פיצוי בגין דחיית דרישה התובע לתשלום בגין אירוע נזקי איטום 2. בכתב התביעה טען התובע שביום 1.11.12 חלחלו מים דרך השיש לארון בחדר האמבטיה וגרמו לנזק. התובע טען כי הפוליסה שרכש מכסה נזקי איטום, אך הנתבעת דחתה תביעתו. 3. הנתבעת טענה מנגד בכתב ההגנה כי חלחול מים איננו מקרה ביטוח המכוסה עפ"י הפוליסה, מהטעם שאין מדובר בנזקי איטום והתובע לא צירף חוו"ד שמאי להוכחת נזקיו. הנתבעת טענה שהתובע מפנה לתוספת בפוליסה הקובעת שיש ליצור קשר עם נותן שירות ספציפי לבדיקת טענותיו. מאחר והתובע לא פנה לנותן השירות, איננו זכאי לפיצוי מהנתבעת. בנוסף, נטען שהתובע לא עשה די להקטנת הנזק שלא הוכח ואין קשר סיבתי בין הנזקים לאירוע. עוד טענה הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום שיקבע לטובת התובע סך של 480 ₪ בגין השתתפות עצמית. 4. בדיון שנערך לפני העיד התובע כי מייד עם היווצרות הנזק ביום 1.11.12 פנה לסוכן הביטוח ודיווח על נזקי איטום כתוצאה מחדירת מים דרך השיש לארון אשר ניזוק. התובע טען כי סוכן הביטוח הנחה אותו לצלם את הנזק. הסוכן הודיע לחברת הביטוח ששלחה הודעה בה דרשה עוד מסמכים ויום למחרת, בטרם המצאת המסמכים לידיה, בחוסר תום לב שלחה הודעה נוספת על דחיית התביעה בטענה כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע. התובע טען שהסוכן לא הפנה אותו להתקשר לנותן השירות אך ציין מספר פעמים שהסוכן התקשר בנוכחותו לחברה וביקש שישלחו שמאי והם סירבו בטענה שכאשר הנזק עומד על סך 1,500 ₪ בלבד, הם אינם שולחים שמאי. התובע טען שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב כשלא הפנתה אותו במכתביה לנותן השירות. בדיון חזרה וטענה נציגת הנתבעת כי מדובר בנזקי מים, שהיה על התובע לפנות בגינם לנותן שירות שמספר הטלפון שלו מצוין בפוליסה, אך הוא בחר שלא לעשות כן ולא הציג חוו"ד שמאי מטעמו. נציגת הנתבעת, טענה כי מדובר בהתרשלות מצד סוכן הביטוח שסבר בשגגה כי מדובר בנזקי איטום ולכן לא הפנה את התובע להתקשר לחברה הנותנת שירותים בגין נזקי מים כמצוין בתוספת לפוליסה שרכש התובע. נציגת הנתבעת ביקשה לצרף סוכן הביטוח כנתבע נוסף. סוכן הביטוח העיד כי לגישתו מדובר היה בנזקי איטום ולא בנזקי מים ועל כן אין כל צורך לפנות לנותן השירות המכסה נזקי מים. הסוכן טען כי התקשר למחלקת התביעות של הנתבעת בנוכחות התובע ודרש ששלחו שמאי שיבדוק את מקור הנזק ויעריך את גובה הנזק אך הנתבעת סירבה בטענה כי כאשר גובה נזק עומד על סך של 1,500 ₪ בלבד, הם אינם שולחים שמאי. 5. בסיכומיו טען התובע כי דחיית התובענה על יסוד טענה סתמית כי אינה נמנית על הכיסוי הביטוחי מבלי לפרט ו/או להפנות לסעיף בפוליסה המחריג את חבות המבטח כלפי המבטח, עולה כדי חוסר תום לב והפרת חוזה ביטוח. הנתבעת לא הפנתה את התובע / סוכן הביטוח למבצע השירות מטעמה על מנת שיבקר במקום ויחווה דעתו לגבי מהות הנזק ושיעורו ובכך הפרה את חובת הנאמנות כלפי התובע ואת חובתה עפ"י סעיף 23 (א) לחוק המטיל על המבטח את החובה לנקוט בצעדים הנדרשים לבירור חבותו. הנתבעת לא הפנתה את סוכן הביטוח / התובע למבצע שירות וטענה כי אין צורך בחוו"ד שמאי וכעת לראשונה מבססת טענותיה לדחיית התביעה בכתב ההגנה על כך שהתובע לא פנה למבצע השירות ו/או שלא הומצאה חוו"ד שמאי לגבי הנזק ובכך הכשילה הליך בירור החבות כמשמעותו בסעיף 24 לחוק. בנוסף, נטען כי הנתבעת לא הוכיחה את דמי ההשתתפות העצמית בסך 480 שכן בפוליסה מצוינים סכומים אחרים נמוכים יותר. בנוסף, נטען כי במקרה דנן יש להשית על הנתבעת את שיעור הנזק במלואו לרבות הוצאות. סוכן הביטוח טען בסיכומיו כי התובע מכוסה בגין נזקי איטום עד לסך של 8,000 ₪. הסוכן טען כי מאחר ואין מדובר בפיצוץ צנרת לא היה מקום להפנות התובע לחברת האינסטלציה אלא לחברת הביטוח. בהתאם פנה הסוכן לנתבעת וביקש שישלחו שמאי מטעמה. אך הנתבעת סירבה בטענה כי מדובר בנזק קטן ועל כן אין צורך בשליחת שמאי. הנתבעת הגישה סיכומים ובהם טענה לראשונה ובניגוד לאמור בכתב הגנתה ובדיון, כי מדובר בנזקי איטום שבגינם אין כיסוי ביטוחי בפוליסה אותה רכש התובע. לפיכך, לא היה צריך להישלח שמאי מטעם הנתבעת ואף לא מטעם חברת פמ"י שאינם מתקנים נזקי איטום. הנתבעת טענה כי אף לגישתו של התובע מדובר בנזקי איטום עליהם דיווח כחמישה ימים לאחר קרות הנזק. הנתבעת טענה כי לאחר שנמסר לה המידע על המקרה הודיעה כי המקרה אינו מכוסה בפוליסה. הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח הנזק, לא הגיש קבלות לתיקון ארון אלא רק הצעת מחיר. באפשרות התובע היה להזמין שמאי מטעמו שיעריך את הנזקים, יבדוק את מקור הנזק ותחת זאת בחר להגיש תביעה ללא הוכחה מלבד הוכחה כי מקור הנזק כתוצאה מאיטום לקוי, דבר שאינו מכוסה בפוליסה שרכש. סכום ההשתתפות העצמית בסך 480 ₪ מצוין בפוליסה. הנתבעת טענה כי התובע פנה לסוכן הביטוח ולא לנתבעת ולכן הסוכן שלוח של המבוטח. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הן לאיטום והן לחלחול מים, אין כיסוי לתובע עפ"י הפוליסה. התובע בסיכומי השלמה טען שהנזק הוכח ע"י הצגת חשבונית בגין רכישת ארונית בסך של 1,450 ₪. התובע טען כי עקב פגם באיטום חלחלו מים מהשיש לארונית. התובע פנה לסוכן הביטוח והציג בפניו הצעת מחיר. הסוכן פנה אז לנתבעת שלנוכח גובה הנזק סירבה לשלוח שמאי וטענה כי ניתן להסתפק בשליחת התיעוד על מנת לאשר את התביעה. הנתבעת ביקשה שישלחו מסמכים אך לאחר מכן דחתה התביעה בהעדר כיסוי מבלי להפנות לסעיף ספציפי. התובע טוען כי נזקי איטום מכוסים בפרק 3 לפוליסה המורחבת לגבי נזקי צנרת ואיטום ובפרט סעיפים 3.1.1 ו 3.2.3. התובע טען כי הנתבעת שלא שלחה שמאי מטעמה ולא הפנתה התובע למבצע שירות גרמה לתובע נזק ראייתי והינה מושתקת מלטעון כי התובע לא הוכיח מקור הנזק. התובע שב וטען שלא מצא כל אסמכתא להשתתפות עצמית בסך 480 ₪. הנתבעת בסיכומי השלמה הפנתה לראשונה לסעיף 3.4.3 בפוליסה, המחריג נזקי איטום לקוי, כטעם לדחיית תביעת נזקי התובע. אך לא התייחסה לטענות התובע בדבר הפרת חובותיה כלפיו. 6. העובדות הצריכות לענייננו, הנן כדלקמן: ביום 1.11.12 הבחין התובע כי בעקבות איטום לקוי בשיש המכתר את הכיור והברז, חלחלו מים לארונית העץ עד כי מדפיה ודלתותיה התנפחו ונרקבו. התובע פנה לסוכן הביטוח שביקש ממנו להמציא צילומים של הארונית והצעת מחיר עבור ארונית חדשה. ביום 5.11.12 התקשר הסוכן בנוכחות התובע למחלקת התביעות וביקש לשלוח שמאי, אך נמסר לו כי מאחר ומודבר בנזק בסך של 1,450 ₪ בלבד אין בכוונתם לשלוח שמאי, וניתן להסתפק בשליחת התיעוד שהמציא התובע. בהתאם, הסוכן אישר לתובע לרכוש ארונית חדשה. התובע הגיש באמצעות הסוכן הודעה על אירוע ביטוח דירה בו טען כי "חלחלו מים דרך השיש ונגרם נזק לארון אמבטיה" ונרשם שערך הרכוש הניזוק עומד על 1,500 ₪. ביום 7.11.12 שלחה הנתבעת לתובע מכתב ובו "בקשה להמצאת מידע ומסמכים" לרבות תאור גרסתו, הצעת תיקון/הצעת מחיר, תמונות נזק צבעוניות, הסרת שעבוד, חשבונית מ/קבלה. ביום 8.11.12, קרי יום למחרת ובטרם הגעת המסמכים לידיה, שלחה הנתבעת מכתב נוסף ובו "הודעה על דחיית התביעה" מהנימוק: "בהתאם לתנאי הפוליסה אין כיסוי לאירוע הנדון הואיל והאירוע נשוא תביעתך אינו נמנה על אחד ממקרי הביטוח" 7. מעיון בחומר הראיות עולה כי התובע וסוכן הביטוח טענו לכל אורך הדרך, כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מאיטום לקוי. הנתבעת מצידה, תחילה ביקשה מהתובע מסמכים נוספים, ויום למחרת, בטרם קבלת המסמכים הנדרשים, דחתה התביעה ללא נימוק, הסבר או הפנייה לסעיפים הרלוונטיים בפוליסה, למעט הטענה כי "האירוע אינו נמנה על אחד ממקרי הביטוח". לפיכך, הגיש התובע תביעתו ובה טען שוב שמים חלחלו דרך השיש לארון בחדר האמבטיה וגרמו לנזק. התובע טען כי הפוליסה שרכש מכסה נזקי איטום, אך הנתבעת דחתה תביעתו. בכתב הגנתה טענה הנתבעת טענה אחת בלבד והיא כי אין מדובר בנזק איטום אלא בנזק מים המבוצע, בהתאם לתוספת בפוליסה, ע"י פניה לחברת "פמ"י פרמיום בע"מ" ולא באמצעות הנתבעת. בדיון שנערך בפניי, אף הטילה נציגת הנתבעת, דופי בהתנהלות סוכן הביטוח שהטעה את התובע כאשר לא הפנה אותו לחברת פמ"י וביקשה לצרפו כנתבע נוסף לתביעה. בקשה לה נעתרתי לאור המחלוקת העובדתית שהיתה קיימת אז בנוגע למקור הנזק. והנה בסיכומיה, טענה הנתבעת טענה חדשה לפיה אכן כטענת התובע, מדובר בנזקי איטום אך מאחר ומדובר בנזק כתוצאה מאיטום לקוי, אין לגביו כיסוי ביטוחי בפוליסה. הנתבעת אף הוסיפה וציינה כי גם במידה והיתה שולחת שמאי או שהתובע היה פונה לחברת פמ"י, היו אלה מאתרים את מקור הנזק ומיידעים אותו כי אין למקרה דנן כיסוי ביטוחי בפוליסה מאחר ונובע הוא מאיטום לקוי. ואכן, מעיון בסעיף 3.4.3 לפוליסה עולה כי הרחבה לנזקי איטום לא תחול: "על הנזק שארע לתכולת הדירה כתוצאה מאיטום לקוי או חסר בדירת מקבל השירות (למעט צמודות מבנה)." סבורה אני כי במידה והנתבעת היתה מפנה לסעיף ספציפי זה בפוליסה, בעת דחיית התביעה, ומציינת כי מקרה זה של נזק כתוצאה מאיטום לקוי מוחרג בפוליסה, היתה עומדת בחובתה עפ"י סעיף 23(א) לחוק חוזה ביטוח המטיל על המבטח חובה לנקוט בצעדים הנדרשים לברור חבותו. אך, מצאתי ממש בטענת התובע, כי הנתבעת לא פעלה כך ודחתה התביעה על יסוד טענה סתמית כי אינה נמנית על הכיסוי הביטוחי ותו לא וזאת מבלי לפרט או להפנות התובע לסעיף הספציפי המחריג חבות המבטח, ללא בדיקת מקור הנזק ובטרם קבלת המסמכים שנדרשו על ידה. יתרה מזו, גם לאחר הגשת התביעה בה טען התובע במפורש כי הפוליסה מכסה נזקי איטום, נראה היה כי סיבת דחיית התביעה עדיין לא היתה נהירה לנתבעת. שכן, כמפורט בהרחבה לעיל, בכתב הגנתה ובדיון שנערך בפני טענה הנתבעת כי התביעה נדחתה מאחר ומדובר בנזקי מים ולא בנזקי איטום ונטען כי התובע והסוכן התרשלו בכך שלא פנו לחברת פמ"י המטפלת בנזקי מים. לא זו אף זו. רק בסיכומיה שינתה הנתבעת חזית, וטענה לראשונה שאכן מדובר בנזק איטום ולא נזק מים, אך נזק כתוצאה מאיטום לקוי מוחרג במסגרת תנאי הפוליסה. הנתבעת טענה כי הוטעתה ע"י התובע שרשם בהודעתו הראשונה לחברת הביטוח כי מדובר בנזק כתוצאה מחלחול מים. ברם, התובע ציין בהודעה הראשונה שמדובר בחלול דרך שיש, קרי נזק איטום. בנוסף, במידה ואכן סברה הנתבעת בשלב זה כי מדובר בנזקי מים, הרי שהיה עליה להפנות התובע בהתאם למצוין בפוליסה, לחברת פמ"י המטפלת בנזקי מים. תחת זאת בחרה הנתבעת לדחות תביעתו, ללא כל הסבר או נימוק. ונראה כי עד היום, לא ברור אף לה, מדוע דחתה התביעה. בנסיבות אלה, בהן הנתבעת עצמה משנה דעתה מעת לעת באשר לסיבה בשלה נדחתה התביעה, לא מפרטת את הסיבה לפיה המקרה לטענתה אינו נמנה על אחד ממקרי הביטוח ולא מפנה התובע לחברה נותנת השירות במידת הצורך, סבורה אני כי הנתבעת הפרה את עיקרון התום לב שיש ליישמו גם לגבי חוזי ביטוח זאת בהתאם לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981, שמטרת חקיקתו, בין היתר, היתה להגן על המבוטח. סבורה אני כי הנתבעת הפרה בכך את חובותיה עפ"י סעיף 23 לחוק שעניינו בירור חבותו של המבטח, לפיו נקבע כדלקמן: "(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו." ויפים לעניינו הדברים שנקבעו בת"א (ת"א) 3933/05 רוקח נילי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (17.4.07, טרם פורסם): "חברת הביטוח, ככל צד לחוזה ולעיתים אך מעבר לכך, חבה חובות זהירות, נאמנות ותום לב, הן כלפי מבוטחיה והן כלפי ניזוקים עמם היא מנהלת משא ומתן." (ראה: ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטול בע"מ, פ"ד מז (5) 661; ע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(1) 3). בנוסף, יש לציין כי הנתבעת התבקשה להגיש סיכומי השלמה ולהתייחס, בין היתר, לטענות התובע בדבר הפרת חובותיה עפ"י החוק בכך שנמנעה מלהפנות התובע לסעיף הספציפי המחריג חבותה. ברם, בסיכומיה לא נתנה הנתבעת כל הסבר או התייחסות לטענה זו והדבר אומר דרשני. 7. לאור האמור, מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין התנהלות הנתבעת שהתנהלה בחוסר תום לב והפרה את חובת הנאמנות כלפי התובע ואת חובותיה על פי חוק חוזה הביטוח, לנקוט בצעדים הנדרשים לבירור חבותה, בגין האירוע נשוא תביעה זו. התביעה כנגד סוכן הביטוח נדחית משהוכח בפני כי פעל כדין כאשר טען בפני התובע מלכתחילה כי מדובר בנזקי איטום ולא היתה מוטלת עליו חובה להפנות התובע לפמ"י, כפי שטענה נציגת הנתבעת בדיון שנערך בפניי. 8. סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 11.2.13 ועד לביצוע התשלום בפועל. בהתחשב בנסיבות העניין, תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. פיצוייםאיטום