תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, על-פי חוזה לביטוח נכסים

תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, על-פי חוזה לביטוח נכסים כללי 1. התובע יליד 1983, תושב העיר חדרה והיה, במועדים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים כדין של רכב פרטי מסוג פולקסווגן גולף, מ.ר. - 40-080-35 (להלן: "הרכב"). 2. הרכב היה מבוטח, בביטוח מקיף, לפי פוליסת ביטוח בת-תוקף, מס' 2117403896/10,שהוצאה על-ידי הנתבעת (להלן: "הפוליסה"), בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). 3. בהתאם להוראות החוק והפוליסה, התחייבה הנתבעת, בין השאר, לשפות את התובע - המבוטח בעד נזק שיגרם לו מחמת שהרכב אבד או ניזק, בתקופת הביטוח החל מיום 6.12.2010 ועד ליום 31.7.2011. וכן, נקבע בפוליסה, כי במקרה של אובדן גמור של הרכב, תגמולי הביטוח יהיו מבוססים על-פי ערך הרכב במחירון לוי יצחק, בכפוף למשתנים המופיעים במחירון האמור. 4. במוצאי שבת ה-30.7.2011 שעה 23:30 או בסמוך לכך, קרה מקרה ביטוח. הרכב הדרדר לנחל חדרה (להלן: "הנחל) וטבע שם (להלן: "מקרה הביטוח"). מר מאיר חדד שמאי רכב מוסמך מטעם הנתבעת (להלן: "השמאי"), בדק (ביום 31.7.2011) את הרכב וערך חוות-דעת בכתב. (להלן: "חוות-הדעת"). לפי חוות-הדעת, הרכב ניזוק כללית ללא אפשרות או כדאיות תיקון. על-כן, הוכרז הרכב "אובדן כללי". שיעור הנזק, לפי חוות-הדעת, הוא סך של 52,200 ₪. 5. התובע מסר לנתבעת הודעה כדין על מקרה הביטוח. (להלן: "ההודעה"). הנתבעת ביררה את חבותה וחקרה את מקרה הביטוח. דא עקא, הנתבעת דחתה (ביום 6.10.2011) את תביעת התובע לתגמולי ביטוח משתי סיבות: האחת, "הפוליסה אינה כוללת כיסוי ביטוח לאירוע הנדון [מקרה הביטוח]"; והשנייה, "נכנסת ביודעין בניגוד לשילוט שמוצב בכל מקום ובסמוך לרכב, ירדת משביל הנסיעה ונעמדת ביודעין עם גלגל באוויר ובמדרון", בלשון אחרת - התובע - המבוטח גרם, ברשלנות רבתי, להתרחשותה של התאונה ורשלנותו זו הייתה מלווה במצב נפשי של פזיזות או אי-שפיות, דבר שפוטר את הנתבעת מחבותה על-פי הפוליסה והחוק. (להלן: "מכתב הדחייה"). מכאן התביעה דנן. טענות התובע 6. התובע טוען, בקליפת אגוז, כי על-פי הפוליסה והוראות החוק, על הנתבעת לשפותו בעד הנזק שנגרם לו עקב מקרה הביטוח המכוסה כדין בפוליסה. הנתבעת דחתה, שלא כדין, את התביעה. תגמולי הביטוח אינם שנויים במחלוקת. בדחייתה את התביעה, הפרה הנתבעת את תנאי הפוליסה והוראות החוק, והיא מתנהגת גם בחוסר תום לב. טענות הנתבעת 7. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, התובע - המבוטח גרם, ברשלנות רבתי, להתרחשותו של מקרה הביטוח, ורשלנותו הרבתי הייתה מלווה ביסוד נפשי מסוג אי-אכפתיות או פזיזות, דבר שפוטר אותה מחבותה על-פי הפוליסה והוראות החוק. 8. וכן, טוענת הנתבעת, כי יסודותיה של הרשלנות הרבתי של התובע במקרה דנן (היסוד הפיזי והיסוד הנפשי) מוסקים מהעובדות הבאות: התובע נהג ברכב ונסע לנחל חדרה. הוא נכנס לנחל , ביודעין ובניגוד לשילוט המוצב במקום והמורה, כי "האתר סגור למבקרים והכניסה אסורה" ו- "עקב זיהום הכניסה למים אסורה". התובע, בעודו משיג גבול, סטה משביל הנסיעה והעמיד את הרכב במדרון הפונה לנחל, כאשר שלושה גלגלים ניצבים על הקרקע ואילו הגלגל הרביעי באוויר. במצב זה, התובע עזב את הרכב, מבלי לדומם את המנוע, מפתחות הרכב במתנע, תיבת ההילוכים משולבת להילוך סרק (ניוטרל) והרכב נותר תלוי כולו באחיזתו של בלם היד. 9. טענה נוספת בפי הנתבעת היא, כי התובע לא הקטין את הנזק בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, ועל כן היא לא חייבת בתגמולו. מסכת הראיות 10. שני עדים היו לתביעה: התובע ומר ויקטור שקרוב (להלן: "ויקטור"). שניהם, הקדימו והגישו תצהיר עדות ראשית (ת/1 ו- ת/3, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מוצג נוסף מטעם התביעה והוא ת/2 - ההודעה, חוות-הדעת והתוספת לפוליסה. 11. החוקר הפרטי, מר יאיר ימה, מטעם הנתבעת (להלן: "החוקר"), העיד להגנה. הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (נ/4). וכן, הוגשו 3 מוצגים נוספים מטעם ההגנה: נ/1 - הודעת התובע בפני החוקר; נ/2 - רישיון לרכב; ו-נ/3 - תשריט זירת מקרה הביטוח. מקרה הביטוח 12. בסופו של יום ולאחר שמיעת ראיות הצדדים, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי במקרה דנן אכן קרה מקרה ביטוח, כהגדרתו בפוליסה. במאורע האמור, עמד הרכב (ביום 31.7.2011) במדרון הסמוך לנחל. לפתע הדרדר הרכב לנחל וטבע שם. להסרת ספק, אציין, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, עדויותיהם של עדי התביעה, לעניין זה - (ת/1, סעיפים 8-1, עמ' 2, ש' 18; עמ' 4, ש' 10-9, ש' 28-13; עמ' 6, ש' 32-12; עמ' 7, ש' 15-1; עמ' 8, ש' 20-17, עמ' 9, ש' 31-24; עמ' 10, ש'; ת/3, סעיפים 7-3; עמ' 14, ש' 4, עמ' 19, ש' 32-17) - היו סבירות, שלמות, קוהרנטיות ומהימנות. בעדויות אלה וככלל, לא מצאתי סתירות מהותיות בעניינים הקרדינליים שבמחלוקת. אין דברי שקר בעדויות אלה. ההפך הוא הנכון. עדויות אלה מחזקות, מאשרות ותומכות האחת ברעותה. וכן, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדויות אלה בשאר הראיות שנפרשו בפניי. (ת/2, ההודעה וחוות-הדעת; נ/1, עמ' 2, ש' 20-4; עמ' 3, ש' 3-1; נ/3, ו-נ/4 - דו"ח החוקר - פרק ממצאי החקירה וסיכום). רשלנות רבתי - האומנם? המסגרת הנורמטיבית 13. החוק הינו חוק סוציאלי - צרכני מגן. הוא מסדיר את היחסים המשפטיים בין המבוטח לבין המבטח, בביטוח מסחרי, ובין שניים אלה לבין סוכן הביטוח. תכליתו העיקרית היא, להגן על האינטרסים של המבוטח, מפני כוחו העדיף של המבטח (תא"מ (נצ') מגאמסה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, 10.11.2011). פרופ' ידין עמד על מהותו ותכליתו של החוק, כדלקמן: "חוק חוזה הביטוח נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת 'האיש הקטן', מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה זו, כמו חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 ורבים אחרים. מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה ביטוח". (א. ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, עמ' 18; מתוך ג. טדסקי (עורך), פירוש לחוק החוזים, הפקולטה למשפטים, ירושלים (להלן: "ידין"); וראו - י' אליאס ,דיני ביטוח, כרך א', תשס"ט - 2009, עמ' 59 (להלן: "אליאס"); ד. שטרן, "על מעמדו המשפטי של סוכן הביטוח: יחסי סוכן ומבטח" מחקר משפט י' (תשנ"ג), 93, 97). בע"א 391/89 וייסר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1), 837, 855 (1993), נפסק, כי: "חוק חוזה הביטוח ואותן הוראות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981, העוסקות במישור המשפט הפרטי שביחסי מבטח-מבוטח, המבטאים את מדיניותו של המחוקק, הם חוקי צרכנות מובהקים שנקודת המוצא שלהם היא של אי-שוויון בין הצדדים ומגמתם הברורה היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון ביניהם". (וראו - ע"א (ת"א) אלון נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ 5.8.2004). 14. חוזה הביטוח הוא, ככלל, חוזה אחיד ומיוחד באופיו, במהותו ובתכליתו. הוא גם חוזה מסוג "Uberimae Fidei" בו מחויבים שני הצדדים להגינות. (ע"א 846/76 עטיה נ' אררט - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780, 782 (1977); אליאס, כרך א', עמ' 451). מעקרון ההגינות והיושר, נגזרת חובתו של המבוטח לנקוט בכל האמצעים הסבירים ,המתחייבים והדרושים, בנסיבות העניין, לשם מניעת התרחשותו של מקרה הביטוח. בהלכה הפסוקה נקבע, כי מבטח פטור מאחריות על-פי הפוליסה והחוק כאשר מקרה הביטוח נגרם ברשלנות רבתי (היסוד הפיזי) של המבוטח, שמלווה ביסוד נפשי מסוג פזיזות או אי-אכפתיות. (ע"א 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ, פ"ד לג(1) 337, 344-342 (1979). היסוד הפיסי ברשלנות רבתי מתקיים, כאשר המבוטח סוטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הראויה (ע"א 56/77 לה נסיונל, דלעיל, שם בעמ' 343). וכן, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לבין אירוע הנזק. 15. היסוד הנפשי, מסוג פזיזות או אי-אכפתיות, מתגבש שעה שהמבוטח חוזה, כאפשרות קרובה ,כי רשלנותו הרבתי תגרום להתרחשותו של מקרה הביטוח. אין זה יסוד נפשי של כוונה (dolus directus). בלשון אחר, למבוטח הייתה מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות התרחשות מקרה הביטוח, ולעניין התוצאה המזיקה (אירוע הנזק) אחת מאלה, פזיזות (recklessness) - קרי המבוטח חוזה, כאפשרות קרובה, כי התנהגותו תגרום לתוצאה המזיקה או אי-אכפתיות (אדישות) (dolus eventualis), קרי - למבוטח שוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאה המזיקה. (ראו - אליאס, בעמ' 456-455). ויודגש: קיים קשר הדוק בין היסוד (האובייקטיבי-פיזי) לבין היסוד הסובייקטיבי והספציפי (נפשי) לשם שלילת זכות המבוטח לתגמולי ביטוח על-פי הפוליסה. ניתן להסיק את קיומו או היעדרו של היסוד הנפשי מהעובדות שבבסיס היסוד הפיזי. וכן, מבוטח שצריך היה לדעת שהתנהגותו תגרום, כאפשרות קרובה לוודאי, לתוצאה המזיקה, חזקה עליו שהוא מודע לתוצאה המזיקה. (ע"א 58/77 לה נסיונל, דלעיל, עמ' 344). למותר לציין, כי נטל ההוכחה בדבר התגבשותם של שני היסודות האמורים לשם שלילת זכותו של המבוטח לתגמולי ביטוח על-פי הפוליסה והחוק, מוטל על המבטח. הנידון דידן 16. כאן נשאלת השאלה, האם הנתבעת הוכיחה כדין ,כי מקרה הביטוח נגרם ברשלנותו הרבתי של התובע ובשעת המעשה היה לו יסוד נפשי מסוג פזיזות או אי-אכפתיות. התשובה לכך היא בשלילה. התובע העיד, בכתב ובעל-פה, לעניין מקרה הביטוח. הוא גם מסר שתי הודעות חוץ - ההודעה לנתבעת וההודעה לחוקר. (ת/2 ו-נ/4, והכל בהתאמה). התובע העיד, כי במוצאי שבת ה- 30.7.2011 שעות הלילה המאוחרות גמרו אומר הוא חבריו- ויקטור ואלכסנדר בריסוקוב (להלן: "אלכסנדר") לעשות קמפינג ודיג בנחל. ויקטור ואלכסנדר הקדימו אותו ונסעו ,בשעה 23:30 או בסמוך לכך, ברכבו של ויקטור לנחל. לאחר מכן, הוא נהג ברכב ונסע למקום המפגש בנחל (להלן: "מקום המפגש"). בתא המטען של הרכב ,היה ציוד לקמפינג ודיג. המקום היה חשוך. ישנן מספר כניסות לנחל. אחת מהן, נמצאת באזור התעשייה של חדרה - פארק חדרה (להלן: "הכניסה"). הוא הגיע למקום המפגש דרך הכניסה. בכניסה, אין שילוט האוסר את הכניסה לנחל או השחייה והדיג במקום. הרבה פעמים היה בנחל. הוא נוהג לדוג בנחל כתחביב ולא לצרכי מאכל. 17. הוא הגיע ברכבו למקום המפגש, עצר במקום ופגש את שני חבריו האמורים. רכבו של ויקטור חנה במקום. ויקטור ביקשו להאיר ,באמצעות אורות הרכב, את שביל העפר (להלן: "השביל") המוביל למקום הקמפינג שליד הנחל. (להלן: "מקום הקמפינג"). התובע נהג ברכב, נסע בדרך עפר ישרה עד לנקודה שבה מתחילה הירידה לנחל ועצר במקום. שלושה גלגלים של הרכב עמדו על קרקע ישרה ואילו הגלגל קדמי ימיני היה בשיפוע לכיוון הנחל. הוא השאיר את המנוע פועל, בשילוב הילוך סרק (ניוטרל) והאורות הגבוהים דלוקים לצורך הארת השביל. הוא הרים בלם היד, וירד מהרכב לצורך פריקת ציוד הקמפינג והדיג מתא המטען. לא חשב על הסיכונים הנוצרים מהשארת הרכב במצבו האמור. התנהגותו הייתה ספונטאנית. הוא החל בפריקת הציוד מתא המטען. הוא הרים חלק מהציוד והחל לצעוד בשביל לכיוון מקום הקמפינג. לפתע ובהיותו במרחק של 3 מטר לערך מהרכב, הרכב הדרדר לכיוון הנחל. מיד, הוא זרק את הציוד שהחזיק בידיו ורץ לכיוון הרכב. הוא ניסה לעצור את הרכב ולמנוע המשך דרדורו לנחל, אך לשווא. הרכב הדרדר לנחל וטבע שם. הוא היה לחוץ ובמצב היסטרי. הזעיק גרר מטעם הנתבעת. נהג הגרר הודיעו, כי רכב הגרר לא יכול לחלץ את הרכב מהנחל, ויש צורך בהזמנת מנוף. למחרת הוזמן גרר. הרכב חולץ והועבר למוסך. לפני התאונה, הרכב היה תקין, מושקע ומבוטח בביטוח מקיף. מספר ימים לפני מקרה הביטוח, עבר הרכב מבחן רישוי שנתי (טסט), ללא בעיה כלשהי. היה מרוצה מאוד מהרכב ולא התכוון כלל למכור אותו. (ראו - ת/1, סעיפים 14-3; עמ' 2, ש' 18; עמ' 4, ש' 31-24; עמ' 5, עמ' 7, ש' 19-1; עמ' 8, ש' 25-24; עמ' 9 ש' 7-6 ש' 26-25; עמ' 10, ש' 13-1; עמ' 10, ש' 29-20; ת/2 - ההודעה; נ/4 - הודעת התובע בפני החוקר). 18. כמבואר, ויקטור העיד בכתב ובעל פה. עדותו, מחזקת, מאשר ומסייעת את עדותו של התובע. הוא העיד, כי הוא חברם של התובע ואלכסנדר. הם ביקרו ,פעמים רבות ,בנחל לצורך דיג. במקום הנחל אין תאורה. קיימות מספר כניסות לנחל . הם נכנסו לנחל לא דרך הכניסה שבפארק חדרה. מקום הקמפינג היה חשוך. התובע האיר להם, באמצעות אורות הרכב, את השביל המוביל למקום הקמפינג. לפתע, הרכב הדרדר לכיוון הנחל. התובע ניסה לעצור את הרכב ולמנוע המשך דרדורו לנחל, אך ללא הועיל. לאחר מקרה הביטוח היה התובע בלחץ רב. (ראו - ת/3, סעיפים 9-3; עמ' 14 ש' 14, עמ' 15 ש' 28-27; עמ' 16, ש' 23-5; עמ' 17, ש' 18-7; עמ' 18, ש' 10-9, ש' 23-22; עמ' 19, ש' 20-17). 19. החוקר, חקר את מקרה הביטוח וערך דו"ח חקירה ודו"ח חקירה משלים. (נ/4). לפי ממצאיו ומסקנתו של החוקר, אין לתובע מניע לביים את מקרה הביטוח, וכי קיימות מספר כניסות לא מוסדרות לנחל, מלבד הכניסה הראשית והמוסדרת לנחל. וכן, בכניסה לנחל ולאורכו מוצבים, במקומות שונים, שלטים האוסרים את הכניסה לנחל, הדיג והשחייה במקום. (נ/4, דו"ח החקירה - פרק שילוט ופרק ממצאי החקירה וסיכומים; דו"ח החקירה המשלים). לעניין חבותה של הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח על-פי הפוליסה לתובע , השאיר החוקר עניין זה להחלטת הנתבעת. (נ/4 - דו"ח החקירה, סעיף 11.11). בחקירתו בעל-פה, העיד החוקר והודה, כי "יש עשרות כניסות לנחל. אפשר להגיע לנחל לא מהדרך הראשית, מכל מיני שבילים" (עמ' 22, ש' 25). 20. כמבואר, עדויותיהם של עדי התביעה ,בעניינים הקרדינליים שבמחלוקת וככלל, היו סבירות ומהימנות. אודה ולא אבוש, כי מצאתי אי-דיוקים ותמיהות בעדויות אלה, אך אין בכך כל רבותא. בעדויות אלה, לא מצאתי סתירות מהותיות ויורדות לשורשו של עניין. עדויות אלה מחזקות, מאשרות ותומכות האחת את רעותיה. וכן, מצאתי חיזוק, אישור, תימוכין ואף סיוע לעדויות אלה במארג הראיות שנפרש בפניי, ובכלל זה ראיות ההגנה. המעיין יעיין והמשווה ישווה. לענייננו-שלנו, מוכן אני ללכת כברת דרך ארוכה עם ההגנה ולהסכים, כי התנהגותו של התובע, במקרה דנן, הייתה בלתי זהירה. הוא התרשל שעה שהחנה את הרכב כפי שהחנה אותו וירד ממנו, מבלי לשלב תיבת ההילוכים להילוך חניה (P), ביחד עם הרמת בלם היד. לדידי, מדובר ברשלנות רגילה ולא מעבר לכך. הנתבעת לא הוכיחה כדין ,כי במקרה דנן התובע סטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הראויה (היסוד הפיזי - אובייקטיבי - רשלנות רבתי) וכי בשעת המעשה, היה לו יסוד נפשי מסוג פזיזות או אי-אכפתיות. (היסוד הנפשי-סובייקטיבי-ספציפי). לא הוכח כדין, כי התובע היה ער לכך שהתנהגותו הרשלנית עלולה לגרום להתרחשות מקרה הביטוח ובכל זאת לא עשה את הצריך והדרוש כדי למנוע את התוצאה המזיקה. התובע לא חזה ,כאפשרות קרובה, כי התנהגותו תביא לתוצאה המזיקה. הוא לא היה מודע, בכוח או בפועל ,לסיכון שבהתנהגותו ,ולא היה אדיש לו או נהג לגביו בקלות ראש. מכאן, מסקנתי, כי הנתבעת-המבטחת, אינה פטורה מאחריות לתגמולי ביטוח על-פי הפוליסה והחוק, בגין מקרה הביטוח, בשל רשלנותו הרגילה של התובע. תגמולי הביטוח 21. לפי השומה שערך השמאי בחוות-הדעת - תגמולי הביטוח הינם בסך של 52,200 ₪, נכון ליום מקרה הביטוח (ת/2 - חוות-הדעת). בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. מסכום זה, יש להפחית את דמי ההשתתפות העצמית על-פי הפוליסה בסך של 1,596 ₪ (ת/2), והיתרה לתשלום הינה סך של 50,604 ₪. התובע לא הוכיח, כדבעי, שאר הנזקים הנתבעים. שאר טענות הצדדים 22. לא מצאתי ממש בשאר טענותיהם של הצדדים ודינן להידחות. התוצאה 23. התוצאה היא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 50,604 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 30.7.2011 ועד לתשלום המלא בפועל; ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 13,000 ₪; ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת. חוזהפוליסהחוזה ביטוח