הנזק שנגרם לרכב, אשר בגינם הוכרז על ידי משרד התחבורה/רשות הרישוי, בהסתמך על דו"ח שמאי, כ"אובדן כללי". לאחר התאונה פונה התובע 1 באמבולנס לחדר מיון. בדו"ח הפינוי צוין כי מתלונן על כאבים בצוואר, חזה, אגן, גפיים תחתונות. גם התובע 2 מציין בתצהירו, כי פונה מהמקום באמצעות אמבולנס. התובעים נבדקו בחדר מיון ושוחררו להמשך מעקב וטיפול רפואי בקופת החולים. בהמשך, נבדקו התובעים על ידי רופאים בקופת החולים, ולתובע 1 נערכו גם בדיקות שונות. לתובעים נרשמו ימי מחלה, לתקופות שונות, אשר במהלכם נעדרו מעבודתם. כמו כן, התובעים ביצעו טיפולים פיזיוטרפיים. התובע 1 עבר גם טיפולים של ריפוי בעיסוק. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים") וכי על הנתבעת, מבטחת הרכב, החובה לפצות את התובעים על נזקיהם בגין התאונה. עוד יצוין, כי התאונה אינה תאונת עבודה. התובעים לא טענו לקיומה של נכות רפואית בגין פגיעתם בתאונה ועל כן לא מונה על ידי בית המשפט מומח הרפואי. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהיריהם. בתום הדיון שנערך היום, סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם. הפסדי שכר התובע 1 עבד במועדים הרלבנטיים בחברת "פלאפון". לתצהירו של התובע 1 צורפו אישורי מחלה שנרשמו על ידי רופאי קופת חולים. ביום 6.4.11 נרשמו לתובע ימי מחלה מיום 5.4.2011 עד ליום 14.4.2011. ביום 15.4.2011 נרשמו לתובע ימי מחלה מיום 15.4.2011 עד ליום 2.4.2011. ביום 26.4.2011 נרשמו לתובע ימי מחלה מיום 26.4.2011 עד ליום 7.5.2011. ביום 8.5.2011 נרשמו לתובע ימי מחלה מיום 8.5.2011 עד ליום 31.5.2011. מתדפיסי נוכחות של התובע 1 עולה, כי התובע 1 אכן נעדר מעבודתו במהלך תקופת ימי המחלה. גם בהעדר חוות דעת של מומחה רפואי, יש בידי בית המשפט לבחון את ההצדקה להיעדרות התובע מעבודתו, וזאת על יסוד בחינת המסמכים הרפואיים, לרבות האישורים בדבר ימי מחלה. במקרה זה, האישורים הראשונים לימי מחלה ניתנו על ידי רופא משפחה. עם זאת, באותה תקופה, התובע היה כבר במעקב גם אצל רופא אורטופד, ומתוך המסמכים הרפואיים עולה, כי באותה עת נמצאו על ידי האורטופד מגבלות בתנועות סיבוב לצדדים ובתנועות כיפוף. במיפוי עצמות שנערך לתובע ביום 13.5.2011 נמצאה קליטה מוגברת בצלעות ובאיזור כף יד ימין. הקליטות המוגברות ככל הנראה על רקע טרואמה. אישור נוסף לימי מחלה ניתן לתובע על ידי אורטופד, אשר בדק את התובע באותו מועד, ועל יסוד זאת קבע את פרק הזמן לאי כושר. יצוין, כי התובע 1 המשיך להיות במעקב אצל אורטופד, אך בביקוריו בנוספים לא נרשמו לו ימי מחלה, אף אם הופנה לבדיקות ולקבלת טיפולי פיזיוטרפיה וכן ריפוי בעיסוק. בחינת החומר המצוי בתיק, לרבות אישורי אי כושר ויתר המסמים הרפואיים, מלמדת כי יש לאשר את הפסדי השכר שנגרמו לתובע בתקופת היעדרותו מעבודה. בשלושת החודשים האחרונים קודם לתאונה (חודשים 1-3/2011) השתכר התובע את הסכומים הבאים, לאחר ניכוי מס הכנסה: חודש 1/2011 סך של 6,638 ₪ בניכוי מס הכנסה בסך 237 ₪: סך 6,401 ₪. חודש 2/2011 סך של 9,117 ₪ בניכוי מס הכנסה בסך 1,790 ₪: סך 7,327 ₪. חודש 3/2011 סך של 5,983 ₪ בניכוי מס הכנסה בסך 234 ₪: סך 5,749 ₪. אין בחודשים הקודמים תוספות שכר חד פעמיות ומדובר בשכר הקשור להיקף העבודה ומידת ההצלחה באותו חודש. שכרו הממוצע של התובע 1 בשלושת החודשים הקודמים למועד התאונה עמד על סך של 6,492 ₪. בחודש 4/2011, במהלכו נעדר התובע מהלך מרביתם המכרעת של ימי העבודה, השתכר התובע סך 4,258 ₪ ולאחר מס הכנסה (שלילי) סך של 4,288 ₪. בחודש 5/2011, במהלכו נעדר התובע מעבודה כליל, לא השתכר התובע. בתלוש חודש 6/2011, הכולל גם את ימי ההיעדרות מעבודה בסוף חודש 5/2011, השתכר התובע סך 5,100 ₪, ובניכוי מס הכנסה בסך 27 ₪, סך של 5,073 ₪. יוער, כי הפסדי השכר המשתקפים מתלוש חודש 6/2011 לא נטענו בתחשיב הנזק מטעם התובע, ועל כן לא באו בחשבון בהצעת בית המשפט לפשרה, כפי שהועלתה במהלך הדיון בתובענה. מכך עולה, כי הפסדי השכר של התובע עומדים על סך כולל של 10,115 ₪. בתלושי השכר צוין כי התובע 1 ניצל בתקופה האמורה מספר ימי מחלה, אשר בגין חלק מהם סביר להניח, נוכח הראיות שהובאו וטיבו של מקום העבודה, כי עלול יהיה להיפגע כתוצאה מהצורך בניצול עתידי של ימי מחלה או בגין העדר אפשרות לפדותם. בשים לב למספר ימי המחלה, גובה השכר ועל רקע פסיקת בתי המשפט בסוגיה זו, אני מעמיד את הנזק שנגרם לתובע בקשר למרכיב זה, על סך של 500 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2011 עומדים הסכומים האמורים על סך של 11,582 ₪. התובע 2 עבד במועדים הרלבנטיים בחברת טי.פי.אל בע"מ. לתצהירו של התובע 2 צורפו אישורי מחלה שנרשמו על ידי רופאי קופת חולים. ביום 5.4.2011 נרשמו לתובע ימי מחלה מיום 5.4.2011 עד ליום 7.4.2011. ביום 12.4.2011 נרשמו לתובע ימי מחלה מיום 10.4.2011 עד ליום 18.4.2011. ביום 26.4.2011 נרשמו לתובע ימי מחלה מיום 19.4.2011 עד ליום 30.4.2011. מתדפיסי נוכחות של התובע 2 עולה, כי התובע 2 אכן נעדר מעבודתו במהלך תקופת ימי המחלה. האישורים הראשונים לימי מחלה ניתנו על ידי רופא משפחה. האישורים מיום 12.4.2011 ומיום 26.4.2011 ניתנו לתובע 2 על ידי מומחה בתחום כירורגיה אורטופדית. בשים לב לכך, ולפרק הזמן הכלול באישורי מחלה על רקע התיעוד הרפואי, אני סבור כי יש לאשר את הפסדי השכר שנגרמו לתובע בתקופת היעדרותו מעבודה. בשלושת החודשים שקדמו למועד התאונה (חודשים 1-3/2011) השתכר התובע 2 את הסכומים הבאים, לאחר ניכוי מס הכנסה: חודש 1/2011 סך של 6,914 ₪ בניכוי מס הכנסה בסך 213 ₪: סך 6,701 ₪. חודש 2/2011 סך של 6,883 ₪ בניכוי מס הכנסה בסך 210 ₪: סך 6,673 ₪. חודש 3/2011 סך של 6,501 ₪ בניכוי מס הכנסה בסך 155 ₪: סך 6,346 ₪. אין בחודשים הקודמים תוספות שכר חד פעמיות. שכרו הממוצע של התובע 2 בשלושת החודשים הקודמים למועד התאונה עמד על סך של 6,573 ₪. בחודש 4/2011, במהלכו נעדר התובע מהלך מרביתם המכרעת של ימי העבודה, השתכר התובע 1,332 ₪. מכך עולה, כי הפסדי השכר של התובע 2 עומדים על סך כולל של 5,241 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2011 עומד הסכום האמור על סך של 5,718 ₪. הוצאות רפואיות, פגיעה במטלות בבית ונסיעות לעניין הוצאות שהיו לתובעים בעבר, המדובר בראשי נזק מיוחדים, אשר יש להוכיחם באמצעות קבלות/חשבוניות. התובעים הצביעו בתצהיריהם על הוצאות שונות שנגרמו להם כתוצאה מפגיעתם בתאונה. התובע 1 שילם עבור פינוי באמצעות אמבולנס מד"א שלקח אותו ממקום התאונה. לתובע 1 היו הוצאות הקשורות לתשלומים לקופת חולים בגין בדיקות אצל רופאים וכן בגין בדיקות שונות כגון מיפוי עצמות. לתובע 1 היו גם הוצאות נסיעה לבדיקות ולטיפולים, וכן הוצאות עבור רכישת תרופות ומשככי כאבים. התובע עבר למעלה מ-20 טיפולי פיזיותרפיה וכן 12 טיפולי ריפוי בעיסוק. לתובע 2 היו הוצאות הקשורות לתשלומים לקופת חולים בגין בדיקות אצל רופאים והוצאות נסיעה לבדיקות ולטיפולים. התובע 2 נדרש ל- 10 טיפולי פיזיותרפיה. על רקע פגיעתם של התובעים, סביר להניח, כי במסגרת התקופה שבה שהה כל אחד מהם בביתו בתקופת אי כושר, נמנע ממנו האפשרות לבצע את מכלול המטלות הרגילות שהיה מבצע בביתו, אלמלא פגיעתו בתאונה. בנסיבות העניין, ראיתי לפסוק לטובת התובע 1 פיצוי גלובלי, בגין רכיבים אלו של התביעה (נכון למועד מתן פסק הדין), בסך של 2,500 ₪. בנסיבות העניין, ראיתי לפסוק לטובת התובע 2 פיצוי גלובלי, בגין רכיבים אלו של התביעה (נכון למועד מתן פסק הדין), בסך של 1,000 ₪. כאב וסבל לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של עד 10% מהסכום המכסימלי הקבוע לפיצוי מסוג זה. בית המשפט יעשה שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו, בהקשר זה, שעה שהוא סבור, כי אין בפיצויים הנקבעים לפי התחשיב הקבוע בתקנות כדי להלום את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו כתוצאה מכאב וסבל, נזקים שאינם ממוניים. אין פירוש הדבר, כי יש לפסוק את הפיצוי המכסימלי (היינו בשיעור של 10% מהסך המכסימלי) וזאת בדרך של שגרה. על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו כהולם, בנסיבות העניין. בהתחשב בנסיבות התאונה, בפגיעות של כל אחד מהתובעים בתאונה, בהיקף הטיפולים והבדיקות להם נזקק כל אחד מהתובעים, אשר מלמדים במידה מסוימת גם על מידת הכאב והסבל, וכן בגילו של כל אחד מהתובעים, אני מוצא מקום להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעים בגין נזק לא ממוני: לתובע 1, סך של 9,500 ₪. לתובע 2, סך של 7,500 ₪. הוצאות משפט התובעים זכאים לתשלום הוצאות המשפט שהיו להם בקשר לניהול המשפט והתייצבותם לדיון בבית המשפט, אותם אני מוצא לנכון להעמיד על סך של 1,000 ₪, לטובת כל אחד מהתובעים. סיכום מהמפורט לעיל עולה כי התובעים זכאים לקבלת פיצוי בסכומים הבאים (נכון למועד פסק הדין): תובע 1: פיצוי בגין הפסד שכר וימי מחלה: 11,582 ₪. הוצאות רפואיות, פגיעה במטלות בבית ונסיעות: 2,500 ₪. כאב וסבל: 9,500 ₪. הוצאות משפט: 1,000 ₪. שכר טרחת עו"ד: 3,617 ₪. תובע 2: פיצוי בגין הפסד שכר: 5,718 ₪. הוצאות רפואיות, פגיעה במטלות בבית ונסיעות: 1,000 ₪. כאב וסבל: 7,500 ₪. הוצאות משפט: 1,000 ₪. שכר טרחת עו"ד: 2,181 ₪. הסכומים האמורים ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. משפט תעבורהרכבתחבורהמשרד הרישוי / משרד התחבורהשמאותאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב