לאחר שעזבו את מקום התאונה, הופתע התובע לשמוע מסוכן הביטוח כי הנתבע מתכחש לאחריותו, וטוען שהתובע פגע בו, ברח מן המקום, ושב אליו לאחר 30 דקות. לפי טענת התובע, פניות חוזרות ונשנות אל הנתבע, העלו חרס. התובע מתקומם במיוחד לנוכח השינוי, לכאורה, בגרסתו של הנתבע. 4. לטענת הנתבע, המשיך בנסיעה ישר כשהבחין ברמזור ירוק בכוון נסיעתו, אז התפרץ התובע לצומת, למרות שבכיוונו רמזור אדום. מיד לאחר מכן, בעוד הנתבע מסוחרר מעוצמת הפגיעה, ברח התובע מהמקום מבלי לעצור ושב כעבור 15 דקות. לשיטת הנתבע, עם שובו התובע לא ניגש אליו, אלא השקיף על הצומת, אולם אישר כי היה מעורב בתאונה. הנתבע מוסיף וטוען כי מיקום הפגיעות בכלי הרכב מלמד על כך שהתובע נכנס לצומת לא פנוי. 5. רכב התובע נפגע בחזיתו. על פי דוח השמאי שצורף לתביעה נפגעו מסגרת הגריל, כנף ומגן קדמיים, פנסים וחלקים נוספים בחזית ימין קדמית, סך הנזק 6,330 ₪. שכר טרחת השמאי עומד על 790 ₪. התובע העמיד תביעתו על סך 25,000 ₪, כשההפרש הוא בגין: "פיצוי על הטרטור והזמן שנגזל מעבודתו, הלילות ללא שינה, הפגיעה בבנו ובעיקר על נוקשות הלב ואובן המוסר שגילו בני משפחת קורח". 6. רכבו של הנתבע נפגע בצד השמאלי. עלות התיקון בהתאם לחוות דעת השמאי 10,156 ₪, ירידת ערך 184 ₪, שכ"ט השמאי 950 ₪, הוצאות לרבות עוגמת נפש 550 ₪ ובסך הכל 11,840 ₪. 7. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת העדים הגעתי למסקנה שדין שתי התביעות להידחות, משום שבעלי הדין לא הצליחו להוכיח תביעותיהם. הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, דהיינו עול הוכחת התביעה ונטל הבאת הראיות מונח על כתפי התובעים. מקום שבו משקל הראיות הוא כזה שלא ניתן להכריע ביניהן והגרסאות מנוגדות האחת לרעותה, כפות המאזניים שקולות והתובע איננו מוכיח תביעתו. מקום שבו טוען כל אחד מהנהגים כי האחר התפרץ לצומת למרות מופע רמזור אדום, ואין ראיה אובייקטיבית לתמוך גרסתו של זה או טענתו של האחר, דין התביעה להידחות. 8. בת.א. 3184/05 אביטן עמרם נ' כרמל מיכה ואח', כתב השופט גופמן: "המדובר במקרה בו, כמו עשרות מקרים דומים, ארעה תאונה בצומת כאשר כל אחד מהנהגים המעורבים בתאונה טוען שהנהג האחר הוא שעבר את הצומת כאשר האור ברמזור בכוון נסיעתו היה אדום. במקרה שלפני למעט שני הנהגים המעורבים בתאונה אין כל עדות של עד נוסף היכול לאשר, ולו באופן חלקי ביותר, את נסיבות התאונה ומי מהנהגים חצה את הצומת באור אדום". 9. א. אני סבורה שהמסקנה הנ"ל יפה גם למקרה שלפני. בעת הדיון חזר כל אחד מהנהגים על טענתו כי הנהג השני חצה את הצומת באור אדום. ב. כלתו של הנתבע, התובעת שכנגד, העידה שישבה במושב לצדו אולם "לא ראיתי את הרמזורים, הראש שלי לא היה למעלה, הסתכלתי בטלפון" (עמ' 6 שורה 27). ג. עדות התובע הייתה רציפה ועקבית, אך היא מוכחשת על ידי הנתבע, לרבות העדות כי הנתבע הביט על הרמזור בצומת הבא. התובע הכחיש שעזב את המקום והעיד כי ראה את בנו של הנתבע מגיע על אופנוע ומחליף את הגלגל שניזוק. על מנת להמחיש זאת, הציג אישורים מהמוסך ומחברת "מ.מ.ס.י" על כך שרכבו לא היה במצב נסיעה. לא הופרכה גרסתו כי נעצר בצד ימין של נתיב נסיעת הנתבע, לשם נהדף מעוצמת ההתנגשות, במרחק של כ- 20 מטר ממקום הפגיעה. ד) לא יכול להיות ספק שהנתבע שגה בעדותו כשתיאר כי ביקש לפנות שמאלה בצומת. הפנייה שמאלה מכוון נסיעתו הינה בצומת הבא. לא מצאתי שטעות זו פוגמת במהימנותו, לנוכח תשובתו הספונטאנית בחקירה הנגדית: "כי קודם כל צריך לעבור את הצומת ואז יש עוד מסלול שמאלה" (עמ' 5 שורה 27). הנתבע חזר על גרסתו כי לאחר שפינה את הצומת הבחין כי היא ריקה ורק לאחר זמן מה הבחין ברכב מגיע למקום. רק אז הוחלפו הפרטים. הנתבע לא הצליח להסביר את התופעה שהנהג שברח, כביכול, חזר למקום. הנתבע לא הודיע למשטרה על נהג שנמלט לאחר תאונה. התובעת שכנגד לא ראתה את רכב התובע נוסע למקום בו נראה לאחר 15 דקות, אולם טענה כי לו היה גורר את רכבו לשם, הייתה מבחינה בכך. התובעת שכנגד לא שמעה את השיחה בין התובע לנתבע, לרבות אם הנתבע התנצל כי טעה ברמזור. בהתאם לזאת, דומני, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע הודה באחריות לתאונה וחזר בו. כך גם לא עלה בידי הנתבע להוכיח, כדי הצורך, את בריחת התובע מצד שני. מכל מקום, גם לו המשיך התובע בנסיעתו וחזר למקום לאחר פרק זמן, אין הדבר גורר בהכרח את המסקנה כי הוא אחראי לתאונה, שהרי אם ביקש להימלט כדי להתחמק מאחריות לפני שמסר את פרטיו, לא היה שב למקום. 9. לאור כל האמור, הגעתי למסקנה שהמדובר בגרסה מול גרסה, כאשר אין אפשרות לקבוע, על סמך הראיות שהובאו, מי מהנהגים נכנס לצומת שהרמזור בכוונו אדום, ומשכך אף אחד מהתובעים לא הרים את נטל הוכחת תביעתו. התביעות שתיהן נדחות. כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום . סוכן ביטוח