משאית איסוף אשפה המצוידת במנוף להרמת פחי אשפה מוטמנים פגעה בכבל חשמל. כתוצאה מן הפגיעה נשבר העמוד שעליו היה מונח הכבל. בשל נפילת העמוד ובעת נסיון לחלץ את המשאית מן הכבל שנקרע נפגע רכב פרטי שחנה בסמוך. התובע בתא"מ 30556-10-11 הינו בעל הרכב הפרטי שנפגע בעודו בחניה התובע את נזקיו העקיפים בגין התאונה. הנתבעת-1 באותו תיק היא בעלת המשאית שפגעה בכבל, הנתבע-2, הוא נהג המשאית והנתבעת-3 היא המבטחת של המשאית (להלן: "הנתבעים"). הנתבעים באותו תיק שלחו הודעת צד ג' לחברת החשמל בטענה, כי כבל החשמל היה רופף ולא בגובה התקני וכתוצאה מכך, נתפס במנוף המשאית. בתא"מ 40615-02-12 תובעת חברת החשמל את בעלת המשאית והחברת המבטחת בגין ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מן האירוע בטענה, כי התאונה ארעה עקב התרשלות נהג המשאית וביתר פרוט הובהר בדיון, כי הטענה היא שהמשאית נסעה כאשר זרוע המנוף פתוחה ובשל כך פגעה בכבל החשמל. אין מחלוקת שלנהג הרכב הפרטי לא יכולה להיות כל אחריות לארוע וגם עובדת הפגיעה ברכב באופן האמור אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים ואף הוכחה באמצעות תמונת הרכב שהוגשה לבית המשפט, משכך דינה של התביעה בתא"מ 30556-10-11, להתקבל. יחד עם זאת, יש להכריע האם לחייב את צד ג' באותו תיק (חברת החשמל) להשיב לנתבעים את הסכום בו חוייבו ובמקביל יש להכריע בדינה של התביעה בתא"מ 40615-02-12. מדוע אם כן, נוצר המגע במקרה זה בין הכבל ובין המנוף שעל המשאית וגרם לקריעת הכבל ושבירת העמוד. האם הכבל היה נמוך מהגובה התקני, או שמא מנוף המשאית היה גבוה מן המותר, או אולי שני הדברים יחדיו? זו השאלה בה יש להכריע. העדויות שנשמעו מטעם חברת החשמל, העידו שני עדי ראיה, שני עובדי חברת החשמל ושמאי שהגיע למקום. מטעם הנתבעים העיד עד ראיה, נהג המשאית והעוזר שהיה עמו במשאית. העד עד הראיה, יסעור אמנון, מורה לנהיגה במקצועו, העיד מטעם חברת החשמל. העד היה במקום הארוע ועמד על המדרכה. העד העיד, כי משאית של גזם נסעה ברחוב שהוא מתווה של עליה וכשהתקרבה לכבל חשמל העובר לרוחבו של הכביש, ראה את המנוף שלה מושך את הכבל וקורע אותו. כאשר נשאל באיזה מצב היה המנוף, השיב שהמנוף היה פתוח. כאשר נשאל לגבי מצב הכבל, השיב, כי הוא מניח שהיה מתוח בצורה תקינה וכי בעצם העיסוק שלו הוא מבחין בדברים חריגים ולא ראה משהו חורג. בחקירה נגדית שב העד והבהיר, כי ראה את המנוף פתוח והוא משך את הכבל. לדבריו, המנוף היה פתוח בסביבות 45 מעלות, אף כי קשה לו לדייק. העד התעקש, כי מדובר במשאית שאוספת גזם ולטענתו הוא יודע להבחין בין משאית איסוף אשפה לבין משאית לאיסוף גזם. עדת ראיה נוספת מטעם חברת החשמל הייתה הגב' רחלי אברג'יל סייעת בגן סמוך. לדבריה החנתה את רכבה במעלה הרחוב וירדה לכיוון המשאית. המשאית סיימה לאסוף את הזבל והתקדמה. הכף שלה הייתה בתוך המשאית אבל השפיץ במנוף, הקיפול שלו בלט מעל המשאית והוא המשיך לנסוע ולקח איתו את הכבל החשמל, הפיל פנס תאורה ופגע ברכבים. העדה הסבירה כי זה נראה לה שהמנוף עומד מעל המשאית. לדבריה, הזוית הייתה לכיוון יותר של ה- 90 מעלות, כמעט ישרה. העדה העידה כי הגן ניזוק כתוצאה מן התאונה, וכן אחד מכלי הרכב שניזוקו היה של אב אחד הילדים בגן. כן העיד מטעם חברת החשמל מר ליאור דוד - משגיח באזור. העד העיד, כי קיבלו קריאה שהכבל נמתח ונפל והגיעו למקום וראו את העמוד שבור. נטרלו את הסכנה וקראו לשמאי, שכן הבינו שהנזק רציני. לדבריו, שוחח עם הנהג והנהג טען שנסע עם המנוף סגור. לדבריו, עלו על המשאית והיה שם כתם, נקודה ירוקה של הכבל. נהג המשאית אמר, כי ניסה להוריד. לדבריו, גם אם הכבל רפוי יכול לרדת כ- 20-30 ס"מ, שכן הוא תפוס לרשת והוא לא נופל, הוא לא נתלש לגמרי. עוד העיד מטעם חברת החשמל, השמאי זייברג גיל שהוזעק לארוע. השמאי סיכם את פעולותיו ובדיקתו בחוות דעת. בחוות הדעת ציין העד, כי כחלק מן הבדיקה עלו על גבי המשאית על מנת לבחון ולבצע מדידות על מקום הפגיעה הראשונה בכבל. נהג המשאית הציג מערכת התראה שתפקידה להתריע על מצב של זרוע מנוף לא סגור. החיווי הוא צפצוף ונורה בתא הנהג. מערכת זו נבדקה יחד עם קצין הבטיחות של החברה בעלת המשאית ונמצאה תקינה. עוד צוין בחוות הדעת, כי ממצאי הבדיקות שכללו בין היתר מדידות ובדיקה ויזואלית של זרוע המנוף, עולה, כי גובה המשאית כולל זרוע במצב סגור הינו 4.15 מ' מפני הכביש. גובה הכבל מחיבורו בעמוד 6.90 מ' מפני הקרקע ובמדידה מצידו השני של הכבל המחובר לבית הגובה הוא 6.60 מפני הקרקע, כך שלמעשה בנקודות החיבור הגובה הוא מעל הגובה הנדרש בחוק החשמל. הבדיקה הויזואלית על גבי המשאית העלתה, כי מקום המפגש בין הכבל לבין הזרוע נמצא כמטר מהקצה האחורי של המשאית, דבר המעיד שהנהג נסע עם זרוע פתוחה. בחוות הדעת צוין עוד, כי נהג המשאית מסר שהרחוב הוא חלק ממסלולו הקבוע, לפחות 4 פעמים בשבוע במסגרת איסוף אשפה וכי הגב' אברג'יל, שהחנתה את רכבה במרחק 200 מטר והתקרבה לגן, סיפרה כי הבחינה שהמשאית נסעה כשהזרוע אינה מקופלת ובהגיעו לכבל פגע נהג המשאית בכבל ונשמע פיצוץ ואז נהג המשאית ירד מרכבו וצעק לעוזרו "יו איך שכחנו". בנסיבות אלה, הסיק השמאי בחוות דעתו כי נהג המשאית נסע עם זרוע המנוף פתוחה. בעדותו, הסביר השמאי כי הוא עובד עם חברת החשמל ונקרא לאירועים מסוג זה על מנת לאסוף את המידע שיש בשטח. כאשר נשאל האם נעשו מדידות לכבל עצמו, דבר שהיה נותן אינדיקציה אולי לשאלת היותו רפוי, השיב שלא נעשה שכן לאחר מתיחת וקריעת הכבל אין טעם במדידת אורכו. השמאי הוסיף, כי אם הכבל היה רפוי נהג המשאית היה יכול להבחין בכך בהתחלה. העד העריך, כי הזרוע הייתה פתוחה בזוית של 40 מעלות. באשר לצפצוף הנשמע במשאית כאשר המנוף פתוח השיב העד, כי בדק שהצפצוף אכן עובד, אולם מדובר בצפצוף לא חזק ואם הרדיו פתוח לא שומעים. עוד העיד מטעם חברת החשמל, העד אבי צרפתי שהיה עם השמאי. מדובר בעובד חברת החשמל, חשמלאי במקצועו, שעשה באותה תקופה התמחות במשרד השמאות בו עבד השמאי. העד הרחיב על נקודת החריכה של הכבל בזרוע המנוף, נקודה המלמדת לדעתו על כך שבמקום זה בזרוע פגע הכבל ומכאן שהזרוע הייתה פתוחה. לדבריו, הקבינה של המנוף בגובה 3.6 מ' ואם הכבל היה בגובה 4.15 נהג המשאית היה צריך לראות אותו. לגבי הצפצוף במשאית הנשמע כאשר הזרוע פתוחה, השיב כי מדובר בצפצוף מספיק חזק ששומעים אותו. העד טען כי אינו יודע להעריך באיזו זווית הייתה הזרוע מורמת. מטעם הנתבעים העיד נהג המשאית וסיפר, כי הוא ועוזרו פינו מכולות ברחוב סמוך, לאחר הפינוי עברו שתי כיכרות, ופתאום בנסיעה שמעו רעש ועץ נופל וראו כבל חשמל נתפס. ראו שהכבל נפל על מכונית נסעו אחורה וקדימה וזהו. הנהג העיד, כי בדרך כלל הם באים מהצד השני ובאותו יום הייתה קריאת מוקד על פח מסוים ובאו הפוך. לדבריו אם היו יורדים הפוך הכבל היה יכול להיתפס ולא ליפול. העד טען, כי כל מה שארע בגלל הוו שיש לו במשאית. העד הוסיף שכאשר המנוף פתוח יש צפצוף וסירנה וכן אי אפשר לנסוע, כי יש משאבה שמפריעה להעביר הילוכים. הנהג הוסיף, כי ראה את הכבל כל הזמן והתריע לאנשים שנמצאים שם בשכונה לרבות בעל קיוסק שלא רוצה לבוא לבית המשפט. באותו יום שהיה שם, לדבריו אף התריע לעירייה והם קשרו את זה עוד גבוה. כאשר נשאל למי התריע, השיב לפקחים שעובדים בעירייה. לדבריו יש עוד שני כבלים והתריע ועד היום אפשר לראות שהם סתם קשרו עם חוט ואף הבהיר, כי "אלו אנשים של העירייה לא של חברת החשמל" (עמ' 8 שורה 17). כאשר ב"כ חברת החשמל עימת אותו עם העובדה, כי לעובד עירייה אסור לגעת בכבל חשמל, השיב: "הם עושים את זה" (שם, שורה 19). העד הסביר, כי הקבינה שלו נמוכה והיה נראה כאילו הוא עובד, אבל הכל קרה בגלל הוו במשאית, לדבריו הוא עובר לאט לאט לראות שזה לא נוגע וזה נתפס לו בוו. אם היה נמצא בירידה זה היה משפשף. העובד הנוסף שהיה במשאית, מר אדרי מאיר, העיד אף הוא. לדבריו נסעו ברחוב שמעו בום, הסתכלו במראה וראו שהכבל של החשמל נתקע במשאית למעלה במנוף. העד טען, כי המשאית לא יכולה לנסוע עם מנוף פתוח, כי יש זמזם שברגע שהמנוף עובד לא מפסיק עד שהמנוף מורד. העד טען, כי הכבל נתפס בוו של המנוף. העד טען, כי אם היה נוסע עם מנוף למעלה היה מוריד שני כבלים נוספים שעברו בדרך. העד הוסיף, כי שלוש פעמים בשבוע הם עוברים ברחוב זה. לדבריו, אותו יום עלו מהצד למטה וכל פעם שהם מגיעים מרחוב אחר הם רואים את הכבל והם התריעו וגם אמרו לשכנים שאמרו להם לפנות לעיריה. כאשר נשאל איך נוצר מצב שהוא יורד לדבר עם שכנים, השיב, כי כל הזמן הם מאטים בגלל הכבל. לדבריו, יש במקום קיוסק והם עוצרים לשתות והשכנה בגן כל הזמן אמרה מה קורה עם הכבל ואמרה שאולי הם יפנו ויקשיבו להם. כאשר נשאל אם לא דאג שהיא תבוא להעיד, השיב: "דווקא הסייעת באה מהצד שלכם" (עמ' 10 שורה 5). העד חזר על כך שהכבל היה נמוך, אך הם לא לקחו סיכון אלא מאטים ומתסכלים וגם באותו היום, אלא שבאותו היום באו מהכיוון ההפוך. עד ראיה מטעם הנתבעים היה מר אלי ביטון, בעל הקיוסק. העד העיד, כי היתה לו חנות במקום התאונה והוא יודע שהיה חוט חשמל שהיה נמוך, שראו אותו רופף לא כמו שרואים בדרך כלל. העד גם הוסיף, כי המשאית עוברת שם מדי יום והכל היה בסדר, באותו יום המשאית עברה ונתקעה בחוט והוא לא יודע למה נתקעה באותו יום. העד אף הוסיף, כי הוא זוכר שאחד השכנים פנה לחברת החשמל כי יש גם ילדים. לגבי מצב הזרוע של המשאית העיד, כי המצב היה רגיל המנוף לא היה מורם. העד אישר את חתימתו על הודעה שמסר לחוקר חברת הפניקס. העד טען, כי אינו מכיר את נהגי המשאית, אולי בפנים. בחקירה הנגדית עומת העד עם דבריו מחוץ לאולם לעדת הראיה לפיהם הוא אמר לה שאינו זוכר כלום והעד השיב, כי לא זכר עד שלא קרא את מה שנתנו לו ואז נזכר, ואף הוסיף שאמר את זה לבחורה לא לבית המשפט. לדו"ח השמאי מטעם חברת החשמל צורפו תמונות המראות את זרוע המנוף, כאשר בנקודה מסויימת לאורך הזרוע, ישנו סימן ירוק, אשר נטען על ידי העדים מטעם חברת החשמל שזו נקודת החיכוך מה שמצביע כי הזרוע הייתה פתוחה. כן נראה בסוף הזרוע (בסמוך לקצה האחורי של המשאית) וו בולט כלפי חוץ, כאשר זהו הוו שלטענת נהג המשאית ועוזרו שגרם לתפיסת הכבל הרופף. דיון והכרעה מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, בתא"מ 30556-10-11 נושאים מודיעי ההודעה לצד ג' בנטל השכנוע ובתא"מ 40615-02-12 נושאת חברת החשמל בנטל השכנוע. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי. כאן המקום לציין, כי על פי תקנה 85 (2) (א) (4) לתקנות התעבורה, הגובה המקסימאלי המותר למשאית כגון זו, הינו 4 מטר. על פי תקנות החשמל (התקנת רשתות חשמל עיליות) הגובה המינימלי לקו העובר מעל דרך שרוחבה המוכר עולה על 30 מטר הוא 6 מטר, בדרך שרוחבה המוכר עד 30 מטר 5.5 מטר, בדרך שהיא עבירה לכלי רכב אך אינה דרך 5 מטר. במהלך הבאת הראיות לא התבהרה שאלת רוחבו המוכרז של הכביש בו ארעה התאונה, אך מאחר ומדובר בכביש עירוני, ניתן להניח, כי מדובר בכביש שרוחבו המוכר אינו עולה על 30 מטר ומשכך הגובה המינימאלי המותר לכבל חשמל במקום הוא 5.5 מטרים, כך גם נטען על ידי הצדדים. למותר לציין, כי גבהים אלו מצד אחד של המשאיות הנוסעות בכבישים ובדרכים וגובה כבלי החשמלי המינימאליים, נועדו להבטיח מעבר בטוח של כלי רכב מתחת לכבלים בלי שיווצר סיכון של מגע ופגיעה בין המשאיות לכבלים. לאחר ששקלתי את כלל הטענות, העדויות והראיות, אני קובעת שהאחריות לאירוע ולתוצאותיו מוטלת כולה על הנתבעים. גרסת הנהג, העוזר מטעמו, כמו גם עד הראיה שהעיד אינן מהימנות בעיני וניכר, כי היה קשר בין הנהג והעוזר לבין בעל הקיוסק, שכן אף שבעל הקיוסק העיד שעזב את המקום, הנהג ידע לומר, כי העד אינו רוצה לבוא להעיד, דבר שהסתבר כנכון שכן היה צורך לזמנו לעדות באמצעות צו הבאה ואף שהעד הכחיש זאת, עו"ד הלפר הצהיר בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 21/3/2013 כי שוחח עם העד בטלפון וזה אמר לו שאינו מתכוון להתייצב. יתירה מזו, הן הנהג והן עוזרו העידו כי הם עוברים במקום 3 פעמים בשבוע, ועוצרים בקיוסק, אולם נהג הקיוסק טרח להדגיש, כי אינו מכיר אותם וכי בכל פעם מגיעים נהגים אחרים. אם צריך עוד להוסיף, הסתבר, כי קודם שנכנס לאולם, בעל הקיוסק אמר לעדה אחרת, כי אינו מבין מה רוצים וממנו ואינו זוכר דבר, אולם באולם טען שהוא זוכר וניסה להמעיט במשקל האמירה. אכן נהג הקיוסק מסר גירסה גם לחוקר מטעם חברת הביטוח, אולם בפני החוקר היה פחות בטוח בגירסה, כי התושבים התריעו על הכבל ואמר "כנראה התושבים התריעו על הכבל כבר בעבר אני לא יודע כי אני די חדש יחסית פה רק חצי שנה". גרסת הנהג, העוזר ובעל הקיוסק כאחד, כי שמו לב לכבל הנמוך מלכתחילה וכי היו מי שדווחו על כך לחברת החשמל כמו גם לעיריה, אינה סבירה בעיני. אם אכן כך היה, היה על הנתבעים לטרוח לאסוף את המידע ולהביאו. יצויין, כי כפי שהסתבר הנתבעים השתמשו בחוקר פרטי על מנת לחקור את הארוע, על אף זאת לא נחקרה ולא הובאה עדות הגננת בגן, שנטען על ידי העוזר של נהג המשאית, כי דווחה על הכבל הקרוע. לא נעשה נסיון לבדוק קיום תלונה במוקד העיריה או במוקד חברת החשמל ובעניין זה שוב ניכרה ידיעתם שלא לומר בחישתם של נהג המשאית ועוזרו בעדויות, כאשר העוזר דייק ומסר, כי עוזרת גננת מעידה מטעם חברת החשמל. אם אכן הכבל הנמוך היה נושא לשיחה בגן, ללא ספק עוזרת הגננת הייתה יודעת על כך וללא שמץ של ספק ניתן היה לגייס את הגננת לעדות על עניין זה. גרסת נהג המשאית, כי התריע בפני מפקחי העירייה ואלה נוהגים לקשור את הכבלים החשמליים בחוטים, היא בבחינת פנטזיה אמיתית. איני מעלה על דעתי, כי מפקחי עירייה, יהיו מוכשרים ככל שיהיו, לוקחים על עצמם אחריות לטפס על עמודי חשמל לנגוע בכבלי חשמל ולקשור אותם בחוטים. מכל מקום, לא הובאה כל ראיה כי מפקחי העיריה אמנם נדרשו לכבלים הרופפים. זאת ועוד, נהג המשאית טען כי קיימים עוד שני כבלים כאלה שנקשרו בחוטים אולם לא הובאה כל ראיה, כגון תמונה שאין כל בעיה לצלם על מנת לאשש זאת. כזכור, הופעל על ידי הנתבעים חוקר פרטי לחקירת הארוע ויש להניח כי אם החוקר היה נתקל בכבלים נמוכים בקרבת מקום התאונה היה מתעד זה. כמו כן, לא נעשה נסיון להביא תיעוד ממצלמות שנמצאות בסמוך, אף שבעל הקיוסק אמר שהיו לו מספר מצלמות במקום. יתירה מזו, דווקא מעדות נהג המשאית עולה, כי היה מודע לסכנה היומיומית הנשקפת מן הכבל ובכל זאת בחר לעבור במקום שוב ושוב ושוב, כשהוא נזהר לטענתו זהירות יתירה, אינו מדווח באופן רשמי לאף גורם מוסמך אלא מהמר תרתי משמע על שלומו ובטחונו של הציבור (השווה: תאמ 21385-02-10 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' מאיר דהן הובלות בע"מ (תל-אביב-יפו), (15/01/2012), שם על אף ממצא עובדתי של בית המשפט, כי כבלי בזק היו נמוכים מהמותר, בית המשפט הטיל אשם תורם על נהג משאית שעבר עם המשאית על אף הכבלים הנמוכים ולא שם לב לגובהם). יצויין, כי נהג המשאית העיד שהמשאית לא יכולה לנסוע כאשר המנוף פתוח משום שלא ניתן להחליף הילוכים, אולם עוזר הנהג לא חזר על טענה זו אף שהפגין מומחיות רבה באופן נסיעת המשאית ובפעולות המנוף וחשוב מכך לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית לטענה זו ואף לא הובאה כל ראיה בהתייחס לצפצוף הקיים במשאית כאשר המנוף אינו מונח במקומו ולשאלה האם ניתן לנטרל את אותו צפצוף ומה חוזקו. מדובר בשני עניינים שלא היה כל קושי להוכיחם באמצעות מומחה מתאים או אפילו מידע רשמי אודות תכונות אותה משאית. אפילו קצין הבטיחות של החברה הנתבעת שהגיע למקום התאונה לא זומן להעיד. לעומת עדויות הנתבעים, העדויות שהובאו מטעם חברת החשמל, היו מהימנות בעיני. עדי הראיה השיחו לפי תומם ואיני רואה לפקפק לרגע במהימנותה של עוזרת הגננת מאחר שרכב של אחד האבות בגן נפגע. אכן יש סתירה בין העדים בנוגע לזוית בה הייתה הזרוע פתוחה אך אין בכך כדי לאיין את מהימנותם. שני העדים העידו, כי ראו את המשאית נוסעת עם המנוף פתוח וכך ארעה התאונה. שני העדים נמצאים במקום באופן תדיר ואף אחד מהם לא העיד, כי כבל החשמל היה נמוך באופן קיצוני. אמנם לא הוברר עד תום באיזה מרחק הייתה עוזרת הגננת בשעה שראתה את הארוע שכן בדו"ח השמאי צוין שהחנתה את רכבה במרחק של 200 מטר מהגן והתקדמה לעבר הגן, אולם זו ידעה להעיד, כי המשאית ביצעה איסוף של פח והתקדמה כאשר הכף של המנוף הייתה בתוך המשאית אבל הקיפול בלט מעל המשאית. העדה העידה כי ראתה שנהג המשאית המשיך בדרכו ולקח עימו את כבל החשמל. מתיאור זה ברי כי ראתה את התרחשות התאונה. יוסף עוד, כי הנתבעים לא חלקו על המידות של עמודי החשמל שמסרו עובדי חברת החשמל והשמאי שהגיעו למקום, לפיהן העמוד האחד היה בגובה 6.60 מ' והאחר 6.90 מ' - גם אם אניח שהכבל לא יוצא מראש העמוד, אלא מנקודה נמוכה יותר, האפשרות שהכבל יהא רפוי באופן שיגיע ל- 4.15 מ' בלתי סבירה בעיני ומכל מקום הייתה טעונה הוכחה על ידי מומחה. המקרה דנן דומה לנסיבות בהם דן בית המשפט בתיק תא"מ (תל אביב) 22313-02-10 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' צבי מססה שירותים עירוניים בע"מ ואח' (13/2/2012), וכן תק 3773-07-12 חיים שאשא נ' חב' החשמל לישראל בע"מ (ראשון לציון) (13/11/2012). בשניהם קבע בית המשפט, כי האפשרות שכבל יתרופף עד לגובה של משאית, אינה סבירה. בעניין עדותם של השמאי מטעם חברת החשמל, עובדי חברת החשמל מר ליאור דוד ומר אבי צרפתי, איני רואה לייחס לעדותם יותר ממה שראו בעיניהם ותעדו במועד הארוע. אין חולק שעדות אף אחד מהם לא הובאה כעדות מומחה והשמאי כך נדמה לבש מדי חוקר פרטי ונפנה לבדוק מה ארע במקום שלא לצורך הערכת הנזקים, דבר שאינו בגדר סמכותו כשמאי. אין חולק, כי לשמאי אין מומחיות מיוחדת בעניין התרופפות כבלים, נקודת חיכוך בינם לבין זרוע המנוף וכיוצ"ב. ניתן היה לצפות שחברת החשמל תעשה שימוש בעד מומחה לעניין כגון דא ותספק תמונה בהירה אודות טבעם של כבלי חשמל, התרופפותם, הבדיקות השגרתיות שנעשות, תלונות או העדרן של תלונות וכיוצ"ב. מכל מקום, בנסיבות מקרה זה, לאור קיומם של עדי ראיה וקביעות המהימנות שקבעתי, די בעדותם של עדים אלה המצטרפת לעדות עדי הראיה ולתמונות שתועדו, כדי להטות את הכף. שלושת העדים העידו, כי עלו על המשאית וכי על גבי הזרוע הייתה נקודה ירוקה שמתיישבת עם נקודת החיכוך בכבל שהיה מחופה ב- pvc בצבע ירוק. ל"חותמת" הירוקה על גבי זרוע המנוף לא ניתן הסבר על ידי הנתבעים ונדמה שהכף נוטה לעבר ההסבר הסביר יותר לפיו הזרוע שהייתה פתוחה פגעה בכבל ומתחה אותו בנקודת שיא במקום זה, דבר שהותיר את חותמו על הזרוע. לעדות עדים אלה על מראה עיניהם מצטרפות התמונות שצילמו בזמן אמת, כאשר בתמונות נראית בבירור אותה נקודה ירוקה במרחק מסויים שהוערך על ידי השמאי כמטר מקצה הזרוע. התמונות שצולמו מהוות ראיה אובייקטיבית בעלת משמעות עצמאית בנוגע לנקודת המגע בין הכבל בזרוע וניתן להסיק מהן, כי נקודת המגע הייתה במרחק מסויים מקצה הזרוע ומכאן להסיק, כי הזרוע הייתה פתוחה בחלקה בעת התאונה. העולה מן המקובץ, כי חברת החשמל עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי נהג המשאית נסע כאשר זרוע המנוף פתוחה בחלקה ומכאן מתבקשת הקביעה אחריות הנתבעים לתאונה היא מלאה. שיעור הנזק לאור כל האמור עד כאן, ובהעדר מחלוקת לגבי שיעור הנזקים הנטענים בכל אחת מן התביעות אני קובעת כדלקמן: הנתבעים בתא"מ 30556-10-11 ישלמו לתובע באותו תיק את נזקיו בסך 990 ₪, נושא ריבית והצמדה מיום התאונה וכן סכום נוסף של 500 ₪ בגין הוצאותיו ועוגמת נפש. כמו כן, ישאו הנתבעים באותו תיק בשכ"ט בסך 1,500 ₪. ההודעה לצד ג' בתא"מ 30556-10-11 נדחית ללא צו להוצאות. בתא"מ 40615-02-12 ישלמו הנתבעים לתובעת, סך של 15,124 ₪ צמוד מיום התאונה, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 11.8%. כמו כן ישאו הנתבעים בתשלום האגרה בכל אחת מן התביעות ובשכר בטלת העדים כפי שנפסק. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מנוףמשאיתפסולתחשמל