לגרסת התובעת עסקת הניכיון נועדה על רקע ניכון שיקים קודמים שנמסרו לידיה ושנמשכו ע"י החברה ואלה נפרעו ללא כל טענה מצדה. את השיקים נשוא התביעה קיבלה לידיה לניכיון ביום 5.8.11 וכנגדם נתנה תמורה בסך מזומן של 132,760 ₪. 3. עוד טענה התובעת כי קיבלה את השיקים כשהם תקינים על פי מראם וסחירים ללא כל סייג והתניה ולאחר ששיקים קודמים נפרעו כאמור ולאחר שקיבלה אישור טלפוני מאת הנתבע 3 (להלן: "מר טויטו") - נציג החברה. 4. לאחר שהשיקים חוללו פנתה התובעת לממשם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ופתחה את התיק כנגד הנתבעים יחד עם אחרים. 5. לגרסת הנתבעים מסר מר טויטו את השיקים לצד ג' בשם עמר יוסף (להלן: "מר עמר"). הנתבע 2 (להלן: "מר נבון") שהועסק ע"י מר עמר הביא את השיקים למשרדי התובעת יחד עם מר נהאד וביקש לבצע את עסקת הניכיון בעבור מעסיקו. לטענתו התבקש לחתום על גב השיק, שלא ע"מ לחוב כערב אלא להבטיח כי השיק אינו גנוב וממילא לא הסכימה התובעת לבצע עמו את העסקה בלא שתומצאנה ערבויות של מר עמר ואחרים. 6. לטענת הנתבעים 1 ו-3 לאחר שהתברר למר טויטו כי לא קיבל בעבור השיקים תמורה והיה קרבן לעוקץ ביטל את השיקים. לאחר מכן פנה אליו נציג התובעת וסיפר לו כי קיבל את השיקים לידיו וביקש לברר את פשר ביטולם. מר טויטו הסביר לו דבר מעורבותו של מר עמר והסכסוך שביניהם ואז ביקש להתלוות אליו בפניה אל האחרון בניסיון לגבות את כספו. בפגישה שנערכה בין הצדדים הובטח לנציג התובעת ע"י מר עמר כי יקבל את תמורת השיקים מידיו. 7. לטענתם של כל הנתבעים, התובעת קיבלה את תמורת מחצית השיקים מידי שליחיו של מר עמר. בנוסף, הנתבעים 1, 2 מייחסים לתובעת מעשה קנוניה יחד עם מר עמר ע"מ להוציא מידי החברה את מלא תמורת השיקים בעוד שהתובעת קבלה לידיה כבר את מחציתם. המחלוקת 8. מוסכם על הצדדים כי לאחר מתן פסה"ד החלקי מיום 27.1.13 נפרעה מחציתו של החוב בתיק זה. לפיכך נוגעת המחלוקת למחצית שנותרה, כאשר לטענת התובעת, לא שולם לה דבר ע"י מי מהנתבעים או מי מטעמם. לטענת כל הנתבעים כאמור נפרעה מחציתו של החוב בתשלום שבוצע לידי התובעת ע"י מר עמר או מי מטעמו ואילו מר נבון טוען לעצם חבותו לשלם לתובעת באשר לדבריו לא נטל על עצמו עולה של ערבות. דיון הערבות 9. מר נבון הצהיר כי בעת שעבד כשליח אצל מר עמר הגיע למשרד התובעת עם אחר למטרת ניכון שיקים. הוא לא היה נושא משרה לא בחברה ולא אצל מר עמר ובכ"ז נדרש ע"י פקיד התובעת להותיר את פרטיו האישיים. הוא לא התכוון לערוב ולמרות שהתובעת קיבלה ערבות אישית הן של מר טויטו מנהל החברה, הן של מר עמר ועוד שניים אחרים ולאורה בוצעה עסקת הניכיון לא נמחקו פרטיו כבעל חוב והוא הופתע מדרישת התשלום של התובעת. מר נבון תיאר בחקירתו כי הייתה זו פעם שנייה שהגיע למשרדי התובעת. בפעם הראשונה וביום 18.8.11 הגיע למשרדי התובעת ע"מ לנכות שיק של החברה ע"ס של 34,400 ₪ (להלן: "העסקה הראשונה"). גם אז כמו בפעם השנייה הגיע במסגרת עיסוקו כשליח שקיבל את השיק הנ"ל ממר יוסף עמר שהיה מעסיקו. גם אז נדרש ע"י התובעת לחתום ערבות אישית, אולם עשה כן בהניחו כי הוא נדרש רק לאשר את תוקפו של השיק ולא לערוב לו. בהגיעו בפעם השנייה ביום 25.8.11 ובאמתחתו שני השיקים נשוא התביעה, שאותם קיבל כאמור ממר עמר היה איתו הקבלן מר נאהד ,שלפקודתו נמשכו השיקים. פקיד התובעת, מר דהן, הודיעו כי לא ינכה לידיו של מר נבון את השיק אלא אם ימציא ערבויות מתאימות. באותו מעמד נדרשו כל הנוכחים לחתום כערבים. למרות זאת, לא היתה נכונות של התובעת למסור את הכספים לידיהם, ונדרשה ערבותו של מר טויטו. כדבריו (בעמ' 11 שורה 26): "אני עבדתי כשליח אצל עמר, הוא שלח אותי, ואני ניגשתי ולא רצו להביא לי כסף. מפורש, לא רצו להביא לי כסף. אמרו לי מי אתה. כששאלתי אותם למה פעם שעברה הם כן פרטו בסך של 35 אלף ₪, אמרו לי שזה סכום קטן, אבל הפעם מדובר בסכום גדול כזה לא רצו לתת לי את הכסף. רצו ערבות אישית של בעל החברה." רק באותו ערב בהגיע שליח נוסף בשם הישאם טהאא קיבל לידו את הכספים עבור מר עמר וגם השליח הנ"ל הוחתם כערב. 10. עפ"י ס' 56 לפק' השטרות, כאשר לא ברורות נסיבות חתימה על השטר, הרי אדם שחותם על השטר שלא בתור מושך או מקבל חב כמסב. אולם, ע"מ לחוב כערב, על התובע להוכיח כוונת החותם לערוב, אם בכתב ואם בע"פ. לעומת זאת, מקום שמתקיימת הדרישה הצורנית שבסעיף 57(1) לפק' השטרות, ולצד החתימה מופיעות מילים המלמדות על כוונה לערוב, קמה החבות כערב, ועל הטוען אחרת עול ההוכחה. במקרה שלפני, לא רק שהכתוב מלמד על כוונה לערוב, אלא גם נסיבות מסירת השיקים מלמדות על כך. מסקנה זו מתחזקת בגרסתו המכחישה של מר נבון בדבר העדר כוונה לערוב הנעדרת מהימנות ו/או הגיון עסקי. ניסיונו להרחיק עצמו מכלל אחריות סותר את הידיעה, שאף הודה בה, כי התובעת התנהלה בעסקאות הנכיון בהסתמך על דרישת ערבויות כתנאי למסירת הכספים. 11. אמנם גרסת מר נבון כי שימש שליחו של מר עמר אושרה במידה מסויימת ע"י מר טויטו. ברם, למרות מעמד זה לא עלה בידיו להוכיח כי לא ידעה פשרה של חתימתו. הוא שהעיד כי התובעת עמדה על דרישת ערבויות לשיקים. יתר על כן לדרישה זו נחשף כבר בפעם השנייה ובכ"ז לא בחר לצמצם את התחייבותו בחתימתו כפי שהוא הבינה לדבריו. מר נבון לא טען כלל כי אינו יודע לקרא עברית ושעה שהכתוב ע"ג השיקים במסגרת חותמת שהוטבעה על השיק מעיד על התחייבות מפורשת לערוב לא ניתן לקבל את גרסתו כי הניח שמדובר בחתימה שאינה מטילה חבות כלל. עוד יצוין, כי כבר במעמד העסקה ראה מר נבון כי גם הקבלן הוחתם על ערבות ולמרות זאת נדרשה בטוחה נוספת. אני מטילה ספק בהבנתו הסובייקטיבית של מר נבון כי חתימתו נועדה אך ורק לאשר כי השיקים אינם גנובים, שהרי כאמור התובעת דרשה גם מהקבלן שהגיע עמו לחתום כערב לשיקים. יתר על כן, ע"מ להוכיח את החבות המצומצמת שלו מכח חתימתו היה על מר נבון להעיד מטעמו את כל העדים שהיו מעורבים במעמד החתימה ולרבות פקיד התובעת שבשמו נקב. מר נבון נמנע מלהעיד הן את מר עמר, הן את הקבלן או כל שליח אחר והימנעות זו פועלת לחובתו על פי ההלכה הרואה בהמנעות כנ"ל חיזוק לגרסת היריב. (ראה: ע"א 548/78 שרון נ' לוי ,פ"ד לה(1) 736 (16.12.80 ) כמו כן אם הסכים מר נבון ליטול על עצמו אחריות לשיק שנמסר לו ע"י מעסיקו לא ברור מדוע לא נפרע מהאחרון בגינו. כאן המקום לציין, כי רק במועד ההוכחות חשף מר נבון מסמך, שלא הוגש ועל פיו לכאורה חתם גם מר עמר לצד חותמת החברה על ערבות לשיקים כלפי התובעת. מלבד העובדה שלתובעת לא הייתה הזדמנות להתייחס לכך, נטען ע"י מר טויטו כי החתימה לצד חותמת החברה היא מזוייפת. לפיכך, משלא עלה בידי מר נבון לסתור את כוונת הערבות המפורשת הנגלית בשיקים חלה עליו חבותו כערב לפרעם. הפרעון 12. כל הנתבעים טענו כאמור לפרעון מחצית החוב בגין השיקים. נסיבות מסירת השיקים לא היו נהירות על בוריין בתצהירי העדים. נציג התובעת בעדותו הצהיר כי התובעת קיבלה לידיה את השיקים לניכיון, נתנה בעבורם כספים לאחר ששיקים קודמים של החברה נפרעו ולאחר אישור טלפוני שהתקבל ממר טויטו. רק בעדותו של מר נבון באו בפני ביהמ"ש העובדות הנוגעות לעסקאות שבין המשיבים לבין עצמם, ובינם לבין מר עומר ומר נאהד. אף לא אחד מהנתבעים העלה בתצהיריו את כל המסכת הנ"ל הגם שמר טויטו התרצה לחשוף חלק מהעובדות לאחר חקירתו, שהתקיימה לאחר שמר נבון פרש את רב היריעה העובדתית. עפ"י עדותו של מר נבון, מר עמר שימש כקבלן משנה לעבודות שביצעה החברה, תוך שהוא משתמש בסיווג הקבלני שלה או של מר טויטו. למעשה, היה מר עמר מתווך בין הקבלן המבצע מר נאהד לבין החברה, כך שמר נאהד ביצע את העבודות בפועל תוך שימוש בסיווג הקבלני הנ"ל. לדבריו, הגם שמר עמר והחברה התנהלו "בשותפות" לא ביצעה החברה למר עמר עבודות כלשהן אלא כנראה שהיה מדובר בפיקציה ולכן טען מר טויטו כי היה קורבן לעוקץ. כך נמשכו השיקים לפקודת מר נהאד ,והגיעו בדרך שהוא לא ידע לתארה למר עמר. עוד הוסיף והסביר כי הקבלן מר נהאד קיבל למעשה את השיקים בעבור שכר פועלים, כשהם לפקודתו אלא מחמת שלא יכול היה להפקידם בחשבון בנק פנה אל מר עמר ואילו האחרון שלח את מר נבון אל התובעת בלווית הקבלן הנ"ל ע"מ לנכותם ולהעביר את הכספים לידי האחרון. 13. הנתבעים 1 ו-3 הסתמכו על תמליל שיחה בין מר טויטו לנציג התובעת המאשר לטענתם קבלת סך של 68,000 ש"ח ע"י התובעת ממר עמר. כמו כן ביקשו להסתייע בגרסתו של מר נבון כי שני שליחיו של מר עמר ביצעו את התשלום בשיעור הנ"ל במזומן לידי נציג התובעת. מר טויטו לא חלק על ערבותו לתשלום השיקים. הוא הודה בחקירתו כי התבקש ע"י התובעת לצרף את ערבותו האישית לשיקים מיד עם הגעתם למשרדה של התובעת. לדבריו, לאחר שפנה אליו נציג התובעת טלפונית כמספר ימים לאחר שחוללו, הודיעו כי לא יכבד את השיקים לאחר שהבין כי נפל לתרגיל עוקץ, שביצע כנגדו מר יוסף עמר. 14. למול הצהרותיו בתצהיר הרחיב גם מר טויטו את הגרסה העובדתית עד שבחלקה חטא אף בהרחבת חזית. בעדותו הסביר, כי התוודע אל מר עמר באמצעות הקבלן מר נאהד. לדבריו, שעה שפרסמה החברה מודעה בעיתון לחיפוש קבלן משנה לעבודות בניה של בי"ס בהרצליה, שביצעה באותה תקופה נענה הקבלן הנ"ל למודעה והוא שהכיר לו את יוסף עמר. במסגרת זו, טען, כי השיקים נשוא התביעה ניתנו למר נבון לצורך מסירתם למר עמר עבור עבודות שמר נאהד אמור היה לבצע, ועבור תשלום כשכר פועלים. לדבריו, נתן אמון בחזותו הדתית של מר נבון אשר ביקש ממנו שלא להגביל את סחירותם, בהיות הכספים מיועדים לפועלי השטחים של הקבלן. לדידו, שימש מר נבון הן נציגו של מר עמר והן נציגו של מר נאהד. מר טויטו אישר כי גם בעבר נוכו שיקים של החברה בנסיבות דומות אצל התובעת וגם במקרה קודם הכספים היו מיועדים לפועלים, אולם לדבריו לא ידע אם הכספים הגיעו לפועלים או אם שלשל מאן דהוא אצל מר עמר או מר נאהד את הכספים לכיסו. 15. אין חולק כי התקיימה פגישה בין נציג התובעת, מר טויטו ומר עמר לאחר שהשיקים חוללו. לטענת הנתבעים 1 ו-3 הובטח לנציג התובעת באותו מעמד ע"י מר עמר כי ישולמו לידו הכספים על פי השיקים ולראיה הבטחון שהפגין במעמד הנ"ל מול מר עמר. עפ"י עדותו, היה זה נציג התובעת שהתעקש לקיים פגישה יחד עם אותו יוסף עמר ע"מ לנסות לגבות את החוב, ובמסגרת הפגישה הסכים לקבל את הבטחתו של מר עמר לפרעון הנ"ל. 16. לצורך הוכחת התשלום שבוצע לידי נציג התובעת הסתייעו הנתבעים הנ"ל כאמור בתמליל שיחה שהתקימה בין נציג התובעת לבין מר טויטו שהוקלטה ע"י האחרון. תמליל זה מעיד לטענתם כי שולם לידי התובעת ע"ח השיקים הנ"ל סך של 68 אלף ₪ משהודה נציג התובעת בקבלת הכספים וזו בבחינת הודאת בעל דין. מר טויטו נחקר אודות השיחה שתומללה והעיד כי נשמרה אוטנטיות השיחה במלואה והגם שפתיח השיחה מעורר פליאה כך היו פני המילים, והוא מסר את מלוא התקליטור למתמלל ללא התערבות כלשהי. ההסבר שניתן לפתיח השיחה הנ"ל, שאינו יכול ללמד כלל על ניהול תחילתה של שיחה סבירה, היה כי נמנע מפתיחה בדברי נימוס הואיל ונקט בלשון בלתי מנומסת כלפי נציג התובעת שהכזיבו, ולכן יש ליתן אמון בגרסתו כי התמליל משקף את תחילתה של השיחה. כאן המקום לציין כי מר טויטו עשה רושם של מי שכל גרסה אפשרית להדוף את התביעה נמסרת על ידו בנקל, גם אם חלקה אינו מתיישב עם עדויות אחרות, וגם אם הסבירות ממנה והלאה. ב"כ התובעת ביקש בסיכומיו שלא לתת משקל כלשהו לתמליל השיחה, וטען כי גם אם נאמרו הדברים ע"י נציג התובעת, הרי הם הוצאו מהקשרם, וממילא לא ניתן להבין מהשיחה מה היה הקשר הדברים במלואו. 17. נציג התובעת שאישר קוימה של הפגישה הנ"ל טען בעדותו כי התוודע למר עמר רק לאחר שמר טויטו עירב אותו בעניין הסכסוך שביניהם. לדבריו, לא הכיר את מר עמר טרם הפגישה הנ"ל והיה זה מר טויטו שביקש אותו להתלוות למפגש. בהגיעו לשם, נכחו במקום כ-6 אנשים ושם פגש באדם שהציג עצמו בפניו כמר עמר ושוחח עימו בין היתר אודות השיקים. העד אישר כי הובטח לו מפי האחרון כי ישולם לידיו הכסף, אולם לדבריו לא זכה לכך. דברי נציג התובעת כפי שתומללו בתמליל היו כדלקמן: "ש: כמה הוא שילם לך עד עכשיו? ת: 220, שיק אחד לא גמר, פחות מ-68 אלף." אני סבורה כי מלשון המילים עצמם לא ניתן ללמוד על הודאה בפירעון של הסכום הנ"ל, ולעצם אמירתם היה לנציג התובעת הסבר חלקי. לדבריו, נדרש להציג מצג כנ"ל כלפי מר טויטו ע"י מר עמר, וזאת כשהוא סומך על דבריו כי אם יאמר את הדברים יזכה לראות חלק מכספו, כדבריו (בעמ' 4 ש' 9): "ת. נאמרו לי הרבה דברים .הובטחו לי הרבה הבטחות. שום דבר מההבטחות לא קוים. בשביל זה אנו פה היום בביהמ"ש, בשביל להשתמש בחוק כדי לקבל את הכסף שלנו בחזרה. שום דבר מההבטחות לא מומשו. ביקשו ממני גם שאני אגיד שקיבלתי את הכסף, ושאני לא אדאג, ושעוד יומיים-שלושה יביאו לי את הכסף. ושאני אגיד לאלי טויטו ששילמנו לך חלק מהכסף - לא דובים ולא יער, לא קיבלתי שקל. הכל זה למרוח את הזמן. לאחר שהבחור שהקלטתי אותו בטלפון, אמר לי חד משמעית, שלא משנה מה יקרה, השיקים האלו יפרעו. הבחור הזה אלי טויטו. הוא אמר לי שזו בעיה שלו אישית אם עקצו אותו או לא. כנראה אין לו מילה. ולכן אנו פה היום. ש: מי אמר לך להגיד שקיבלת חצי מהכסף? קודם אמרת שמישהו אמר לך את זה. מי אמר לך? ת: כמה נפשות שהיו שם. עמר, אח שלו, שהבטיחו לי באותו המעמד שיתנו לי את הכסף. יש לי שיקים, יש ערבויות אישיות. אני יכול לחיות שבוע-10 ימים על הבטחות. לאחר שאני רואה שמדובר בקשקוש בלבוש אני פונה לביהמ"ש. ש: אמרו לך להגיד שקיבלת 50% מהכסף? ת: כן. ש: הם אמרו לך להגיד? ת: כן. ש: מי? ת: יוסף עמר, אח שלו, עוד אח שלו. היו שם קבוצה של 6 אנשים. שאמרו לי מה אכפת לך, תן לנו יומיים-שלושה, תן לנו חסד של שבוע ימים שאנו נעביר לך את הכסף. אם לא נעביר לך את הכסף, אז תמשיך עם אלי טויטו, כי יש לנו בעיה איתו. ושאני אעשה להם טובה. ההבטחה היתה ממך להביא לי את הכסף. לא מהם." גרסה זו לכשעצמה די תמוהה באשר נציג התובעת בעדותו ובחזותו לא עשה רושם כמי שהיה יכול להיות נתון לכפיה או אילוץ כלשהם, לרבות של מר עמר, שאינו מעורב בעסקה, אולם רקע הדברים של כל המשתתפים בעסקאות הנ"ל יכול לתת הסבר כלשהו גם לגרסה זו. 18. לטענת הנתבע לא רק שנציג התובעת הודה בקבלת הסך הנ"ל ע"ח השיקים אלא שהודאתו מתיישבת עם דבריו בהמשך התמליל, כי הוא מבקש לגבות מ-50% עמלה בגין גבייתו. יתר על כן, אמירה זו בהמשך מעידה לדבריו כי נציג התובעת יחד עם מר יוסף עמר רקחו מזימה כנגדו, ועל פיה בעוד שמר עמר היה אמור לשלם את מחצית שני השיקים, ובכך לסיים את חלקו בפרשה, היה אמור נציג התובעת לקבל את מלוא תמורת השיקים מהנתבעים 1 ו-3, כשהוא גוזר לכיסו עמלה בסכום הנ"ל. יסוד לקנוניה הנ"ל מצא מר טויטו גם בעובדה שלעומת העסקה הראשונה הרי בעסקה השנייה, נשוא התביעה נדרש ע"י נציג התובעת לצרף ערבות אישית לשיקים של החברה. נציג התובעת הכחיש כי הוא פועל בשיטה כנ"ל ולדבריו היפנה את מר טויטו בשיחה למה שנהוג בשוק לעומת המהלכים שהוא נוקט על פי דין בפנייה לביהמ"ש. 19. יצוין כי לגרסת הנתבעים בדבר קנוניה או שיטה לא בא תימוכין בשום מקום אחר, ואף לא התרשמתי, כי היה בדברים יסוד, לא בתמליל ולא בעדויות העדים האחרים. הנתבעים לא עמדו בנטל הגבוה של הוכחת מרמה או קנוניה הנטענת ולמרות שבנקל יכול היה מר טויטו להוכיח טענתם כי התובעת פעלה אחרת בעסקת הניכיון השנייה ע"י צירוף השיקים שנמשכו ע"י החברה ע"מ לשכנע כי לא נדרשה בגינם ערבות כלשהי, לא טרחו הנתבעים הנ"ל לעשות כן. דווקא גרסתו של מר נבון תמכה בגרסת התובעת. הוא אישר, שגם בעסקה הראשונה נדרש לחתום על ערבות אישית. 20. מר טויטו הודה כי לא ידע להעיד על הפרעון ע"י מר עמר מידיעה אישית. ולכן בנוסף להסתמכותו על המפורט בתמליל הסתמך על תצהירו ועדותו של מר נבון על פיה שולם לידי התובעת באמצעות שליחיו של מר עמר הסך של 68,000 ₪ במזומן. מר נבון הצהיר, כי נציג התובעת פנה להליך בוררות וקיבל סך של 68,000 ₪ ממר עמר שאף הוא ערב אישית לשיקים. בחקירתו לא חזר על גרסה זו אולם העיד כי שני שליחיו של מר עמר שבשמותיהם נקב, נשלחו ע"י מר עמר עם כספים במזומן לשלם לתובעת את סכום מחצית השיקים. הוא הודה כי לא ראה את הסכום ששולם, כך לא ראה גם את עצם ביצוע התשלום. כל שראה העברת מעטפה בין מר עמר לאותם שליחים ותו לא. בסמוך התקשר מר עמר למר טויטו והודיעו כי הוא עומד לשלם לתובעת את הכספים. הוא נשאל מדוע לא טרח להעיד את שני העדים הנ"ל, וההסבר שניתן לא היה מניח את הדעת. לטענתו, לא הסכימו השניים להגיע להעיד, ואילו מר עמר מצוי מאחורי סורג ובריח. משמע, הנתבע 3 ידע על ביצוע התשלום הנ"ל, אולם אף לא ברמז לא טרח להעלות טענה זו בתצהירו. 21. הלכה ידועה היא, כי על המעלה טענת פרעתי נטל השכנוע ועול ההוכחה להוכיחה. נטל זה שקול לנטל המוטל על תובע בד"כ כדוגמת המוציא מחברו עליו הראיה. ביהמ"ש העליון ברע"א 5438/09 עו"ד יוסף גרוסמן נ' שמואל אסי אסלן (19.11.09) הסביר משמעותו של נטל זה: "נטל השכנוע בטענת פרעתי, על פי סעיף 19, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה ..... במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה, הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור, "זאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. ולנוכח מצב דברים כזה, צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענת החייב" ..... אך חשוב לזכור כי גם במצב דברים זה נטל השכנוע העיקרי הראשוני מוטל על כתפי החייב, ובמה דברים אמורים? אם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או כאשר כפות המאזניים באשר לעובדות הן מעוינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי." 22. על מנת לעמוד בנטל זה, היה על הנתבעים לשכנע בראיות מהימנות כי מחצית החוב הנותרת נפרעה לידי התובעת. לא שוכנעתי באף אחת מעדויות הנתבעים כי אכן בוצע תשלום בסכום שציינו לידי התובעת. כמובהר, המסכת העובדתית כמו גם הראייתית נחשפה ע"י הנתבעים רק בחקירתם והמשקל הסגולי של עדויות אלו לרבות איכותן לא היו גבוהים. כל אחד מהם בחר להעיד על החלק העובדתי המשרת את האינטרס שלו ולראייה מקום שלכאורה יכול היה מר טויטו להעיד על פירעון מידיעה אישית עת שאישר את דברי מר נבון כי מר עמר הודיעו על כוונה לבצע תשלום הוא לא עשה כן וסיבותיו עמו. גם מר נבון שביקש לראות בו משום כבשת הרש התגלה כמי שבקיאותו הייתה רחבה בהרבה מאד ממה שהודה בעל כורחו. יתרה מזו, אף לא אחד מהנתבעים טרח להביא את העדים המרכזיים שיכלו להעיד על ביצוע התשלום בפועל וההימנעות כאמור נזקפת לחובתם. רסיסי מידע וחלקי עדויות שרובן הן עדויות שמיעה, לא יכולות לבוא חלף העדת העדים הנ"ל. אמנם הנתבעים טענו כי ניסו לעשות מאמצים ולבקש את העדים להגיע לדיון, אולם מאמצים אלה לא התמצו אפילו בהגשת בקשה כלשהי לזימונם. יודגש, שלמרות שהנתבעים לא היו מיוצגים, הנחה אותם ביהמ"ש כי בידם האפשרות לזמן עדים, וכי לצורך הזימון יש להגיש בקשה מפורטת, לרבות מסירת כתובת ותעודת זהות. למרות זאת, לא הוגשה בקשה כנ"ל עד למועד ההוכחות. 23. בנסיבות שבהן לא עלה בידי הנתבעים להניח תשתית עובדתית מהימנה לטענת הפירעון, לא עובר הנטל אל התובעת להפריך טענה זו. כפי שציינתי לעיל, גרסת נציג התובעת באשר לדבריו כפי שהוקלטו אינה נקייה מספק אולם בנסיבות שהספק בגרסת הנתבעים כה רחב עד כי לא עמדו בנטל ההוכחה על פי מאזן ההסתברויות לא עבר הנטל אל התובעת להדפה .כפי שהוסבר לעיל ברע"א 5438/09, נטל השכנוע העיקרי מוטל על הנתבעים, ולכן גם ספק זה צריך שיהיה מוכרע לרעתם, באשר לא הצליחו להניח יסוד מלא וסביר לטענתם בדבר פירעון מלוא החוב. לסיכום 24. לאור האמור, אני מקבלת את יתרת התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך הנותר של 67,931.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. אני פוסקת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8000 ₪. פסיקתא תוגש בתוך 7 ימים. שיקים