1. עניינה של התביעה פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אשר נגרמו לתובע, יליד 10.12.1968, ב תאונת דרכים מיום 07.01.2010. 2. ביום 07.01.10, ברחוב היצירה 5, פתח תקווה, שעה שהתובע רכב על אופנוע בדרכו לעבודה, פגע בו רכב והתובע נפגע. אופנועו של התובע היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ. 3. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחבות הנתבעת. ב. הנכות הרפואית 4. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה וועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 27.325% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ולאחר תוספת בגין תקנה 15, נקבעה לתובע דרגת נכות יציבה מיום 01.04.11 בשיעור 41%. (ר' דו"ח ועדה רפואית מתאריך 31.05.11, נספח י' לתצהיר התובע). 5. לתובע נקבעו על ידי הוועדה הרפואית נכויות בתחום האורתופדיה כמפורט להלן: א. 15% בגין כתף ימין, לפי סעיף 41(4)(ב), (הגבלת התנועות בפרק הכתף עד לגובה השכם). ב. 10% בגין כף רגל ימין לפי סעיף 49(3) מותאם, (קישיון נוח של פרקי ה-TARSUS). ג. 5% בגין צלקות, לפי סעיף 75(1)(א)-(ב) מותאם. (בין (א) "שאינן מפריעות, אינן מכערות" לבין (ב) "מכאיבות או מכערות"). 6. לתובע נקבעה לתקופה מ- 09.04.10 עד 15.05.10, דרגת נכות זמנית בשיעור 100% ולתקופה מ- 16.05.10 ועד 31.03.11 דרגת נכות זמנית בשיעור 50%. ג. עבודתו והשתכרותו של התובע 7. התובע, יליד 10.12.68, הינו לקוי שמיעה מלידה ומרכיב מכשירי שמיעה. התובע למד בבית ספר תיכון "ניב" עד כיתה י'. בשנתיים האחרונות ללימודיו, למד במגמת אלקטרוניקה וסיים לימודים בגיל 18. לאחר מכן, במשך שנתיים, למד לימודים מעשיים, אשר כללו שלושה ימי לימודים ושלושה ימי עבודה בחברת "מוטורולה". (פרוט' עמ' 5 ש' 10-עמ' 6 ש' 6). 8. לדברי התובע, עבד ב"מוטורולה" כ- 25 שנה. בחקירתו הנגדית עלה כי בעבודתו, התובע מילא תפקידים שונים. לדבריו, עיקר עבודתו היה בהרכבות. לדבריו, עבודה זו הייתה כרוכה בהרכבת חלקים גדולים והרמת משאות במשקל 30-40 ק"ג. התובע אמר כי הוא עבד גם בהלחמות, עבודה המתבצעת בישיבה. עוד לדבריו, במשך שנתיים ביצע בדיקות סופיות למכשירי טלפון ניידים. מהותה של עבודה זו היא פתיחת מכשיר הטלפון הנייד ובדיקתו, עבודה המתבצעת בישיבה. (סעיף 11 לתצהיר התובע. פרוט' עמ' 6 ש' 10-13). 9. שכר התובע ברוטו לפני התאונה עמד על 7,868₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה 7,371₪. (ממוצע שכר נובמבר-דצמבר 2009). ד. אבדן כושר השתכרות 10. התובע הצהיר בתצהירו כי הוא פוטר מעבודתו. (בסעיף 11). בחקירה הנגדית התברר כי התובע לא פוטר אלא לא חזר לעבודה מבחירתו. במכתב "מוטורולה" מיום 22.02.11, מוצג נ/1, נאמר: "[התובע] עבד בחברת מוטורולה בין השנים 1993-2010 וסיים עבודתו בחברה בגין יציאה לאובדן כושר עבודה". (מוצג נ/1). לאור האמור במכתב, אין מדובר במהלך של הפסקת עבודתו של התובע על ידי מעבידו, אלא בסיום עבודה יזום על ידי התובע. בחקירתו הנגדית, התובע הודה כי הוא החליט לא לחזור לעבודתו וכי לא נעשה על ידי מעסיקו כל צעד להפסקת עבודתו. כך חקירתו הנגדית בנקודה זו: "ש. אתה פשוט לא חזרת לעבודה יותר משנה אם היית חוזר היית ממשיך לעבוד ת. נכון. ש. למה לא חזרת ת. יש לי בעיה של התכופפות ויש לי הרבה כאבים חזקים אני עושה עיסויים ואני לא מתאים שאני יחזור לעבוד עבודה פיזית, יש לי מגבלה ביד, בכתף, אני לא יכול לעבוד. אני צריך לשבת ואחרי שעה אני צריך לקום וללכת כדי להניע את הרגל גם לעמוד אני לא יכול, וגם ללכת הליכה ממושכת אני לא יכול בגלל זה אמרו לי שאני לא כשיר לעבודה. ש. מי אמר לך ת. הרופאים וגם בדקו אותי באבדן כושר עבודה לשנה וזהו. אני לא יכול לעבוד עבודה פיזית. אני סובל, אני רוצה לעבוד אבל אני יודע שאני לא יכול לעבוד". (פרוט' עמ' 8 ש' 23-32). 11. התובע הודה, אפוא, כי הוא החליט לא לחזור לעבודתו ב"מוטורולה". למעשה, התובע לא בדק ואף לא ניסה לבדוק את אפשרויותיו לחזרה לעבודה ב"מוטרולה" אלא שהוא גמר בדעתו כי הוא אינו כשיר לכל עבודה ב"מוטורולה" ויותר מכך, כי הוא אינו כשיר לכל עבודה שהיא עקב נכותו תוצאת התאונה. בתצהירו טען כי עקב התאונה, הוא איבד את מקצועו כמרכיב מכני בחברת "מוטורולה" משום "שהעבודה כרוכה בישיבה לאורך שעות ארוכות, כמו גם מאמץ פיזי, כולל הרמת ציוד". כן טען כי כתוצאה מפגיעותיו בתאונה ובהיותו לקוי שמיעה וללא השכלה גבוהה, הוא אינו יכול למצוא כל עבודה המתאימה למצבו, הוא אינו כשיר אף לא לתפקיד פקידותי והוא איבד את כושר עבודתו כליל. (סעיפים 11-14 לתצהיר התובע). 12. לא ניתן לקבל את טענות התובע. לתובע נכות בשיעור של 15% בגין הגבלת התנועות בפרק כתף ימין עד לגובה השכם ונכות נוספת בשיעור של 10% בגין כף רגל ימין. לתובע גם נכות בשיעור 5% בגין צלקות אך זו אינה תפקודית. ניתן, אפוא, לקבל כי עקב נכותו תוצאת התאונה, התובע אינו כשיר לעבודה הכרוכה במאמץ גופני כגון הרמת משאות והליכה ועמידה ממושכים, אך התובע אינו מנוע מלבצע עבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי כאמור. התובע תאר את נכותו כנכות קשה אשר משביתה את תפקודו אך נכותו אינה כזו. נכותו בגין הרגל הינה נכות קלה בשיעור 10% בלבד. מהותה של הנכות בכתף היא הגבלת התנועות עד לגובה השכם. טענות התובע, לפיהן, בכל עת ואף ללא מאמץ פיזי, הוא סובל כאבים עזים וחזקים, אינן עולות בקנה אחד לא עם מהותה של נכותו ולא עם היקפה. אין מדובר, אפוא, בנכות שבעטיה התובע אינו יכול לעבוד כלל או שבגינה התובע איבד כליל את כושר השתכרותו וטענות התובע כי הוא אינו יכול לעבוד כלל, אינן סבירות. 13. תלונתו המרכזית של התובע היא כי עקב הנכות ברגלו, הוא אינו מסוגל לשבת. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה, לפיה, הנכות בכף הרגל הינה בשיעור 10% בלבד. בחקירתו הנגדית התובע אמר: "אני צריך לשבת ואחרי שעה אני צריך לקום וללכת כדי להניע את הרגל". (פרוט' עמ' 8 ש' 27-28). גם בעת מתן עדותו, התובע ישב במשך שעה רצופה, לאחר מכן עמד כ- 10 דקות וחזר לשבת. (ר' פרוט' עמ' 15 ש' 9. עמ' 19 ש' 1-2). הנה כי כן, התובע מסוגל לשבת. 14. כאמור לעיל בסעיף 8 במהלך עבודתו של התובע ב"מוטרולה", היו תקופות שבהן הוא ביצע עבודות של הלחמות ובדיקת מכשירי טלפון ניידים בישיבה וללא מאמץ גופני, חלק מעבודות אלה הוא ביצע במשך שנים. אך התובע לא בדק ואף לא ניסה לבדוק מה אפשרויות העבודה שלו ב"מוטורולה". זאת למרות שעם סיום תקופת אי הכושר הזמני, ככל שמדובר בעבודות שאינן כרוכות בהרמת משאות ואשר מבוצעת בישיבה כפי שתיאר התובע, התובע לכאורה היה כשיר לחזור לעבודה. התובע נשאל אם בדק את האפשרות לחזור לעבודה ב"מוטורולה" והשיב כדלקמן: "ש. הלכת לנקדימון אמרת לו אני רוצה לחזור תתנו לי עבודה בישיבה הרכבות בישיבה ת. אין לי השכלה אני לא מתאים, כל החיים שלי עבדתי בהלחמות והרכבות אין לי השכלה. אני מצטער. ש. אתה סיפרת לנו שבמוטורולה יש עוד עבודות חוץ מהרמת משאות כבדים, יש הלחמות אמרת לנקדימון אני רוצה לחזור תנסה למצוא לי עבודה שמתאימה לי ת. בתקופה הזו אני לא יודע יש לי בעיה אחת, שאני לא יכול לשבת הרבה זמן. זאת אומרת גם שאני רוצה לקום אני צריך רגע לפני הרגל נרדמת לי וגם הכתף יש לי מוגבלות איך אני יכול לעבוד, אני רוצה אבל איך. ש. למה אתה לא יכול לשבת אין לך בעיה באגן ת. יש לי קיבוע בכף הרגל אני חייב להזיז את הרגל, יש לי קיבוע שאני לא יכול להזיז אין לי הרגשה שנוח לי בכף הרגל. זו האמת. ש. למה לשבת אתה לא יכול ת. לשבת הרבה זמן אני לא יכול. ש. כמה זמן זה הרבה זמן ת. אחרי חצי שעה 45 דקות אני צריך לקום זה מלווה בכאבים קשים, לפעמים הרגל שלי מתנפחת ואני צריך להרים את הרגל למעלה כדי להוריד את הנפיחות. ש. ניסת לבדוק במוטורולה שייתנו לך עבודה בישיבה שתשב 45 דקות ותוכל לקום כמה דקות להפסקה ת. לא בדקתי". (פרוט' עמ' 9 ש' 1-19). 15. התובע כלל לא בדק, אפוא, ואף לא ניסה לבדוק אם "מוטורולה" יכולה להציע לו עבודה המתאימה למגבלותיו בכלל ואם ניתן לאפשר לו עבודה בישיבה. התנהלותו זו אינה מתיישבת עם החובה המוטלת על התובע להקטין את נזקיו. לאמור לעיל יש להוסיף כי מדובר במקום עבודה, בו התובע עבד כ- 25 שנים, מעסיקיו היו מודעים לצרכיו המיוחדים והתחשבו בהם, יחסי העבודה עם הממונים על התובע תמיד היו תקינים ומעסיקיו של התובע תמיד היו שבעי רצון מעבודתו. לעניין זה ר' עדות התובע: "ש. אתה נחשבת עובד מקצועי עובד טוב ת. הייתה לי תמיכה חזקה דאגו לי למכשירי שמיעה לסוללות למכשירי שמיעה. וגם עזרה בבעיות אישיות שלי תמכו בי, אני גדלתי במוטורולה מגיל 18 חלק מהחיים שלי הלכו שם וחבל". ... ש.ת היו לי חברים שומעים מהעבודה. גם השומעים הבינו שצריך לדבר לאט ברור, גם הייתה עזרה הדדית". פרוט' עמ' 7 ש' 26-28. עמ' 8 ש' 1-2. ר' גם עמ' 6 ש' 23. עמ' 7 ש' 24-25. 16. התובע טען כאמור, כי הוא פוטר מעבודתו ב"מוטורולה". טענה זו התבררה כלא נכונה. התובע גם טען כי הוא אינו כשיר לעבודה שביצע ב"מוטורולה" וכי "מוטרולה" לא יכולה להציע לו עבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי. גם טענות אלה התבררו כלא מוכחות שהרי התובע אף לא ניסה לבדוק מה עבודה יכולה "מוטרולה" להציע לו. במצב דברים זה, התבקש כי להוכחת טענותיו, התובע יזמן את נציג "מוטרולה" למסור עדות. בהיעדר עדות כאמור, טענות התובע נותרו בלתי מבוססות ובלתי מוכחות. מאחר שבעבר התובע עבד ב"מוטורולה" בתפקידים אשר לא דרשו מאמץ פיזי, לא ניתן לשלול את האפשרות, לפיה, התובע יכל להמשיך לעבוד ב"מוטורולה", למרות נכותו, ללא כל פגיעה בשכרו. 17. מעדות רעייתו, גב' רוית דהן, עלה כי לתובע אין מוטיבציה לעבוד. לדבריה, התובע ממורמר, עצבני ומרגיש חסר ערך. לדבריה, ניסתה לדחוף את התובע להשתקם אך הוא אינו משתף פעולה. (סעיף 12 לתצהיר גב' דהן. פרוט' עמ' 22 ש' 22, 25-30). יש לציין כי אין טענה בפי התובע, לא כל שכן קביעה רפואית, כי התאונה גרמה לתובע נכות נפשית. בנסיבות אלה, לא ניתן לשלול את טענת הנתבעת, לפיה, התובע, אשר במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה השתלמו לו גמלאות בגין אובדן כושר זמני, הן מהביטוח הלאומי והן מהביטוח בעבודתו, העדיף, לאחר תום תקופת אי הכושר הזמני, לא לחזור לעבוד מטעמי נוחיות ולא מטעמי נכותו. 18. באשר לשיקום, נפגע אשר דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה בעבודה נקבעה ל- 10% לפחות או נפגע אשר עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה, זכאי לשיקום מקצועי, אם לדעת פקיד השיקום הוא מתאים לשיקום מקצועי. (סעיף 3 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956). התובע, שנכותו נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי ל- 41% ואשר, לטענתו, עקב פגיעתו, הוא אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת, זכאי לשיקום מקצועי. 19. במקרה דנן, התובע טרם בדק את זכאותו לשיקום מקצועי. מעדותו עולה כי רק סמוך למועד עדותו, כשלוש שנים לאחר התאונה וכשנתיים מאז שנכותו יציבה, הוא פנה למוסד לביטוח לאומי לעניין השיקום. (פרוט' עמ' 10 ש' 30-עמ' 11 ש' 10). מעדות גב' דהן עולה כי היא מנסה לדחוף את התובע להשתקם אך לתובע אין מוטיבציה לכך. (פרוט' עמ' 22 ש' 26-28). 20. במסגרת חובתו לפעול להקטנת נזקיו, היה על התובע למצות זכויותיו לשיקום מאת המוסד לביטוח לאומי ולנסות להשתלב בהליך שיקומי כבר לאחר סיום תקופת אי הכושר המלא (ב- 01.04.11). מאחר שלא נקט כל פעולה כאמור, אין לקבוע כי תפקודו של התובע לא היה או אינו ניתן לשיקום וכי הינו בלתי כשיר להשתלבות במסגרת תעסוקתית מכל סוג שהוא. לאור מהות והיקף נכותו, יש בסיס לכך שהתובע ישתלב בעבודה אשר אינה מצריכה מאמץ פיזי ואשר שכר בצידה. 21. לטענת התובע, הוא איבד כל יכולת לעבוד ולהשתכר עקב התאונה גם משום שהוא סובל מליקוי שמיעה. ליקוי השמיעה, ממנו הוא סובל, אינו מקל על התובע. יחד עם זאת, הן התובע והן אשתו הצהירו כי קודם לתאונה, למרות ליקוי השמיעה, התובע תפקד היטב הן בביתו והן בעבודתו. ר' סעיף 15 לתצהיר התובע: "עובר לתאונה, למרות היותי לקוי שמיעה, תפקדתי היטב הן בבית והן מחוצה לו, במקום העבודה שלי". (ר' גם סעיף 10 לתצהיר גב' דהן). ליקוי השמיעה לא מנע, אפוא, מהתובע לעבוד באופן מלא ותקין. 22. בהתאם להלכה הפסוקה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה ובדרך כלל יש לו משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו לא ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, שיעור הנכות הרפואית משמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. ר' ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792, וכן ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר, כבוד השופט י' עמית: "בשנים האחרונות, ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף את הפסד כושר ההשתכרות." (07.09.10. סעיף 14 לפסה"ד). 23. לאור המקובץ, בנסיבות המקרה, ולאחר התחשבות מן העבר האחד, במהות הנכות שהינה נכות אורתופדית, באפשרות כי הנכות השפיעה על יכולתו של התובע לעבוד בהרכבות אלקטרוניות כבדות, ומן העבר השני, העובדה שיכולתו של התובע לעבוד בתפקידים אחרים אותם ביצע ב"מוטורולה" לא נשללה, האפשרות, לפיה, התובע יכל לעבוד ב"מוטורולה" בעבודה המתאימה למגבלותיו, אילו היה בודק אפשרות זו, היעדר מוטיבציה של התובע לעבוד מבלי קשר לנכותו וסיכויי השיקום אשר טרם מוצו - אחוזי הנכות אשר נקבעו לתובע, ללא הנכות בגין צלקות, הם אמת מידה סבירה וצודקת למידת אובדן כושר העבודה של התובע עקב פגיעתו בתאונה. בשיעורה של הנכות, 23.5%, יש לבטא, בדרך אומדן את הפסד כושר השתכרותו של התובע. שיעור זה יהווה את אמת המידה לחישוב הפסדי ההשתכרות של התובע. ה. הפסדי שכר הפסדי שכר לעבר 24. לתובע שולמו דמי פגיעה בגין התקופה 08.01.10 עד 08.04.10, אשר אושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתקופת אי כושר זמני. בגין תקופה זו, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין שלושה חודשי אי כושר. שכרו החודשי של התובע קודם לתאונה בניכוי מס הכנסה, היה בסך של 7,371₪ (סעיף 9 לעיל). בהתאם לשכר זה, הפיצוי המגיע לתובע בגין שלושה חודשים הוא 22,113₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה ועד למועד פסק הדין, 25,067₪. 25. בהתאם לקביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, בתקופה 09.04.10 עד 15.05.10 (37 ימים), התובע שהה באי כושר זמני מלא (100%). גם בגין תקופה זו זכאי התובע לפיצוי השווה למלוא שכרו. הפסד השכר לתקופה הנ"ל, בהתאם לשכר כאמור בסך של 7,371₪, הינו בסך של 9,090₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה ועד למועד פסק הדין, 10,402₪. 26. בהתאם לקביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, בתקופה 16.05.10 עד 31.03.11 (10.5 חודשים), אי כושרו הזמני של התובע עמד על 50%. בגין תקופה זו זכאי התובע לפיצוי השווה למחצית שכרו. הפסד השכר לתקופה הנ"ל, בהתאם לשכר כאמור בסך של 7,371₪, הינו בסך של 38,698₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה ועד למועד פסק הדין, 42,838₪. 27. מתום תקופת אי הכושר הזמני, 01.04.11, ועד למועד פסק הדין, 29.5 חודשים, התובע זכאי לפיצוי בשיעור נכותו כאמור לעיל בסעיף 23, שהינה 23.5%. הפסד השכר לתקופה זו, בהתאם לשכר כאמור בסך של 7,371₪, הינו בסך של 51,099₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה ועד למועד פסק הדין, 52,783₪. 28. סך כל הפסדי השכר לעבר: 131,090₪. הפסדי שכר לעתיד 29. ביחס להפסדי שכרו בעתיד, התובע טען בסיכומיו כי יש לחשבם על בסיס השכר הממוצע במשק. לא ראיתי לקבל את הטענה. זאת מאחר שהתובע לא טען בתצהירו ובעדותו כי היה בידו להשתכר שכר כאמור וכן לאור העובדה שבפועל, על אף שנות עבודה רבות, התובע השתכר שכר אשר נפל מהשכר הממוצע במשק ובהיעדר כל ראיה לגידול עתידי צפוי בשכר. 30. כאמור לעיל בסעיף 9, שכרו החודשי הממוצע של התובע קודם לתאונה, בניכוי מס הכנסה, הוא בסך 7,371₪. בצירוף הפרשי הצמדה למועד פסק הדין, שכר התובע קודם לתאונה הוא בסך 7,985₪. ההפסד החודשי על בסיס נכות בשיעור 23.5% הוא בסך 1,876₪. עד הגיעו של התובע לגיל 67 נותרו 21 שנים ו-3 חודשים ולפי מקדם היוון 195.40242, הפסדי שכרו של התובע בעתיד הם בסך של 366,575₪. ו. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים 31. בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר, התובע זכאי לפיצוי בסך 10,602₪. (10% מהפסדי שכרו לעבר כאמור לעיל בסעיפים 25-27). בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד, התובע זכאי לפיצוי בסך 43,989₪. (12% מהפסדי שכרו לעתיד). ז. עזרת צד ג' 32. בתאונה, התובע נחבל בקרסול ימין וסבל מפריקת מפרק. מיום 07.01.10 ועד 12.01.10, אושפז ועבר ניתוח לצורך שחזור המפרק. מיום 18.01.10 ועד 21.01.10 אושפז לצורך ניתוח חוזר. כף רגלו הימנית של התובע הושמה בסד גבס למשך שלושה חודשים והתובע לא יכל לדרוך עליה. בהמשך התובע הילך באמצעות קביים וטופל בפיזיותרפיה והידרותרפיה. בארבעה החודשים הראשונים שלאחר התאונה, התובע היה באי כושר מלא ו- 10.5 חודשים לאחר מכן, סבל מאי כושר זמני בשיעור 50%. 33. התובע טען כי עקב התאונה ולצורך הטיפול בו, אשתו התפטרה מעבודתה ולא עבדה במשך כתשעה חודשים, עד ליום 01.10.10. (סעיף 35 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית התברר כי במועד התאונה, אשת התובע הייתה בהריון והיא ילדה כחודש לאחר התאונה. (פרוט' עמ' 12 ש' 28-29). מדובר בעובדה רלבנטית ומהותית שהתובע ואשתו לא גילו בתצהיריהם. כך נוצר מצג מטעה, לפיו, גב' דהן לא עבדה במשך חודשים רבים אך ורק על מנת לטפל בתובע, שעה שלפחות בשלושה מחודשים אלה היא הייתה בחופשת לידה. בחקירתו הנגדית התובע הודה כי גם אלמלא התאונה, אשתו הייתה יוצאת לחופשת לידה עם לידת הבן. (פרוט' עמ' 17 ש' 1-2, 6-9). לאחר תום חופשת הלידה, התובע שהה באי כושר חלקי בלבד ולא היה זקוק להשגחה או טיפול צמוד. לכן, לא הייתה לגב' דהן מניעה לחזור לעבודה, לפחות חלקית, אם חפצה בכך וכפי שתכננה לעשות, כטענתה. (ר' פרוט' עמ' 20 ש' 25). 34. בהתחשב במהות פגיעתו של התובע, בתקופת אי הכושר המלא, כארבעה חודשים, הוא נזקק לעזרת צד ג' מוגברת. לאחר מכן, בתקופת אי הכושר החלקי, התובע נזקק לעזרה מצומצמת יותר. 35. לאחר ההחלמה, לתובע נכות בשיעור של 15% בגין הגבלת התנועות בפרק כתף ימין עד לגובה השכם ונכות בשיעור של 10% בגין כף רגל ימין. בהתחשב במהות והיקף נכותו זו של התובע, סביר שהוא מנוע מלבצע פעולות הדורשות מאמץ פיזי. עם זאת, התובע אינו מנוע מלבצע את רובן המכריע של הפעולות היומיומיות ועבודות הבית והוא גם אינו זקוק לטיפול אישי או ליווי. לתובע רישיון נהיגה והוא לא מנוע מלנהוג. (ר' פרוט' עמ' 14 ש' 27-31). כמו כן, במשך השנים שחלפו מהתאונה התובע לא העסיק כל עזרה בשכר, גם לא בהיקף מצומצם. 36. לאחר שקילת מכלול הנסיבות כאמור לעיל, בדרך אומדן אני רואה לפסוק לתובע בפריט הנזק של עזרת צד ג' בגין העבר סכום של 20,000₪ ובגין העתיד סכום של 60,000₪. ח. הוצאות רפואיות ונסיעות 37. התובע הציג בגין הוצאות רפואיות, ובכלל זה ייעוץ רפואי ואביזרים, קבלות המסתכמות בסך של 2,300₪, בגין נסיעות ודמי חניה קבלות בסך של כ- 1300₪ ובגין דלק קבלות בסך של כ- 450₪. סך כל ההוצאות כ-4,000₪. עיקר ההוצאות משנת 2010. לשנת 2011 הוצגו קבלות בודדות. 38. בחקירה הנגדית התברר כי לפחות חלק מהקבלות הנ"ל בגין הוצאות רפואיות, התובע הגיש לביטוח הלאומי ושולמו לו בגינן החזרים. לדבריו, בכוונתו להגיש קבלות נוספות לביטוח הלאומי. (פרוט' עמ' 13 ש' 16-19, 30-32. עמ' 14 ש' 1-2. עמ' 18 ש' 6-20). לפיכך, לפחות בגין חלק מההוצאות הנ"ל שולמו ו/או ישולמו לתובע החזרים מהמוסד לביטוח לאומי. 39. באשר להוצאות רפואיות בעתיד, משהתובע נפגע בעבודה הוא זכאי לכך שהמוסד לביטוח לאומי יעניק לו את כל הטיפולים הרפואיים בעבר ובעתיד ונסיעות לאותם טיפולים (סעיפים 86-89 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968). לאמור לעיל יש להוסיף כי על פי חוק בטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, חברותו של התובע בקופת חולים, מבטיחה לו קבלת שירותי בריאות שקובע החוק ללא צורך בתשלום כלשהו. בכלל זה זכאי התובע לשירותי הבריאות הכלולים בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי וחובת הנתבעת לפצות אינה חלה לגבי שירותי בריאות אלה. (ר' סעיף 2(ב1)(1) לחוק הפיצויים. ע"א 5557/95 ע"א 6881/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724). התובע לא הוכיח כי הוא יידרש להוצאות רפואיות שאותן הוא אינו זכאי לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי או שהוא יידרש לטיפול רפואי שאותו הוא אינו זכאי לקבל ללא תשלום באמצעות קופת החולים. 40. אשר על האמור ייפסק לתובע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לצורך קבלת טיפול רפואי, לעבר ולעתיד, פיצוי גלובלי בסך של 7,500₪. ט. נזק לא ממוני 41. עבור נזק לא ממוני, לפי 27.325% נכות רפואית, 9 ימי אשפוז ובניכוי גיל, זכאי התובע לפיצוי בסך 47,769₪. י. ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי 42. מסכומי הפיצויים להם זכאי התובע מאת הנתבעת, יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, אשר קיבל התובע, לאור זאת שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. 43. הסכום המהוון של קצבאות הנכות מעבודה, קצבאות הנכות אשר שולמו לתובע ודמי הפגיעה, נכון ליום 31.12.12, מסתכמים בסך של 701,544₪ (מתוכם 2,084₪ הם בגין ריבית על תשלומי העבר). סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית למועד פסק הדין, הוא 719,185₪. (ר' חוות דעת אקטוארית, פרופ' רמי יוסף, מיום 09.01.13). יא. בקשה לפסילת מסמך 44. לסיכומי התובע צורף מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 14.03.13, שעניינו תביעת התובע לקצבת נכות כללית. התובע לא הגיש בקשה להתיר לו הגשת המסמך כראיה. בהסתמך על מסמך זה, טען התובע בסיכומיו כי הוא אינו כשיר לחזור למעגל העבודה וכי הוא מטופל על ידי מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי. 45. מדובר במסמך אשר לא הוגש על ידי התובע כדין בשלב ההוכחות. לכן, התובע לא היה רשאי לצרפו לסיכומיו ודינו להימחק. יצוין מעל לצורך כי המסמך אינו מתייחס להליכי שיקום או פניה למחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי. יב. סיכום 46. התובע זכאי לפיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר 131,090₪ הפסדי שכר לעתיד 366,575₪ הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר 10,602 ₪ הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד 43,989 ₪ עזרת צד ג' 80,000 ₪ הוצאות (עבר ועתיד) 7,500 ₪ נזק לא ממוני 47,769 ₪ סה"כ 687,525₪ ניכוי תשלומי המל"ל 719,185₪ 47. לאור התוצאה כאמור, יש לפסוק לתובע 25% מסך כל הפיצויים אשר מהווים את הנזק אשר נגרם לתובע. זאת לאור הוראת סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי. סכום זה הינו 171,881₪. 48. אשר על האמור, הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 171,881₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 26,367₪, אגרת בית משפט ושכר המתורגמנית. נכותשכמותתאונת דרכיםכתפיים