיצוני ופנימי מוגבר של פרק הירכיים. (ראה ת/1). באישור רפואי נוסף מיום 18.12.13 עולה אותו ממצא אשר הובא בתעודה הקודמת, אך העולה ממסמך זה הוא, שעדיין התובעת בטיפול והרופא הפנה אותה למרפאת ספורט. (ראה ת/3). 4. העולה מכל האמור לעיל הוא, שאני קובע, שהתובעת לא ביקשה להפסיק את המינוי בשל החלטה שרירותית וגם לא הוכח בפני, שמלכתחילה התכוונה התובעת להתקשר בהסכם ולהפסיק בהמשך את המנוי ללא סיבה. התובעת הצהירה בפני מנהל המכון, שלאור פציעתה אין בדעתה לשוב ולהתעמל ואין לה גם למי להעביר את המנוי. לכן, לאור העובדות שפורטו לעיל, אני קובע, שעסקינן באירוע בלתי צפוי, שהתובעת לא יכלה לחזות או לצפותו עם הרישום וגם לא הוכח בפני, שכבר בעת רכישת המנוי, היו לתובעת כאבים בפרק הירך הימני או שהייתה מודעת למצב בריאותי, אשר לא יאפשר לה להתמיד בתרגילי היוגה ובשל כל האמור לעיל ובשל כל הנימוקים שעוד יפורטו להלן, אני מחליט לקבל התביעה בחלקה - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) אמנם, בתקנון נאמר, שבהצגת אישור רפואי על אי יכולת לתרגל יוגה הכולל תאריכים רלוונטיים, יוארך תוקף המנוי או הכרטיסייה בהתאם לתאריכים שצוינו באישור, אך כפי שעולה מהאישורים הרפואיים שהציגה התובעת, אין לטיפולים אותם עובדת התובעת תאריך סיום ובאישור האחרון שהציגה התובעת מיום 18.12.13 עדיין הופנתה למרפאת ספורט, כך שבנסיבות אלו, אין לדעת מתי תסיים התובעת את הטיפולים וגם אין לדעת מה תהיינה התוצאות עם סיום הטיפול. לכן, בנסיבות אלו, לא יהיה זה סביר "לקשור" את התובעת עם המנוי אותו רכשה עד דלא ידע ובמקרה זה, יש לאפשר לתובעת להשתחרר ממחויבות המנוי על יד החזרת החלק היחסי של הוצאות המנוי. ב) בעת שהתובעת רכשה את המנוי, היא לא יכלה לצפות את האירוע אשר ימנע ממנה את המשך המינוי - כפי שעולה מהאישורים הרפואיים- ולכן כאשר עסקינן באירועים בלתי צפויים - שהתובעת לא יכלה לדעת עליהם בעת כריתת ההסכם- אזי ממילא לא יכולה התובעת לקיים ההסכם עקב מצב שנוצר לאחר רכישת המנוי ושלא היה בשליטת התובעת. מעובדות המקרה עולה, שהתובעת נקלעה למציאות חדשה אשר מנעה ממנה מלממש את תנאי ההסכם - דבר שלא היה בשליטתה ובאחריותה. ב. א) סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "החוק הנ"ל") עניינו: פטור בשל אונס או סיכול חוזה קובע: "הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש ולא יכול היה למנען וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים". ב) סעיף 18(ב) לחוק הנ"ל קובע, שבמקרים האמורים בסעיף קטן (א) הנ"ל רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו. ג. מר רז חוזר על האמור בתנאי התקנון, שהם מחזירים את כל הכסף אם הרופא אומר שהפגיעה היא לצמיתות ובכל מקרה אחר, מתבקש המתרגל להקפיא המנוי. (עמ' 1 לפ',ש' 21- 22) וכפי שעולה מטענותיו, עומד הוא על קיומם של תנאי התקנון ובשל כך, סבור מר רז, שאין מקום להחזיר לתובעת הסכום הנדרש, אך על מנת שלא לדחות כליל את בקשת התובעת, הציע לתובעת 3 חלופות - כפי שפורטו לעיל- אך התובעת לא קיבלה אף אחת מהן. הייתה משום סבירות בהצעות מנהל המכון לסיים המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט - אם התובעת הייתה מקבלת אחת ההצעות- אך התובעת לא קבלה ההצעות, משום שלטענתה, אין בדעתה לשוב ולהתעמל במכון לאור הפציעה ואין לה גם למי להעביר את המנוי. בטענות אלו, הסבירה - למעשה- התובעת מדוע נדחו שתי הצעות, אך לא היה לה הסבר מדוע דחתה את ההצעה השלישית לפיה יחייב המכון את התובעת בסכום של 975 ₪ והיתרה תוחזר לה. 5. א. לאור האמור לעיל ומאחר ובית המשפט רואה במקרה של התובעת מקרה מיוחד, שיש בו כדי למלא אחר הוראות סעיף 18 לחוק הנ"ל, אני קובע, שמחד גיסא, לאור מצבה הרפואי של התובעת, אשר ארע לאחר שיעורי היוגה ומאידך גיסא, בהתחשב בהוראות תנאי ההתקשרות שעל המכון להחזיר כספי המנוי רק מטעמים רפואיים השוללים המשך תרגול לצמיתות, אני קובע, שגם אם לא הייתה לתובעת האפשרות לקבל ההצעות: להקפיא המנוי או להעבירו לאחר, הרי שההצעה השלישית לשלם לתובעת את החלק היחסי מדמי המנוי בהתאם להשתתפותה ובהתאם לתחנות היציאה נראית סבירה אשר מונעת חסרון כיס מלא מכל אחד מהמתקשרים: התובעת - מזה, והמכון- מזה. ב. כפי שעולה מטענות התובעת, היא רכשה המנוי ביום 14.9.12 ובשיעור היוגה מיום 8.11.12 החלה להרגיש כאבים בפרק הירך הימני. אם כך, גם אם החלטתי שאין מקום לשלול מהתובעת החזר כלשהו מהסכום ששילמה, משום סיכול החוזה, כלומר, שלא יכלה לממש את החוזה לאור המצב החדש שנוצר, אין גם מקום להשיב לתובעת את מלוא הסכום, משום שהתובעת בכל זאת החזיקה במנוי כחודשיים והיות והמנוי היה "מנוי גמיש"- כהגדרתו בתקנון ושיש בו 2 תחנות יציאה, אזי יש לקחת בחשבון את תחנת היציאה של 3 חודשים, שהיא תחנת היציאה הקרובה ליום בו הודיעה התובעת על הכאבים בירך הימני. 6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מחליט כדלקמן: א. אין מחלוקת בין הצדדים על כך, שהתובעת שילמה סך של 2,820 ₪, ב-12 תשלומים של 235 ₪ כ"א והיות ויש לקחת בחשבון התחנה הראשונה לאחר 3 חודשים, על מר רז להשיב לתובעת הסך של 2,850 ₪ פחות הסך של 705 ₪ (תשלום של 3 חודשים), קרי סך של 2,115 ₪. ב. על כן, אני מחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,115 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 3.3.13- ועד התשלום בפועל. ג. יתרת סכום התביעה נדחית, לאור הנימוקים שפורטו לעיל. לאור נסיבות המקרה ולאור העובדה, שמנהל המכון לא עמד על ביצוע דווקני של התנאים, אלא חיפש והציע חלופה אחרת על מנת לסיים המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ולאור תוצאות פסק הדין- אין אני מחייב בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רפואהביטול מנוי