במסגרת זו, הנתבע - המבוטח, תובע למעשה תגמולי ביטוח בגין נזקי רכוש שגרם לצד ג' ועליו הנטל להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח לרבות קיומה של פוליסה תקפה בעת ארוע מקרה הביטוח. על אף האמור, שעה שאיילון טוענת למרמה מצד המבוטח בכך שהרחיב את הביטוח לנהג צעיר רק לאחר התאונה, עליה מוטל נטל השכנוע בטענה זו. בהתאם לפסיקה מבוססת היטב, כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר זאת מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת - של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח ומשכך על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589 (1986); ע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177) (להלן: עניין חניפס)). במקרה דנן, מכלול הראיות והמסמכים שהוגשו, מביאים לידי הממצאים הבאים: מעדותו של התובע, שעשה רושם פגיע, תמים ומהימן עולה, כי התאונה יכלה להתרחש בחלון הזמנים בין 10:00 ל- 10:55 - המועד בו חנה הרכב במקום, כאשר סביר, כי התאונה ארעה מספר דקות לאחר השעה 10:00 ומספר דקות לפני השעה 10:55, שכן התובע שעזב את הרכב וחזר לרכב באותם המועדים לא ראה ולא שמע את התאונה ויש להניח שפעולת רישום הפרטים על הפתק והנחתם על הרכב ארכה מספר דקות. אדגיש, כי לא מצאתי שמץ של ראיה לרמיזת חוקר הביטוח בעדותו, בנוגע לקיומה של קנוניה בין התובע לבין הנתבע בנוגע לשעות התאונה וניכר, כי חוקר הביטוח לא דקדק במשך הטיפול של התובע ובשעות בהן הרכב שהה בחניה. התובע העיד באופן ברור וחד משמעי שמשך הטיפול הוא 50 דקות, החל מן השעה 10:00 ועד 10:50 ומכאן האמור בדו"ח חוקר הביטוח כי הטיפול הסתיים בשעה 10:40, אינו נכון. כאמור, כי לא הוצגו לפני הודעת התובע בפני החוקר ואף לא הקלטה של השיחה עמו כך שלא ניתן היה להתרשם אם אכן אמר התובע לחוקר פרטים אחרים מאלה שעליהם העיד. אכן בטופס ההודעה הטלפונית של התובע נרשמה שעת התאונה כשעה 10:00, אך לא יכול להיות ספק כי זו השעה שהרכב החל את חנייתו במקום באותו טופס עצמו תוארה התאונה כך: "החנה את רכבו ב10 וכשחזר אחרי שעה מצא פגיעה בחזית" דהיינו, ברי כי השעה 10:00 נכתבה כלאחר יד עקב העובדה שהרכב חנה במקום החל מהשעה 10:00. באופן דומה, השעה הנקובה בטופס הידני שמילא התובע לאחר כ- 4 חודשים, לפיו שעת התאונה היא 10:55, גם היא ננקבה אך ורק בשל כך שבשעה זו חזר התובע לרכב וראה את הפגיעה. מהמסמכים של סוכנות הביטוח עולה, כי ביטוח צד ג' שולם בשעה 10:36 והמייל לחברת הביטוח נשלח בשעה 10:50, מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת כי הרכב היה מבוטח גם לנהג צעיר מאותה שיחת פלאפון בה ביקש את ההרחבה ולמצער החל משעה 10:36. יצויין, כי לא נטען אחרת על ידי איילון והשאלה ממתי בדיוק חל הביטוח כלל לא עלתה לדיון. מפלט שיחות הפלאפון של הנתבע, עולה, כי השיחה הראשונה לחברת הביטוח נערכה בשעה 10:30. ניתן לקבוע, כי זו השיחה בה ביקש הנתבע להרחיב את הביטוח, דבר המתיישב היטב עם תשלום הפוליסה בשעה 10:36. לאחר שיחה זו נערכו שתי שיחות נוספות, שתיהן מספר דקות לאחר השעה 11:00, האחת ב- 11:01 והשניה ב- 11:03, ואלה שיחות הטלפון בהן דווח על התאונה - דהיינו קיים פער של 30 דקות בין שיחת הפלאפון לחברת הביטוח לבין הדיווח על התאונה, בגדרו היה הנתבע מבוטח גם לנהג צעיר. לענייננו חשוב עוד, כי השיחה האחרונה בין הנתבע לבין הנהג מטעמו התרחשה בשעה 10:08 דהיינו ניתן לקבוע, כי בשעה זו, לא היו הנתבע והנהג ביחד, שהרי אם היו ביחד מדוע שידברו בפלאפון? הווה אומר הנהג הגיע פרק זמן מסוים לאחר השעה 10:08 ואז יצאו השניים לדרך - מה שמצמצם עוד את פרק הזמן בו יכלה להתרחש התאונה. לנוכח ראיות אלה ניתן לקבוע כי התאונה ארעה מתי שהוא לאחר השעה 10:08 ולפני 10:55 והשאלה היא האם ארעה לפני השעה 10:30 או לאחריה, דהיינו בטרם היה כיסוי ביטוחי או לאחר מכן. לא הובאה ראיה אובייקטיבית בנוגע לפרק זמן הנסיעה מבית הנתבע למקום התאונה, בדו"ח החוקר הפרטי נרשם מפי סוכן הביטוח, כי מדובר ב- 4-5 דקות נסיעה (סעיף 5.5.), הנתבע העיד, כי מדובר בפרק זמן של בין 10 ל- 15 דקות (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 10-9), נהג הנתבע העיד, כי מדובר בדקות ספורות, פחות מ- 10 דקות. בחינת לוח הזמנים והאפשרות שהתאונה ארעה לפני השעה 10:30 (השיחה הראשונה לחברת הביטוח) מעלה, כי פרק הזמנים צפוף מאוד וכמעט בלתי אפשרי. בהתחשב בשעה בה נערכה השיחה האחרונה בין הנתבע לבין הנהג מטעמו - 10:08 דהיינו במועד זה לא היה הנהג עם הנתבע, ניתן להניח כי חלף לפחות פרק זמן של 15-20 דקות מאז שהנהג הגיע והשניים יצאו לדרך, בצירוף כ- 10 דקות נסיעה למקום התאונה, הרי שהגיעו למקום התאונה לערך בשעה 10:40, לאחר שיחת הפלאפון לחברת הביטוח ותשלום ביטוח החובה. הכרעה בין הגרסאות, משמעה הכרעה בין דקות, ומשכך מיקדו הצדדים את טענותיהם בסוגיית מהימנות, כאשר חברת איילון טוענת לסתירות בעדותו של הנתבע ושל פקידת סוכנות הביטוח המלמדים על חוסר מהימנותם ומצדיקים את הקביעה, כי התאונה ארעה בטרם התבקשה הרחבת הביטוח ואלו הנתבע טוען למופרכות דו"ח החוקר וטופס הדיווח שהוצג מטעם איילון, על פיו התאונה ארעה לכאורה בשעה 10:00. כאמור, איילון מכבירה טענות על חוסר התאמות והסתירות בין עדותו של הנתבע לבין הודעתו בפני החוקר לבין פלט הפלאפון. כך נטען, כי הנתבע לא זכר בפני החוקר כמו גם בתחילת עדותו את המועד בו נשלל רשיון הנהיגה שלו, אולם בחקירה הנגדית ידע להעיד על המועד המדויק - יום חמישי קודם לתאונה. הנתבע, טען כי דיבר עם הנהג מטעמו פעמיים במוצאי שבת וביום התאונה, כאשר למעשה ביום התאונה ישנן שתי שיחות האחת בשעה 09:30 והאחרת בשעה 10:08, ורק לאחר שעומת הנתבע עם פלט הפלאפון הוא זכר שיחה שלישית. כמו כן, נטען לסתירות בין עדותו של הנתבע ופלט הפלאפון לבין הודעתו לחוקר הביטוח, כאשר בהודעה לחוקר הביטוח טען בכלל לזמנים בין 09:00 ל- 09:30. נטען עוד לסתירות בנוגע לשאלה מתי התקיימה השיחה לסוכנות הביטוח, לאחר הגעת הנהג או לפני שהגיע. סתירה נוספת, כך נטען היא בנוגע לזמן שלקח לנתבע ולנהג מטעמו להגיע למקום התאונה - כאשר הנתבע העיד 10-15 דקות ואילו הנהג פחות מ- 10 דקות, דקות ספורות. כן נטען, כי לחוקר הביטוח מסר הנתבע שאינו זוכר עם מי דיבר בסוכנות הביטוח ואלו בבית המשפט טען כי דיבר עם אפרת, עוד נטען לסתירות בנוגע לשעת התאונה, כאשר בפני החוקר טען הנתבע שאינו זוכר את השעה ובבית המשפט טען שהתאונה ארעה לערך ברבע לאחת עשרה. הוסיפה ב"כ איילון וטענה, כי מעדותו של הנתבע עולה שהוא ביקש להתאים את הזמנים בעדותו לפלט הפלאפון, דבר הנלמד מאמירתו שצריך לקחת שתי דקות אחורה מן הזמנים בפלט. בחנתי בשימת לב את עדותו של הנתבע ואת הודעתו לחוקר הביטוח. ברי, כי הזמנים שנכתבו בהודעה לחוקר הביטוח (לפיה השניים יצאו לדרך בין 09:00 - ל- 09:30) אינם נכונים, שכן הנתבע נקב בזמנים שאינם מתיישבים עם לוח הזמנים האובייקטיבי ומכל מקום הזמנים שנקב בהודעה זו נוגדים את האינטרסים שלו עצמו. מצער מאוד שחוקר הביטוח לא מצא להעמיד את הנתבע על טעותו ולבקש את תגובותיו בהתאם לממצאים, כמו כן, אף שחוקר הביטוח העיד, כי השיחות עם הנתבע מוקלטות, לא הוגש תמליל שבגדרו ניתן היה להתרשם מן הדברים המדוייקים שנאמרו על ידי הנתבע ומאופן מתן תשובות הנתבע לחוקר, שכן כפי שחוזרת וטוענת איילון, מדובר בעניין של דקות. מכל מקום, איני רואה בזמנים שנקב בהודעתו משום ראיה לחוסר מהימנות. נהפוך הוא. מדובר במי שהשיב לפי תומו וזכרונו, מבלי לתכנן, לבדוק את פלט השיחות ולארגן את הגירסה בהתאם למרמה לכאורית שביצע. מאופן עדות הנתבע בפני, תשובותיו לשאלות שנשאל וההסברים שנתן, לא התרשמתי כי מדובר במי שאינו דובר אמת, הרי כפי שאמר הנתבע לו רצה לרמות, יכל לומר שמאן דהוא אחר נהג ברכב ולא הנהג הצעיר, שהרי לא היו עדי ראיה לתאונה ולא הייתה עדות ברורה מי נהג ברכב. בהתאם לראיות שנשמעו, הנתבע גם לא מסר פרט זה לחברת הביטוח, לבד מכך שהוא לא נהג ברכב. המרמה המיוחסת לנתבע היא מרמה שלומיאלית במיוחד ומעוררת חשד מיידי, כך במיוחד כאשר הנתבע מתרשל עוד בהודעתו לחוקר הביטוח. העובדה שהנתבע היה אחראי שלא לנהוג ברכב, כמו גם העובדה שהיה אחראי מספיק להותיר את כל פרטיו המהימנים על הרכב מלמדת שמדובר באדם שעל פניו לוקח אחריות על מעשיו. בעדותו של הנתבע, כי דיבר עם פקידה בשם אפרת מסוכנות הביטוח, תמכה עדות עובדת סוכנות הביטוח אפרת. לא התרשמתי כי מדובר במי שעשתה קנוניה עם הנתבע ועל אף חוסר ההתאמה בשמות הכתובים על המייל לשמה של אפרת, אפרת העידה שהיא זו שעשתה את ההרחבה לביטוח והיא זו שקיבלה את ההודעה על התאונה ואף הציגה את הפתק שרשמה בכתב ידה לאחר אותה הודעה. יצויין, כי גם תמליל שיחת החוקר עם אפרת לא הוצג ואף לא הוצגה בפני הודעתה בפני החוקר, כך שאין בידי לקבוע כי אמרה לחוקר דברים שונים מאלה שעליהם העידה. אכן, קיימות חוסר התאמות בין הודעתו של הנתבע לחוקר הביטוח, לבין עדותו ובתוך העדות עצמה, אך כאמור דווקא ההודעה המופרכת לחוקר הביטוח ושנוגדת את האינטרסים של הנתבע לפיה התאונה ארעה לפני השעה 10:00 מלמדת על מי שלא תיאם את עדותו בטרם החקירה ותכנן מראש מה לומר. אדגיש, כי בחנתי היטב את עדותו של הנתבע ואת התנהגותו על דוכן העדים, כאמור, לא התרשמתי על בסימנים של אי אמירת אמת. איני רואה פגם בניסיון הנתבע להתאים את השעות לפלט שיחות הפלאפון, כפי שקבעתי מדובר בראיה אובייקטיבית המהווה עוגן לשעות הרלוונטיות לאירועים ואך טבעי שהנתבע ינסה לתמוך את דבריו בראיה אובייקטיבית הקיימת והעשויה לתמוך בדבריו. ב"כ איילון מכבירה מילים על חוסר מהימנותו של הנהג קינן ועל הקשר שלו עם הנתבע. ניכר היה מאופן עדותו והתנהלותו של הנהג, כי מדובר בבחור צעיר, שהנתבע, האינטרסים של הנתבע או של מי מן הצדדים והתאונה עצמה אינם מעניינו כלל. לא התרשמתי מתיאום בין הנתבע לבין הנהג מטעמו בשלב חקירת הביטוח או העדות, אף שיש היכרות בין השניים ואף שנסעו יחד לעדותם בבית המשפט. על התנהגותו המזלזלת של הנהג ניתן ללמוד מכך שכלל לא הגיע לסוכנות הביטוח על מנת למסור גרסה כהלכתה, לא שיתף פעולה עם חוקר הביטוח, סרב להפגש איתו ומסר לו כלאחר יד גרסה טלפונית. עדותו בבית משפט הייתה חמקמקה, כשהוא כמעט עושה טובה בהשיבו על השאלות ובהסבירו כי "יש לו הרבה דברים על הראש". לא ניכר שהוא מנסה להתאים את עדותו לעדות כלשהי או כי נעשה נסיון לתאם בין עדותו לבין עדות הנתבע. איני רואה לייחס לעדות זו משקל של ממש, מלבד העובדה העולה מפלט השיחות, לפיו בשעה 10:08 התקיימה שיחה בין הנתבע לבין הנהג, מה שמוכיח שבאותה שעה הם עדיין לא נפגשו. אדגיש עוד, כי לא נותר בליבי ספק שקינן הוא זה שנהג ברכב ולא היה מקום לרמיזה של חוקר הביטוח בעדותו כאילו הנתבע הוא זה שנהג, ניכר, כי התאונה התרחשה עקב חוסר נסיון בנהיגה ברכב מסוג זה, כאשר הנהג פגע ברכב חונה בסמוך לסיבוב. באשר לעדותה של פקידת הביטוח אפרת, לא מצאתי לפקפק בדברים שמסרה, אכן המייל שנשלח ממחשב אחר עליו חתומה פקידה אחרת מעורר תהיות אולם ההסבר שנתנה העדה, כי הם עובדים על תבנית מייל קיימת לאו דווקא מאותו מחשב מתקבל על הדעת. ואין אלא לתהות האם לא היה זה תפקידו של החוקר הפרטי, במיוחד כאשר סוכן הביטוח הוא השלוח של חברת הביטוח עצמה, לבדוק את העניין, לחקור גם את חדווה ולהציג את הממצאים בפני בית המשפט? לא התרשמתי, כי אפרת תשקר במצח נחושה למען הנתבע, מה גם שאין לה את היכולת להעיד האם התאונה ארעה טרם הרחבת הביטוח או לאו. גם לא ממש משנה מי בדיוק שלח את המייל, העובדה העולה מן המסמכים הכתובים היא, כי בשעה 10:30 נערכה שיחה לסוכנות הביטוח, בשעה 10:36 שולם הביטוח ובשעה 10:50 נשלח המייל. לא נטען ובוודאי לא הוכח, כי הרחבת הביטוח החלה רק בשעה 10:50 וכפי שהעידה אפרת, ניתן לקבוע כי החל מאותה שיחת טלפון בה ביקש הנתבע את הרחבת הביטוח בשעה 10:30 ולמצער משעת התשלום ב- 10:36 הוא למעשה מבוטח. איילון הציגה הודעה בכתב מטעם הנתבע כביכול לפיה שעת התאונה הייתה 10:00, אולם ההודעה לא חתומה, ולא ברור מי כתב אותה ובאילו נסיבות. הנתבע הכחיש שכתב את ההודעה וההודעה כתובה בגוף שלישי ולא בגוף ראשון. גם פקידת סוכנות הביטוח הכחישה, כי כתבה את ההודעה, בנסיבות אלה אין לי אלא לקבוע, כי לא הוברר מה מקורה של ההודעה. אכן בהודעה זו מפורטים פרטי הארוע, כפי שארעו ויש לשער שהיא נכתבה בהתאם לגרסה שנתן הנתבע, אך איני רואה לייחס לה כל משקל בנוגע לשעה, מה גם שבלתי אפשרי, כפי שמוסכם על הכל, שהתאונה ארעה בשעה 10:00, שכן בשעה זו רק הגיע התובע לחניה. יתכן שהשעה נלקחה מהודעתו הטלפונית של התובע. כך או כך מדובר במסמך חסר משקל לעניין שעת התאונה ובאשר לנסיבות התאונה, הרי שעליהן אין חולק. סוף דבר, אני מאמינה לנתבע, כי ערך את הביטוח בטרם בתאונה. גירסה זו מתיישבת עם לוח הזמנים כפי שהוכח גם על ידי ראיות אובייקטיביות. לא מצאתי, כי איילון הביאה ראיות עצמאיות, ממשיות שיש בהן כדי לסתור את גרסת הנתבע, מלבד טענה לחוסר מהימנותו עקב סתירות שנפלו בגרסאות שמסר, כאשר דווקא חוסר התאמות אלה, מביאות לידי מסקנה שהנתבע לא "תפר" את גירסתו בקפידה, אלא מסר את הדברים בהתאם לזכרונו באותה עת. חברת ביטוח המבקשת לערער גרסת מבוטח ולטעון למרמה מצידו, כאשר גרסת המבוטח היא גרסה אפשרית המתיישבת עם הראיות, חייבת לדאוג לאסוף ראיות ממשיות אובייקטיביות ככל הנתין ולפרוס את אותן ראיות בפני בית המשפט. מסקנותיו של חוקר פרטי אין בהן די והלכה למעשה, משקלן אפסי. הראיות שאוסף חוקר הביטוח הן העיקר והחקירה אמורה ליתן בידי בית המשפט כלים לבחון את מהימנות העדים שנטען, כי עדותם אינה מהימנה, כך לדוגמא, במקרה דנן, אפשר היה לבחון את זמני הנסיעה בין בית הנהג לבית הנתבע ובין בית הנתבע למקום התאונה, ראוי היה להציג את תמלילי השיחות שקוימו, כך שבית המשפט לא יזון מכלי שני שהוא דו"ח החקירה, אפשר היה לנסות לעגן את השעות של יציאת הנתבע לדרך ומקום הימצאותו באמצעים נוספים כגון חקירת בעלי חנויות בסביבה, איכון הפלאפון או מצלמות בדרך ועוד', כך במיוחד כאשר מדובר במקרה בו ההכרעה הנדרשת לכאן או לכאן היא הכרעה בעניין של דקות. במקרה דנן לא הוצגו בבית המשפט ראיות מספיקות שיש בהן כדי לסתור את גרסת הנתבע שכשלעצמה, הגם שהיו בה אי התאמות, הינה גירסה סבירה המתיישבת עם הראיות האובייקטיביות ומכלול התנהלות הנתבע (השווה לעניין חניפס באשר לאופן בו יש לבחון את עדות המבוטח, גם כאשר יש בעדותו אי אלו פרטים המעוררים תמיהות). משכך, אני קובעת, כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו במאזן הסתברויות להוכיח, כי ערך את הרחבת הביטוח בטרם התאונה ולפיכך בעת התאונה היה לרכב הנתבע ביטוח תקף הכולל נהג צעיר. שיעור הנזק חוות דעת השמאי והמסמכים שהגישו התובעים לא נסתרו. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע-1, נזקים כדלקמן: סך 1,016 ₪ בגין השתתפות עצמית, סך של 1,528 ₪ בגין ירידת ערך, וכן 244 ₪ בגין כינון ובסה"כ - 2,788 ₪. התובעת 2 פיצתה את התובע-1, בסך של 11,968 ₪ וכן נשאה בשכ"ט שמאי בסך של 427 ₪ ובסה"כ 12,395 ₪. משכך, ישלם הנתבע לתובע-1 סך של 2,788 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה, ולתובעת 2, סך של 12,395 ₪ בצירוף הצמדה מיום התשלום. כמו כן, ישלם הנתבע את שכר העדים כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8%. משקבעתי, כי לרכב היה ביטוח תקף בעת התאונה, אני מקבלת את ההודעה לצד ג' שהגיש הנתבע ומורה כי צד ג', תשיב לנתבע את כל הסכומים שישלם, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסכום של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ואגרה כפי ששולמה. בנסיבות שהתבררו ועל מנת לפשט את הדברים, אני מורה כי צד ג' תעביר ישירות את הכספים כפי שנפסק בסעיפים 19-20 לתובעים, למעט שכ"ט עו"ד הנתבע כפי שנפסק שישולם לידי ב"כ הנתבע. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. שאלות משפטיות