לבית המשפט הוגשה תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב, שסכומה 42,342 ₪. נטען כי לאחר התאונה התנצלה בפניה וטענה כי התאונה אירעה מאחר וציר הגלגל הקדמי בהונדה נשבר ובשל כך איבדה שליטה. בכתב ההגנה נטען כי "במועד התאונה, רכב הנתבעים נסע בנתיבו כדין המיועד לנתיב נסיעה ישר. בעודו נוסע ישר בכביש לפתע הגיח רכב התובעת ממול לרכב הנתבעים במהירות גבוהה, סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב הנתבעים. יודגש כי רכב הנתבעים נסע כדין". בתצהיר עדות ראשית עליו חתמה אמל נטען כי במועד התאונה "היה רכב הנתבעים... בנתיבו כדין. רכב התובעת נסע ממול בנתיב הנגדי של הכביש. יצוין כי רכב שעמד בצד שמאל של הכביש הפריע לנתיב נסיעתו של רכב התובעת. לפתע, רכב התובעת סטה ברשלנות ובפזיזות לנתיב רכב הנתבעים ופגע בחוזקה ברכב הנתבעים בחלקו השמאלי הקדמי". לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את התצלומים והסרטונים שהוגשו ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה ההונדה היא אשר סטתה ופגעה באלפא, אשר עמדה בעצירה מוחלטת בנתיב נסיעתה. משכך (ובהעדר טיעון כלשהו בנוגע לנפקות הגורם אשר הביא לסטיה), אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על אמל, וכי דין התביעה להתקבל. קביעתי זו מבוססת בין השאר על התרשמותי הבלתי אמצעית מן העדויות. עדותה של מרים היתה עניינית. גרסתה עמדה בחקירה נגדית אגרסיבית למדי. היא השיבה תשובות עדינות ומאופקות. גרסתה לא נסתרה כהוא זה. עדותה היתה מהימנה ואני מקבל אותה. גרסתה של מרים נתמכה בעדות של בתה, גב' ערין ג'רוש ("ערין"). גם עדותה של ערין הותירה רושם משכנע, תוך שהיא מצמצמת אותה אך לדברים אותם יכולה היתה לראות מן המקום בו ישבה. מנגד, עדותה של אמל לא היתה כנה. תיאוריה היו כלליים ועמומים. תשובותיה היו לעתים מתחמקות. איני נותן אמון בעדותה. גם לגוף עדותה של אמל, נפלו בה סתירות שונות. כך, למשל, האופן בו הדגימה את התרחשות התאונה באמצעות דגמי רכבים לא תאם את המתואר בתצהירה ובחלקים שונים בעדותה. בתחילת עדותה טענה כי מימין לנתיב נסיעתה של האלפא היתה מדרכה, נתון אשר איננו נכון (ולכך אתייחס בהמשך), אך בהמשך אישרה כי יש "קצת מקום" בין רכב האלפא ובין המדרכה. כך, בנוסף, בעוד שבתצהירה לא נאמר מאומה לעניין קיומו של פקק בעליה, בעדותה אישרה כי היה "פקק מתקדם". משלא התייחסה בתצהירה לפקק, הזכירה בתצהירה רכב שהפריע כביכול לנתיב נסיעת האלפא והביא לסטייתה. בניגוד לגרסה זו, בחקירתה, טענה אמל כי הרכב ממול (האלפא) יצא לגמרי מהנתיב שלו, בכדי לעקוף את הרכב שלפניו בפקק, והדגימה נסיעה במקביל לפקק. לא זו בלבד שתיאור זה אינו מאפשר התרחשות תאונה כפי שהתרחשה, שתי הגרסאות - בתצהיר ובעדות - אינן עולות בקנה אחד. ואכן, כשעומתה אמל עם הגרסה בתצהירה לא הצליחה להסביר היכן היה אותו רכב שלישי, ואף אישרה כי לא היה מקום לשלושה רכבים. ואזכיר גם כי בכתב ההגנה נטען כי האלפא נסעה "במהירות גבוהה" טרם שסטתה לנתיב נסיעת ההונדה, מהירות שאינה עולה בקנה אחד עם קיומו של פקק, שאת קיומו אישרה, כאמור, אמל. טענתן המרכזית של הנתבעות, אשר לפרקים נראה היה כי הן משליכות עליה את כל יהבן, היתה כי בתמונות שצולמו בסמוך לאחר התאונה ניתן להבחין בבירור בטור מכוניות אשר נוסע מימין לאלפא. על בסיס עובדה זו טענו הנתבעות כי האלפא מצויה בתמונות במרכז הכביש, מחוץ לנתיב נסיעתה, ומכאן שהיא זו אשר סטתה שמאלה. בטענה זו אין ולא כלום. ודוק; הרי מדובר בתמונות שצולמו ע"י בנה של מרים, שהגיע למקום בסמוך לאחר התאונה, ואשר התובעת היא זו שהעבירה לידי הנתבעת והיא זו שהגישה אותן לבית המשפט. אלא שהנתבעות בחרו להתמקד בתמונות בודדות, בהם נראה טור המכוניות הנוסע מימין לאלפא, תוך שהן מקפידות להתעלם, ממש כך, מקיומן של תמונות בודדות נוספות ומקיומם של מספר סרטונים, אשר שופכים אור על מקום התאונה. עיון מדוקדק בכל חומר הראיות, במיוחד בסרטונים, מעלה בבירור כי באזור בו התרחשה התאונה, מימין לנתיב נסיעת האלפא, דהיינו מימין לעליה, ישנו מפרץ חניה גדול. הן מרים והן ערין העידו על קיומו. מרים הסבירה כי מדובר במפרץ ארוך המשמש לעצירת אוטובוסים - יותר מאחד - מכיוון שבמקום מצויה כניסה למנזר המצוי מימין לכביש. כאמור, עדותה לעניין קיומו של מפרץ חניה גדול נתמכת בבירור בסרטונים. בתמונות ובסרטונים אף ניתן להבחין בחומת אבן שהיא ככל הנראה חומת המנזר ובפתחים בחומה ובהם נתונים שערים, שהם ככל הנראה שערי המנזר. בעת עיון נוסף בתמונות בהן בחרו הנתבעות למקד טיעוניהן, אך הפעם לאחר עריכת "היכרות" עם מקום התאונה, ברור למתבונן כי טור הרכבים הנראה בהן מימין לאלפא, אכן עוקף אותה מימין תוך נסיעה במפרץ החניה, כפתרון פרוביזורי לשחרור לחצי התנועה שהתפתחו במקום. סיכומה של נקודה זו - נסיונן של הנתבעות לבסס על התמונות טענה לפיה האלפא מצויה במרכז הכביש, דינו כשלון. למעשה, התמונות והסרטונים תומכים דווקא בגרסת התובעת (ופשיטא כי משום כך הוצגו על ידה); לא זו בלבד שבתמונות נראית האלפא כשהיא מצויה בנתיב שלה, ולא במרכז הכביש, אלא שלא פחות חשוב מכך הוא הכיוון אליו היא פונה - בכיוון הנסיעה, כאשר היא מיושרת ומקבילה לכביש. ההונדה, לעומת זאת, נראית בתמונות לאחר הפגיעה כאשר היא באלכסון. אמנם חלקה הקדמי צמוד למדרכה מימין אולם הסימנים שהותיר הצמיג השמאלי הקדמי שלה על הכביש מלמדים כי בעת הפגיעה היתה ההונדה מצויה קרוב הרבה יותר למרכז הכביש מן המיקום בו נעצרה באופן סופי, ולאחר הפגיעה נעה ימינה. ואם בסימני הצמיג עסקינן, יצויין כי אין מדובר בסימני בלימה, אלא במה שנראה יותר כגרירה של הצמיג על פני הכביש, בניצב לכיוון הגלגול. הגלגל השמאלי הקדמי בהונדה מצוי במנח לא טבעי, כאשר הוא אינו מעוך פנימה, כפי שניתן לצפות אילו היה נפגע בתאונה עצמה, אלא נוטה בבירור כלפי חוץ, באופן התומך באפשרות לפיה ציר הגלגל נשבר עוד קודם לתאונה ולא בעקבותיה. הנתבעות טוענות כי בהונדה לא ניתן להבחין בכל נזק בחזית, אף לא בפינה השמאלית הקדמית, אלא רק בכנף שמאל. מכך מבקשות הנתבעות להסיק כי אין אפשרות שההונדה היא שסטתה מנתיב נסיעתה. ופגעה ברכב ממול. אכן, אילו מדובר היה ב"תיק סטיה" רגיל, ייתכן בהחלט כי היה ממש בטענה. אך אין עסקינן בתיק רגיל, במובן זה שבאותה מידה, ואף ביתר שאת, גם באלפא לא ניתן להבחין בנזק כלשהו בחזית, אלא הנזק הקדמי ביותר מצוי רק בכנף. כיצד, אם כן, ניתן להסביר תאונת סטיה נגדית עם נזקי מעיכה (בשונה משפשוף) מבלי שבאף אחד מן הרכבים ישנו נזק באלמנט חזיתי כלשהו, אפילו לא בפינה הקדמית השמאלית? נראה כי התשובה לכך מצויה במנגנון פגיעה שונה מן הרגיל וחריג במקצת, אותו אכן תיארו מרים וערין בעדותן. מרים העידה כי בעת שההונדה ירדה ממול איבדה הנהגת את השליטה בה וההונדה כמעט התהפכה, וכתוצאה מכך המשיכה ההונדה בשלב מסויים בנסיעה לעבר האלפא על שני הגלגלים הימניים בלבד, פגעה באלפא עם שני הגלגלים השמאליים ו"עלתה" עליה עם שני גלגלים אלו, ולאחר מכן "ירדה" ממנה חזרה אל הכביש. עדותה של מרים מקבל תמיכה מן התמונות, אשר מלמדות על קיומו של נזק מסויים גם במיקום גבוה יחסית בחלקה השמאלי הקדמי של האלפא. גם ערין העידה כי ראתה את הצמיג של ההונדה "על החלון" שלה. סיכומה של נקודה זו, בנסיבותיה הייחודיות של תאונה זו, אין לייחס משקל לעובדה כי בהונדה אין נזק קדמי, כשם שלא ניתן לייחס משקל לכך שבאלפא אין נזק קדמי. נראה כי הנזק נגרם בשל פגיעת צמיגי ההונדה באלפא, וגרסת עדות התובעת גם בהקשר זה מספקת הסבר ברור לתעלומה המתעוררת מבחינת הנזקים כשלעצמם, עולה במדוייק בקנה אחד עם הנזקים הבאיןם לידי ביטוי בתמונות, ומשתלב כראוי בכלל נסיבות העניין ובראיות האחרות. הנתבעות ניסו להסביר בסיכומיהן מדוע גרסתה של מרים אינה הגיונית, עוד לפני בחינת אמינות הגרסאות, ואילו גרסתה של אמל הגיונית. דומני כי, עוד לפני בחינת אמינות הגרסאות, ניתן לומר כי דווקא ההיפך הוא הנכון. מחומר הראיות עולה כי מדובר בירידה תלולה למדי. רכב הנוסע בירידה מעין זו מטבע הדברים עשוי לפתח מהירות גבוהה למדי (גם אם לא גבוהה מאד, כי מדובר בתחילת הירידה). לעומת זאת, ההסתברות לביצוע עקיפה ע"י האלפא אינה גבוהה, ראשית מפני שיקשה עליה להשתלב חזרה לנתיב נסיעתו בשל הפקק בתנועה, ושנית מכיוון שבמרחק לא רב בהמשך העליה מצויה כיכר. יצויין כי איני רואה לנכון ליתן משקל לטענת הנתבעות בדבר אי-הבאתם לעדות כביכול, של עדים פוטנציאליים, טענה שאין בה ממש. פרט לתצהיריהן של מרים וערין הוגשו תצהירי עדות ראשית של שלוש עדות נוספות אשר היו באלפא בעת התאונה. מאחר ועדות אלה לא התייצבו לדיון, בשל גיל מתקדם או מצב בריאותי, הוצאו התצהירים מן התיק ולא הובאו בחשבון בעת בחינת הגרסאות הנוגדות. אולם במסגרת ההכרעה בין הגרסאות שהובאו, בוודאי שלא ניתן לייחס לתובעת אי-הבאת עדים רלבנטיים ולבקש ליישם חזקות ראייתיות כאלה ואחרות. זאת, מן הטעם הפשוט שהתובעת - ויש להבחין בינה ובין המבוטחת - לא רק הגישה תצהירים של כל העדים מטעמה אלא אף זימנה אותם לעדות כדין. העובדה שמקצת מן העדים בחרו שלא להתייצב בוודאי שאינה נזקפת לחובתה. לכל היותר עשויה היתה עובדה זו ליתן בידה את הזכות לבקש שמיעתם במועד נדחה, אליו יזומנו בשנית, ולאור ההיקף הכספי של המחלוקת והתמשכות ההליכים דומני כי בחירתה שלא לבקש זאת הינה סבירה ביותר. איני מייחס גם משקל לטענות הנתבעות לעניין היות עדות התובעת קרובות משפחה, כאשר לפחות מרים היא בעלת עניין ולכן כמוה כבעלת דין. ומה בכך? כשם שהדעת נותנת כי למרים עניין בתוצאות התביעה, באותה מידה גם לאמל עניין רב בתוצאותיה. מן הבחינה המעשית ניתן לראות בעדויות משני הצדדים כעדויות של בעלות עניין בתוצאה, ובנסיבות אלה אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לסייע למי מהצדדים. סיכומו של דבר - דין התביעה להתקבל במלואה. אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סכום של 42,342 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. התנהלות הנתבעות מן הבחינה הדיונית, היתה מכבידה, הן לפני ישיבת ההוכחות הן במהלכה, ואינה תואמת את האופן בו אמורות להתנהל, ומתנהלות בפועל, תביעות כגון זו. הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק. תאונת דרכים