תביעה בעילה של רשלנות והפרת חובה חקוקה בניגוד להוראותיו של חוק התכנון והבניה

בפני תביעה כספית - נזיקית. התובעת הינה חברה העוסקת באספקת והולכת חשמל, תחזוקת רשת החשמל וביצוע כל התיקונים הנדרשים בה, זאת על פי חוק החשמל. לטענת התובעת, הנתבעים אשר הינם הבעלים או המחזיקים של מגרש בכפר נחף הידוע כגוש 19134 חלקה 6 (להלן:"המגרש"), ביצעו במגרש בניה מתחת לקווי מתח גבוה של רשמת החשמל באופן שנוצרה קרבה מסוכנת מאד לקווי מתח גבוה. אותה בניה בוצעה לטענת התובעת, ברשלנות, בניגוד לכל דין ובניגוד לכל תכנית בניין עיר רלבנטית. התובעת טוענת כי רשת החשמל במקום הוקמה שנים רבות קודם לאותה בניה. לטענת התובעת, על מנת לנטרל את אותה סכנה ממשית אשר נוצרה נוכח בניית הנתבעים שלא כדין, היא פנתה אל הנתבעים לצורך הפסקת הבניה, אך ללא הועיל, עד אשר נאלצה לבסוף לבצע את העתקת עמוד החשמל המצוי במקום והחלפת קו החשמל לכבל תת קרקעי. התובעת טוענת כי לעניין הנזקים אשר נגרמו לה חל הכלל בדבר "הדבר מדבר בעדו" וכי נטל הראיה חל על הנתבעים. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים התרשלו במעשיהם וכי הפרו את החובה החקוקה בהתאם לחוק החשמל ותקנותיו וכן בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה(עבודות בניה) ותקנות התכנון והבניה. לטענת התובעת, הציג בפניה הנתבע 1 מצג שוא כי הוא בעל זכויות הקניין במקרקעין בהם בוצעה הבניה, אלא שלאחר הגשת התביעה טען כי הנתבעים 2-4 הם אלו אשר ביצעו את הבניה נשוא התובענה. משכך הגישה התובעת תחילה את תביעתה כנגד הנתבע 1 ולאחר מכן, תוקן כתב התביעה והוספו אף הנתבעים 2-4. לטענת התובעת נגרם לה אף נזק ראייתי כתוצאה ממעשי הנתבע 1. התובעת טוענת כי העתקת קווי החשמל גרמה לה להוצאות בסך 160,198.74 ₪ אך פניותיה לנתבעים כי ישיבו לה את הוצאותיה לא הניבו פרי ומשכך הוגשה תובענה זו. במועד הגשת התובענה עמד סך ההוצאות המשוערך ע"ס של 233,393.78 ₪. הנתבעים טוענים כי התביעה התיישנה וכי היא הוגשה בשיהוי ניכר. לטענתם של הנתבעים עבודות הבניה נסתיימו ביום 5/1/05 ואילו התביעה המקורית כנגד הנתבע 1 הוגשה ביום 2/11/11 וכתב התביעה המתוקן כנגד יתר הנתבעים הוגש ביום 25/7/12. הנתבעים טוענים כי שיהוי זה גרם להם לנזק ראייתי ולטעמם, מעיד הדבר על ויתורה של התובעת על זכויות התביעה. הנתבעים טוענים כי לנתבע 1 אין קשר או זיקה למגרש נשוא התובענה ואילו הבניה אשר בוצעה בידי הנתבעים 2-4 לא בוצעה כלל מתחת לקווים של מתח גבוה ולא נוצרה כלל הסכנה הנטענת בכתב התביעה. לטענת הנתבעים העתקת קו החשמל בוצעה על פי הזמנת המועצה המקומית נחף ובהתאם להסכם בין המועצה לתובעת. לטענתם, השינוי ברשת החשמל בוצע לאור כוונת המועצה המקומית להרחיב את הכבישים ואין כלל קשר סיבתי בין הבניה אותה ביצעו להעתקת קו החשמל. עוד טוענים הנתבעים כי הנתבע 1 מסר לידי התובעת את כל המידע אשר היה ברשותו וכי דווקא התובעת היא זו אשר התרשלה בבדיקת מצב הזכויות במקרקעין ואין להטיל את תוצאות מחדליה לא על הנתבע 1 ואף לא על יתר הנתבעים. משכך, טוענים הנתבעים כי הם אינם חבים בהוצאות השינויים שביצעה התובעת בקו החשמל ויש לדחות את התביעה כנגדם. דיון : התיישנות/שיהוי הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות הנקובה בחוק ומטעם זה יש לדחות את תביעת התובעת. אלא שבמסגרת עדותו של עד התובעת - מר אנדריי הלד אשר הינו המהנדס המתכנן מטעמה של התובעת, הובהר כי עבודות העתקת קו החשמל הסתיימו ביום 5/1/05 ובמועד זה נולדה עילת התובענה אשר בפני. מועד ביצוע עבודותיהם של הנתבעים בקרבה מסוכנת לקווי החשמל, לא הקים עילה ונזק לתובעת אשר תתבע בגינו. הנזק נוצר אך עם העתקת קו החשמל הנדון. הנתבעים עצמם מאשרים קביעה זו בכתבי טענותיהם (ראה למשל בכתב ההגנה המתוקן - סעיף 4ד'). התביעה אשר בפני, הוגשה ביום 2/11/11 ולפיכך לא חלפו שבע שנים ממועד מולד עילת התביעה ועד אשר הוגשה התובענה בפני בית המשפט. לזאת יש להוסיף אף את העובדה שגם הנתבע 1 הודה בה בפה מלא בסיכומיו - טענת ההתיישנות לא נטענה על ידו כלל במועד הראשון הראוי- דהיינו, בעת הגשת כתב הגנה מטעמו. יש לדחות איפוא את טענת התיישנות עילת התביעה כנגד הנתבע 1. לאחר הגשת התובענה המקורית, קיבלה התובעת את אישור בית המשפט לתיקונו של כתב התביעה ביום 1/7/12 וכתב התביעה המתוקן הוגש ביום 25/7/12. אין בידי לקבל טענתם של הנתבעים 2-4 אשר הוספו לכתב התביעה המתוקן כי התביעה כנגדם התיישנה. הפסיקה קבעה בעניין זה כי אין לדחות תביעה כנגד נתבע נוסף בתביעה קיימת, כאשר הבקשה לצירופו הוגשה בטרם הסתיימה תקופת ההתיישנות. ראה בע"א 748/89 שפירא נ. חייט פ"ד מח(2) 365. אחד הטעמים לקביעה זו, הינו העובדה כי אין לאפשר מצב בו תתיישן תביעתו של תובע מפאת גורמים שאינם תלויים בו, כגון מתן החלטה בדבר הגשת כתב תביעה מתוקן לאחר תום תקופת ההתיישנות. במקרה אשר בפני , נדרש הנתבע 1 שוב ושוב להודות מיהם המחזיקים במקרקעין נשוא התובענה, בין היתר באמצעות דרישה להודות בעובדות שהגישה התובעת, אך רק במועד הגשת תצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1 עלה ברורות כי הנתבעים 2-4 החזיקו במקרקעין האמורים במועדים הרלבנטיים לתובענה, כך שלאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו של הנתבע 1, הוגשה במועד הדיון אשר התקיים בתיק ביום 1/7/12, בקשה לתיקונו של כתב התביעה לצורך צירוף הנתבעים 2-4. בהתאם להגיון אשר הוביל לקביעה כי אין לאפשר מצב בו תתיישן תביעת תובע בשל גורם אשר אינו תלוי בו, יש לקבוע אף בעניין אשר בפני כי תביעת התובעת כנגד הנתבעים 2-4 לא התיישנה, על אף שכתב התביעה המתוקן הוגש לאחר תום תקופת ההתיישנות והבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה אף היא בסמוך לאחר תום תקופת ההתיישנות. חיזוק לגישה זו, ניתן למצוא בפסיקה הקובעת כי אין מניעה עקרונית לבית המשפט לאשר תיקון כתב תביעה אפילו אם חלפה תקופת ההתיישנות ובלבד שנשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית שמהם השתמעה ואפילו בחסר, חבותם של הנתבעים. ראה בע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נ. בן הרוש פ"ד מד(1) 160. עיון בכתב התביעה המקורי מעלה כי עילת התביעה כנגד הנתבעים 2-4 מצויה אף בו, באשר הוא מופנה למי אשר מטעמו של הנתבע 1 החזיקו במקרקעין האמורים, רק שאינו נוקב בשמותיהם וזהותם של הנתבעים 2-4 אשר נודעו רק לאחר הגשת תצהירי עדותו הראשית של הנתבע 1. טענתם של הנתבעים כי תיקון כתב אישום אשר הוגש כנגד הנתבע 1 במסגרת הליכי תכנון ובניה והכללתם בתוכו ביום 23/3/06 עשויה הייתה ללמד את התובעת על המחזיקים במקרקעין, אף היא לא תוכל לסייע לנתבעים שכן התובעת לא הייתה כלל צד לאותם הליכים פליליים וודאי שהללו לא היו כלל בידיעתה. הנה כי כן, נדחית טענת הנתבעים 2-4 בדבר התיישנות עילת התביעה כנגדם. הנתבעים טענו אף לעניין השיהוי אותו נקטה התובעת בטרם הגישה תביעתה. לעניין זה הבהירה התובעת כי הבניה הבלתי חוקית אשר ביצעו הנתבעים מתחת לקווי החשמל, חייבה את העתקתם של קוי החשמל והזמנת העתקת הקווים יצאה תחילה ע"ש הנתבע 1, אשר הציג עצמו לאנשי השטח של התובעת כאחראי על הבניה (ראה עדות העד מר אנדריי הלד עמ' 10 שורות 6-8 לפרוטוקול). לאחר מכן, פנה אל התובעת ראש המועצה המקומית נחף , אשר הציג עצמו כאחיו של הנתבע 1 וביקש להמיר את ההזמנה על שם המועצה המקומית. זאת נעשה משום שלמועצה המקומית הייתה תכנית לסלול כביש במקום, אשר חייב ממילא העתקת הקו. לאחר מכן, חזרה בה המועצה המקומית מתכניתה זו וביקשה להמיר את ההזמנה בשנית על שם הנתבע 1. התובעת ערכה פניות מטעמה אל הנתבע 1 על מנת שזה ישיב את המצב לקדמותו ויהרוס את המבנה הקיים שאם לא כן תיאלץ התובעת לבצע את העתק קווי החשמל והעלויות תחולנה עליו. הנתבע 1 לא השיב כלל ולבסוף נאלצה התובעת לבצע את עבודות העתק קו החשמל. התובעת הפנתה למכתבים אותם שלחה במהלכן של השנים אל הנתבע 1 ונותרו ללא תגובה עניינית. התובעת לא השתהתה, אלא פנתה אל הנתבע 1 במטרה לנסות ולהסדיר את המחלוקת, אם בדרך של הריסת המבנה הקרוב בצורה מסוכנת לקווי החשמל ואם באמצעות ביצוע העבודות בעצמה תוך חיובו של הנתבע 1 בהוצאות. ככל שנגרם שיהוי, הרי הוא באשמו של הנתבע 1 אשר לא השיב תשובה עניינית לדרישת התובעת ולא פעל בשיתוף פעולה עמה. מכאן שאף טענה זו של הנתבעים בדבר שיהוי לא ניתן לקבל. היפוך נטל הראיה טוענת התובעת בתביעתה לתחולתו של ס. 41 לפקודת הנזיקין. יודגש כי בסיכומיה לא שבה התובעת על טענתה זו ולפיכך זנחה טענתה, אלא שלמען הסר ספק בדבר תחולת הנטל, ידון עניין סעיף 41. בהתקיים התנאים הנקובים בסעיף זה , עובר נטל ההוכחה לפתחו של הנתבע. הנתבע צריך להוכיח, כי לא התרשל ואם לא יעשה כן ימצא אחראי לנזקים אותם גרם. תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים : כי לתובעת לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק ; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו ; נראה לבית המשפט , כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק , נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהעדר כל התרשלות מצידו. נטל השכנוע רובץ על שכם התובעת הטוענת לתחולת הכלל ועליה להרימו עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות. אשר לתנאי הראשון, סבורני כי אין הוא מתקיים בענייננו. התובעת יודעת היטב כיצד נגרם הנזק ואף פירטה זאת פרט היטב בכתב תביעתה. התובעת קיבלה דיווח על המבנה המסוכן אשר בנו הנתבעים ונסיבותיה של העתקת קו החשמל היו ידועות לה היטב, כמו גם העובדה כי הנתבע 1 לא שעה לפניותיה להרוס את הבניה המסוכנת או לחלופין לשלם עבור העתקת קו החשמל. הפסיקה קבעה כי רק באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ראה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539. בהעדר התקיימות תנאי זה ובהיות התנאים מצטברים, הרי שאין תחולה להוראותיו של ס. 41 לפקודת הנזיקין ונטל ההוכחה היה ונותר על כתפי התובעת. חובת הזהירות של הנתבעים - חבותו של הנתבע 1 וחבותם של הנתבעים 2-4 חובת הזהירות המושגית במסגרת בניית מבנה מצויה בתקנה 5 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל 1970 ולפיה על המבקש לבנות מבנה לקבל תחילה היתר לבניית המבנה ובמסגרתו יבחנו תנאי השטח והתכנית הכללית החלה על האזור בו עתיד להיבנות המבנה. כן יש לבנות את המבנה כאשר הוא מרוחק מרחק בניה אופקי של 5 מ' בין קצה הבנין לקו החשמל מתח גבוה העובר בסמוך וזאת בהתאם לכללי הזהירות של התובעת המובאים בחוק החשמל ובתקנות הבטיחות בעבודה(עבודות בניה) התשמ"ח 1988. כאשר נבנה מבנה בסמיכות מסוכנת לקווי חשמל חובת הזהירות המושגית מחייבת העתקתו של קו החשמל. על כל אחד מהנתבעים אשר בפני חלה אף חובת הזהירות הקונקרטית. לטענת התובעת ועל כך לא חלקו הנתבעים, התחשמלו שני פועלים אשר ביצעו עבודות בניית קומה שניה במבנה המצוי על המגרש נשוא התובענה. הפועלים התחשמלו כאשר החזיקו בידיהם צינור של משאבת בטון והצינור פגע בקו מתח גבוה אשר עבר מעל המבנה. המהנדס מר הלד, העיד בפני בית המשפט כי הגיע למקום ופגש בנתבע 1 , אשר הציג עצמו כאחיו של בעל הבית והורה לו לסגור את הכניסה לגג הבית ולא לאפשר את העליה לגג. מקרה ההתחשמלות אירע ב 2/2002 ובפני התובעת עמדו שתי אפשרויות, האחת - הריסת המבנה הקיים ואילו האחרת הינה העתקת קו החשמל. חובת הזהירות הקונקרטית מחייבת שיתוף פעולה של הנתבעים עם אחת משתי האפשרויות, אל נוכח הסכנה אשר בהותרת קו החשמל במקומו. הנתבע 1 הוא זה אשר הציג עצמו כאחראי לבניה, בכל מגע אשר נוהל אל מול התובעת וראיה לכך ניתן למצוא במכתב התחייבות עליו הוא חתום (נספח ט לת/1) לפיו הוא מתחייב להודיע לנתבעים 2 ו- 4 שלא לעלות על גג המבנה אותו הוא מכנה בכתב ההתחייבות "העליה לגג ביתי". הנתבע 1 ניסה לעמעם את חלקו בבניית המבנה על המגרש ובשאלון אשר נשלח לתובעת (ראה ת/8) הצהיר כי המגרש נשוא התובענה אינו בבעלותו ואין לו, או לנתבעים 2-4 שהינם אחיו, זכויות באותו המגרש. התובעת טענה כי בעקבות המצג אשר הציג בפניה הנתבע 1 עלה כי הוא בעל זכויות במגרש נשוא התובענה ולפיכך לא נערכה בדיקה מטעמה מיהם בעלי הזכויות הנוספים במגרש. בעדותו בפני בית המשפט שינה הנתבע 1 גרסתו מן הקצה אל הקצה והודה בפה מלא כי הוא ואחיו בנו על המגרש את בתיהם וזוהי הבניה אותה התבקש הנתבע 1 להרוס מפאת קרבתה לקווי המתח הגבוה. "ש. אתה לא אמרת אף פעם שזה לא שייך לך ולאחים שלך ? ת. בחיים לא.....זה בית שהוא קיים. אני לא יכול להגיד שזה לא שייך לאחים שלי, אין דבר כזה, זה לא היה בכלל.... אני מודה ואמרתי מהתחלה שזה בית לאחים שלי" הנתבע 1 הוסיף והעיד כי בנה את הבניין עבור אחיו וכי עמד בקשר עם הקבלן המבצע בעוד אחיו שעבורם נועד המבנה, עבדו "ש. אתה טיפלת בשטח בעבודות הבניה כדי שהם יוכלו לעבוד, נכון ? ת. כן , בטח."(ראה עמ' 12 שורות 24-25 לפרוטוקול). התובעת טענה איפוא אף למצג שוא וטענה כי ככל שיגרם לה נזק כתוצאה מהסתמכותה על גרסתו הראשונה של הנתבע 1, הרי שיש לחייב את הנתבע 1 בנזקיה. האחים, הנתבעים 2-4 הם אשר בנו את בתיהם במבנה נשוא התובענה וראיה לכך ניתן למצוא בהרשעתם של הנתבעים 2-4 בבניה בלא היתר במסגרת ת.פ. 3478/02. הנתבעים אף הודו בכך בפה מלא בסיכומיהם. הנתבעים כולם מעורבים איפוא בבניית המבנה על המגרש נשוא התובענה. משמצאתי כי קיימת חובת זהירות מושגית החלה על נסיבות המקרה אשר בפני וכי חלה על כל אחד מהנתבעים חובת זהירות קונקרטית יש לבחון האם הופרה חובת הזהירות בידי הנתבעים. הפרתה של חובת הזהירות - בהתאם לתעודת עובד ציבור מיום 5/8/13 אשר הוגשה לתיק בית המשפט בידי מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה "בקעת בית הכרם" הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 1 וכן הורשעו הנתבעים 2-4 בגין בנית המבנה על המגרש נשוא התובענה בלא היתר בניה ונצטוו להרוס את המבנה. עוד עולה מהתע"צ כי הנתבעים 2-4 לא טרחו כלל למלא אחר גזר הדין ולפיכך הוגש כנגדם כתב אישום נוסף בעבירה של אי קיום צו שיפוטי בו הודו הנתבעים 2-4 ובהתאם אף הורשעו. הנתבעים פעלו איפוא בניגוד להוראותיו של חוק התכנון והבניה בכל הנוגע להקמת המבנה נשוא התובענה. לו היו הנתבעים פועלים בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליהם, היו הנתבעים נדרשים במסגרת אישור בקשתם למתן היתר בניה למלא אחר תנאיו המחייבים בין היתר, מן הסתם בניה בגובה מסויים בהתאם לתוואי השטח ולתכנית הכללית החלה על האיזור. יתרה מזו, הנתבעים בנו את המבנה על המגרש נשוא התובענה, כאשר הוא קרוב בצורה מסוכנת במיוחד לקו המתח הגבוה ולא טרחו על מדידת המרחק המתאים בהתאם להוראות תקנות הבטיחות בעבודה(עבודות בניה) התשמ"ח 1988 ולהוראותיו של חוק החשמל. בנספח א לת/1 מצויה מדידה אשר ערך המשגיח מר מזרחי דוד מטעמה של התובעת ולפיה ביום 6/2/02 נמדד מרחק בן 4 מטרים בלבד מגג המבנה לקו החשמל. הנתבע 1 אשר נשאל לגבי מדידת המרחק מהגג אל כבל החשמל, השיב כי כאשר אירע אירוע ההתחשמלות , הרסו הוא, הקבלן המבצע ואחיו את גג המבנה. "אמרת שאתה זוכר שחברת החשמל פנו אליך, ענית להם שהרסו כבר את הגג והכל בסדר ת. הם באו, ביקשו. מה שהם ביקשו עשיתי. ש. הבנין נשאר עד היום בלי גג? ת. בנינו את הגג מחדש" (ראה עמ' 16 שורות 10-14 לפרוטוקול). על מידת הזהירות בה נקטו הנתבעים יכולה להעיד העובדה כי גם בעת ביצוע בניית הגג בפעם השניה (אם וכאשר אכן התרחש הדבר) לא טרחו הנתבעים לבצע מדידה מסודרת "ש. כשאתם בניתם את הגג מחדש, מדדתם מרחקים לכבלי חשמל? ת. לא, אני ראיתי שיש מרחב" (ראה עמ' 16 שורות 16-17 לפרוטוקול). כאשר נשאל על עניין זה אף הנתבע 2 הוא משיב "ש. אתה מדדת פעם את המרחק מהבנין שלכם לרשת החשמל ? ת. לא לפי העין מדדתי ..... ש. כמה יצא לך לפי העין ? ת. 15 מטר" (ראה עמ' 20 שורה 19 ואילך לפרוטוקול). הנה כי כן , הפרו הנתבעים את חובת הזהירות הקונקרטית. בה בעת, ניתן לאמר כי תושבים מחויבים במסגרתה של חובת זהירות מושגית למסור פרטי אמת של המחזיקים במקרקעין, לרשויות דוגמת התובעת. זאת על מנת לאפשר לה לבצע את עבודתה. אין ספק כי חובת הזהירות הקונקרטית חלה במקרה זה על הנתבעים והיה עליהם למסור פרטי אמת של המחזיקים במקרקעין , לתובעת בזמן אמת. אלא שהנתבעים לא עשו כן ובחרו לטשטש זהותם של הבונים במקום ובכך הפרו את חובת הזהירות החלה עליהם. הנזק אשר נגרם בפני התובעת עמדו כאמור, לאחר אירוע ההתחשמלות שתי ברירות - האחת הריסת המבנה המסוכן ואילו האחרת הטמנת קו המתח באדמה. מאחר והנתבע 1 הציג עצמו כמזיק, האחראי על הבניה, הרי שהוצאה הזמנה להעתקת קו החשמל על שמו. המועצה המקומית נחף ביקשה תחילה לסלול כביש במקום ומשכך נטלה על עצמה את עלות העתקת קו החשמל, ברם המועצה חזרה בה מאוחר יותר מכוונה זו ולפיכך בוצעה העתקת הקו אשר עלותה הגיעה לסך של 160,198.74 ₪ בהתאם לנספח ב' לכתב התביעה. הנתבעים לא המציאו חוות דעת מטעמם לעניין גובה הנזק ופרט להכחשה כללית וגורפת, כלל לא טענו בעניין זה. אני קובעת איפוא כי גובה הנזק הינו עלות העתק קו החשמל, משוערך ליום הגשת התביעה ובסה"כ 233,393.78 ₪. הקשר הסיבתי בין הנזק אשר נגרם להפרתה של חובת הזהירות בידי הנתבעים. קו החשמל נבנה כחוק ובהתאם לכל ההיתרים הנדרשים על פי דין , זאת בין היתר בהסכמתם של כל בעלי הקרקעות אשר מעל אדמתם עובר אותו קו החשמל. הנתבעים בנו את המבנה אשר נועד לשמש למגוריהם על גבי המגרש נשוא התובענה, אך לא טרחו לקבל היתר כדין לבניה, לא טרחו לבצע את הבניה בהתאם לכללי הבטיחות הקבועים בחוק ולא טרחו לבצע מדידה אשר תבטיח כי המבנה מצוי במרחק בטוח מכבלי החשמל של התובעת. כתוצאה מכך התחשמלו שניים מעובדי הקבלן בונה המבנה. התובעת אשר חייבת למנוע מקרים כגון דא ומחוייבת בדאגה לשלום הציבור ובטחונו בכל הנוגע לרשת כבלי החשמל שלה, נדרשה איפוא להעתיק את קו החשמל או להרוס את המבנה המסוכן. התובעת בלית ברירה בחרה בהעתקת קו החשמל והעלויות אשר נגרמו לה, דהיינו נזקיה, נובעים כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים. נוכח האמור, הרי שחלה במקרה שבפני חובת זהירות מושגית על הנתבעים ובנסיבותיו של מקרה זה חלה אף חובת זהירות קונקרטית. הנתבעים הפרו חובה זו תוך שהם בונים מבנה מסוכן אילצו את התובעת להעתיק את קו החשמל ממקומו וגרמו בכך לנזקיה של התובעת ומשכך יש לחייבם בנזקיה ולקבל את התביעה בעילה זו. הפרת חובה חקוקה אין ספק כי הנתבעים הפרו את הוראותיו של חוק התכנון והבניה כאשר בנו ללא היתר, הפרו את הוראות תקנות הבטיחות בעבודה והפרו את הוראותיו של חוק החשמל. חוקים אלו נועדו לטובתו ולהגנתו של כלל הציבור, בין היתר של הנתבעים והפרת החובות החקוקות הללו גרמה לאותו הנזק אליו כיוון המחוקק בעת חקיקת החוקים המאוזכרים לעיל. אני קובעת איפוא, כי הנתבעים עוולו אף בהפרת חובה חקוקה ואף מן הטעם הזה יש לקבל את תביעתה של התובעת אשר נמצאה ניזוקה מהתנהלות הנתבעים. סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעים ישלמו ביחד לחוד לתובעת את הסך של 233,393.78 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (25/7/12) ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות בסך 6500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד 8000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בניההפרת חובה חקוקהחוק התכנון והבניהרשלנותתכנון ובניה