עתרו למתן צו מניעה, זמני וקבוע, המורה לנתבעים להימנע מלהרוס את הגדר המפרידה בין המגרשים. התובעים טענו שהגדר, הקיימת מזה כ - 50 שנים, סוטה, לכל היותר, בסנטימטרים בודדים וזניחים מהגבול בין המגרשים וכי הריסת הגדר תגרום להם לנזק של עשרות אלפי שקלים. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו נטענו, בין היתר, הטענות הבאות: התובעים אינם בעלי זכויות במקרקעין. לתובעים אין היתר בניה, לא לבניית הגדר במקומה, לא להגבהתה, לא לפרגולה שבנתה התובעת ולא למחסן שבנה התובע. הגדר נשוא התובענה ממוקמת במלואה במגרש הנתבעים. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד ועתרו למתן צו המורה לנתבעים שכנגד להרוס את הגדר הבלתי חוקית שבנו בשטח התובעים שכנגד ולסלק את ידם מרכוש התובעים שכנגד. הנתבעים שכנגד הגישו כתב הגנה בו וטענו, שמדובר בתובענה טרדנית, קנטרנית, זדונית ונקמנית, שהוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בזכויות. ביום 23.12.2011 ניתן, על ידי כבוד השופט מנחם קליין, צו מניעה זמני האוסר על הריסת הגדר, עד למתן פסק דין. מדובר בהחלטת ביניים, שניתנה לפני שהתבררה התמונה במלואה ואינה מהווה מעשה בית דין. ביום 15.3.2012 מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט, מודד מוסמך. המומחה הגיש את חוות דעתו וצירף לה "מפה מצבית" עליה התווה את תוואי הגבול בין המגרשים (חלקות). לאחר קבלת חוות דעת המומחה, הצדדים וב"כ הגיעו להסכמה דיונית לפיה, המצהירים לא ייחקרו על תצהיריהם וביקשו לעבור ישירות לשלב הסיכומים. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה. דיון לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, שיש לדחות את התביעה העיקרית ושיש לקבל את התביעה שכנגד. וגדני ומוחבר טענו בכתב התביעה ובבקשה למתן צו מניעה זמני, שהם ה"בעלים" של המגרשים. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, שוגדני ומוחבר אינם בעלי הזכויות במגרשים הגובלים במגרשם. מוחבר טען בתצהירו, שהוא בעל הזכויות במגרש, אך לא צירף כל אסמכתא לכך או לזכות קניינית אחרת במגרש. גב' רחל וגדני טוענת בתצהירה שהיא מתגוררת בביתה כ - 25 שנים, "עת רכשנו את המגרש..." (סעיף 3 לתצהירה) ולא מציגה כל אסמכתא לרכישה או להעברת זכויות. ואילו בעלה, שמואל וגדני, מצהיר, כי אינו "בעל הנכס ברחוב טהון 41 חולון בו אני מתגורר עם אשתי וילדיי, הנכס רשום על שם חמי, אביה של אשתי רחל וגדני" (סעיף 2 לתצהירו) ואינו מתייחס לרכישת הזכויות במגרש. בחקירתה הנגדית של גב' רחל וגדני, במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני, טענה, שהמקרקעין שייכים לאביה. לטענתה, אביה, שיבדל לחיים ארוכים, נתן לה את המקרקעין, כ"ירושה" (עמ' 16 לפרוטוקול). התובעים לא הציגו כל מסמך שהוא להוכחת זכויותיהם במקרקעין ומחדל זה פועל לחובתם. מאידך, משפחת דוידי הגישה הסכם מכר מקרקעין על פיו, רכשו זכויות חכירה במגרש מגב' מיטל בדיאן (נספח א' לכתב התביעה שכנגד) וכן - "נסח טאבו" בו נרשמה לזכותם הערת אזהרה על זכויות החכירה של גב' בדיאן (נספח 1 לתצהירם). לאור כל האמור המסקנה היא, שמר מוחבר לא הוכיח את זכויותיו במגרש, שמשפחת וגדני אינה בעלת זכויות החכירה במגרש ואילו הוכח פוזיטיבית, שמשפחת דוידי היא בעלת הזכויות במגרשה. התובעים הכחישו את הטענה לגבי מיקום הגדר במגרשם של הנתבעים ולחלופין, שמדובר בסטייה זניחה "העומדת בקריטריונים" (סעיף 8 לכתב התביעה). בסעיף 12 לבקשה למתן צו מניעה זמני טענו התובעים, ש"הגדר מוצבת במיקום המדויק בגבול המגרשים. וזאת לפי המדידה של המבקשת משנת 1993. הגדר מוצבת במקום הנכון". בתצהירים התומכים בבקשה נטען, ש"הגדר המשותפת ממוקמת במקום מדויק ללא כל סטיה" (סעיף 5 בשני התצהירים) ולחלופין, מדובר ב"סטיה זניחה". המומחה מטעם בית המשפט קבע, שהגדר ממוקמת במלואה במגרש הנתבעים, "תוואי הגבול שבין החלקות, חוצה את החלקה שבחזקת התובעים במרחק של עד 18 ס"מ מהגדר הבנויה הקיימת" (פרק ג', סעיף 4 לחוות הדעת). בניית הגדר על מגרש הנתבעים מהווה פלישה, הסגת גבול במקרקעין ופגיעה בזכות הקניין של הנתבעים, אשר זכתה להגנה בסעיף 3 לחוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו הקובע, ש"אין פוגעים בקנינו של אדם". גם פסיקת בתי המשפט הכירה במעמדן המיוחד של זכויות הקניין והחשיבות המיוחדת של ההגנה עליהם (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 240, להלן - הלכת רוקר). טענת התובעים, שמדובר בסטייה זניחה "העומדת בקריטריונים", תלויה על בלימה. התובעים לא הוכיחו קיומם של קריטריונים כלשהם ולא הפנו למקור כלשהו או לאסמכתא כלשהי הקובעת "קריטריונים" להסגת גבול במקרקעין. התובעים מפנים לתשריט אשר הוכן על ידי המודד דרונוב ירוסלב. תשריט אשר הוגש לעירייה והיה מצוי בתיק הבניין. התובעים פנו למודד וגרמו לו להוסיף הערה בתחתית התשריט. לפיה, "הגבול עם חלקה 22 יכול להישאר במצבו הנוכחי, הסטיה עומדת בקריטריונים". לעניין זה יש לומר שתיים. ראשית, המודד המוסמך אינו מוסמך לקבוע לכאורה את שהתיימר לקבוע בהערה זו. שנית, לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם מודד זה ולא הוגשה חוות דעת מטעמו, כך שלא ניתן להבין מה גרם לו להוסיף את ההערה. מאחר והמצהירים לא נחקרו, לא אביע את דעתי לגבי הפניה למודד ולגבי תוצאות פניה זו. זאת ועוד. התובעים טוענים, שהריסת הגדר תגרום להם לנזקים בסך של עשרות אלפי שקלים, אך לא הוכיחו את טענתם. התובעת טוענת בסעיף 15 לתצהירה, שהריסת הגדר תביא להריסת פרגולה המונחת על הגדר, אך לא הציגה כל אסמכתא לשווי הפרגולה או לעלות הזזת הפרגולה. כמו כן, לא הוגשה כל ראיה או חוות דעת לגבי הוצאות נוספות שיגרמו, אם יגרמו, עקב הסטת הגדר למיקומה הנכון. כך גם תובע 2 לא הציג כל ראיה או חוות דעת לגבי הנזק הנטען על ידו בסעיף 18 לתצהירו. התובעים לא הוכיחו את הנזקים הנטענים על ידם. התובעים לא הגישו ראיות, לא הגישו אסמכתאות ולא הגישו חוות דעת לגבי הנזק שיגרם להם, אם הגדר תפורק ותיבנה במקום הנכון. הנתבעים טענו, שהגדר, הפרגולה, שבמגרשם של משפחת וגדני, והמחסן שבמגרשו של מר מוחבר נבנו ללא היתר ובאופן בלתי חוקי. התובעים לא הוכיחו, ואף לא טרחו להוכיח, שהטענה אינה נכונה. כאשר מונחות על כפות המאזניים, מצד אחד, זכות קניין של הנתבעים שנפגעת בוודאות ומולה מסיגי גבול, שלא הוכיחו את זכויותיהם הקנייניות ולא טרחו להוכיח את הנזק הנטען על ידם, אין ספק, שיש להעדיף את זכות הקניין של הנתבעים/התובעים שכנגד. בית המשפט ידחה תביעה שעניינה זכות קניינית רק בנסיבות קיצוניות וחריגות (הלכת רוקר, עמ' 238, 242) ואין זה המקרה כאן. השארת הגדר בשטח הנתבעים וקבלת התובענה העיקרית, עלולה לפתוח פתח לכך שאיש הישר בעיניו יעשה ((הלכת רוקר, עמ' 245), יפלוש לחצר שכניו ויטען, ש"מדובר בסטיה מינורית העומדת בקריטריונים (עלומים)". סוף דבר התביעה העיקרית - נדחית. צו המניעה הזמני מיום 23.12.11 - בטל. התובעים ונתבע שכנגד 3 יהרסו את הגדר נשוא התובענה - עד ליום 18.8.13. ככל שהתובעים ונתבע שכנגד 3 לא יעשו כן בעצמם - הנתבעים יהיו רשאים לעשות כן, לאחר משלוח הודעה בכתב לתובעים, 7 ימים לפני ההריסה בפועל. הנתבעים רשאים לבנות את הגדר על פי היתר הבניה במיקום "הנכון". התובעים ונתבע שכנגד 3 ישלמו לנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. קרקעותצוויםצו מניעהגדר