הואיל והשיק חולל נקט התובע בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע, שהגיש התנגדות לביצוע השיק בטענה כי לא קוים התנאי במסירה והתובע אינו זכאי לפירעון השיק. רקע עובדתי 2. לגרסת התובע העוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות משנקלע אחי הנתבע, שאף הוא עו"ד במקצועו לקשיים כלכליים נתן בידיו הלוואה. הנתבע פנה אליו וביקש לסייע לאחיו שבמצוקה בדרך של פירעון ההלוואה הנ"ל באמצעות שיק שמסר בידו ללא כל תנאי או הסכם בכתב. ברם, לאחר שהופקד השיק בבנק על ידו אישית סמוך למועד הפירעון הנקוב בו התברר לו כי חולל מחמת אכ"מ. 3. הנתבע שחלק על יוזמת הפנייה הצהיר כי התובע היה זה שפנה אליו וסיפר לו שגורמים בשוק האפור רודפים את אחיו וכי היה עד לשיחת טלפון קורעת לב של האחרון עם בנו הקטין שהצביעה על מצוקה ששברה את ליבו של התובע. או אז הציע את עזרתו לפנות לאותם גורמים ולהגיע עימם להסדר לאחר הורדת הריבית בגין ההלוואות שנמסרו לאחיו. התובע ביקש מהנתבע שיק לביטחון ע"ס של 90,000 ₪ ע"מ שהוא יבצע את התשלום לגורמים בשוק האפור שיכוסה באמצעות השיק הנ"ל. הנתבע נחלץ לעזרת אחיו אולם לטענתו קבע שני תנאים במסירת השיק. האחד, כי השיק ישמש לביטחון כדי שאם התובע ישלם לאותם גורמים יוכל להיפרע מהשיק הנ"ל; והשני, כי יוזמן לכל פגישה עם נושה כנ"ל והתובע לא ישלם לו מבלי שיהיה נוכח וזאת ע"מ לוודא כי התשלום נעשה כראוי. 4. לטענת הנתבע לא רק התובע הפר ולא קיים את התנאים שנקבעו ביניהם ומאז מסירת השיק בחודש מאי 09 ועד למועד פירעונו ביום 28.1.10 לא הודיע לו על כל פגישה שהיא עם נושה של אחיו, אלא שאף לא טרח לומר לו בראשית ההתקשרות כי הוא בעצמו מלווה חוץ בנקאי או כי הוא נושה של אחיו או כי האחרון מסר שיקים לחברת איציק שלום השקעות בע"מ, שבאמצעותה פועל התובע. 5. סיבת חילולו של השיק כמוטבע על פני השיק היא העדר כיסוי מספיק. לטענת הנתבע שלח ביום 28.2.10 (מועד הפירעון הנקוב בשיק) מכתב לבנק ובו הורה על ביטול השיק מבלי שהוא נוקב בשמו המלא של הנפרע אותו לא זכר או במספר השיק משום שלטענתו לא ראה כי התובע פעל כמוסכם. בדיעבד התחוור לו כי רומה ע"י התובע אשר מטרתו הייתה להוציא ממנו כספים לסילוק חובו של אחיו כלפיו ובניגוד להסכם ביניהם על פיו היה על התובע לפעול להפחתת ריביות מופרזות של נושי אחיו בשוק האפור. טענות הצדדים 6. לטענת ב"כ התובע רצופה גרסת הנתבע שקרים עת מסר גרסאות סותרות שהופרכו בחקירתו במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן. התובע הכחיש קיומו של תנאי שנקבע עם מסירת השיק או הפרתו של תנאי כנ"ל. ולראיה הנתבע לא טרח לציין ע"ג השיק כי השיק לביטחון למרות שמן הסתם ידע משמעותה של הגבלה בהיותו עו"ד מנוסה. יתר על כן הוא מסר תמורה מלאה בידי אחי הנתבע ,והאחרון נותר חייב לו סכום עולה על התמורה שקיבל. עוד נטען כי גרסתו לא הופרכה במיוחד כשהנתבע נמנע מהעדת אחיו ואף לשיטת הנתבע, המוכחשת על ידו נראה כי קוים התנאי במסירה עת קוימה המטרה המוסכמת לפירעון חובו של אחיו לנושה, גם אם הוא התובע. 7. עיקר טענתו של הנתבע מעוגנת בהפרה כביכול של התנאים במסירת השיק. לאחר מתן הרשות להגן והגשת תצהירי עדות ראשית העלה לראשונה את הטענה כי לאור העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי השיק ניתן בזיקה להלוואה חוץ בנקאית אין מקום להיפוך נטל הראיה כפי המצב הרגיל בתביעה שטרית ועל התובע הנטל להוכיח את תנאי ההלוואה. התובע התנגד לטענה בדבר תחולתו של חוק הלוואות חוץ בנקאיות וטען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. בהחלטתי הוריתי כי לנוכח העובדה שהשיק ניתן בקשר לחוזה הלוואה יחל התובע בהבאת ראיותיו. הנתבע שהניח כי חוק הלוואות חוץ בנקאיות חל על עסקת היסוד טען כי משלא עמד התובע ולו בדרישה אחת של חוק הלוואות חוץ בנקאיות לרבות עריכת הסכם בכתב, דין תביעתו להדחות. בסיכומיו בע"פ ובהשלמה בכתב המשיך בהרחבת החזית, הוסיף וטען כי למעשה נדרש לערוב לחיובו של אחיו כלפי התובע וכי הנתבע הוא ערב יחיד, ומשכך, עומדת לו כערב כל טענה שעמדה ללווה .במסגרת זו טען כי התובע לא ערך עמו הסכם ערבות, לא הסביר לו תנאיה ואף לא הסביר את תנאי החיוב העיקרי בגין ההלוואה שנתן לאחיו ותנאיה. ב"כ התובע בסיכומי ההשלמה יצא נגד טענותיו המאוחרות של הנתבע המהוות הרחבת חזית אשר בצר לנתבע הפליג בהעלאתן לאחר שגרסתו המקורית לא עמדה במבחן העובדתי. התנאי במסירה 8. לא הייתה מחלוקת כי על הנתבע כחייב השטרי להוכיח את הגנתו לרבות הטענות בדבר תנאי במסירה ואי קיומו. סעיף 20(ג) לפקודת השטרות קובע, כי: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". הנטל על המושך להוכיח כי מסר את השיק על תנאי, מהו התנאי וכי זה לא התקיים. (ראה ע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (3) 680) וכפי שמסביר המלומד ש. לרנר, בספרו בעמ' 313: "טענת הנתבע, שאין הוא חייב לפרוע את השטר, מורכבת למעשה משתי טענות משנה: ראשית, כי חיובו על פי השטר אינו מוחלט, אלא מותנה בקרותו של אירוע פלוני; ושנית, התנאי לחבותו לא נתקיים. הפקודה קובעת במפורש, כי עול ההוכחה ביחס לגורם הראשון מוטל על הנתבע וכי "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". הווי אומר, אם הצדדים חלוקים בשאלה, אם שטר נעשה לפירעון או שהוא שטר ביטחון, על הנתבע לשכנע את בית המשפט בנכונות גרסתו שהשטר נמשך לביטחון. הפסיקה הוסיפה, כי על הנתבע להוכיח גם את הגורם השני, קרי - כי התנאי לא קוים. מדיניות הפסיקה היא להעביר את כלל נטלי הראיה בתביעה שטרית לשכמו של הנתבע, כדי להעמיק את הפער בין העילה השטרית לבין העילה החוזית." 9. על פי עדותו של הנתבע עוד במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן נפגש עם התובע פעם אחת לפגישה של מספר דקות, שאז הציע לסייע לו בחישובי ריבית של ההלוואה שקיבל אחיו מגורמים בשוק האפור. הוא מסר את השיק ע"מ להבטיח לתובע כיסוי לתשלומים שיבצע עבור אחיו. הנתבע הודה כי הוא עו"ד שמתעסק גם בהליכי הוצאה לפועל וזו פעם ראשונה בחייו, שמשך שיק אישי בסכום כנ"ל, למרות זאת לא טרח להגביל את השיק או לרשום עליו את המילים המעידות כי הוא מותנה בתנאי כלשהו. לטענת ב"כ התובע עדות הנתבע מלמדת כי אין רגליים לגרסתו בדבר התנאת השיק שאחרת היה מציין את הדבר במפורש. דווקא אי הגבלת השיק בנסיבות מעידה כי השיק ניתן לפירעון ללא תנאי. מוסיף ב"כ התובע וטוען כי אם יקבע ביהמ"ש כי המסירה הותנתה בתנאי הרי זה התקיים שעה שתכלית מסירתו הושגה והתובע היה רשאי לממשו לצורך פירעון ההלוואה. 10. אני סבורה כי הנתבע לא עמד בנטל להוכחת התנאי במסירה. יוזכר, כי לתובע עומדת חזקת התמורה ולכן על הנתבע להעמיד מולה להפרכתה גרסה אמינה וסדורה. אין מקום לומר כי גרסה כנ"ל הוצגה בפני ביהמ"ש. הנתבע כאמור ניסה לשכנע כי פעל במשיכת השיק ללא שימת לב לאופן המסירה ונסיבותיה, ולכן לא הגביל את השיק והסתפק בדברי התובע אותו לא הכיר קודם לכן ושלדבריו הסכים לנהל מו"מ מול גורמי השוק האפור . באותו מעמד הסכים לרשום שיק בסכום שהוא מעולם לא רשם קודם לכן ומבלי לכאורה לברר דבר בעניין. כך גם לא פירש מיהם אותם נושים שמולם היה אמור התובע להסדיר את החוב של אחיו, ומהו פרק הזמן שנקבע לכך. באותה מידה ניסה לשכנע כי מאז מסירת השיק לתובע שכח הימנו ונזכר רק בסמוך למועד פירעונו, שאז על פי עדותו שלח מכתב לבנק הנמשך לבטול השיק במועד פירעונו. הודעת הביטול כאמור נעדרה מס' השיק ופרטי הנפרע המלאים. ב"כ התובע הצביע על מופרכותה של הגרסה בדבר ביטול השיק בעצם העובדה שהתובע עצמו הפקיד את השיק לפירעון פעמיים, פעם אחת כ-3 ימים לאחר מועד פירעונו והשיק לא בוטל מעולם אלא לא כובד מסיבת אכ"מ וכך גם בהפקדה השניה ביום 5.3.10. 11. לא שוכנעתי כי עומדת לנתבע הגנתו העובדתית וגרסתו, לקתה בחסר עובדתי מהימן לעניין נסיבות משיכת השיק והתנהלותו אינה מתיישבת עם התנהלות סבירה בוודאי לא של מי שבקיא במשפט. יתר על כן ,לא רק שהנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו אלא שגם לא הצליח להפריך את גרסת התובע, שעליה האחרון לא נחקר כלל מלבד בשאלה אחת שממילא לא הייתה נושא המחלוקת. זאת ועוד, גרסת הנתבע תמוהה כשלעצמה ומכל מקום היא גרסת בעל דין יחיד ללא תמיכה או סיוע מכל מקור שהוא. הנתבע נמנע מסיבה לא ברורה עד תום להעיד את אחיו - מקבל ההלוואה לתמיכה בגרסתו. מעדותו עלה כי אחיו היה מיודע במסירת השיק ומועד פירעונו שכן הנתבע הודה בחקירתו כי אחיו התקשר אליו והפנה תשומת ליבו לשיק הנ"ל ולצורך לבטלו. מעבר לעובדה כי דברים אלו לא התיישבו עם טענתו כי אינו בקשר עם אחיו עולה כי נמנע מהעדתו מסיבה הברורה רק לו למרות הזדמנות שניתנה לו בתיק זה על פי בקשתו ולהימנעות זו יש משקל ראייתי והיא נזקפת לחובתו, וכפי שנאמר בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008) בפסקה 26: "לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". כך גם נקבע כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. (ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993)) המסקנה היא, שהתובע זכאי למימוש ופירעון השיק כנגד הנתבע. תחולת חוק הלוואות חוץ בנקאיות 12. הנתבע נזכר להעלות טענה בדבר תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג 1993 לאחר קדם המשפט ולטענתו כפוף ההליך השטרי דנן למסגרת חוק הלוואות חוץ בנקאיות לנוכח תכליתו של החוק למניעת ניצול לרעה של זכויות הלווה והערב לו. בתגובתו לבקשה טען ב"כ התובע כי החוק אינו חל במערך היחסים שבין מלווה לצד ג', שמסר שיק לפירעונו של הלווה ושלא כערב. בהחלטתי מיום 9.6.13 קבעתי כי הואיל ואין מחלוקת שהשיק ניתן בזיקה ובקשר לחוזה הלוואה חוץ בנקאית להבדיל מהמחלוקת בתיק לעניין התנאי במסירת השיק, כי התובע יחל בהבאת ראיותיו. מפתח "צר" זה מבקש הנתבע ללמוד תחולתו של חוק הלוואות חוץ בנקאיות ולהטיל על התובע את עול הוכחת תנאי ההלוואה. השאלה אם כן היא האם יש מקום להחיל את החוק על נסיבות המקרה ובמיוחד כשהטענה עצמה חרגה מחזית המחלוקת ולא עלתה במסגרת הרשות להגן. 13. סעיף 11 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות קובע כי: "נפתח נגד הלווה הליך בבית משפט או בהוצאה לפועל לביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור." עיננו רואות כי במקום שבו נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגד הלווה יהיה האוחז בשיק כפוף למגבלות החוק ובהתאם לסעיף 12 לחוק יהיה האוחז כפוף לחוק גם כלפי הערב. דא עקא שאין זה המקרה שלפני. אין חולק כי הנתבע לא לווה מהתובע, וגם לדידו למעשה לא ערב לשיק. במאמר מוסגר יצוין כי טענת הערבות עלתה בדבריו רק לחילופין ואם תתקבל גרסת התובע. על כן הצדק עם התובע שאין ולא היה מקום להחיל את חוק הלוואות חוץ בנקאיות. הנתבע סמך ידיו על פסה"ד בעניין ע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (21.1.09) ולטענתו יש ליישם את קביעת ביהמ"ש שם כי יש להקפיד עם מלווה חוץ בנקאי ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק ומקום שקיימת מחלוקת בין הצדדים מהי ההלוואה, מי נותנה ומהם תנאיה על התובע למלא אחר סעיף 8 לחוק ולהציג את חוזה ההלוואה ומשלא עמד בכך דין תביעתו השטרית להידחות. אינני סבורה כי קביעות ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד הנ"ל ישימות למקרה שלפני מכמה טעמים: ראשית, עובדות המקרה שונות בתכלית מהמקרה שלפני וכפי שציין כב' ביהמ"ש המחוזי יש לבדוק תחולתו של החוק בתביעה שטרית מקום שקיימת מחלוקת אודות ההלוואה ותנאיה. למותר לציין כי המחלוקת בתיק זה שונה לחלוטין שעה שהנתבע ידע על הסתבכותו של אחיו בחובות לשוק האפור למרות שניסה לשכנע כאמור וללא הצלחה, כי לא ידע כי התובע הוא מלווה חוץ בנקאי. שנית, על פסה"ד הנ"ל הוגש ערעור (שלא אוזכר ע"י הנתבע) וביהמ"ש העליון ברע"א 2132/09 אברם אריה נ' ארנון בס (8.7.09) מסתייג ממסקנתו של ביהמ"ש המחוזי לעניין הסנקציה שבאי עמידת המלווה בדרישת החוזה הכתוב, שאינה מחייבת בהכרח העדר השבה. ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט רובינשטיין מוצא גם כן, כי תוצאת פסה"ד תלויה הייתה בעובדותיו המיוחדות של המקרה. שלישית, וכאמור תנאי סעיף 11 לחוק ברורים ומחילים את הוראות החוק במקרה שונה מזה שלפני. רביעית, הטענה לתחולת החוק לא נטענה במסגרת הרשות להגן. כאן אציין כי ניתן למצוא פסיקה של בתי משפט שלום (שאליה לא הופניתי ע"י הצדדים) שהחילה את החוק במערכת היחסים של המלווה בתביעתו כנגד צדדי ג' ושניתנה בעקבות פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בעניין בס. בפסיקה זו ניתן משקל לתכליתו של החוק כחוק צרכני הנועד להגן על מי שנטל הלוואה ממקור שאינו תאגיד בנקאי. עם זאת, גם הפסיקה הנ"ל התייחסה למקרה שבו התגלעה מחלוקת בכל הנוגע למהות ההלוואה ותנאיה ונתנה כנראה טרם החלטת ביהמ"ש העליון. אין זה המקרה שלפני, ועל כן כאמור, המסקנה צריכה להיות אחרת. 14. בכל הנוגע לטענת הנתבע בדבר תחולת חוק הערבות לא מצאתי להדרש לה לנוכח אופן העלתה כטענה חלופית תוך הרחבת חזית ברורה , לאור עיתוי העלתה ובהעדר תשתית עובדתית לתמיכה בה. לסיכום 15. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה ומורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל. אני פוסקת לתובע הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪. הוצאה לפועלשיקים