סרבה לשלם לו, על אף שהכירה באחריות מבוטחה להתרחשות התאונה ושילמה סך של 15,899 ₪ כסכומים שאינם שנויים במחלוקת. המדובר בתאונה שארעה כאשר רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 ומבוטח על ידי נתבעת 1 (להלן: "הרכב הפוגע") פגע מאחור ברכב התובע, שהינו רכב מסוג ב.מ.וו, מ.ר. 5309216 (להלן: "רכב התובע") במהלך נסיעה בכביש בינעירוני מצפון לצומת סומך, וזאת לאחר שרכב התובע עצר באופן פתאומי. שמאי שבדק את רכב התובע 8 ימים לאחר ארוע התאונה, העריך את הנזקים לרכב כדלקמן: נזק לחלק אחורי - 22,063.85 ₪ נזק לחזית הרכב - 12,105.40 ₪ מע"מ - 5,466.92 ₪ ירידת ערך - 7110 ₪ המהווים 9% מערך הרכב. בסה"כ 46,745 ₪, ובצירוף שכ"ט שמאי בסך 1,200 ₪, הועמדה דרישת התובע על סך של 47,945 ₪. ההפרשים הנתבעים (לאחר שהנתבעת שילמה כאמור סכומים שאינם שנויים במחלוקת) נובעים ממספר מרכיבים: הראשון - נזק בסך של 12,105 ₪ שנטען כי נגרם לקדמת הרכב, ואשר לטענת התובע נובע מכך שרכבו נהדף על ידי הרכב הפוגע בעוצמה כך שגרם לו לפגוע במעקה שבצד הכביש. השני - נזק בסך של 7,063 ₪ (מתוך נזק שנאמד בסך של 22,063 לחלק האחורי) וזאת בשל "הפרשי עלויות עבודות/פחחות/צבע" כפי שצויין במכתב הנתבעת לתובע שצורף להמחאה ששולמה בגין סכומים שאינם שנויים במחלוקת (להלן: "מכתב הנתבעת מ4/11") השלישי - מרכיב המע"מ הכלול בחוות דעת השמאי (5,467 ₪) וזאת בהעדר ראיה לתשלום המע"מ בהעדר חשבונית מס. הרביעי - סך של 7,110 ₪ בגין ירידת ערך שקבע השמאי מטעם התובע, אשר הנתבעת סברה כי לא הוכח כלל. האחרון - סך של 350 ₪ בגין שכר טרחת שמאי, אשר הועמד על ידי השמאי על סך של 1,200 ₪ בעוד שהנתבעת הסכימה לשלם סך של 850 ₪. הנזק לחזית הרכב דחיית דרישת התובע בגין נזק זה בוססה בעיקרה על הודעת הנתבע, אשר נמסרה לנתבעת ובה לא צויינה פגיעה כלשהי שנגרמה לחזית רכב התובע, אלא צויין כי הרכב הפוגע פגע עם חזיתו בחלק האחורי של רכב התובע. תיאור זה נכתב בטופס ההודעה הן בתאור המפורט של ארוע התאונה, הן בפרטי רכב צד ג' המעורב, והן בשרטוט המופיע על גבי ההודעה. יצויין כי ההודעה חתומה על ידי הנתבע והוא אישר במהלך הדיון כי הוא רשם את כל הפרטים המופיעים בה וזאת ביום שלמחרת התאונה. מעבר לכך הוסיפה הנתבעת וטענה כי לאור התמונות שצרף השמאי מטעם התובע לחוות דעתו, לא ניתן להבחין בקיומו של נזק משמעותי לחזית רכב התובע, בודאי שלא נזק המסתכם לסכומים ששם השמאי, והנזק המועט הנראה בתמונות, שהוא בעיקרו סימני שפשוף קלים לפגוש קדמי וקמט בצד שמאלי של הגריל הקדמי, אינם מתיישבים עם טענת התובע, אשר הובאה באמצעות הנהג ברכב התובע בעת התאונה, אחיו, כי הרכב נהדף בעוצמה לעבר מעקה הבטיחות, כאשר החזית פוגעת באופן מלא במעקה, דהיינו פגיעה חזיתית של רכב התובע במעקה. להוכחת הנזק לחזית הרכב שמעתי את עדות הנהג ברכב התובע, אלי בן חמו, אשר מעבר לחזרתו על האמירה כי רכב התובע נהדף בעוצמה ימינה ופגע במעקה עם חזית הרכב, לא יכול היה לתאר את מנגנון הפגיעה, את הנזקים לרכבים, או ליתן הסבר מספק כיצד הגיע הרכב לפגוע, בחזית מלאה במעקה. התרשמתי כי עדותו של הנהג "מגלה טפח ומכסה טפחיים" ולא התרשמתי כלל וכלל מכנות עדותו. אציין כי גם בהודעת התובע למבטחתו, הודעה שנמסרה טלפונית יום לאחר התאונה, אין כל אזכור לנזק שנגרם לחזית רכב התובע, ורק מתוארת הפגיעה מאחור ע"י הרכב הפוגע. באם הייתי צריכה להסתמך אך על העדויות מטעם התובע, הייתי קובעת כי לא הוכח שהנזק לחזית הרכב מקורו בתאונה. אלא שאז באה עדותו של הנתבע, אשר נראה כי הפתיעה את בא-כוחו, המייצגו מטעם המבטחת, ובה הוא אישר כי כתוצאה מהפגיעה מאחור נהדף רכב התובע למעקה ופגע במעקה עם חזית הרכב. הנתבע, כמו גם הנהג ברכב התובע, הסביר את אי ציון הפגיעה בחזית רכב התובע בהודעה למבטחות, בכך שלא נשאל על כך, ולפיכך רק ציין את מנגנון הפגיעה מאחור. חרף העובדה כי מדובר בעדות שהובאה מטעם הנתבעים, אינני סבורה כי יש בה להטות את הכף לקביעה כי התובע עמד בנטל המוכח עליו להוכיח את זכאותו לפיצוי בגין הנזק לחלק הקדמי של הרכב. אני סבורה כי עדויות הנהג ברכב התובע והנתבע עומדות בסתירה ברורה להודעות שמסרו למבטחות מיד ובסמוך לאחר ארוע התאונה, ואני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא ניתן לסמוך על עדויות אלו על מנת לקבוע כי רכב התובע פגע באופן חזיתי במעקה הבטיחות. גירסתם זו של הנהגים המעורבים אינה מסתדרת עם התמונות שהוצגו בפני ומהן עולה כי הנזק הנראה לחזית הרכב הינו נזק קל ביותר. לא נראים סימני מעיכה או סדיקה של הפגוש, ובהחלט לא ניתן לראות בהן נזק לפנסים אשר השמאי אישר את החלפתם במלואם, בשני הצדדים!! מתיאור שני הנהגים את התאונה, שהתרחשה במהירות נסיעה גבוהה יחסית של הרכב הפוגע, לא נראה סביר כי ברכב הנהדף בעוצמה עד כדי כך שסב על צירו (שכן אלמלא כן הכיצד הגיעה חזית הרכב למעקה?), לא יראה בסמוך לאחר התאונה נזק משמעותי יותר של מעיכה ברורה ושברים לפנסים. טענת התובע והנהג כי יתכן שהפגוש גמיש ולכן חזר למקומו, או כי הנזק לפנסים הינו נזק בדמות סדקים בלבד שלא ניתן להבחין בהם בתמונות, אינם יכולים להוות השלמה לחוות דעת השמאי (באשר להצגת הפנסים הסדוקים), ובעיקר אינם עולים בקנה אחד עם תיאור התאונה על ידם. לאור זאת וחרף הודאת הנתבע בפני אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנזק לחזית הרכב מקורו בתאונה נשוא התביעה, ובמקרה זה אין בעדות הנתבע לסייע בידו, שכן אני מעדיפה באופן ברור את הגרסאות שנמסרו בהודעות בסמוך לאחר ארוע התאונה, על פני העדויות שנשמעו בפני בחלוף 3 שנים ממועד התרחשותה, ואשר, כאמור לעיל, אינן מתיישבות עם הנראה בתמונות ועם הגיונם של דברים. הפחתה מהנזק לחלק האחורי בשל הפרשים ביחס למרכיב זה הנתבעת לא שכנעה אותי כי היה בסיס לקביעתה כי הערכת השמאי מטעם התובע היתה מופרזת. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית וגם לא עמדה על בדיקת הרכב מטעמה, על אף שבמכתבה מ4/11 ציינה: "הפרש למוקד אחורי ייבחן עם בדיקת רכב מבוטחכם על ידינו". בדיקה כזו לא בוצעה, ככל הנראה כי בשלב בו הוצעה הודעה זו (בחודש 4/11) כבר לא ניתן היה לבצע את הבדיקה מאחר ובינתיים תיקן התובע את הרכב (כך לטענתו). הנתבעת לא שכנעה אותי בטענתה כי התובע התחמק ממתן אפשרות לבדוק את הרכב, ועצם העובדה כי המכתב הוצא למעלה מ-5 חודשים לאחר ארוע התאונה ודיווח עליה וכמעט 5 חודשים לאחר המצאת חוות דעת השמאי, מצביעה על כך שהנתבעת לא פעלה באופן סביר על מנת לבחון את הנזקים לרכב. צודק ב"כ התובע בטענתו כי הנתבעת לא הצביעה על פניה כלשהי מצידה לתובע או למי מטעמו ביחס להעמדת הרכב לבדיקה לפני מועד הוצאת המכתב. בהעדר בסיס לביצוע ההפחתה בגין הפרשים אלו, ובהתחשב בכך שהנתבעת, בהודעתה לא העלתה טענה כי הפחתה זו נעשית בשל אי הוכחת ביצוע התיקון בפועל (טענה שהועלתה בדיון בפני כטענה כללית), אינני סבורה כי יש לאפשר לה כעת, לבסס את דחיית התביעה בגין רכיב זה על הטענה כי בהעדר הוכחת התיקון ועלותו בפועל, אין מקום לחייבה בסכומים נוספים כלשהם, גם לא בגין המוקד האחורי שהכירה באחריותה בגינו. לפיכך אני מחייבת את הנתבעת במלוא רכיב זה. מרכיב המע"מ בענין זה מקבלת אני את טענת הנתבעת כי בהעדר הוכחה בדבר תשלום מע"מ בגין עלות התיקון, לאחר שהתובע הודה בפה מלא כי לא שילם את המע"מ שכן שילם עבור עלות התיקון "בשחור" דהיינו ללא חשבוניות או קבלות כלשהן המעידות על ביצוע תשלום כלשהו (!), בודאי שאינו זכאי לפיצוי בגין מרכיב המע"מ. בחירתו של התובע לשלם על התיקון שלא כנגד חשבוניות מס, גם באם נבעה, כטענתו, מכך שהנתבעת עיכבה את תשלום תגמולי הביטוח במשך תקופה ארוכה, אין בה להנביע לו זכות לפיצוי בגין מרכיב נזק שלא נשא בו, המע"מ. ירידת הערך גם לענין זה מתקבלת על דעתי עמדת הנתבעת, שכן בהעדר בדיקה של הרכב על ידי שמאי התובע, לאחר ביצוע התיקון, אינני סבורה כי יש בסיס איתן לקביעת ירידת ערך, ככלל, ובודאי שלא ירידת ערך בשיעור גבוה של 9% כפי שנקבע כאן. יתירה מכך, בנסיבות הענין, ומשהוברר כי התובע מכר את רכבו במהלך ניהול ההליך, ובהעדר ראיה למחיר בו נמכר הרכב, מצבו בעת המכירה ואיזו הפחתה, אם בכלל, נעשתה בגין תיקון הנזק שמקורו בתאונה (להבדיל מנזקים אחרים שככל הנראה היו ברכב ומקורם אחר כפי שעולה מקביעתי ביחס לנזק לחזית וכפי שעולה מעדותו של התובע ביחס לנזקים נוספים שהתגלו ברכב במהלך תיקונו ולא נישומו על ידי השמאי), אין מקום לפסוק ירידת ערך תיאורטית שהוערכה על ידי השמאי, מקום בו ניתן היה להוכיח ירידת ערך ריאלית. התנהלות התובע לגבי תיקון הרכב ומכירתו יש בה "להעלות גבה" בעיקר נוכח העובדה כי בעודו מנהל הליך לתשלום ההפרשים, לרבות ירידת ערך, הוא אינו טורח לעגן את פרטי מכירת הרכב (פעם אחר פעם, כפי שתואר על ידו) במסמך כלשהו, וכל שכן, אינו טורח להביא לעדות את הקונה אשר יתמוך בטענותיו באשר למחיר המכירה וביצוע הפחתה בגין התיקון בעקבות התאונה. הכלל לגבי אי הבאת עד רלבנטי ידוע, ואין ספק שבמקרה זה יש באי העדת הקונה או הצגת מסמך כלשהו כדי להעיב על טענת התובע לקיומה של ירידת ערך כלל. זאת מעבר לעובדה כי מדובר ברכב ישן (בן 10 שנים), דבר שבפני עצמו מעלה שאלה של ממש באשר לשיעור ירידת הערך שיוחסה לתאונה. שכר טרחת השמאי בהתחשב באמור לעיל, בעיקר באשר להעדר בדיקה נוספת של הרכב ועריכת שמאות ללא שקיימת הצעת מחיר לביצוע התיקון, וכן לאור קביעתי כי לא שוכנעתי שהנזק לחזית מקורו בתאונה, אני סבורה כי שכר הטרחה ששילמה הנתבעת הינו שכר טרחה סביר ואין מקום להוסיף עליו. לסיכום לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את ההפרשים לחלק האחורי בלבד בסך של 7,063 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.4.11 ועד היום. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין אגרת משפט (על שני חלקיה) בסך של 815 ₪, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪, סכום אשר נפסק בין היתר, בהתחשב בעובדה כי עיקר התביעה נדחה. על התובע לשלם את המחצית השניה של האגרה והפרשי אגרה בהתאם לדרישת המזכירות. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהמועד שהתובע ימציא לנתבעת 1 תצהיר חתום על ידי בעלת הרכב הרשומה, אחותו, כי אין לה טענות או תביעות בגין הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה נשוא התביעה. פוליסהחברת ביטוח