לטענת התובע, משחזר לרכבו, פנתה אליו הנתבעת ומסרה לו כי בעת שפתחה את דלת רכבה, פגעה ברכבו. התובע אכן ראה באותו מעמד את סימני הנזק שנגרמו לרכבו בגין אותה פגיעה. בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, חלקו הנתבעים על גובה הנזקים הנטענים על ידי התובעים בכתב התביעה וכן חלקו על אחריותה של הנתבעת לתאונה. הנני דוחה את טענות הנתבעים כאילו אחראי התובע, באופן מלא או אף חלקי, לקרות התאונה. מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי בעת שהתובע החנה את רכבו, לא חנה עדיין רכב הנתבעת שם. כן עולה כי הנתבעת החנתה את רכבה לצד רכבו של התובע, לאחר שזה, כאמור, כבר היה במקום. התובע טען כך בעדותו בביהמ"ש (בעמ' 10 ש' 21 לפרוט') ואף הנתבעת אישרה בעדותה בביהמ"ש כי משהגיעה למקום החניה, רכבו של התובע כבר חנה שם (עמ' 13 ש' 31-32 לפרוט'). בהמשך עדותה, חזרה בה הנתבעת במידה מסויימת מדבריה, כמפורט לעיל, ובתשובה לשאלות התובע אמרה כי אינה זוכרת אם בעת שהחנתה את רכבה בבוקר, רכבו שלו כבר עמד שם (עמ' 14 ש' 9-10 לפרוט'). הנני מקבלת את דברי עדותו של התובע לעניין זה, כאשר, כאמור, הנתבעת לא חלקה באופן מוחלט על נכונותם וקובעת כי הנתבעת החנתה את רכבה לצד רכבו של התובע, לאחר שזה כבר חנה במקום. בנסיבות אלה, מתקיימת רשלנות של הנתבעת בפתיחת דלת רכבה ובפגיעה ברכבו של התובע, רשלנות שהינה מלאה ובלבדית. הנני לציין בהקשר זה כי גם אם הייתי קובעת שהתובע הוא שהחנה את רכבו לצד רכב הנתבעת, בקירבת יתר אליה, הייתי קובעת כי אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מאחריותה לגרימת הנזק ברכב התובע. בכתב התביעה טען התובע כי בגין התאונה נגרמו לרכבו נזקים בסך של 1,334 ₪. כן נגרמה ירידת ערך של הרכב בסך של 812 ₪. כל זאת, כנקבע בדו"ח השמאי, מר שאלתיאל רכס, שבדק את רכבו בתאריך 12.11.11. דו"ח השמאי שנערך בתאריך 19.3.12 וכן תצלומי רכב התובע, כפי שצולמו על ידי השמאי, צורפו לכתב התביעה. (יש לציין כי בפרוט' ביהמ"ש נפלה פליטת קולמוס, כאשר נכתב כי השמאי ראה את הרכב לראשונה בתאריך 20.11.12, כאשר היה זה בתאריך 20.11.11). בעדותו בביהמ"ש, הסביר השמאי באלו נסיבות נכתב דו"ח השמאי כ-4 חודשים לאחר שבדק את הרכב, בהעידו כי: "התובע התמהמה בתיקון הרכב לאור מו"מ מולכם. ברגע שהוא תיקן - הוצאתי דו"ח" (עמ' 5 ש' 18-19 לפרוט'). מר רכס העיד עוד כי מחיר התיקון, כפי שנקבע על ידו, הוא המחיר המינימלי לצורך התיקון וכי הרכב אכן תוקן, כאשר השמאי הצביע על תצלומים המאשרים את העובדה כי הרכב תוקן. מר רכס שלל באופן מוחלט את הטענה כאילו מהתמונות שצילמו הנתבעים ושהוגשו לביהמ"ש וסומנו נק/2, נראים עדיין הנזקים ברכב התובע, כפי שנגרמו לרכב באותה תאונה. הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותו של מר רכס בדבר הנזקים שמצא ברכב התובע ושהינם תוצאת התאונה, את עלות תיקונם של נזקים אלה ואת העובדה כי הרכב אכן תוקן ומר רכס כתב את חוות דעתו, הכוללת, כאמור, קביעה בדבר ירידת ערך שנגרמה לרכב וזאת לאחר שהרכב כבר תוקן. הנני נותנת אף אמון מלא בדברי עדותו של התובע בדבר נסיבות התרחש התאונה, בדבר תיקון הרכב על ידו ובדבר התנהלות הנתבעים כלפיו, בכל המתייחס למסירת פרטי הנהגת, היא הנתבעת. יש לציין בהקשר זה כי התובע קיבל, לראשונה, את שמה המלא של הנהגת, היא הנתבעת, ואת כתובתה, רק בישיבת ביהמ"ש שהתקיימה ביום 13.5.13 וכאשר מס' ת.ז. שלה נמסר בשלב מאוחר עוד יותר. קודם לכן, בכתב ההגנה שהוגש לביהמ"ש ביום 5.5.13, נכתב לעניין זה רק כי באותו היום היה הרכב בשימושה של "מלכה הולנדר" ותו לא. ואכן, בישיבת ביהמ"ש מיום 13.5.13, תוקן כתב התביעה והנהגת צורפה כנתבעת נוספת לכתב התביעה. הנתבעים צירפו לכתב הגנתם חוו"ד של שמאי מטעמם, שנערכה ביום 2.5.13, לאחר הגשת התביעה, אך מחוו"ד זו עולה כי שמאי זה לא ראה כלל את הרכב טרם תיקונו וגם לא לאחריו וחוות דעתו נסמכת על תמונות שלא ברור מתי צולמו ועל הצעת מחיר ממוסך "קסיס סלים", שצורפה אף היא לכתב ההגנה. לעניין ירידת הערך שקבע, לא נתן שמאי זה כל הסבר על בסיס מה קבע את שיעור ירידת הערך ואף לא עלה כלל כי ראה את הרכב לאחר תיקונו. שמאי זה לא הוזמן כלל להעיד בביהמ"ש. הנני דוחה את טענותיו ומסקנותיו, בהעדיפי עליהן, ללא כל היסוס, את קביעות השמאי מטעם התובעים. מטעם הנתבעים העיד מר נאדר קסיס, שנראה כי הינו מי שהגיש את הצעת המחיר, כפי שצורפה לכתב ההגנה, אם כי שמות המוסכים אינם זהים. עד זה העיד כי הגיש את הצעת המחיר לתיקון הרכב, כאשר כלולה בה הנחה שהיה הנתבע מקבל אם היה מתקן את הרכב במוסכו, וזאת עקב קשרי העבודה שבינו לנתבע, סוכן ביטוח במקצועו. כן העיד על תנאי חיוב ותשלום מיוחדים הניתנים על ידו, כמוסך הסדר, לחב' הביטוח הנושאת בתשלום בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחה. הנתבעים הביאו את כל אותם הנתונים בפני ביהמ"ש כדי לבסס את טענתם כי התובעים, כאשר גם התובע הינו סוכן ביטוח במקצועו, לא עשו את הנדרש להקטנת נזקיהם. הנני דוחה את טענת הנתבעים כאילו לא עשו התובעים את הנדרש להקטנת נזקיהם. אכן, נקבע בהלכה כי על תובע לעשות להקטנת נזקיו שלו, ככל הניתן, כאשר לא יוכל לתבוע מהנהג הפוגע וממי שמופיע מטעמו, את מלוא התשלום ששילם בגין תיקון רכבו וכן יעתור לפיצוי בגין מלוא התשלומים האחרים שנשא בהם בעקבות התאונה וזאת אם לא עשה להקטנתם של הנזקים והפיצויים הנדרשים, ככל הניתן. ברם, בענייננו, טוענים הנתבעים כי התובעים לא עשו את הנדרש כדי להקטין את נזקיהם של הנתבעים, כפי שהנתבעים מצאו לנכון להוציאם. לקביעתי, על התובע לא מוטלת החובה לעשות להקטנת נזקי הנתבעים, תוך היענות לדרישותיהם שלהם לעניין אופן תיקון רכבו. שאם לא כן, ייאלץ, תמיד, התובע להיענות לדרישות הנתבע לתקן את הרכב במוסך המקובל על הנתבע ובדרך המקובלת על הנתבע - ולא היא. גם אם יכול היה הנתבע, לוא היה זה רכבו שלו שנפגע בתאונה, לעשות לתיקונו בדרך זולה יותר, אינו יכול לדרוש מהתובע כי יפעל כך. זכותו של התובע היא לעשות לתיקון רכבו בדרך כפי שיימצא לנכון ובלבד שזו דרך ראויה ומקובלת, שבמסגרתה אינו משלם יותר מהנדרש והראוי. לקביעתי, בענייננו, כך נהגו התובעים וטענות הנתבעים כאילו לא עשו התובעים את הנדרש מהם להקטנת הנזקים - נדחית על ידי. בהקשר זה, יש לציין כי התובע העיד שאכן פנה, לבקשת הנתבע, למוסך שאליו ביקש הנתבע כי יפנה, הוא מוסך חולי, אך לא נענה, כמתואר על ידו בעדותו שהיתה אמינה עליי במלואה. על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה התנהגותה הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבעת, שפתחה את דלת רכבה בחוסר זהירות ופגעה ברכב התובעים וכי הינה אחראית לקרות התאונה ולתוצאותיה. הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעים נזקים וירידת ערך בסך של 2,146 ₪. כן הוכח כי התובעת חוייבה בשכ"ט השמאי בסך של 640 ₪. בסה"כ 2,786 ₪. באשר לתביעה הנגדית - החלטתי לדחותה, בקובעי כי לא הוכחה בה כל עילת תביעה. כל הנזקים להם טוענים התובעים שכנגד בתביעתם, הינם הוצאות שנגרמו להם עקב הגשת התביעה העיקרית והצורך להתגונן. לא היה כל מקום להגיש תביעה שכנגד ואם התביעה העיקרית שהוגשה כנגדם היתה נדחית - היו זכאים להוצאות משפט והתובעים היו מחוייבים בהם. מעבר לנדרש, התובעים שכנגד, לא הוכיחו כי חוייבו לשלם תשלום כלשהו בגין דו"ח השמאי שצורף לכתב טענותיהם. בשולי פסק דיני זה, הנני לציין כי תיק פשוט של תאונת דרכים קלה ונזקים לא גדולים תפח לממדים שאינם ראויים וחייב קיום 3 ישיבות של ביהמ"ש וכל זאת מחמת עמדתו של מר עידן הולנדר, מי שניהל את כל מהלכי הנתבעים בתובענה זו, עמדה שבסופו של יום נדחתה כל כולה על ידי ביהמ"ש. אשר על כן, הנני מחייבת את זכריה הולנדר ומלכה הולנדר, הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לאלקה הופמן ואלי הופמן, התובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 2,786 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בהתחשב בכך שהנתבעים כבר חוייבו בתשלום הוצאות במהלך המשפט, הניי מחייבת את זכריה הולנדר ומלכה הולנדר, הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לאלקה הופמן ואלי הופמן, התובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 1,200 ₪, בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. הנני דוחה את התביעה שכנגד, ללא צו נוסף להוצאות. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. פגיעת רכברכבדלת רכבפתיחת דלת רכבנזק לרכב