תביעה לשיפוי בגין תשלומים עפ"י פוליסה

תביעה בסך 20,574 ₪, לשיפוי התובעת בגין תשלומים ששילמה עפ"י פוליסה שהנפיקה, על נזקים שאירעו ביום 25.01.2011, בתאונת דרכים בצומת בגבעתיים. 2. המחלוקת מתמקדת בשאלה, מי מהנהגים נכנס לצומת כשמופע הרמזור בכיוון נסיעתו אדום. כאן המקום להעיר שהנהגים נחקרו במשטרה, אולם לפי הידוע לא הוגש כתב אישום נגד מי מהם. כמו כן, אין מחלוקת כי הרמזורים פעלו כהלכה בעת הרלוונטית. 3. גרסת התביעה, בקצרה: ליבנה חיים (להלן: "הנהגת") העידה כי בהתקרבה לצומת האטה את מהירות נסיעתה, וכשהתחלף המופע לאור ירוק החלה לחצות את הצומת. לדבריה, לא היו עוד כלי רכב בצומת. את החבטה חשה כשסיימה לחצות את הצומת: "אני עמדתי לסיים לחצות את הצומת ואז הרכב פגע בי" (עמ' 8 ש' 19). הנהגת לא ציינה שעצרה, לפני כניסתה לצומת. כשנשאלה מתי הבחינה באור הדולק ברמזור השיבה: "טיפה לפני יש עיקול אבל 20 מ' לפני הצומת האטתי לעצירה" (עמ' 9 ש' 5 - הדגש של הח"מ). הנהגת לא ידעה להסביר מדוע עובדת עצירתה, לפני כניסתה לצומת, לא דווחה בהודעה לחב' הביטוח (ת/3). יחד עם זאת, גרסה זו מופיעה בהודעתה במשטרה תחת אזהרה (עמ' 1 ש' 3 ל-ת/4) שנמסרה יום לאחר התאונה. 4. גרסת ההגנה, בקצרה: הנתבע העיד במשטרה שהמשיך בנסיעה רצופה, במהירות של כ-40 קמ"ש. לטענתו, בסמוך לכניסה לצמת הבחין ברכב שמגיע משמאל. המרחק הקצר בין כלי הרכב מנע ממנו להגיב וכך ארעה ההתנגשות (נ/2). בעדותו בבית המשפט, העיד שהבחין במופע אור ירוק בכוון נסיעתו ממרחק של 50 עד 80 מ' מהצומת ואז "המשכתי נסיעתי תוך האטה מינימלית" (עמ' 2 ש' 23). כמו כן העיד כי הבחין ברכב הנהגת כשהוא בנסיעה: "בזוית העין אני רואה רכב שנכנס מצד שמאל לתוך הצומת" (עמ' 4 ש' 13). בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כי לפני כניסתו לצומת הבחין בשלבים שונים בסימנים הבאים: במרחק שבין 50-80 מ' מהצומת, במופע האור הירוק בכוון נסיעתו; במרחק של 5-6 מ' מהצומת, בכניסת רכב הנהגת לצומת; בשלב כלשהו, בעובדה כי בנתיב הנגדי לו עומדים כלי רכב. הנתבע אישר כי במרחק של 4-5 מ' מהכניסה לצומת לא ראה את הרמזור בכוון נסיעתו (עמ' 5 ש' 27 עד עמ' 6 ש' 4). הנתבע אישר את מיקום ההתנגשות בין כלי הרכב בסמוך לסיום חציית הצומת (מכוון נסיעת הנהגת). אין חולק שמהנתיב ממנו נכנסה לצומת, ועד לנקודה זו היה עליה לחצות מעבר חצייה, שלושה נתיבים וחלק מהנתיב אליו נכנס הנתבע (ת/1). אין חולק כי רכב הנתבע פגע עם חזית רכבו, במרכז הצד הימני של רכב הנהגת (ת/2 ו-נ/3). 5. אין חולק כי עד ראייה לתאונה לא הוזמן להעיד. בניגוד לגרסת הנהגת במשטרה (עמ' 2 ש' 30-31 לת/4) כי אין לה עדים, נרשם בהודעתה לתובעת כי היה עד (ת/3). בחקירתה הנגדית זכרה את קיומו של העד, ומסרה גרסה שאינה עולה בקנה אחד עם עדותה במשטרה: "ש: על איזה עד מדובר? ת: האדם שהוציא את הילד מהרכב, אמר שהוא ראה שאני עברתי בירוק והוא עבר באדום. אני הבנתי מהמשטרה שהבחור לא הסכים לבוא לתת עדות". ש: את לא מספרת את הסיפור הזה במשטרה? ת: או.קי. ש: היו לבעלך את הפרטים שלו? ת: כן. ש: למה לא הבאתם אותו היום לכאן? ת: בעלי מסר את הפרטים לבוחן והם אמרו שהעד לא הסכים לתת עדות. אני לא יודעת למה הוא לא הגיע לכאן היום". (עמ' 9 ש' 13-22) לא ברור מדוע נרשם בהודעת הנהגת במשטרה שאין לה עדים. מאידך, בבית המשפט היא מספרת שפרטי העד נמסרו לבוחן, אך המשטרה הודיעה כי העד מסרב להעיד. גרסה זו איננה מתקבלת על הדעת בלשון המעטה, הרי למשטרה סמכות לזמן עדים, ואם האחרונים מסרבים להעיד, יש לה אמצעים חוקיים לכפות את התייצבותם. מכל מקום, הנהגת החזיקה בפרטי העד, מסרה על קיומו לתובעת, ואילו האחרונה לא ראתה לזמנו, מבלי שניתן טעם מוצדק לכך. לפיכך, חל הכלל כי ההימנעות מהבאת העד, משמעה כי עדותו תעמוד לתובעת לרועץ (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד רוזנברג, מז (2) 605). 6. א) התובעת קיבלה דו"ח של בוחן תנועה על מופעי הרמזורים בצומת, אולם לא הגישה אותו כחלק מראיותיה. העיון בדו"ח מעלה כי הוא אינו ערוך כחוות-דעת מומחה לפי פקודת הראיות, משום שלא מצוינים בו פרטי ההשכלה והניסיון של הבוחן. ייתכן ומטעם זה לא הוגשה. לעומת זאת, הדו"ח הוגש לבקשת ב"כ הנתבעים (נ/4). ב) משהוגש הדו"ח חלוקים ב"כ הצדדים, באיזו מבין הגרסאות תומכים ממצאי הבוחן. ב"כ הנתבעים הדגיש כי הבוחן לא הצליח להגיע למסקנה חד-משמעית בשאלה מי מהנהגים נכנס לצומת בחסות מופע רמזור אדום (סע' 5.2 לדו"ח). מנגד, טענה ב"כ התובעת כי הבוחן מצא סבירות גבוהה לכך שהנתבע נכנס לצומת באור אדום (סע' 5.2.4 לדו"ח). ג) אפשרות זו, ביסס הבוחן על קיומם של שני רמזורים בכוון נסיעת הנתבע והסבירות להתבלבל ביניהם בנסיעה רציפה. ב"כ הנתבעים מבקש לשלול מסקנה זו, משום שבנתיב לנסיעה שמאלה, מבין שני הנתיבים בכוון נסיעת הנתבע, קיים גלאי דרישה, שלא היתה דרישה בפועל להפעלתו (עדות הנתבע בעמ' 4 ש' 16-17). לפיכך, מסקנת הבוחן כי שני הרמזורים בכוון נסיעת הנתבע הראו אור ירוק בו זמנית, מה שיצר אפשרות לבלבול ביניהם, אינה מתיישבת עם העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ביחס לאי הפעלת גלאי הדרישה (לפעולת גלאי דרישה ראו: ע"פ 8191/08 עאוני גבארה נגד מדינת ישראל, ). ד) הנהגת העידה כי למיטב זכרונה הצומת היתה ריקה, פרט לכלי הרכב המעורבים. עדותה זו תומכת בגרסת הנתבע כי משמאלו לא היה רכב. לפיכך, ומאחר ולפי דו"ח הבוחן, באותו נתיב קיים גלאי דרישה, אזי נכונה הטענה כי האור ברמזור של אותו נתיב לא יתחלף לירוק, מה ששולל את נטיית הבלבול בין הרמזורים. לפיכך, איני מקבלת את דו"ח הבוחן בנקודה זו. ה) יתירה מכך: הבוחן ציין בסעיף ניתוח הרמזורים (תחת הטבלה בעמ' 7 לדו"ח), כי עם סיום מופע ירוק בכוון נסיעת הנתבע, יקבלו נתיבים 2,3, ו- 4 מופעים ירוקים. ניתוח זה אינו מתקבל על הדעת. מבט בתרשים הצומת (ת/1) מלמד כי נתיבים 2 ו- 4 הינם נתיבים מאונכים זה לזה. מופע ירוק, בשניהם בו זמנית, אינו אפשרי. ו) לאור האמור, אין בכוחי ליתן משקל לדו"ח הבוחן. יש, וב"כ התובעת היה ער לסוגיות הנ"ל ולפיכך לא צירף את הדו"ח לתיק. בסיכום בחינת הדו"ח אני בדעה כי לא ניתן להסתמך על האמור בו, לשם קביעת ממצא, פרט לממצא שממילא אינו שנוי במחלוקת, כי לפי תוכנית הרמזורים בצומת, נתיבי הנסיעה של כלי הרכב המעורבים אינם מקבלים מופע אור ירוק בו זמנית. נותרו הגרסאות הסותרות של הנהגים, באשר לשאלה מי מהם נכנס לצומת בחסות האור האדום, מבלי שתמצא ראייה אובייקטיבית לתמוך גרסת מי מהם. 7. לאחר שקילת עדויות הנהגים, אני מסיקה כי עדות הנתבע מעוררת קושי. הוא העיד שהמשיך בנסיעתו, כשהבחין באור ירוק בנתיבו ממרחק של 50-80 מ' מהצומת. למרות זאת, האט קלות. הנתבע לא ראה את הרמזור כשנכנס לצומת (עמ' 5 ש' 27 עד עמ' 6 ש' 4), כך שלא ידע אם הוא נכנס אליה באור ירוק, אור ירוק מהבהב, או שמא אור צהוב או אדום. כמו כן, הוא נכנס לצומת שלא היתה פנויה, כיון שהבחין במרחק 4-5 מ' לפני הכניסה, ברכב הנהגת, כשהוא בתנועה (במיקום שלא ידע להצביע עליו). התנהגותו זו של הנתבע, אינה מתיישבת עם חוקי התנועה. כידוע, אין נהג יכול לחסות תחת מופע ירוק בנתיבו, בלבד. עליו לשים את לבו לנעשה בצומת, ואף להאט את מהירות נסיעתו על מנת לוודא שייכנס לצומת פנוי, גם אם נתונה לו זכות הקדימה: "לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, גם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה". (ע"א 553/73 שלמה אליהו נגד סלם חנחן, פ"ד כט (2) 341). לעומתו, גרסת הנהגת, הגם שלא נתמכה בעדות עד הראייה, הייתה עקבית לכל אורכה, בטענה כי החלה בנסיעתה לתוך הצומת לאחר שהתחלף מופע הרמזור לירוק. הנהגת העידה כי ראתה את החלפת האור ברמזור. אינני מתעלמת מגרסאותיה הסותרות וחסרות ההגיון ביחס לקיומו של העד, אולם לטעמי הן משפיעות במידה מועטה על מהימנותה בשאלה העיקרית שבמחלוקת. בסופו של דבר, לא יכולה להיות מחלוקת, כי מבין שני הנהגים, האחת מעידה בבירור שראתה את האור הירוק בכוון נסיעתה, ואילו האחר העיד שלא ראה את מופע הרמזור בנתיבו בסמוך לכניסתו לצומת. 8. על כן, דעתי היא כי התביעה הוכיחה את שני האלמנטים החיוניים, לשם קביעת המסקנה היחידה האפשרית, שהנתבע נסע לתוך הצומת בחסות האור האדום: ראשית, כי אין בנתיבי הנהגים מופע רמזור ירוק משותף. שנית, כי הנהגת נכנסה לצומת בחסות האור הירוק. 9. התנהגותו של הנתבע עובר לכניסה לצומת, תוך התחשבות במרחק שהיה על הנהגת לעבור כדי להגיע לנקודת ההתנגשות, יחסית למרחק אותו היה הוא צריך לעבור כדי להגיע לשם, ותוך התחשבות במיקומי הפגיעות בכלי הרכב, מלמדת שהתאונה נגרמה בשל התנהגותו של הנתבע ובכוחו היה למנוע אותה, לו היה מאט את מהירות נסיעתו, יותר מכפי שעשה בפועל. לפי עדות הנתבע בעצמו, בכל נקודת זמן של נסיעתו לכוון הצומת, לא הבהיר לעצמו שהוא נוסע בחסות אור ירוק ושנתיבו בצומת פנוי. 10. לאור האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, 20,574 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל. כן ישאו הנתבעים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. שיפויפוליסה