תביעה להחזיר 3,447 ₪ אשר חולטו מתוך ערבות בנקאית אוטונומית בגין השכירות לטענת התובעת בכתב התביעה, לאחר שהסתיימה תקופת השכירות היא פעלה להחזיר לנתבע את הדירה במצב התקין ביותר, כשהדירה נקייה ומסוידת וכן ביצעה את התיקונים אשר נדרשו על ידי הנתבע. עוד ציינה בכתב התביעה, כי הנתבע רכש ממנה שני ארונות, שקנתה לדירה במחיר של 700 ₪ ונמנע מלשלם עבורם עד היום. כמו כן, היא טוענת כי שילמה סך של 400 ₪ לצבע עבור תיקון הקירות, אשר הנתבע התחייב לשלם לה, ולא שילם. לכן לטענתה הנתבע נשאר חייב לה 550 ₪ לאחר קיזוז הפרשי מדד ששולמו בעודף. התובעת ציינה, כי הנתבע חילט לעצמו מסכום הערבות הבנקאית שהייתה לו סך של 4,882 ₪. מתוכם מקובל עליה, כי ניתן היה להפחית סך 1,985 ₪ עבור דלת אמבטיה, שהיה צורך להחליף, ולפיכך סכום התביעה מבטא את הסכום שחולט בהפחתה של ערך הדלת. הנתבע הגיש כתב הגנה וציין כי התובעת שכרה ממנו דירת יוקרה בצפון תל אביב, אשר חזרה לידיו במצב בלתי תקין והיא אף אחרה ביום בהחזרת הדירה. עוד הוא מציין, כי היא התבקשה לתקן ליקויים ואף קיבלה מספר ימים נוספים כדי לתקן אותם ובכל זאת לא תיקנה. אשר לטענה בדבר רכישת שני הארונות טען הנתבע כי מעולם לא רכש מהתובעת ארונות ולא סוכם דבר בעניין זה, וכן, הוא מפנה לסעיף 9 לחוזה השכירות הקובע, כי אם יבצע השוכר שינויים בנכס יישארו השינויים בנכס בתום תקופת השכירות ללא תשלום. התובע צירף לכתב ההגנה תמונות המוכיחות, לטענתו, את הנזקים שנשארו בדירה לאחר שהתובעת עזבה את הדירה. הנתבע פירט בכתב ההגנה את כל התיקונים שביצע ואשר מסתכמים לטענתו בסך של 6,140 ₪. להלן הפירוט : החלפת דלת 2,112 ₪ התקנת גריל ממד +שלט אלקטרה 700 ₪ תיקוני חשמל 200 ₪ תיקון דלת כניסה 250 ₪ שקעי חשמל פוטוצ'יני 86 ₪ החלפת ריצוף + עבודה 792 ₪ הפרשי מדד 542 ₪ ניקיון הדירה +חומרי ניקוי 250 ₪ שני בתי מנורות 13 ₪ איחור של יום 395 ₪ דמי טיפול והוצאות 800 ₪ סה"כ 6,140 ש"ח לפיכך מסכם הנתבע, כי גם לאחר חילוט הערבות הבנקאית, מגיע לו בנוסף סך של 1,258 ₪. הנתבע אף הגיש כתב תביעה שכנגד ובו תבע מהתובעת סך של 22,500 ₪ וזאת לטענתו בשל הפסד שכר דירה בגין תיקון הליקויים, הוצאות, בזבוז זמן טרחה ואגרת בית משפט בסך של 4,000 ₪ וכן 18,500 ₪ בגין הפרה יסודית של ההסכם וזאת על פי סעיף 17 להסכם. בכתב ההגנה שכנגד, הנתבעת טענה כי התביעה שכנגד לא נועדה אלא להיות משקל נגד לתביעה שהגישה. התובעת טענה כי עם כניסתה למושכר לא נערך פרוטוקול ולמרות שבדירה היו קיימים נזקים שונים כמו חורים בדלת, ידית טוש פגומה ועוד, התובעת לא ייחסה לכך חשיבות, באשר היו אלה נזקים לא משמעותיים בעיניה והניחה שתצטרך להשיב הדירה באותו מצב שבו קיבלה אותה. הנתבעת טענה שבסיום השכירות סיידה את הדירה וכן ביצעה באמצעות אנשי מקצוע תיקונים שדרש הנתבע. לטענתה, עם סיום ההתקשרות החל הנתבע להעלות טענות שונות, חדשות לבקרים, ככל הנראה מתוך הכנה למימוש הערבות הבנקאית. התובעת עשתה ככל הניתן לרצות את הנתבע אולם לא היה בכך די. טענות הנתבע התייחסו לשני פסי חלודה דקיקים, אשר הוסרו ללא קושי, שלט מזגן, שלטענתו לא היה תקין, והתובעת רכשה שלט מזגן אחר, מנורה בחדר האמבטיה, למרות שבית המנורה היה חשוף בעת שקיבלה הדירה ושקעים, שנבדקו על ידי חשמלאי ונמצאו תקינים כולם. לטענתה, במקביל הסכימה כי הנתבע ירכוש ממנה שני ארונות שהביאה לדירה בתמורה ל- 700 ₪ וכן ביקש ממנה לבקש מהצבע שהזמינה לסיוד הדירה לבצע עבודה בסך של 400 ₪ והתחייב להשיב לה סכום זה. עוד טען הנתבע כי דלת השירותים ניזוקה בתקופת השכירות. התובעת הכחישה טענה זו, אולם הייתה מוכנה להסכים לתשלום זה, בהנחה שבכך יבוא קץ לדרישות הנתבע. לטענתה לאחר בדיקה מצאה שעלות דלת חדשה 800 ₪, אלא שאז טען הנתבע שעליה להזמין דלת שעלותה 1,300 ₪ וכעבור זמן הודיע כי רכש דלת שעלותה 1,985 ₪ ודרש מהתובעת החזר ללא שהציג חשבונית. התובעת טענה כי לא הפרה את ההסכם וכי השיבה את המושכר במועד ועברה לדירה אחרת, לאחר קריאת מונים שנעשתה על ידי שני הצדדים, כאשר התובע ביקש שתשאיר ברשותה מפתח רזרבי על מנת שתוכל לדאוג לתיקון נזקים נוספים שנגרמו כתוצאה מבלאי סביר. בדיון שהתקיים שני הצדדים העידו ואף סיכמו בקצרה בעל פה. לאחר שהסתיים הדיון כל אחד מהצדדים הגיש לתיק בית המשפט גם טענות בכתב. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל ראיות הצדדים, שמעתי את עדויותיהם וקראתי את כל הטעונים שהגישו אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל בחלקה. הכל במפורט להלן. על מנת לרדת לעומקם של הדברים אביא מייד בתחילה את חילופי המסרונים שבין הצדדים בימים שלאחר פינוי הדירה, כפי שהוצגו על ידי התובעת. אציין שככל שנפלו שגיאות כתיב, כפי שקורה בחילופי מסרונים מהירים, תיקנתי את השגיאות. ביום 5.7.12 כתבה התובעת לנתבע:" תן לי את מס. הטלפון של הדלתות. ונראה איך אנחנו מסתדרים". הנתבע אכן מסר לה את הטלפון של חב' "אופן גלרי", אולם בתשובתה למחרת נכתב: "החברה לא מוכנה לבוא בשביל דלת אחת. אולי אתה תנסה לדבר איתם." בתשובת הנתבע מיום 8.7.12: "עליזה עלות החלפת דלת כ. 1300 שקל וכמו כן יש להחליף בית מנורה באמבטיה ששבור וכן לנקות את כל כיתמי החלודה בסלון ובמטבח אבקש מפתחות הדירה והמחסן והדאר בסוף היום. תודה דוד." ביום 10.7.12 כתבה התובעת לנתבע: "לאופן גלרי אין כבר דלתות כאלה והם לא מוכנים לקבל הזמנה של דלת אחת. הם יפנו אותי לחברה אחרת שמקבלת הזמנה של דלת אחת. עכשיו היה נציג החברה שאמר שהצבע לא יהיה זהה לחלוטין. תודיע לי מה אתה רוצה לעשות. נראה לי שבית מנורה בתקרה זה לכל הדעות בלאי טבעי." בתשובה השיב הנתבע: "עליזה לאיזו חברה פנית. מנורה שבורה זה לא בלאי זה נזק. הדלת תוחלף!!! וכמו כן המנורה אני מקווה שכל השאר בוצע בדירה. אני מבקש היום את מפתחות הדירה. מחסן. דאר. וכניסה. דוד". התובעת השיבה: "גמליאל. אני יכולה להיפגש איתך בערב לתת לך את המפתחות. אני מבקשת שתביא לי 550 שקל." הנתבע: "עליזה אני מציעה לך לא להיתחכם יותר מידי שימרי לך את ההערות שלך ובלי אי אלו תנאים ואל תנסי ולא מציע לך לבחינת (כך!) איתי. המפתחות היום. אצלי בבית בתיבת הדאר. שלום." התובעת: "אני לא מתחכמת וחבל שאתה חושב ככה. אני מבקשת כסף ששילמתי עבורך." הנתבע: "עליזה מהיום את תשלמי שכר דירה על העיכוב במסירת הדירה שעדיין לא תקינה." התובעת: "מה אתה מנסה להתחמק מהתשלום זה לא יהיה". הנתבע: "עליזה יש חוזה ואך ורק לפיו הכל יתנהל והעקשנות שלך לא אצלי וחבל את תשלמי יקר מאד." התובעת: "אני עושה הרבה מעבר למה שכתוב בחוזה. אל תאיים. אין קשר למה שאתה צריך לשלם לי." הנתבע: "אינני מאיים מכתב רשום יוצא אלייך ולערבים על הכל תשלמי." התובעת: "אין בעיה. חבל שאתה מראה את האופי האמיתי שלך." ולאחר מספר שעות, כתבה התובעת: "יש לך בתיבת הדואר מפתחות שהשארת אצלי. שלט מזגן ושלט חניה. לגבי הדלת אני אודיע לך על מועד ההתקנה." הנתבע: "עליזה הדלת הוזמנה באופן גלרי בעלות 1985 שקל." התובעת: "הזמנתי כבר בגמליאל והודעתי לך על זה היום בבוקר." הנתבע: "עליזה הדלתות בדירה הם של אופן גלרי וכך יהיה." אין מחלוקת כי ביום 16.7.12 פרע בנק הפועלים לידי הנתבע סך של 4,882 ₪ מהערבות הבנקאית. לטענת הנתבע, הוא שלח לתובעת מכתב דרישה עוד ביום 10.7.12, אולם לטענתה לא קיבלה את המכתב לידיה. לעניין זה אציין כי בסיפת סעיף 21 להסכם נכתב: "המשכיר יתן הודעה של 14 יום מיום שליחת ההודעה בכתב לשוכר לפני כל שימוש בשטר הביטחון או בערבות בנקאית." במכתב של ב"כ התובעת לנתבע (ראו נספח ד' לכתב הגנה לכתה תביעה שכנגד) נכתב כי המכתב נשלח על ידי הנתבע ביום 10.7.12 וכבר ביום 16.7.12 נפרע הסכום מן הערבות הבנקאית. משהשתלשלות הדברים עולה, כי הנתבע לא המתין שבועיים מיום שליחת המכתב הרשום ועד לביצוע הפירעון כפי שנדרש על פי ההסכם. אציין כי לו היה הנתבע ממתין 14 יום, כנדרש בהסכם, ניתן היה לבחון את הדברים כראוי תוך צילום הדדי של המצב ויתכן והצדדים היו יכולים לסיים את המחלוקת ביניהם עוד אז, כאשר כל התקלות היו נדונות בין הצדדים, מצולמות על ידיהם ונפתרות בתיקון או בתשלום. נושא זה יובא בחשבון בהמשך. עוד אציין כי נטל ההוכחה בתיק זה על הנתבע, אשר הוא המוציא מחברו. מימוש ערבות בנקאית אינו הופך את נטלי ההוכחה, אלא רק מקל על הגבייה. לכן אבחן האם הוכיח הנתבע את תביעתו לתיקון הליקויים. על מנת להוכיח את תביעתו הציג הנתבע בפני תמונות, אשר לא נשאו תאריך. אני מוכנה לקבל את עדותו כי מדובר בתמונות שצולמו בדירה עובר להשבת הדירה לחזקתו אולם השאלה היא האם תוקנו הליקויים שצולמו על ידי הנתבע, כפי שטוענת התובעת, אם לאו. כאמור, הנתבע שלח מכתב ביום 10.7.12 (להלן: "מכתב הנתבע") חזקה על האמור במכתב שהוא מסכם את תביעתו, באשר מכתב הנתבע נכתב בזמן אמת ובסמוך לאירועים שהתרחשו. במכתב הנתבע פורטו הליקויים הבאים: ריצוף מטבח וסלון עלות גרנית פורצלן + עלות עבודה - 792 ₪. דלת אמבטיה מחברת "אופן גלרי"- 1985 ₪. שלט מזגן אלקטרה- 240 ₪. כיסוי מנורת אמבטיה + בתי מנורות בסלון ובמטבח כולל התקנה- 180 ₪ שקעי חשמל דגם פוטוצ'יני- 250 ₪. תיקון דלת כניסה- 250 ₪ עלות יום איחור עפ"י החוזה- 395 ₪ דמי טיפול והוצאות של דוד חי - 800 ₪. סך הכל 4,882 ₪. בהשוואה בין מכתב הנתבע לבין הרשימה שכתב הנתבע בכתב ההגנה, ניתן לראות כי לכתב ההגנה הוספו הפריטים הבאים: התקנת גריל ממ"ד ככל הנראה בעלות של 460 ₪ ( ההפרש בין 700 ₪ שתבע בכתב ההגנה בגין התקנת גריל ממ"ד + שלט אלקטרה לעומת שלט אלקטרה שתבע במכתב בעלות 240 ₪); חשמל - 100 ₪ לפי ההפרש בין שקעי חשמל פוטוצ'יני שתבע 180 ₪ במכתב לבין כתב ההגנה שבו תבע 286 ₪ בגין עבודות חשמל (200 ₪) ביחד עם שקעי חשמל (86 ₪); נקיון דירה שנתבע רק בכתב ההגנה - 250 ₪; שני בתי מנורות שנתבעו רק בכתב ההגנה- 13 ₪. את כל הפריטים שנתבעו לראשונה בכתב ההגנה איני מקבלת מאחר ולא הוזכרו בהזדמנות הראשונה שניתנה לנתבע במכתב הנתבע, ומהווים בשלב זה של הדיון "עדות כבושה", שכידוע ערכה מועט. לפיכך יש מקום להתייחס אך ורק לפריטים שהוזכרו במכתב הנתבע ולבחנם אחד לאחד. אשר לדלת האמבטיה בסך של 1,958 ₪, נראה כי התובעת קיבלה על עצמה את התיקון הזה ולכן אין עליו עוד מחלוקת. אשר לתיקון הריצוף במטבח ובסלון, הרי שנטען לקיומם של כתמי חלודה. על פי חילופי המסרונים בין הצדדים בזמן אמת נראה שנושא זה אכן עלה במסרונים בין הצדדים. ראו מסרון של הנתבע מיום 8.7.12 וכן ראו תמונות כתמי חלודה שהציג הנתבע בדיון. התובעת לא הכחישה את קיום כתמי החלודה ועו"ד להב, שהשיבה בשמה במכתב מיום 17.7.12, כתבה, כי החלודה נוקתה על ידי התובעת, למרות שטענה בנוסף, כי מדובר בבלאי טבעי. אציין כי מהתמונות לא נראה כי כתמי חלודה הינם תוצאה של בלאי, כאשר על פי התמונות מדובר במרצפות בסלון ולא מאחורי מקרר. הנתבע ציין כי כתמי החלודה נובעים מסוג הרהיטים שהוחזקו בבית התובעת. יחד עם זאת הנתבע לא הוכיח כי תיקן בפועל את הבלאי המדובר. כל שצורף לכתב ההגנה הוא הצעת מחיר של "אורן כהן עבודות בניה ושיפוצים" מיום 8.7.12 להחלפת הריצוף. לא צורפה חשבונית מס המוכיחה ביצוע התיקון בפועל. בנסיבות אלה איני מאשרת פריט זה וככל הנראה כתמי החלודה אכן נוקו במידה כזו שלא הצדיקה החלפת ריצוף. אשר לשלט מזגן אלקטרה- במסרון ב- 10.7.12 כתבה התובעת כי מסרה לנתבע שלט למזגן וכך גם צוין במכתב עו"ד להב כי התובעת נתנה לנתבע שלט מזגן, שהיה בבעלותה, על מנת לסיים את טענותיו ולמרות שמדובר בבלאי טבעי. לא מצאתי מכתב תגובה של הנתבע או מסרון המכחיש טענה זו, ולכן איני מוצאת כי בנסיבות אלה יש מקום לקבל את התביעה בגין פריט זה. כיסוי מנורה בחדר האמבטיה וכן שקעי פטוצ'יני- לעניין זה הציג הנתבע תמונה של חוסר בבתי מנורה באמבטיה, חשבונית מס מיום 19.7.12 של חשמלאי וכן חשבונית מס של "לוחות רודוב בע"מ" לתיקון השקעים בסך של 86 ₪. התובעת טענה במכתב עו"ד להב, כי תיקנה את הטעון תיקון וכי לא הייתה כל בעיה בשקעים, אולם לאחר שהנתבע הציג חשבונית מס על סך 200 ₪ של חשמלאי, המציין את כתובת הדירה וכן עלות תיקון השקעים, כפי שהעיד על כך הנתבע בדיון, הרי אני מוצאת כי יש לקבל את התביעה בגין פריט זה בסך כולל של 286 ₪. אשר לתיקון דלת הכניסה, אשר היה קושי בסגירתה, הרי שהנתבע הציג חשבונית מס על סך 250 ₪ ובה נכתב: "כיוון פלדלת ציר עליון, תיקון נעילת הדלת וגומיה". נראה לי כי לאחר שש שנים מדובר בתיקונים שהם בבחינת בלאי טבעי ואין מקום לחייב את התובעת בגין רכיב זה. איחור יום- לא ברור לי פשר נושא האיחור. הצדדים הסכימו כי התובעת תצא מן הדירה ב- 31.6.12. אולם בחודש יוני יש 30 יום בלבד. 30.6.12 היה שבת, ולכן ממילא יכולה הייתה התובעת לצאת ב- 1.7.12. לפיכך איני מקבלת את טענת הנתבע בעניין זה. דמי טיפול והוצאות- הנתבע תבע בגין פריט זה 800 ₪. נראה לי כי בעבור החלפת דלת האמבטיה והטיפול של החשמלאי ניתן היה לפסוק לנתבע הוצאות בסך של 250 ₪, אולם בשל כך שלא עמד בתנאי ההסכם ולא המתין 14 יום מיום שליחת המכתב ועד למימוש הערבות, דבר שיתכן והיה חוסך הוצאות והליכים, הרי שאין מקום לפסוק הוצאות אלה. הפרשי מדד בסך 550 ₪- התובעת מסכימה כי היא חייבת (ראו מכתב עו"ד להב סעיף ח'). אין כל מקום בנסיבות אלה לקבוע כי התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית ולכן אני קובעת כי לא מגיעים לנתבע פיצויים מוסכמים. מנגד הנתבע חב לתובעת, כפי שציינה גם במסרונים בזמן אמת, וגם במכתב עו"ד להב, סך של 1,100 ₪ (ארונות בסך 700 ₪ וצבע בסך 400 ₪). לעניין זה אני מעדיפה את עדות התובעת, כי היא מכרה לנתבע שני ארונות אשר יכלה לפרק ולקחת עימה, אולם השאירה בדירה לבקשת הנתבע ולאחר שהסכים לשלם בגינם 700 ₪, וכן כי שילמה לצבע סך של 400 ₪ נוספים לטובת צביעת דברים שביקש הנתבע ואשר לא היו במסגרת אחריותה. אציין כי ארונות שניתנים לפירוק אינם בגדר שינוי או תוספת למושכר, כאמור בסעיף 9 להסכם, ולכן לא הייתה מוטלת על התובעת חובה להשאירם ללא תמורה בדירה. אשר לפסקי הדין ששני הצדדים הציגו בפני בנוגע להליכים שניהלו הצדדים בתיקים אחרים, הרי שאיני מוצאת כי הם רלוונטיים לדיון שבפני אשר נקבע על פי הראיות שהביאו הצדדים בתיק זה בלבד. לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את התובעת בגין הליקויים בסך כולל של 2,794 ₪ (1958 ₪ - הדלת; חשמלאי - 286 ₪; הפרשי מדד- 550 ₪). מנגד מחויב הנתבע בסך של 1,100 ₪ לתובעת. את ההפרש בסך של 1,694 ₪ על התובעת היה לשלם לנתבע. הנתבע מימש סך של 4,882 ₪ מן הערבות הבנקאית ולכן חב כיום סך של 3,188 ₪ לתובעת אותם עליו להשיב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.7.12 ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,188 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.7.12 ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות אלה- איני עושה צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. ערבות בנקאית אוטונומיתערבות בנקאיתבנקחילוטשכירותערבות