תביעה בגין הריסת מטבח שלא כדין

לטענת התובע הנתבעים עם אנשים אחרים, הרסו בחצות הלילה את המטבח שהיה בנוי על המקרקעין, שלא כדין, בטענה כי המטבח נבנה על חלקתם. 4. לטענת התובע בכתב תביעתו, עלות הקמת מטבח חדש, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה הינו סך של 25,984 ₪. יחד עם זאת, היות ומדובר בבניה שהיתה קיימת עוד לפני קום המדינה, יהיה לתובע קושי לקבל היתר לבנות מטבח חדש. לכן הוא מעריך את נזקיו בגין הריסת המטבח בסכום כולל של 100,000 ₪. 5. הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כדלקמן: א. הם מכחישים את זכויותיו של התובע במקרקעין, כפי שגם עולה מנסח רישום מקרקעין. ב. הם מכחישים כי הרסו את המטבח, אלא טוענים כי התובע בעצמו ביצע את ההריסה, ולאחר מכן בנה מטבח חדש ללא קבלת היתרי בנייה. בגין כך אף הוא הועמד לדין פלילי. ג. הם מכחישים את הנזקים הנטענים. דיון והכרעה 6. שלוש שאלות עומדות להכרעה בתובענה זו כדלקמן: א. האם התובע הוכיח את זכויותיו במקרקעין? ב. האם התובע הוכיח כי הנתבעים או מי מהם הרס את המטבח? ג. האם התובע הוכיח את נזקיו? (שאלה שתהיה רלוונטית רק אם התשובות לשתי השאלות הקודמות תהיינה חיוביות). שאלה א' - האם התובע הוכיח את זכויותיו במקרקעין 7. טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית ת/1, אודות זכויותיו במקרקעין כדלקמן: א. הוא הבעלים הבלעדי ל-50/1485 חלקים, שהינם 50 מ"ר, במקרקעין. את החלקים הנ"ל הוא קיבל במתנה מאחיו לאחר שכל יורשי אביו הסתלקו וחתמו על הסכם מתנה לטובתו. ב. העסקה הזאת דווחה למס שבח מקרקעין ושולם בגינה מס רכישה. 8. לתצהיר עדותו הראשית צירף התובע נסח מקרקעין אודות המקרקעין ממנו עולה כי הבעלים הרשום של 50/1485 חלקים במקרקעין הוא חוסיין אחמד אל-עיסא, שכנראה הוא אביו של התובע. 9. עוד צירף התובע לתצהירו שובר מס רכישה, המלמד לכאורה על דיווח של עסקת מכר ללא תמורה שהיתה בינו לבין אחד מאחיו או אחיותיו במקרקעין. 10. התובע לא צירף לתצהיר עדותו הראשית כל הסכם שהיה בינו לבין אחד מאחיו או אחיותיו, ורק לסיכומיו צירף הסכמים, שלא כדין, שכן לא מצרפים חומר ראייתי לסיכומים. 11. התובע בחקירתו הנגדית נשאל אודות זכויותיו במקרקעין וציין כדלקמן: א. כשנשאל האם קיבל את כל חלקי אחיו, בירושת אביו במקרקעין במתנה השיב שהוא לא קיבל במתנה אלא קנה את חלקי אחיו, ויש לו הסכם רכישה בבית. הוא לא צירף את ההסכם כיוון שהוא לא ידע שצריכים את זה (עמ' 3 שו' 14-17). ב. כשנשאל מדוע בתצהירו (ת/1) ציין, בסעיף 5, שהוא קיבל את חלקי אחיו במקרקעין במתנה, השיב שיכול להיות שהוא טעה כשציין זאת (עמ' 3 שו' 20-21). ג. כשנשאל כמה אחותו שילמה לו עבור חלקה במקרקעין, השיב 5,000 ₪, וזה היה אצל עו"ד אילן פורת (עמ' 3 שו' 24-26). כשנשאל מדוע בדיווח למס שבח אודות עסקה זו (ושובר מס רכישה בגין עסקה זו צורף לתצהיר), הוצהר שההעברה היתה ללא תמורה השיב שיכול להיות שהם טעו בדיווח (עמ' 4 שו' 2-3). ד. כשנשאל האם יש צו ירושה לאב המנוח (שרשום בטאבו כבעלים של המקרקעין על פי נסח הטאבו שצורף), השיב שהם לא עשו צו ירושה לאב המנוח (עמ' 4 שו' 13). ה. בהמשך אף ציין שלא מדובר במתנה או ברכישה רגילה מאחיו את חלקי האב המנוח, אלא הוא ואחיו עשו עסקת חליפין במקרקעין. הוא ויתר על חלק מקרקעין שהיתה בחזקתם והם ויתרו לו על חלקם במקרקעין דנן. יש לו הסכם חליפין שהוא חתם אצל עו"ד ריאד אניס (עמ' 4 שו' 14-16). הסכם חליפין נטען זה לא הוגש על ידו כראייה. ו. כשהופנה לפרוטוקול בית משפט עניינים מקומיים בחדרה בתיק עמ"ק 923/06, מיום 22.4.07 (במסגרת תיק זה הואשם באי קיום צו בית המשפט על הריסת מבנה - הפרו' צורף כנ/3), שם ציין אודות המקרקעין האמורים שיש יותר משותף אחד למקרקעין, שחלקם נפטר ויש להם ילדים קטינים ולכן לא ניתן להכשיר את הבנייה במקום (עמ' 2 לאותו פרו'), ומכאן עולה כי איננו הבעלים היחיד של המקרקעין השיב, שאכן לא החתים את הקטינים אלא עשה החלפה עם אחד מאחיו (עמ' 4 שו' 6-11). 12. כשאני בוחן את החומר הראייתי דלעיל שוכנעתי כי התובע לא הוכיח שהוא הבעלים של המקרקעין, ובוודאי לא הוכיח שהוא הבעלים היחיד של המקרקעין, כטענתו בכתב התביעה ובתצהירו, מהטעמים הבאים: א. המקרקעין רשומים על שם אביו של התובע, כמפורט לעיל. לא הוכח לי כי האב נפטר (לא צורפה תעודת פטירה). ב. גם אם האב נפטר לא הוכיח לי כי התובע הוא אחד היורשים שכן לא צורף צו ירושה ו/או צו קיום צוואה, ולדברי התובע גם לא הוצא צו כזה (ראה לעיל). ג. התובע לא יודע להסביר כיצד רכש את הזכויות במקרקעין, האם בהסכם מתנה מאחיו או שמא בעסקת מכר רגילה או שמא בגין עסקת חליפין, כגרסאותיו השונות בתצהירו ובחקירתו הנגדית. ד. התובע גם לא הבהיר הכיצד רכש זכויות במקרקעין מאחיו, כשחלקם נפטר וחלק מיורשיהם הם קטינים, פעולה המצריכה אישור בית המשפט למכירה. 13. במילים אחרות ולסיכום ייאמר כי התובע לא הוכיח שהוא הבעלים של המקרקעין, ובוודאי שלא הוכיח כי הוא הבעלים היחיד של המקרקעין. 14. בנסיבות אלה, ובהעדר הוכחת זיקה למקרקעין ולמבנה שעליה, לרבות המטבח, דין תביעתו של התובע להידחות. 15. בכך הייתי יכול לסיים את פסק הדין. יחד עם זאת, היות ושמעתי ראיות, גם אבחן לגופה את השאלה השניה תוך יציאה מנקודת הנחה כי התובע הוכיח לפחות כי הינו בעל זכות לחלק מהבעלות במקרקעין. שאלה ב' - האם התובע הוכיח כי הנתבעים או מי מהם הרסו את המטבח 16. טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית ת/1 כי כשנתיים עובר לחתימתו על התצהיר (התצהיר נחתם ביום 28.4.10), הנתבעים עם אנשים אחרים, בחצות, הרסו את המטבח בטענה שהמטבח נבנה על חלקתם. 17. בחקירתו הנגדית ציין התובע בנקודה זו כדלקמן: א. כשנשאל מתי בוצעה ההריסה השיב: "לא יודע תאריך מדויק... " (עמ' 6 לפרו' שו' 30). ב. לשאלה אחרי כמה זמן גילה שנהרס המטבח השיב: "מישהו התקשר אלי ואמר לי שהרסו לי את הבית. באתי ומצאתי את הבן אדם הזה (מצביע על הנתבע 1) עם קונגו ושאלתי אותו מה הוא עושה, ראיתי אותו שובר את התקרה של הבטון..." (עמ' 7 לפרו' שו' 1-4). ג. כשנשאל מה הוא ראה את הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הורס השיב: "את הקיר של המבנה... באתי והוא עם הקונגו בזוית של הבית. כל המטבח כבר היה הרוס" (עמ' 7 לפרו' שו' 9-10). ד. כשנשאל מי התקשר אליו להודיעו על כך השיב: "אני לא יודע מי התקשר אבל בא גם מישהו ואמר לי את זה בפנים, פאיז נור עמאש, הוא אמר שנתנו לו כסף והוא הרס את הגג, מי שנתן לו את הכסף זה הנתבע 1" (עמ' 7 לפרו' שו' 13). ה. לשאלה האם הוא הביא את פאיז נור עמאש לעדות השיב: "לא. הוא עצור. אני לא יודע על מה" (עמ' 7 לפרו' שו' 15). ו. כשנשאל איך הנתבע הרס את המבנה והאם מישהו עזר לו בהריסה, השיב שאינו יודע (עמ' 7 לפרו' שו' 16-17). ז. לשאלה האם ראה עוד אנשים שהורסים את המבנה השיב בשלילה (עמ' 7 לפרו' שו' 20-21). 18. לעומתו, הנתבע בתצהיר עדותו הראשית נ/7, הכחיש את מעורבותו בהריסת המטבח וציין כדלקמן: א. הוא מעולם לא הרס כל סככה ו/או מטבח ו/או מבנה אחר המצויים על המקרקעין (סע' 10). ב. התובע בעצמו הרס את המטבח, כיוון שרצה לבנות בניין חדש. כשרצה לבנות את הבניין החדש הסתבר כי המטבח שהיה קיים גלש לחלקת הנתבעים, והוא סרב לחתום לו על הבנייה לצורך קבלת היתר. התובענה הנדונה הוגשה על מנת להפעיל לחצים על הנתבעים שיחתמו לתובע לצורך הבנייה האמורה (סע' 8, 9, 11, 16). ג. חיזוק לאמור מוצא הנתבע בעובדה כי התובע לא הגיש נגדו תלונה במשטרה, ואף הגיש את התביעה באיחור של כשנתיים (סע' 19). 19. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כדלקמן: א. הנתבע 2 לא נתן תצהיר ולא בא לעדות כיוון שהוא חולה נפש (עמ' 11 לפרו' שו' 32). ב. הוא סרב לחתום לנתבע על בנייה חדשה כיוון שחלקה פלש לחלקתו (עמ' 12 לפרו' שו' 15-19). ג. התובע בעצמו הרס את המטבח כדי לבנות חדר מדרגות לקומה נוספת שרצה לבנות על מבנה קיים (עמ' 12 לפרו' שו' 28-29). ד. הוא מכחיש את טענות התובע כי הוא הרס עם קונגו את המטבח ו/או כי שילם לאדם מסוים סכום כסף כדי שיהרוס את המטבח. לגרסתו התובע משקר בנדון (עמ' 13 לפרו' שו' 15-20). ה. הוא גם העיד שאחיו לא הרסו את המטבח (עמ' 13 לפרו' שו' 22-26). ו. כשנשאל האם הוא ראה בעיניו מישהו הורס את המטבח השיב שהוא ראה את התובע הורס זאת יחד עם פועלים, והוא אפילו נתן לו כבל חשמל לצורך כך מהבית של אמא שלו, שכן המבנה שבמקרקעין לא היה מחובר לחשמל (עמ' 13 לפרו' שו' 28-30; עמ' 14 לפרו' שו' 2). ציין עוד הנתבע כי התובע לא הרס את המבנה שעל המקרקעין בבת אחד אלא עשה את זה בחלקים על מנת שאף אחד לא יראה, ובסופו של דבר הוא הרס את הכל, ובנה מחדש (עמ' 14 לפרו' שו' 2-9). 20. עוד ראוי לציין, כי אודות המקרקעין הועמד התובע לדין פלילי בבית משפט לעניינים מקומיים בחדרה, במסגרת תיק עמ"ק 923/06, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שצורף כנספח לנ/7. מפרוטוקול זה עולה כי התובע, שהיה הנאשם שם, הודה בכל עובדות כתב האישום והורשע בו, והמדובר בעבירות בנייה במקרקעין. בגזר הדין ציין כב' השופט מסארוווה כי כבר ביום 5.9.02, נגזר על הנאשם (התובע כאן), במסגרת תיק פלילי 3224/02, להרוס את המבנה שנבנה במקרקעין שלא כדין. ציין השופט מסארווה כי הנאשם טען שמדובר במבנה ישן שהוסיפו לו רצפה ויסודות וגג על מנת לחזק אותו. לאחר מכן הועמד התובע לדין פעם נוספת בתיק תו"ב 11593-05-09, שכתב האישום אודותיו הוגש כנ/4. כתב אישום זה הוגש כיוון שהנאשם לא ביצע את גזר הדין ולא הרס את המבנה, ושם ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש (לאחר שהנאשם הודה בכתב האישום), כי: "הנאשם (התובע דנן - ח.ש.), הוסיף חטא על פשע בכך שהחליט להרוס מבנה ולבנות אותו מחדש, מבנה בשטח של 42 מ"ר, כמו כן בנה סככה מקורה בשטח של 10 מ"ר הפולשת לתחום דרך ושימוש במבנה לבית קפה, באדמה שייעודה מגורים..." (הפרו' צורף כחלק מנספחי ת/1). בגזר הדין באותו פרוטוקול, ציין כב' השופט מסארווה כי: "הנאשם הוסיף חטא על פשע והרס ובנה מבנה אחר במקומו בשטח של 50 מ"ר, כמו שבנה סככה מקורה בשטח של 10 מ"ר הפולשת לתחום דרך, ושימשה אותו כבית קפה, כל זאת ללא היתר בנייה". כל זאת מלמד לכאורה כי התובע היה מעורב בהריסת המבנה על המקרקעין לרבות המטבח לצורך בניית מבנה חדש, עובדות העולות בקנה אחד עם גרסת הנתבע בעדותו. 21. נשאל על כל אלה הנתבע בחקירתו הנגדית וציין כדלקמן: א. הוא הודה כי הוגש נגדו כתב אישום בשנת 2002 נשוא תיק פלילי 3224/02, שהעתקו צורף כנ/1 (עמ' 5 לפרו' שו' 10). (יצוין כי בכתב אישום זה הואשם התובע דנן שביצע עבודות בנייה במקרקעין בשטח של כ- 50 מ"ר) ב. התובע הודה כי הואשם בבנייה כאמור כאשר בנה רצפה ועמודים במקרקעין ללא היתר (עמ' 5 לפרו' שו' 11-13). ג. כשהוצג לתובע הכרעת הדין (על פיה הודה התובע בעובדות כתב האישום והורשע) וגזר הדין נשוא תיק פלילי 3224/02, בו נדרש בין היתר להרוס את המבנה שהקים על המקרקעין בשטח של כ-50 מ"ר (הכרעת הדין וגזר הדין הוגשה וסומנה נ/2) הוא אישר זאת אך ציין שהוא לא הרס את המבנה על פי גזר הדין (עמ' 5 לפרו' שו' 14-15). ד. התובע גם הודה שבשנת 2006 הוגש נגדו כתב אישום על אי ביצוע צו הריסה האמור והוא הודה בעובדותיו (עמ"ק 923/06), הוא אישר זאת (הכרעת הדין וגזר הדין בתיק זה הוגשו וסומנו נ/3). ה. גם הודה התובע שהיות ועדיין לא ביצע את ההריסה של המבנה על פי התיק הפלילי 3224/02, הוגש נגדו כתב אישום נוסף בשנת 2009 (תו"ב 11593-05-09 שהעתקו צורף כנ/4). הוא הודה בו אך לא הרס את המבנה אלא שיפץ את הבית והשאיר את המטבח, ואת המטבח הרסו הנתבעים (עמ' 5 לפרו' שו' 19-22). ו. הוסיף וציין התובע כי יתכן והנתבעים קיבלו הוראה מהועדה לתכנון ובנייה להרוס אז הם הרסו את המבטח (עמ' 5 לפרו' שו' 23-26). ז. התובע גם הוסיף שאת המטבח הוא לא היה צריך להרוס על פי צו בית המשפט לעניינים מקומיים שכן היה בנוי הרבה שנים, וכי התוספת בנייה שהוא עשה זה על חלק מהמקרקעין (עמ' 5 לפרו' שו' 28-31). 22. כשאני בוחן את כל החומר הראייתי דלעיל, שוכנעתי כי התובע לא הוכיח שהנתבעים או מי מהם הרסו את המטבח או היו שותפים להריסה כזאת, מהטעמים הבאים: א. כאמור התובע מחד מציין כי ראה את הנתבע משתתף בהריסת המטבח (ראה סעיף 17 (ב) לעיל), אך מאידך הנתבע מכחיש זאת (ראה סעיף 18 (א) + 19 (ד) לעיל). לתובע היתה אפשרות להביא לעדות את הבן אדם שעל פי גרסתו נשכר על ידי הנתבע להרוס את המטבח ואף שולם לו כסף על כך, אשר הוא פאיז נור עמאש (כמפורט בסע' 17 (ד) לעיל). באופן תמוה נמנע התובע מלהזמינו לעדות בתירוץ לא סביר כי הוא עצור. גם אנשים עצורים ניתן להביא אותם לעדות באמצעות השב"ס, במיוחד כשעדותו כה חשובה בתמיכה לגרסת התובע. בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלוונטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר בדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד היריב. על כן, בית המשפט רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלוונטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת עד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. אם נשליך על המקרה דנן את הכלל האמור יש לומר לכאורה כי אם היה העד האמור מובא לעדות, הוא היה מכחיש את גרסת התובע ומחזק את גרסת הנתבע כי לא היו דברים מעולם. ב. בעוד שבכתב תביעתו בתצהירו נתן התובע הערכת זמן לביצוע ההריסה (ראה סע' 3 וסע' 16 לעיל), בחקירתו הנגדית לא ידע לתת תאריך, ואף לא הערכת זמן (ראה סע' 17 (א) לעיל). עובדה זו יש בה בכדי להפחית ממהימנות גרסתו בדבר ההריסה על ידי הנתבעים או מי מהם. ג. התובע גם לא ידע לומר לנו מי האדם שהתקשר אליו כדי לומר לו שהורסים לו את הבית (ראה סע' 17(ב) + 17 (ד) לעיל). גם גרסה זו מפחיתה ממהימנות גרסתו, שכן ההנחה הסבירה היא שאותו אדם שהתקשר אליו (שיודע את מספר הטלפון שלו), מכיר את התובע והתובע מכיר אותו. משלא ידע התובע לומר לנו את שמו, הדבר תמוה בעיניי. ד. כל "הסיפור" עם האישומים הפליליים כנגד התובע אודות הריסה ובנייה מחדש של מבנה באותם מקרקעין, כמפורט בסע' 20-21 לעיל, תומכים לכאורה בגרסת הנתבע כי לא הוא ולא מאן דהוא אחר הרס את המטבח, אלא כי התובע בעצמו היה מעורב בהריסה ובבנייה מחדש. נדגיש כי הנתבע אף העיד שראה את התובע, ופועלים ששכר, הורסים את המבנה הקיים במקרקעין, ובכללו המטבח, ובונים אותו מחדש, תוך שהוא אף מספק לתובע חשמל מבית אמו (סע' 19(ו) לעיל). בנסיבות אלה העדפתי את גרסתו של הנתבע והאמנתי לה, כי לא הוא ולא מאן דהוא אחר מהנתבעים הרס או היה מעורב בהריסת המטבח או חלק אחר מהמבנה שהיה קיים על המקרקעין. 23. לאור האמור לעיל, ובמענה לשאלה ב', אני קובע כי התובע לא הוכיח שמי מהנתבעים הרס לו את המטבח או היה מעורב בהריסתו. שאלה ג' - הוכחת הנזקים 24. לנוכח מסקנותינו בשאלות א'-ב' לעיל, הדיון בשאלה ג' מתייתר, בהעדר הוכחת זיקה למקרקעין ו/או אי הוכחת מעורבותם של מי מהנתבעים בהריסה. סוף דבר 25. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה התביעה ומחייב התובע לשלם לנתבעים, באמצעות בא כוחם, תוך 30 ימים מהיום, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. תביעות מטבחים