הסכם קבלנות לביצוע עבודות שיפוצים בדירה תביעה ותביעה שכנגד, כספיות, שיסודן בהסכם קבלנות לביצוע עבודות שיפוצים על ידי הנתבע/תובע שכנגד (להלן:"הנתבע") בדירת התובעים/נתבעים שכנגד (להלן: "התובעים"). רקע כללי וטענות הצדדים ביום 17/3/2011 נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו התחייב הנתבע, יחד עם חברת אלסביל (להלן: "אלסביל"), לבצע עבודות שיפוצים בדירתם של התובעים תמורת 191,250 ₪ בצירוף מע"מ. על פי ההסכם, העבודה הייתה אמורה להתחיל ביום 27/3/2011 ולהסתיים ביום 15/7/2011; כן סוכם כי תשלום התמורה לנתבע יבוצע בשלבים לפי התקדמות העבודה; הנתבע התחיל בעבודתו כמוסכם; הוא קיבל תשלומים מהתובעים על פי התקדמות העבודה. לטענת התובעים, ביום 11/4/2011 לאחר שהנתבע גבה תשלום בסך 18,000 ₪ באותו יום, הוא התקשר אליהם ומסר כי אינו יכול להמשיך בביצוע העבודה, וכי הוא רוצה "לפתוח את החוזה" על מנת להגדיל את תמורת העבודות; התובעים לא הסכימו לכך והודיעו לנתבע על הפסקת עבודתו; ביום 20/4/2011 הם חתמו על הסכם קבלנות חדש עם קבלן אחר בשם יורם הראל (להלן: "הראל ") להשלמת העבודות. התובעים עותרים בתביעתם לחייב את הנתבע להשיב להם את הסכומים ששולמו לו בסך כ- 73,000 ₪, פיצוי בגין תוספת התשלום ששילמו לקבלן החלופי, מר הראל, בסך 21,750 ₪, וכן פיצוי נוסף בגין בזבוז זמן ועוגמת נפש בסך של 20,000 ₪. מנגד נטען על ידי הנתבע כי, הוא עמד בהסכם וביצע עבודות על פי הסכם העבודה עד למועד הפסקת ההסכם שלא כדין על ידי התובעים; הוא נעדר מהעבודה יום אחד עקב פטירת דודו, אך פועלים עבדו בשטח; בעקבות כך התקשר אליו התובע 1 ומסר לו לא להגיע למחרת לעבודה. הנתבע ממשיך וטוען כי, התובעים נהגו כלפיו שלא כדין ושלא בתום לב; הם הפסיקו את העבודה ללא הצדקה וללא התראה וגרמו לו נזק כספי ועוגמת נפש, ובגין כך הוא מבקש פיצוי בסך 50,000 ₪. דיון והכרעה לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות. מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם ומר אלון בלושטיין, מפקח העבודה מטעם התובעים (להלן:"בלושטיין"). מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו ועד נוסף, מר אמג'ד זחאיכה - ששימש קבלן משנה מטעמו של הנתבע בביצוע העבודות. בתצהיריהם מסרו התובעים כי ביום 11/4/2012 התקשר התובע אל תובעת 2 (להלן : "התובעת") ומסר לה כי אינו יכול להמשיך בעבודה, וכי הוא רוצה "לפתוח את החוזה על מנת להגדיל את סכום החוזה" (ראו: סעיף 3 לתצהיר התובעת, וסעיף 13 לתצהיר התובע 1 (להלן: התובע). מחומר הראיות עולה כי גרסה זו של התובעים לוקה בחולשות לא מבוטלות. כך, למשל, בתצהירו מסר מר בלושטיין, המפקח מטעם התובעים, כי הנתבע מסר לו בשיחת טלפון שהוא החליט להפסיק את העבודה משום שהתובעים מקשים עליו את המשך ביצוע העבודה, ואין הוא מוכן להמשיך בתנאים כאלה (ראו: סעיף 12 א' לתצהירו של מר בלושטיין); מר בלושטיין לא הזכיר בתצהירו ובעדותו כי הנתבע ביקש לפתוח את ההסכם על מנת להגדיל את תמורתו, אלא אך דיבר על קשיים שגורמים לו התובעים בביצוע ההסכם. זאת ועוד. גרסתם האמורה של התובעים שלפיה הנתבע הודיע על הפסקת העבודה, אינה מתיישבת עם העובדה שביום 12/4/2011 נכחו במקום העבודה עובדים מטעם הנתבע, כולל מר אמג'ד זחאיכה, העד מטעם הנתבע, ופועליו; לא נראה סביר שהנתבע ביקש להפסיק את העבודה ובד בבד שלח עובדים מטעמו להמשך העבודה (ראו: סעיף 14 ד' ו- ה' לתצהיר התובע, וכן עדותו של התובע בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 28-31). גרסתם של התובעים לעניין הפסקת העבודה של הנתבע, אף אינה מתיישבת עם עדותם שלפיה לאחר הפסקת העבודה, הנתבע התקשר אליהם והתנגד לכניסתו של קבלן אחר במקומו, ואף איים להפריע לעבודתו של קבלן זה (ראו: עדותו של התובע, בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון, ש' 31-32 ובעמ' 12, ש' 1-3; ראו גם: סעיף 17 לתצהירו של מר בלושטיין, מפקח העבודה, שם מסר כי הנתבע התנגד להכנסת קבלן אחר במקומו). ההתרשמות מחומר הראיות ומעדויות הצדדים היא, שהפסקת העבודה נבעה מ- "קצר" בתקשורת בין הצדדים, שגרמה לחוסר אמון מצד התובעים בנתבע ולהפסקת עבודתו. נראה כי קצר תקשורת זה נגרם כאשר הנתבע נעדר מהעבודה יום אחד עקב פטירת דודו, דבר שעורר את דאגתם וחוסר אמונם של התובעים; השיחה שהתקיימה בין הצדדים בעקבות כך לא עלתה יפה. התרשמות זו מתיישבת גם עם גרסתו של המפקח מר בלושטיין, שהנתבע מסר לו שהתובעים מקשים עליו; נראה שדברים אלה של הנתבע מקורם בלחץ שהופעל עליו ע"י התובעים, לאחר שלא הגיע לעבודה לרגל פטירת דודו, כאמור. בנסיבות אלה, סבורני כי הפסקת עבודתו של הנתבע היתה ביוזמת התובעים וללא הצדקה אובייקטיבית. השבה ופיצויים כאמור, התובעים מבקשים שהנתבע ישיב להם את הסכומים ששולמו לו בגין העבודות על פי ההסכם בסך כ- 73,000 ₪, וכן פיצויים בגין ההפרש הנוסף ששילמו לקבלן שהשלים את העבודה בסך 21,750 ₪, ופיצוי נוסף בגין בזבוז זמן ועוגמת נפש בסך של כ- 20,000 ₪. מנגד נטען על ידי הנתבע כי, העבודה הופסקה לאחר שביצע את רוב העבודה ואת החלק הקשה שבה, והסכום ששולם לו אינו מכסה עבודה זו; הנתבע אף טען כי מגיע לו פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך של 50,000 ₪. בנסיבות העניין סבורני כי התובעים אינם זכאים להשבה מהנתבע. ראשית - כאמור, נקבע כי הפסקת עבודתו של הנתבע נעשתה ביוזמת התובעים וללא סיבה אובייקטיבית מוצדקת. שנית - אין מחלוקת שהתובע ביצע עבודה לא מבוטלת, לרבות עבודות הריסה, פתיחת פתחים חדשים, עבודות איטום, עבודות ניקוז, חומרי גבס ואינסטלציה, ולא הועלו טענות כנגד איכות עבודתו (ראו: תצהירו של המפקח מר בלושטיין בסעיף 9 לתצהירו, וכן תצהירו של הנתבע בסעיף 16 לתצהיר). זאת ועוד, וזה העיקר. אין מחלוקת כי, התשלומים לנתבע נעשו על פי התקדמות העבודה (ראו: סעיף 6 לתצהירו של מר בלושטיין ועדותו של התובע בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון, ש' 20-21). מכאן, שסביר לקבוע כי התשלומים ששולמו לנתבע מכסים את העבודה שביצע עד למועד הפסקת עבודתו על ידי התובעים. יש לציין כי, מחומר הראיות עולה כי התובעים ביקשו אספקת חשבוניות על מנת שיוכלו לקבל הלוואה מהבנק, ולצורך כך צורפה אלסביל כצד להסכם, על מנת להנפיק עבורם חשבוניות בגין התשלומים המבוצעים לנתבע; עוד עלה כי המע"מ בגין החשבוניות שהנפיקה חברת אלסביל, שולם לה (ראו: עדותו של הנתבע, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 24-הסוף, וכן עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 1-4). חיזוק לעדותו זו של הנתבע ניתן למצוא בתצהירו של התובע, שבו הוא מציין שהנתבע ביקש שיבוצע לו תשלום במזומן לא כולל מע"מ עבור התשלום הראשון, ובוצע תשלום בשיק עבור המע"מ, שעל פי עדות הנתבע, שולם לחברת אלסביל בגין החשבונית שהנפיקה עבור התובעים (ראו: סעיף 11ה' לתצהיר התובע). מהחשבוניות שצורפו לתצהיר התובע עולה כי שולמו לנתבע תשלומים בסך של 47,000 ₪ בצירוף מע"מ (נספח ה1-ה3). בנוסף לכך, ביום 11/4/2011 שולם לתובע תשלום במזומן בסך 18,000 ₪, שאינו שנוי במחלוקת, שלא הונפקה בגינו חשבונית. סה"כ שולם לנתבע 65,000 ₪ מעבר למע"מ ששולם, כאמור, לחברת אלסביל. בנסיבות העניין, סבורני כי סכום זה סביר, בשים לב להיקף העבודות שבוצעו על ידי הנתבע עד להפסקת עבודתו, ולדברים שקבענו לעיל שלפיהם, התשלומים לנתבע בוצעו על פי קצב התקדמות העבודה. סבורני כי אין לכלול את התשלום שבוצע על ידי התובעים לאמג'ד זחאיכה בגין ביצוע רלסים בסך 8,500 ₪, וזאת משום שעלה כי עבודות אלה נעשו על ידי אמג'ד באופן עצמאי לאחר הפסקת עבודתו של הנתבע. סכום זה אף לא נתבע על ידי התובעים. אשר לתביעת התובעים לפיצויים: סבורני כי בנסיבות העניין, לנוכח הקביעה שלפיה הפסקת העבודה הייתה ביוזמת התובעים וללא הצדקה אובייקטיבית אמיתית, אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי. אשר לתביעה שכנגד, לפיצויים בגין ההפסדים ועוגמת הנפש שנגרמו לנתבע כתוצאה מהפסקת העבודה, בסך 50,000 ₪. סבורני כי גם תביעה זו דינה להידחות. אמנם קבענו כי הפסקת העבודה הייתה ביוזמתם של התובעים וללא הצדקה אובייקטיבית, אולם מעדותו של הנתבע ניתן היה להתרשם כי הסכם העבודה עם הנתבעים היה מבוסס במידה רבה, לפחות מבחינתו, על אמון (ראו: עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, ש' 13-19), שם מסר הנתבע כי ההתקשרות הייתה על פי היכרות קודמת עם אחיה של התובעת, וכי ההסכם למעשה נחתם לצרכים פורמאליים. בנסיבות אלה, כאשר קבענו שהאמון בין הצדדים נשבר, גם אם מסיבות לא מוצדקות, הרי שהייתה הצדקה מטעם כל צד להביא לביטול ההסכם, לטובת הצדדים והעניין בכלל, ומשום כך אין מקום לחייב את התובעים בתשלום פיצויים לנתבע בגין ביטול ההסכם. סוף דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות. כל צד יישא בהוצאותיו. חוזהחוזה קבלנותשיפוצניקשיפוצים