לטענת התובעת, היא חצתה הצומת באור ירוק, כאשר לפתע הגיח רכב מצד שמאל וחצה את הצומת באור אדום ופגע בחזית צד שמאל של רכבה. מאחר והתובעת סברה, שהאחריות לתאונה ולנזק שנגרם למכוניתה רובצת על מר X, שלחה היא את תביעתה למבטחת רכבו של מר X ותביעה זו נדחתה בטענה, שמר X אינו אשם. לאור דחיית תביעת התובעת - היא פנתה אל המבטחת שלה, באמצעות סוכן הביטוח ובעקבות פנייה זו קיבלה התובעת את נזקיה הישירים ובתביעה זו מבקשת התובעת לחייב הנתבעות לשלם לה הנזקים העקיפים בסך של 7,038 ₪, הכולל בחובו: השתתפות עצמית בסך של 1,904 ₪, השתתפות עצמית ירידת ערך בסך 1,401 ₪, כינון בסך 103 ₪, הפסד העדר תביעות בסך של 3,630 ₪. ב. בכתב ההגנה,שהגישו הנתבעים, מבקשים הם לדחות את תביעת התובעת, משום שלטענתם, הייתה זו התובעת אשר נכנסה לצומת באור אדום ואילו הנתבע נכנס לצומת באור ירוק. בין יתר טענותיהם, מכחישים הנתבעים כל סכום לפיצוי בגין עוגמת נפש וכן מכחישים את חוות דעתו של השמאי, כאשר התובעת כלל לא תבעה בתביעתה עבור עוגמת נפש וכאשר לחוות הדעת של השמאי, אין עתה נפקא מינה, משום שהתובעת לא תובעת את נזקיה הישירים אלא נזקים עקיפים בלבד. 2. מטענות הצדדים עולה, שכל אחד מטיל האחריות על זולתו, משום שכל אחד מהם סבור שהוא זה שנכנס לצומת באור ירוק ואילו זולתו נכנס באור אדום ולכן, עולה השאלה - שהיא בעצם השאלה השנויה במחלוקת, כיצד אירעה התאונה - האם בשל כך שהתובעת חצתה את הצומת באור אדום או שמא היה זה הנתבע אשר חצה את הצומת באור אדום. 3. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי טענות הצדדים יחד עם חומר הראיות אשר הוגש לבית המשפט, אני קובע, שאין די ראיות כדי לקבוע, אם אכן מי מהמעורבים בתאונה נכנס לצומת באור אדום, אך מנסיבות קרות התאונה ניתן לקבוע, שיש לייחס לשני המעורבים בתאונה אחריות לגרם התאונה - אם כי לאור הנסיבות, לאור העובדות,כפי שהתבררו, לאור מיקום קרות התאונה ומקום הפגיעה ברכבים- יש לייחס לנתבע אחריות גבוהה יותר מזו שיש להטיל על התובעת ולאחר ששקלתי שיעורי האחריות - אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את אחריות התובעת בשיעור של 30% - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) בכתב התביעה טוענת התובעת, שעברה הצומת באור ירוק, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע מצד שמאל וחצה את הצומת באור אדום ופגע בחזית שמאל של רכבה. מעדותה בבית המשפט עולה, שעם הגיעה לצומת כבר היה אור ירוק ברמזור ולכן המשיכה בנסיעה לעבור את הצומת. (ראה עמ' 2 לפ',ש' 4- 5). ב) לטענת התובעת, היא היית באמצע הצומת כשהנתבע פגע ברכבה וטוענת, שתאונה אירעה בלב הצומת. (עמ' 1 לפ',ש' 18- 20). העולה מעדותה הוא, שהתובעת טרם הספיקה לעבור את הצומת, אלא התאונה אירעה באמצע - בלב הצומת. ג) עוד עולה מעדות התובעת, שבעת כניסתה לצומת היא ראתה את רכב הנתבע שבא משמאל - אם כי לאחר מכן, ניסתה התובעת לתקן והוסיפה, שהיא ראתה את רכב הנתבע, כאשר כבר הייתה בלב הצומת. (עמ' 2 לפ',ש' 5- 8). לאור עדות התובעת, אני קובע, שבעת שהיא עברה את הצומת היא ראתה את רכב הנתבע המגיע משמאלה. ב. א) הנתבע מאשר את טענת התובעת, שהוא אכן הגיע משמאלה, אך טוען, שבעת שנכנס לצומת הראה הרמזור אור ירוק. עוד מוסיף הנתבע וטוען, שבטרם כניסתו לצומת, הוא עמד והמתין להגעת אור ירוק וכאשר יצא לדרך, פתאום נכנס רכב התובעת ברכבו. (עמ' 3 לפ',ש' 3- 5). ב) גם הנתבע מסכים ומאשר, שהתאונה אירעה באמצע הצומת. (עמ' 3 לפ',ש' 5) ואם אכן התאונה אירעה באמצע הצומת - כפי שהעידו שני המעורבים בתאונה- אין לי ספק, שהנתבע, אשר הגיע מצד שמאל יכול היה להבחין ברכב התובעת, מאותו שלב שהיא החלה להיכנס לצומת. לנתבע הייתה כברת דרך לנסוע, עד שהגיע אל מרכז הצומת שם אירעה התאונה ולא הבחין ברכב התובעת, אלא כאשר הוא כבר נמצא בתוך הצומת- לכן אני קובע, שחוסר תשומת לבו של הנתבע בנעשה בצומת - היא זו אשר גרמה לפגיעה ברכב התובעת ואי הבחנה מבעוד מועד בכניסת רכב התובעת, שכבר היה בצומת והיעדר האפשרות למנוע התאונה - כל אלה הם האלמנטים העיקריים לקביעת בית המשפט לאחריותו הגבוהה יותר של הנתבע. ג) אני לא מקבל את עדותו של הנתבע, שהיה זה רכב התובעת אשר פגע ברכבו, אלא מיקום הפגיעות ברכב התובעת - כפי שפגיעות אלו עולות מחוות הדעת של השמאי והתמונות שצורפו לחוות הדעת- אני קובע, שהנתבע הוא זה אשר פגע ברכב התובעת. 4. א. כפי שציינתי לעיל, לא באו בפני ביהמ"ש ראיות על סדר חילופי האור בצומת המרומזר שבענייננו. אולם, מטבע הדברים, אם דולק ברמזור כיוון נסיעה אור ירוק או אור אדום, לא ייתכן, שגם בכיוון אחר ידלוק ברמזור גם כן אור ירוק או אור אדום. ב. א) גם עם עסקינן בצומת מרומזר, עדיין על כל נהג לנקוט משנה זהירות ולוודא, שהוא אכן יכול לחצות הצומת בבטחה על אף המופע של אור ירוק בכיוון נסיעתו ורק כאשר הצומת מאפשר זאת. גם כך גם מורה תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". ב) העולה מהוראות תק' 65 הנ"ל וכפי שנקבע בפסיקה הוא, שזכות כניסה לצומת באור ירוק, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית ונוהג רכב אינו יכול להשתמש בזכות זו בעיניים עצומות. כמו כן נקבע, שלא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר הכניסה, אלא אם ברור לו שיש לו את היכולת לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה. (ראה ע"א 553/73 וערעור שכנגד, שלה אליהו נ' סלח חנחן ואח', פ"ד כט(2) 341, 342). 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שגם אם לא ניתן לקבוע בוודאות, מיהו המעורב בתאונה אשר נכנס לצומת באור ירוק ומיהו זה אשר נכנס באור אדום, הרי שניתן לקבוע - לאור העובדות שהתבררו ולאור מיקום התאונה ומיקום הפגיעות ברכב התובעת, שיש לייחס לשני המעורבים בתאונה אחריות לקרות התאונה - אם כי לאור הנימוקים הנ"ל, יש לייחס לנתבע אחריות גבוהה בהרבה מזו שהוטלה על התובעת. 6. א. לכן, לאור חלוקת האחריות הנ"ל, יש לקבוע מה סכום הנזק - מתוך סכום התביעה- שעל הנתבעים לשלם לתובעת. התובעת הוכיחה את נזקיה העקיפים של השתתפות עצמית בסך 1,904 ₪, השתתפות עצמית בירידת ערך בסך 1,401 ₪ וכינון בסך 103 ₪, אך לא הוכיחה את פריט הנזק של הפסד היעדר תביעות בסך של 3,630 ₪, שכן נזק זה הוא נזק עתידי למשך 3 שנים הבאות ונזק זה טרם גובש וטרם מומש ביום הגשת התביעה ואין תובע יכול לתבוע נזק עתידי, אשר טרם בא זמנו. ב. א) לכן, כל שהוכיחה התובעת הוא סכום נזק בסך של 3,408 ₪ ולאור חלוקת האחריות כנ"ל, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת סך של 2,386 ₪ (70% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 11.2.13- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית, מחוסר הוכחה ובשל הנימוקים שפורטו לעיל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת