1. אקדים ואומר כי בענינן של הודעות-הקנס, המתבררות בפרשה זו, ניתנה ביום 26.10.2012 רשות לשפיטה באיחור. על החלטה זו לא ערערה המאשימה, ולפיכך הפכה היא לחלוטה. ההודעות נעשו לכתבי-אישום, שמספריהם בכותרת. את אלה יש לברר, ובכך ענינו היחיד של פסק-דין זה. אני מזכה את הנאשם מן המיוחס לו ב-18 מתוך 19 כתבי-האישום. בחע"מ 3056017 אני מרשיעו בעבירה על סעיף 6(ד)(3) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד-1983. 2. 19 הודעות-קנס בעניני חניה נרשמו לחובתו של הנאשם בין החודשים מאי ואוקטובר 2011. 11 מהן נרשמו בגין חניה ללא תשלום אגרה, שבע בגין חניה אסורה במקום, המוקצה לתושבי האזור בלבד, והודעת אחת נסובה על חניה בצומת. זולת הענין האחרון, כבר מובן כי הסיבה לרישומן של הודעות-הקנס הייתה נעוצה בכך, שמכוניתו של הנאשם לא נשאה באותם מועדים, כך לעמדת המאשימה, תו חניה אזורי תקף. למעשה, המכונית נשאה-גם-נשאה תו אזורי, אשר הונפק ביום 1.9.2005, אלא שעיריית תל אביב-יפו החליטה, על דעתה ובלא שיידעה בכך את הנאשם, "להשעות" את תוקפו של התו. ומדוע עשתה כן? היה זה בשל כך שהנאשם העתיק את מקום מגוריו. אם סברת, חלילה, כי הוא עקר מתל אביב-יפו לעיר אחרת או, למצער, עבר מאזור חניה אחד למשנהו, הרי שלא אלה היו פני הדברים. הנאשם עבר מדירה בשדרות בן-גוריון לדירה ברחוב בן עמי, מרחק של כ-600 מטרים בקו אווירי. והיות, שאותם מענים - הישן והחדש - מצויים באותו אזור חניה, הוא "אזור מס' 1" (ראו מפת אזורי החניה באתר האינטרנט של עיריית תל אביב-יפו), מתקשה אני לחשוב - והמאשימה לא סייעה בדבר - על פגיעה ממשית בהסדרי החניה הנוהגים. 3. הנאשם סיפר, בדברים המקובצים להלן, את זאת: "כ-10 שנים עובר לקבלת דוחות אלו התגוררתי בתל אביב, כאשר בכל מהלך תקופה זו היה ברשותי תו חנייה תקף (ב-9 השנים האחרונות היה ברשותי תו חנייה של אזור 1). התו [שהושעה] הונפק לי לפני כ-7 שנים. במהלך תקופה זו (עד למתן הדוחות) הספקתי לעבור 3 דירות. תחילה התגוררתי ברחוב בן גוריון 73 (עת הונפק לי התו), לאחר מכן ברחוב גורדון 29, ולבסוף ברחוב בן עמי 13 (עת נרשמו לחובתי הדוחות); כל הכתובות הללו נמצאות בתוך אזור 1, ובמהלך כל תקופה זו הייתי עם אותו תו חנייה" (הודעה מיום 25.10.2012, בפסקאות 6 ו-10. הסוגריים העגולים - במקור). המאשימה הסבירה כי הוראתו של חוק העזר מחייבת בעל תו להודיע על כל שינוי במקום מגוריו בתוך שבעה ימים. אמת, כך מורה סעיף 4(ח) לחוק-העזר: העביר בעל רכב שבידו תווית את בעלותו ברכב, או העתיק מקום מגוריו, חייב הוא להודיע על כך לראש העירייה בתוך 7 ימים מיום העברה הבעלות ברכב או העברת הבעלות ברכב או העתקת מקום המגורים, וכן להחזיר את התווית לראש העירייה. נוסח קלוקל זה לקוּח גם הוא מאתר האינטרנט של עיריית תל אביב-יפו. במאמר מוסגר ניתן להציע כי באותה מידה של דקדקנות, שבה ניגשים לאכיפתם של דיני החניה, ראוי כי תינתן הדעת על דיוק במידע, הנמסר לתושב. רשות מנהלית, הדורשת מן התושב אמת מידה גבוהה של התנהלות, ראוי כי תיישם גם על עצמה את אותו תקן. ואם אמרת, ובצדק, כי המהות היא החשובה, הרי שכך הוא, להשקפתי, גם בענינו של הנאשם. 4. מתקשה אתה להעלות על הדעת, ומכל מקום המאשימה לא דיברה בכך בטיעוניה בבית-המשפט, יסוד מהותי לעמדתה בפרשה זו. הוראת חוק, ידענו, לעולם נשענת על תכלית. בלעדי זו, מה כוח אצור בה? מה יסוד יש באכיפתה? העיקרון היסודי בדבר שלטון החוק שואב מרעיון מהותי, ולפיו החוק נועד לקדם ערכים חברתיים ראויים ולעולם אין להחילו בשרירות או בדווקנות-לשמה. כאן, על נקלה ברורה התכלית בכל הנוגע לשינויו של מען. קם חשש כי מי שזכה בהטבה, הקשורה בתו האזורי, יוסיף לנצלה אף ששוב אין הוא זכאי לה, מחמת שחדל להתגורר באותו אזור. כך תבוא חניתו על חשבונם של אחרים, הזכאים לאותה הטבה, ועם זאת אין חוק-העזר מוכן, ובצדק, להשלים. אין אלה פני הדברים בענינו של הנאשם, שכבר הובן כי הוא הוסיף לקיים את התנאים, המקנים לו זכאות לחנות לפי התו שברשותו. הנה, בחודש דצמבר 2011, בתום שיג-ושיח שבין הצדדים, הונפק לנאשם תו חניה תקף ל"אזור 1". לאמור, לאחר שנחה דעתה של העירייה כי הוא לא הפר את התכלית, שלשמה ניתנים התווים האלה, נמצא מקום לבטל את ההשעיה. מדוע זה לא יחול תוקפו של ביטול זה לאחור ומדוע זה, לחלופין וכעמדת המאשימה, תקיף תחולה-לאחור 60 ימים דווקא, אתקשה להבין. 5. אמנם, היה זה בית-המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת אביגיל כהן) שפסק, בקבלו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט זה, כי "אין מקום לקביעה עקרונית ולפיה בכל מקרה שבו קיימת זכות מהותית לקבל תו חניה אזורי, אזי אין מקום לעמוד על הודעת קנס, גם אם לא פנה התושב מבעוד מועד על מנת לבקש תו חניה אזורי ו/או פנה וסורב. קיומו של תו החנייה אינו אקט פרוצדוראלי בלבד ואין אפשרות לוותר עליו ולהסתפק רק בזכאות המהותית לקבלת התו" (עפ"א 18347-03-12 עיריית תל אביב נ' סטרוגנו (פורסם במאגרים, 30.4.2012)). ברם, אפילו אימצתי דברים אלה - לאורה של ערכאת הערעור לעולם נפסע - הם לא יוכלו להימצא חלים במקום, שבו עמדה לתושב לא רק "זכאות מהותית" לתו, אלא התו עצמו נותר בידיו ולפי ידיעתו - לא הייתה לו דרך סבירה לדעת אחרת - אצר התו הזה כוח כבעבר. אמת, תיתכנּה דרכים מספר להבטחת קיומה של התכלית שבחיקוק. כך, למשל ומבלי לקבוע מסמרות, ייתכן שניתן להגביל את כוחו של תו החניה האזורי לתקופה נקובה, שבסיומה יהא על בעליו לחדשו ולא - יפוג התו מאליו. לחלופין, אפשר שניתן לקבוע כי כוחו של התו יפוג עם העתקתו של מקום המגורים. ייתכנו אמצעים אחרים. הרשימה אינה סגורה וענין הוא לרשות המנהלית לענות בו. אולם, על הרשות המנהלית להקפיד על כך שפעולה אשר היא נוקטת - למשל אותה השעיה של התו - תהא ידועה כל צורכה, והכוונה היא לעצם הסמכות לנקיטתה ולשימוש בסמכות זו. במלים פשוטות, על הרשות לוודא כי מדיניותה ידועה כל צורכה לתושב, וכי מעת שננקט צעד קונקרטי באשר לתוקפו של תו קיים - יוכל תושב לדעת על כך במאמץ סביר. אלה לא היו, מכל וכל, פני הדברים במקרה שבפנַי. אינך נצרך להרחיק, מבודח או שלא, אל המשפט האנגלי (פסקאות 29-28 להודעת הנאשם). אני מאמין לנאשם - כמוהו ככל תושב סביר אחר - כי הוא העתיק יותר מפעם אחת את מקום מגוריו, בתחומיו של אזור החניה, בלי לשער כי הדבר עלול להשפיע לרעה על כוחו של התו האזורי שבידיו. כמו מאליו ברור כי בענין יום-יומי ושגור כחניה לא די, מבחינת ידיעתו של החונה הסביר, בקביעתה של הוראה בחוק-עזר כי "זכות השימוש בתווית תפקע בהתקיים אחד מאלה... (4) העתקת מקום המגורים של בעל הרכב" (סעיף 4(י) לחוק-העזר). אלא, נדרש ליידע באופן פשוט ונהיר את התושב. דומה, כי לזאת אין המאשימה מתכחשת. לטענתה, בעת קבלתו של תו מוחתם המקבל על הצהרה כי דְבר החובה שבחוק ומשמעות הפרתה ידועים לו. אלא, שבכל הנוגע לנאשם נותרה טענה זו כבעלמא, שכן אותה הצהרה לא הוצגה מעולם. "לא זכורה לי הצהרה כזו", הטעים הנאשם בפניו של בית-המשפט. "ביקשתי כמה פעמים שיציגו לי את ההצהרה שלי, ומעולם לא המציאו לי אותה. אני אשמח אם יראו לי אותה" (עמ' 3, ש' 2-1). "כשעברתי דירה", הוסיף הנאשם והלין, "מעולם לא ביקשו ממני לעדכן את תו החניה. איך עכשיו מצופה ממני, שנה לאחר שאני גר שם, להבין שאני צריך לעדכן את העירייה?" (עמ' 1, ש' 19-18). גם על ההשעיה גופה לא ידע הנאשם, עד שהחלו נרשמות לחובתו הודעות של קנס. נוהג נוסף ובו דיברה המאשימה, לשגר מסרון (sms) לתושבים אשר תו החניה שבידיהם פקע או עומד לפקוע, לא הוכח כי נתקיים בענינו של הנאשם. כל אסמכתא למשלוח הודעה כזו לידיו - לא הוצגה. וכך אמר הנאשם: "פתאום התחלתי לקבל דוחות על כחול-לבן בסמיכות לביתי. ניסיתי לברר את מהות הדוחות, והפקח לא ידע להסביר לי. ביררתי עם העירייה, ורק אז התברר לי שהעירייה בלי ליידע [אותי] החליטה להשהות לי את התו" (עמ' 1, ש' 10-8). 6. כך, על כורחו נקלע הנאשם לעבירות של חניה ללא תו, וכל זאת בעת שמוסיף הוא לחיות את חייו בעיר תל אביב-יפו, על טרדות היום-יום של כל תושב בה, המגבילות את כוחו להתמודד עם בירוקרטיה עירונית; על מצוקת החניה הקשה המאפיינת את האזור הנדון; ועל האכיפה השיטתית והמתמדת אשר ננקטת. כך הלכו הודעות-הקנס ונאספו. אם תאמר כי היה זה בשל מחדלו של הנאשם להקדים ולטפל בנושא, יוּשב כי הלה פעל בשקידה סבירה. הודעה ראשונה של קנס בהיעדרו של תו תקף נרשמה לחובתו בתאריך 18.5.2011. אפילו הדליקה זו נורה אדומה, לא היה בה די לחייב פעולה, בהתחשב במשתנים שהוזכרו ובפעולתו של אדם סביר. 14 הודעות נוספות, שנרשמו בחודשים יוני ויולי, הביאו את הנאשם לשגר אל העירייה, כבר ביום 8.8.2011, פנייה בכתב, וזאת לאחר שעוד קודם לכן הוא טרח וברר, על-פה, דברים עם מפקחים ברחוב (פסקאות 7-6 להודעתו מיום 25.10.2012; פרוטוקול, בעמ' 1, ש' 9). פנייתו הכתובה נענתה רק בתאריך 27.9.2011, תוך הבעתה של התנצלות על העיכוב במסירת התשובה (הנה כי כן, לא רק תושבים מתעכבים). "רק אז למעשה", סיפר הנאשם, "הבנתי שזה הסיפור, ואז הגשתי בקשה [לחידוש תוקפו של התו]" (עמ' 2, ש' 27-26). בין לבין נרשמה לחובתו הודעת קנס יחידה, ביום 16.10.2011 וגם היא מנויה בכותרת. בגין הודעות-קנס נוספות, שנרשמו לאחר הגשתה של הבקשה וקודם שחודש התוקף, נשפט הנאשם והורשע, לאחר שחזר בו מהבקשה להישפט, בפסק-דיני מיום 20.1.2013. 7. אם יש מקום להתרעם על המאשימה הרי זה, עוד, מכוחה של טענה, שהעלה הנאשם ולא נסתרה, כי בפועל הוא עדכן-גם-עדכן את העירייה על אודות השינויים בכתובותיו במרוצת השנים. "העירייה ידעה על מעבר הדירה שלי", הטעים, "אני משלם ארנונה ומים" (פרוטוקול מיום 20.1.2013, בעמ' 4, ש' 4-3). ובכתובים הוסיף: "העירייה ידעה (בין היתר, באמצעות תשלומי ארנונה ומים שהיו רשומים על שמי), לאורך כל השנים הללו, על כתובותיי המעודכנות" (פסקה 26.5 להודעה מיום 25.10.2012. הסוגריים במקור). המאשימה, כאמור, לא התייחסה כלל, ומקל וחומר שלא הפריכה, טענות אלו. הוראתו של חוק-העזר מדברת אמנם בחניה, אך אין היא מפרטת כללים למתן הודעה על שינוי מען. "חייב הוא להודיע על כך לראש העירייה בתוך 7 ימים" - מורה ההוראה, שממנה הבאתי לעיל. היות, שקשה להניח כי ראש העירייה עצמו ממתין ליד הטלפון ואוזנו כרויה אל הקול היוצא מן האפרכסת, מובן כי הכוונה היא למסירתה של הודעה לנציגיו של המנגנון העירוני. מי שמחליף כתובת יוצא, להשקפתי, ידי חובתו אם את ההודעה על כך הוא העביר לגורם רשמי בעירייה, דוגמת האגף לחיובי ארנונה. אם לא עמד לה, לבירוקרטיה העירונית, כוחה להבטיח כי אותה הודעה תועבר לכל האגפים הרלוונטיים - מוטב לה, לעירייה, כי תקשוט עצמה בטרם תלין על תושבי העיר. 8. הנה כי כן, אפילו צומצמה האספקלריה והליך הועדף על פני מהות, לא עמדה המאשימה בדרישות אשר מניח הדין לפתחה. היא קלעה כך את הנאשם לדברי העבירה, שבם הוא מואשם היום. אילו ידע הנאשם את שידעה הרשות, אין בלבי ספק כי הוא היה מיידע גם את אגף החניה בדבר כתובתו החדשה ובדבר המשכה של זכאותו לתו חניה תקף. עם התנהלות שלטונית כמו זו שנפרשה בפנַי - אין להשלים. אם אין הגנה-מן-הצדק לימינו של הנאשם, לא אדע הגנה זו מהי. 9. כל האמור, כוחו יפה באשר להודעות-הקנס, השואבות ישירות מאי-קיומו הנטען של תו חניה אזורי תקף. אלו הן רוב מנינה ובנינה של ההכרעה בפרשה זו ומאישום שבהן אני מזכה את הנאשם. הודעה אחת אינה באה בצל קורתה של אכסניה זו. כוונתי היא לחע"מ 3056017, ובו יוחסה לנאשם חניה בצומת - עבירה חמורה לכל הדעות בשל הסיכון הנשקף ממנה לבטיחותם של משתמשים בדרך. הנאשם לא חלק על כך שחנה בצומת. הוא טען (בעמ' 1, ש' 23-20) כי לו נשאה מכוניתו, גם להשקפת העירייה, תו תקף, מוּחלת הייתה גם בענינה של אותה עבירה מדיניות מקלה, המאפשרת, בשעות ובתנאים מסוימים, חניה במקומות אסורים דרך כלל. בכך אין ממש. ראשית, כבר נפסק בבית-המשפט העליון כי אם מוחלת מדיניות מקלה הרי שבהיעדרו של סימון, המורה אחרת, חלה היא על כל החונים, בין אם בידם תו חניה אזורי ובין אם לאו (רע"פ 4355/08 לסקוב נ' עיריית תל-אביב (פורסם באתר הרשות השופטת, 15.1.2010)). שנית, הודעת-הקנס הנדונה נרשמה לנאשם ביום 16.10.2011, הוא יום א', היום השלישי (בישראל) לחול-המועד סוכות, בשעה 11:48 - לאמור ביום ובשעה, שאין כל ספק כי כל מדיניות מקלה לא חלה בהם. יש אפוא מקום להרשיע את הנאשם במיוחס לו באותו ענין - חניה בצומת, וכך אני עושה. 10. הנאשם הסכים (בעמ' 4, ש' 14-13) כי ההכרעה תישלח לידיו באמצעות המזכירות, תחת שתושמע באולם-הדיונים. היות, שממרביתן המוחלטת של הודעות-הקנס החלטתי לזכות את הנאשם ובהודעה יחידה - חע"מ 3056017 - הרשעתיו, ובהתחשב במהותו של ההליך, לא מצאתי צורך לשוב ולהטריח את הצדדים לבית-המשפט על מנת לטעון לעונש בענינה של אותה הודעה יחידה. אני גוזר בה לנאשם קנס גבוה מקנס המקור, בסך 350 ש"ח - ביטוי לפרק-הזמן שחלף מאז נרשם הקנס ולהוצאות שהושקעו בגבייתו. קנס זה על הנאשם לשלם בתוך 30 ימים ממועד המצאתו לידיו של פסק-דין זה (ימי הפגרה באים במנין), שאם לא כן תיתוסף לו תוספת פיגורים כבדה לפי הדין. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים, ללא דיחוי. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים ממועד ההמצאה (ימי הפגרה, לענין זה, אינם במנין). משפט תעבורהקנסחניהדוח חניה