הגיש תביעה בגין הזמן שבו הוחזק מכשיר הסלולר שלו בתיקון התובע טען בכתב התביעה כי קנה מהנתבעת מכשיר טלפון סלולר מסוג "סמסונג גלקסי" במחיר של 799 ₪. לאחר שהתגלו תקלות במכשיר ובמסגרת האחריות הביא את המכשיר אל הנתבעת. הנתבעת קיבלה את המכשיר ביום 6.1.13 על מנת לתקן אותו. בסופו של יום קיבל את המכשיר חזרה מתוקן ביום 30.1.13 לאחר שהמכשיר היה שלושה שבועות בתיקון. לטענתו פנה לנתבעת מספר פעמים על מנת שיחזירו לו את המכשיר המתוקן ולחילופין שיתנו לו מכשיר חליפי, אולם, הנתבעת איננה מספקת מכשיר סלולר חליפי. התובע דרש פיצוי בגין ההמתנה לחזרת המכשיר לתיקון בסך של 1,500 ₪ ובתוספת 1,000 ₪ לנזקיו. יש לציין כי כתב התביעה הוגש ב 28.1.13 עוד קודם להחזרת המכשיר. הנתבעת טענה כי אחריות למוצר שנרכש ניתנת על ידי חברת "שיא קום בע"מ", היא החברה שכנגדה הגישה הודעת צד ג'. לטענתה, המכשיר טופל במעבדה של צד ג', שהיא היבואנית, ולא על ידי הנתבעת. עוד היא ציינה כי הנתבעת גם מבצעת את המשלוחים למעבדות ומהן אל הנתבעת. הנתבעת הפנתה לתקנות הגנת הצרכן לעניין שירות ואחריות הקובעות כי במקרה שנלקח מכשיר לטיפול כי אז יש להשיבו בתוך 14 יום. במקרה זה, המכשיר הושב לכל היותר לאחר שלושה ימי איחור. צד ג' טען כי המכשיר הגיע למעבדתו רק ביום 28.1.13 ולאחר יום כבר יצא בדרכו לתובע. צד ג' טען כי הנתבעת היא שלא ביצעה את המוטל עליה ולא שלחה את המכשיר אל צד ג' לתיקון בזמן, אלא מסיבה בלתי ברורה המכשיר נותר בסניף הנתבעת זמן רב. בדיון שהתקיים בפני התייצבו הצדדים והתובע חזר על תביעתו. בתשובה לשאלה בחקירה נגדית ציין כי הוא איש עסקים שהזמן שלו שווה הרבה כסף וכי הפסיד עסקים בגלל שלא היה לו את המכשיר. יחד עם זאת, הוא לא צריך אסמכתא המעידה על הנזק שנגרם לו. הנתבעת טענה בדיון כי הציעה לתובע לקבל זיכוי על סך 100 ₪ בגין שלושת ימי האיחור והפנתה שוב לתקנות המאפשרות החזרת מכשיר לתיקון עד 14 יום. עוד היא מציינת כי יש להביא בחשבון את ערך המכשיר בפסיקת הפיצוי. הנתבעת הסכימה כי היבואן אסף את המוצר מהחנות בתאריך 27.1.13 ולכן הגיע למעבדה לתיקון רק ביום 28.1.13. צד ג' העיד אף הוא וציין כי הוא אכן נושא באחריות לגבי המכשיר ומחויב לטפל בו בתוך 14 ימי עבודה. הוא ציין כי המכשיר נאסף על ידי סוכן בביקור שגרתי לחלוטין ביום 27.1.13 כאשר לא התקבלה כל התראה קודם לכן. כאשר המכשיר התקבל במעבדה ביום 28.1.13 הסבו את תשומת ליבו לכך שהמכשיר נמסר לתיקון עוד ביום 6.1.13 ולכן נתן הנחייה לטפל במכשיר במהירות האפשרית, ולכן כבר למחרת, המכשיר נשלח בחזרה לנתבעת. לטענתו, צורף כצד ג' ללא צורך והוא מבקש לפסוק הוצאות על עצם התייצבותו. הנתבעת ציינה לעניין צירוף צד ג', כי אם המכשיר היה תקין בתוך תקופת האחריות לא היו הצדדים מגיעים לבית המשפט ולכן מן הדין היה לצרף את צד ג' שנושא באחריות. דיון והכרעה תקנה 1 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות לאחר המכירה), תשס"ו - 2006 (להלן: "התקנות"), קובעת כי מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, וביניהם מכשיר סלולר, נכנסים להגדרה של "טובין". תקנה 10 לתקנות שכותרתה "מועדים לביצוע התיקונים" קובעת: "10. (א) יצרן ימלא את חובתו לתקן טובין על פי תקנות אלה לא יאוחר מתום שבוע ימים מהיום שבו נקרא לעשות כן או מתום עשרה ימים מהיום שבו נמסרו הטובין לתחנת השירות, לפי הענין; נמסרו הטובין לנקודת המכירה בהתאם כאמור בתקנה 9(ב), ימלא היצרן את חובתו לתקן את הטובין לא יאוחר מתום שבועיים מהיום שבו נמסרו הטובין." מכאן שעל היצרן או נותן השירות מטעמו לתקן כל ליקוי במוצר שייצר, תוך שבוע ימים - בבית הלקוח, תוך 10 ימים - אם המוצר נמסר לתחנת שירות, או תוך שבועיים אם נמסרו הטובין בנקודת המכירה. על פי תקנה 18 היבואן יראה כיצרן. על פי תקנה 9 (ב): "המקום שבו מכר העוסק את הטובין לצרכן (בתקנה זו ובתקנה 10 - נקודת המכירה) ישמש תחנת שירות, אלא אם כן קיימת בקרבת מקום תחנת שירות לפי תקנת משנה א; בתקנת משנה זו, "קרבת מקום" - מרחק שאינו עולה על 15 קילומטרים." ועל פי תקנה 10 (ד) "שבתות וחגים לא יבואו במנין התקופות שנקבעו בסעיף זה או בתוספת השניה." מן התקנות שהובאו לעיל עולה, כי ניתן למסור מכשיר סלולר לנקודת המכירה, במקרה זה לנתבעת, אשר אמורה להשיב את המכשיר מתוקן בתוך 14יום, כאשר שבתות וחגים אינם באים במניין התקופה. במקרה זה המכשיר נמסר לתיקון ביום 6.1.13 וניתן היה להחזירו לכל המאוחר על פי התקנות ביום 22.1.13 שאז חלפו 14 יום (לא כולל שבתות). מכאן שהמכשיר שהוחזר ביום 31.1.13 הוחזר למעשה באיחור של 8 ימים (לא כולל שבת). הנתבעת טענה כי המכשיר הוחזר באיחור של שלושה ימים בלבד (ראו פרוטוקול עמ' 2 שורות 23 ו- 28) אולם טענה זו איני יכולה לקבל לנוכח הבדיקה כפי שעשיתי לעיל. התובע טען כי הוא איש עסקים והפסיד "דברים עסקיים", משום שלא היה לו מכשיר (פרוטוקול עמ' 2 שורה 6). התובע לא הוכיח את הנזקים שלכאורה נגרמו לו בשום דרך שהיא, ולכן יש מקום לפיצוי גלובלי בגין חוסר נוחות בשל הימים שבהם הוחזק המכשיר מעבר למותר על פי החוק. עוד אציין כי שווי המכשיר אינו גורם שיש להתחשב בו כאשר מפצים בגין נזק שנגרם. לפיכך יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בסך של 350 ₪ בהתחשב במספר הימים שהמכשיר שהה בתיקון מעבר לזמן המותר על פי החוק. איני מוצאת כי יש מקום לחייב את צד ג', שהוא היבואן ומעבדת השירות. המכשיר הגיע לידי היבואן רק ביום 28.1.13 והוא עשה ככל יכולתו על מנת לסיים את התיקון במהירות האפשרית. אין מקום לקבל את טענת הנתבעת, כי צד ג' הוא הנושא באחריות, משום שייצר מוצר פגום. הפיצוי, שנקבע לתובע במקרה זה, נובע מרשלנות הנתבעת בהעברת המכשיר לתיקון במהירות הנדרשת כך שתוכל לעמוד במועדים הקבועים בחוק, ומשצד ג' לא התרשל הרי שאין מקום לחייבו. אציין כי העובדה שמכשירים מתקלקלים אינה יוצרת אחריות בהכרח ולכן נותן החוק את האפשרות לתקן את המכשיר תוך המועדים הקבועים בחוק. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 350 ₪. התביעה כנגד צד ג' - נדחית. הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של 250 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 14 יום מיום המצאת פסק הדין. בקשת רשות ערעור על פסק הדין תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. סמסונג גלקסיסלולר (תביעות)