נדחתה תביעה נגד איסתא בגין חבילת נופש לוורשה 1. א. התובעים רכשו חבילת נופש באמצעות האינטרנט מהנתבע 1 (להלן:"איסתא") הכוללת טיסה ישירה ו-4 לילות במלון בוורשה והחבילה כללה גם העברות הלוך ושוב משדה התעופה ואליו. ארבע הן הסיבות או העילות, אשר גרמו לתובעים להגיש תביעה זו: הסיבה הראשונה, נעוצה בכך, שביום היציאה אשר נקבע ליום 30.8.12 נקבעה שעת ההמראה בשעה 04.50 אך בפועל יצאה טיסה זו באיחור בשעה 08.00, דהיינו באיחור של למעלה משלוש שעות. הסיבה השנייה, נעוצה בכך, שביום שנקבע כיום החזרה- 3.9.12 נקבעה שעת ההמראה לשעה 22.50, אך בפועל יצאה הטיסה באיחור מעל שעתיים, קרי לאחר השעה 01.00 של יום 4.9.12. הסיבה השלישית, נוגעת להתנהלות רשלנית של הנתבעות, אשר גרמה לתובעים עוגמת נפש, שכן, עם הגעת התובעים לוורשה, שם לאחר שנציג החברה ריכז את הנופשים והקריא רשימה תוך הפניית כ"א מהנופשים למלון בו הוא שובץ, באותו זמן נקב הנציג לגבי התובעים בשם מלון אחר מזה שהוזמן. כאשר התובע הודיע לנציג שחלה טעות ברשימה, החל הנציג לברר העניין ולאחר המתנה ארוכה, הודיע הנציג, שאכן חלה טעות ובסופו של יום הופנו למלון המוזמן. מאחר ועבר זמן לשם בירור העניין, אזי כאשר הגיעו התובעים לאוטובוס בו היו צריכים לנסוע למלון- לא היו כבר מקומות פנויים וכך נאלצו להצטרף לאוטובוס אחר, אשר נסע תחילה ליעד אחר ולאחר מכן למלון בו שובצו התובעים. הסיבה הרביעית, נובעת מיום החזרה ארצה, עת הגיעו התובעים לדלפק הכרטוס של החזרה לארץ ונאמר להם, ששמה של התובעת לא מופיע ברשימת הנוסעים והתברר לתובע, שחיברו נוסעים ממספר טיסות שונות ולכן, נאלצו התובעים לצאת מתור ההמתנה בדלפק ולפנות לנציג החברה המקומי ובסופו של יום, לאחר המתנה מרובה, הוסדר הנושא. ב. לגבי שעות האיחור בטיסה, סבורים התובעים שהמקרה נכנס בגדר חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב- 2012 (להלן:"החוק") ומאחר והנתבעות הפרו את הוראות החוק - על הנתבעות לפצות את התובעים. באשר לטענת אופן התנהלות הנתבעות, אשר בא לידי ביטוי בטיפול רשלני ובלתי סביר, אשר גרם לתובעים עוגמת נפש - גם על כך מבקשים התובעים לחייב הנתבעות לפצות אותם במסגרת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן:"חוק החוזים"). על כל אלה, מבקשים התובעים לחייב הנתבעות - יחד ולחוד- לשלם להם פיצוי בסך 5,000 ₪. 2. א. א) איסתא הגישה כתב הגנה בו מבקשת היא לסלק התביעה נגדה על הסף, משום היותה סוכנות נסיעות המשמשת כמתווכת בין נוסעים לבין ספקי שירותי תיירות ואין היא מספקת בעצמה את שירותי התיירות ו/או אחראית לביצועם ולכן, בעלת הדברים של התובעים היא הנתבעת 2 (להלן:"תבל"). איסתא מוסיפה וטוענת, שתבל הספק והגורם האחראי על ההובלה האווירית של הנוסעים וכבודתם ואיסתא היא רק המתווך ומרגע, שהנוסעים קיבלו לידיהם כרטיסי טיסה, לא היה לאיסתא כל קשר לתובעים ו/או לאירועים הנזכרים בכתב התביעה. ב) לאיסתא גם אין כל מידע היכול לתרום לתביעה, שכן לאיסתא אין נציגים בשדה התעופה. זאת ועוד, תבל -כספקית- היא המוסרת לסוכן והיא הקובעת את שעת הטיסה. ג) באשר לאוכל והשתייה אשר קיבלו התובעים בשדה התעופה, מציינת איסתא, שלה עצמה אין נציגים בשדה התעופה ואירועים אלה אינם בשליטתה ו/או בידיעתה ואם היו צריכים התובעים לקבל מזון, משקאות ושירותי תקשורת - אין כל אלה באחריות איסתא. ד) באשר לטענת התובעים בדבר אי שיבוצם למלון המתאים - דבר אשר גרם לעיכוב בהעברת התובעים למלון המתאים וכאשר כבר הועלו על האוטובוס לא היו מקומות פנויים וכתוצאה מכך, נאלצו התובעים להצטרף לאוטובוס אחר, שנסע תחילה ליעד אחר, משיבה איסתא, שבעיית התובעים נפתרה במהרה וכי ממילא העברות אינן הסעה ישירה לבית מלון המיועד אלא איסוף נוסעים שונים והורדתם בבתי מלון שונים. לא נסתרה טענת איסתא, שהיא עצמה שימשה כסוכנות נסיעות המשמשת כמתווכחת בין נוסעים לבין ספקי שרותי תיירות שונים וביניהן תבל ולא הוכח, שאיסתא עצמה מספקת שירותי תיירות או שהאירועים הנטענים על ידי התובעים היו בשליטתה ו/או בידיעתה של איסתא. 3. תבל לא הגישה כתב הגנה וביום הדיון הסביר נציג תבל מר שי מרינה (להלן:"מר מרינה") שכתב ההגנה לא הוגש, משום שמשהו נפל בין הכיסאות. למרות שתבל לא הגישה כתב הגנה, אפשרתי למר מרינה להעלות את טענותיה של תבל בעניין תביעה זו. 4. לאור טענות הצדדים, כפי שעלו מכתב ההגנה של איסתא, מטענות נציגת איסתא הגב' גורדצקי יפעת (להלן:"גב' גורדצקי"), מטענותיו של מר מרינה ולאחר ששמעתי את התובע, הגעתי למסקנה, שיש לדון תחילה בשאלה האחריות של איסתא מזה ושל תבל מזה - זאת לאור טענות איסתא, שאין לייחס לה כל אחריות בהיותה סוכנות נסיעות בלבד. לכן, אדון תחילה בטענותיה של איסתא, כאמור לעיל. 5. לאחר שבחנתי את טענותיה של איסתא, אני קובע, שיש לדחות התביעה נגד איסתא, לאור הנסיבות והעובדות שהתבררו ואין מקום לייחס לה אחריות לגבי הטענות הנטענות על ידי התובעים - זאת מהנימוקים הבאים: א. על המקרה בו קא עסקינן, חל החוק הנ"ל המסדיר את החובות המוטלות על מפעיל טיסה במקרה של ביטול טיסות ושינויים במועדיהן וזכויותיו של הנוסע הנובעות מכך. המחוקק בחוק הנ"ל ביקש לאבחן בין מקרה של ביטול טיסה (לפי סעיף 6 לחוק) ובין טיסה שהמריאה באיחור (סעיף 7 לחוק) ולכן, גם אבחן בין זכאותו של נוסע במקרה האחד לבין זכאותו של הנוסע במקרה האחר. ב. א) החוק דן במספר מצבים הקשורים בהפרת החובות של מפעיל הטיסה או מארגנה (כהגדרתם בסעיף 1 לחוק) כלפי נוסעים שרכשו כרטיסי טיסה. מאחר והתובעים מלינים על טיסה שהמריאה באיחור ולא על ביטול טיסה, אזי הסעיף הרלוונטי לעילת תביעתם של התובעים הוא סעיף 7 לחוק הנושא כותרת:"טיסה שהמריאה באיחור". בסעיף קטן (א) קובע סעיף זה:" נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שהמריאה באיחור של שעתיים לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה, זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן מזון ומשקאות ושירותי תקשורת. (ההדגשה שלי- ג.ב.). סעיף קטן (ב) של סעיף 7 עניינו באיחור של חמש שעות ופחות משמונה שעות - ואין סעיף זה רלוונטי לעניינינו. ב) סעיף 1 לחוק, שהוא סעיף ההגדרות, מגדיר "מארגן" - אדם השוכר קיבולת בכלי טיס, כולה או חלקה, להובלת נוסעים וכבודתם, לצורך מכירתה לאחרים וכמו כן, מגדיר סעיף ההגדרות: "מפעיל טיסה"- מפעיל כלי טיס לשם הובלת נוסעים וכבודתם, בתמורה, ממדינת ישראל, אליה או בשטחה. ג. א) התובעים לא הוכיחו, שאיסתא פעלה ברשלנות או בזלזול בתובעים ולא הוכח, שאיסתא הייתה מעורבת באירועים הנטענים על ידי התובעים ושלא פעלה לפתרון הבעיה. לא הוכח בפני, שאיסתא הייתה צריכה לספק לתובעים בשדה התעופה מזון ומשקאות ושירותי תקשורת ולא הוכח שהאירועים בשדה התעופה והנטענים על ידי התובעים, היו בידיעת ו/או בשליטת איסתא. ב) התובעים לא הוכיחו, שאיסתא נכללת באחת ההגדרות הנ"ל: "מארגן" או "מפעיל טיסה" ולכן, אין חלה עליה אחריות לספק לנוסעים הנכנסים לגדר סעיף 7(א) מזון, משקאות ושירותי תקשורת. ד. לכן, כבר מהנימוק הנ"ל - ניתן היה להפסיק כאן ולהחליט, שיש לדחות את התביעה נגד איסתא. ה. עם זאת, מאחר ויש בדעתי להתייחס גם ליתר טענות התובעים וגם לטענות איסתא, אוסיף להלן, נימוקים נוספים, שיש בהם כדי להגיע למסקנה, שדין התביעה נגד איסתא להידחות: א) איסתא מאשרת, שאכן מועד היציאה מת"א נקבע ליום 30.8.12 בשעה 04.50 ומועד החזרה ביום 4.9.12 שעה 22.50 (צריך להיות 3.9.12 שעה 22.50) וכך מסרה מועדים אלה איסתא לתובעים. אני מקבל את טענת איסתא, שביום טיסת התובעים לוורשה, קיבלה איסתא הודעה, שהטיסה בחזרה מתעכבת לשעה 00.30 ועם קבלת ההודעה, העבירה איסתא את תוכנה לתובעים. ב) לא הוכח, שלאיסתא הייתה השליטה וההחלטה בדבר שינוי בשעות הטיסה. בנוגע לשינוי בשעות הטיסה, מציינת איסתא - בכתב ההגנה- פסיקה, אך הפסיקה אותה מפרטת איסתא בכתב ההגנה - פסיקה המתייחסת לאופיין של טיסות שכר לשנות מועדי טיסה, אינה רלוונטית, משום שמיום 16.8.12 ואילך חל החוק הנ"ל על ביטולי טיסה או שינוי בתנאיה - כפוף להוראות חוק זה. ג) בסעיף 30 לכתב ההגנה ובמכתב שהעבירה איסתא לתובעים ביום 16.12.12 צוין, שעיכוב טיסת הלוך:"הנה תוצאה של עליון" (כנראה הכוונה: "לכוח עליון"), ושאין זה בשליטתה ולכן על פי הוראות החוק, פתורה היא מאחריות כלפי התובעים. בסוגריים אף ציינה איסתא, מה ניתן לכלול במונח "כוח עליון", כמו: שביתות, סגר, מזג אוויר, מלחמה וכו'. גם בבית המשפט טענה גב' גורדצקי, שהטיסה עוכבה בשל כוח עליון. (עמ' 3 לפ',ש' 4- 5). ד) טענת כוח עליון הועלתה במכתב איסתא על דרך הסתם וכך גם הועלתה הטענה על ידי גב' גורדצקי בבית המשפט, משום שלא פורט - לא במכתב ולא בעדות בבית המשפט- מהו אותו כוח עליון אשר השפיע או גרם לשינוי בשעות הטיסה. ו. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל - נימוקים הנוגעים לתביעת התובעים נגד איסתא, אני מחליט לדחות את התביעה נגד איסתא. 6. באשר לטענות התובעים כלפי תבל, מחליט אנוכי לקבל תביעת התובעים בחלקה - זאת לאור פירוט הנימוקים המפורטים להלן: א. א) הוכח בפני, שתבל נכללת בהגדרות, שבסעיף 1 לחוק, כ-"מארגן" וכ-"מפעיל טיסה", (ראה גם עדות מר מרינה בעמ' 3 לפ',ש' 18) אך אני מקבל את טענתו של מר מרינה, שלתובעים אכן סופק מזון ומשקאות - אם כי לטענת התובעים, לא סיפק אותם כמות המזון והמשקאות שסופקו להם. התובע מאשר בבית המשפט, שהוא קיבל שובר לקפה ומאפה, אך הוא שאל אם אפשר לקבל משהו אחר ונענה בשלילה. (עמ' 1 לפ',ש' 22- 25). התובע טוען, שהמזון שסופק לו - הוא בניגוד לחוק. (עמ' 2 לפ',ש' 1). ב) אם במקרה איחור זה קיבלו התובעים שובר לקפה ומאפה, טוען התובע, שגם בטיסה חזרה היה איחור של שעתיים ורבע ובמקרה זה לא הוצע כלום - לא היה נושא של מזון, שתייה ותקשורת. (ראה עדות התובע בעמ' 2 לפ',ש' 8- 12). ג) החוק אינו מגדיר באופן מפורש את סוג המזון והמשקאות שמגיעים לנוסעים ונראה לבית המשפט,שכמות המזון והמשקאות שיש לספק לנוסעים - לגביהם שונתה שעת הטיסה- צריכה להיות ביחס ישר עם שעות האיחור, שכן אין דין איחור של שעתיים כדין איחור של 5 או 7 שעות, למשל. לכן, נקבע בסעיף 3(א)(1) בחוק, שהטבות המזון ומשקאות יהיו בהתאם לזמן ההמתנה. בית המשפט מקבל את טענת איסתא, בעניין זה, שעיכוב של שעתיים- שלש די במזון שסופק לתובעים כדי לעמוד בדרישת החוק. (סעיף 36 לכתב ההגנה). ב. א) כך ביחס למקרה הראשון, של האיחור בטיסה ביציאה, אך באשר לאיחור בעת החזרה - שאני. הגם שטענת כוח עליון לא פורט על ידי גב' גורדצקי, הבהיר מר מרינה במה כוח העליון זה בא לידי ביטוי ולטענתו, היה האיחור בשל כך, שאותה טיסה שהייתה צריכה להוציא את התובעים, המריא המטוס מפולין בזמן ואחרי חצי שעה, התברר שהייתה בעיה של לחץ דיחוס בתא הנוסעים ואז המטוס חזר לפולין ונאלצו להחליף מטוס ולכן נוצר העיכוב של שעתיים וארבעים דקות. (ראה עדותו של מר מרינה בעמ' 3 לפ',ש' 20- 23). ב) אני מקבל את עדותו של מר מרינה על סיבת האיחור - זאת משני טעמים: ראשית, מר מרינה העיד על התקלה מידיעה אישית ,שכן הוא העיד שהוא עצמו היה באותה טיסה (עמ' 3 לפ',ש' 21) ושנית, דבר התקלה תועד במסמכים אשר הוגשו לבית המשפט ומסמכים אלה נכתבו הרבה לפני הגשת תביעת התובע ולכן, אין לומר שמסמכים אלה הוכנו לצורך המשפט בלבד. ראה, למשל, האמור במסמך שהגישה תבל - מסמך מיום 30.6.13- בו נזכרת אותה תקלה במטוס וראה גם מסמך מיום 30.8.12 המציין את אותה תקלה. (ראה מסמכים נ/1). התובע ביקש להראות לבית המשפט, כי בהתאם להצעת החוק שהגיש ח"כ אחמד טיבי - תקלה טכנית אינה נחשבת לכוח עליון. (ראה דברי התובע בעמ' 4 לפ', ש' 9- 10 וראה דף שהוציא התובע לגבי הצעת החוק- דף אשר הוגש וסומן ת/1). ג) עם כל הכבוד לטענת התובע ועם כל הכבוד להצעת החוק, מה שקובע הוא החוק המגובש והצעת החוק היא בגדר הצעה בלבד. סעיף 6 לחוק הנ"ל שעניינו "טיסה שבוטלה", קובע בסעיף קטן (ה), שנוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח, שהטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו- לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות. אם כך נקבע לגבי ביטול טיסה - שבה הסנקציה חמורה יותר מאשר באיחור בשעת טיסה, קל וחומר שיש להחיל חריג זה גם על איחור בשעת הטיסה, שכן הוכח הן מעדותו של מר גורדצקי והן מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט (נ/1, נ/2), שאותו איחור לא היה בשליטתה של תבל. ד) יחד עם זאת, על אף שהאיחור בשעות הטיסה בדרך חזרה נבע מכוח עליון, לא נסתרה טענת התובע שתוך אותה המתנה עד לאספקת מטוס חלופי, דאגו לתובעים לאותו מזון ומשקה - כפי שקובע סעיף 7(א) לחוק ובמקרה זה, היות ולמרות האיחור של למעלה משעתיים - לא קיבלו התובעים את שהם זכאים לקבל על פי סעיף 7(א) לחוק, הרי בכך הפרה תבל את הוראות החוק. לכן, אני קובע, שבעוד שהוכח בפני שתבל סיפקה לתובעים שוברי קניה לשתיה ומזון, ביציאה - כפי שגם העיד התובע ובכך מילאה תבל את הוראות סעיף 3(א) וסעיף 7(א) לחוק, לא כך יש לקבוע לגבי האיחור בשעת החזרה - גם אם האיחור עצמו נבע מכוח עליון וגם אם אותו איחור היה רק 10 או עשרים דקות מעבר לשעתיים הקבועות בחוק, שכן טענות התובע על כי לא סופק להם מזון ומשקאות - למרות האיחור- לא נסתרה. ג. אין גם להתעלם משאר טענות התובעים בדבר התנהלות נציגי תבל כלפיהם ואין לי ספק, שהתנהלות זו - גרמה לתובעים בזבוז זמן, חוסר וודאות ועוגמת נפש ועל כך יהיה על תבל לפצות את התובעים, אך בוודאי לא בסכום הנתבע על ידי התובעים, שהוא סכום מוגזם ובלתי סביר בנסיבות המקרה - הכל לאור הנימוקים שמובאים להלן: א) מאחר ולא הוכח בפני, שתבל הפרה אחת ההפרות שבסעיף 11 לחוק, אין מקום לחייב את תבל בפיצויים לדוגמא וגם אם החוק קבע פיצויים לדוגמא, הרי שעדיין יתחשב בית המשפט בשיקולים המפורטים בסעיף 11(ב) לחוק ובין היתר בשווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה וכן יתחשב בכוח עליון, שגרם לאיחור בטיסה בדרך חזרה. ב) למעט האיחור בשעות הטיסה ובהתנהלות נציגי תבל כלפי התובעים בשדה התעופה, מימשו התובעים את חבילת הנופש ולא מתקבל על דעתי, שסכום הפיצוי הנתבע על ידי התובעים בסך 5,000 ₪ הוא סכום סביר, בעוד שכל הנופש עלה לתובעים 3,690 ₪. ד. א) אמנם, כטענת איסתא, לא נגרם לתובעים נזק על ידי העברתם לאוטובוס אחר, אך במקרה זה, אין למדוד מהו הנזק הממשי שנגרם לתובעים וגם אם לא נגרם להם נזק ממוני, הרי אין ספק שנגרמה לתובעים עוגמת נפש ובזבוז זמן על ידי שניים אלה: ראשית, טעות ברישום אשר לא תאם את המלון אליו היו צריכים להעביר את התובעים. אילולא הטעות ברישום, היו התובעים עולים לאוטובוס המתאים ולא להמתין עד לבירור העניין ולהעבירם באוטובוס אחר. בעצם, מר מרינה, מאשר שהייתה טעות של הקלדה, אך גם עולה מעדותו של מר מרינה, שנציג מטעמה, שהיה בשדה התעופה הסדיר את העניין. (עמ' 3 לפ',ש' 28- 31). שנית, גם אותה טעות טכנית של רישום במחשב- כטענת איסתא- (סעיף 43 לכתב ההגנה) בעקבותיה לא הופיעה שמה של התובעת -גם על טעות זו אין לעבור כך סתם כלאחר יד, שכן טעות זו בוודאי גרמה לתובעת לאי נוחות חוסר וודאות, בזבוז זמן (כטענת התובע בעמ' 2 לפ',ש' 2- 7 וש' 13- 18) - גם אם בעיית הטעות נפתרה תוך זמן מסוים. ה. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, הגעתי למסקנה, שעל תבל לפצות את התובעים. 7. א. בבואי לפסוק את גובה הפיצוי שעל תבל לשלם לתובעים, מתחשב בית המשפט גם בטענות שהעלה מר מרינה ובעובדה, שלאחר שהתובעים נתקלו בבעיות בשדה התעופה, טיפל נציג מטעם תבל בבעיות התובעים, הן בקשר להעברתם למלון באוטובוס אחר והן בתיקון הרשימה בה לא הופיעה התובעת - כך שהתובעים לא נזנחו על ידי נציגה של תבל - אם כי אין להתעלם מהפן השני של בזבוז הזמן, הציפייה, הדריכות וחוסר הוודאות של התובעים בתקלות שאירעו בשדה התעופה ובאיחור בשעות הטיסה. ב. על כן, בלוקחי בחשבון את כל השיקולים האפשריים וכן העובדה, שבעצם התובעים מימשו את חופשתם המלאה, אני מחייב את תבל תיירות ותעופה בע"מ לפצות את התובעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד בסך של 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. למעט הסך הנ"ל - אין אנוכי מחייב את תבל בהוצאות נוספות לתובעים וכן אין אנוכי מחייב התובעים בהוצאות של איסתא מלונות בע"מ - למרות שהתביעה נגדה נדחתה, משום שהתובעים יכלו בהחלט להניח שיש להגיש תביעה זו נגד שני הנתבעים. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. נופשסוכני נסיעות (תביעות)