התובעים טוענים, כי הנתבע גזל חלק משטח השייך להם, הסמוך לשטחו, תוך הפיכתו למעבר נוסף המוליך לביתו התובעים תמכו טענותיהם בחוות דעת השמאי איאד זועבי, בתמונות וכן בצירוף מפה מצבית אשר בוצעה על ידי המודד יוסף חג'אזי. התובעים מציינים, כי הנתבע לא צירף כל חוות דעת שמאי לביסוס גרסתו. לטענתם, הוכח כי טיפוגרפית הקרקע הינה מדרונית, וכי קיימים הבדלי גובה משמעותיים, אשר יורדים מכיוון צפון לכיוון דרום. על כן, לנתבע לא היתה כל אפשרות להכניס חומר בניין במשאיות ו/או רכב אחר מבלי שיבצע את היישור והמילוי בחלק המיועד למעבר. טענת הנתבע, כי לא נשמעה שום התנגדות מהתובע ו/או מכל אדם אחר ליצירת המעבר, וכי דרך המעבר קיימת מזה שנים רבות ומיועדת לשימושם של כל בעלי החלקה הינה טענה לא נכונה. אף טענותיו לאי גרימת נזק, לאי שפיכת הפסולת ועקירת עצי הזית, הינן טענות כוזבות אשא לא נתמכו בראיות. מתוך המפה המצבית, שנערכה על ידי המודד, ניתן לראות בבירור את המעבר שביצע הנתבע מתוך חלקת התובעים. ניתן לזהות את גבולותיה של חלקת אדמת התובעים, חלקה 13/4/1 ואת קיומו של מדרון מילוי העפר כ-100 מ"ר לכל האורך, וברוחב 13,20 מ"ר. השמאי בעריכת חוות דעתו, בדק את הזכויות בחלקה ומצא, כי החלקה רשומה בחלקים שונים על שמם של 16 אנשים ובניהם התובעת, כאשר שמו של הנתבע לא אוזכר בפנקס הזכויות. בהתאם לחוות דעתו, עלויות החזרת המצב לקדמותו, לרבות פיצוי עבור עצי הזית, הינן בסך של 18,000 ₪, בנוסף לתשלום דמי שימוש בסך 2,000 ₪ (עבור תקופת שימוש בת שנה וחצי). טענות השמאי, כי הקרקע מדרונית וכי הנתבע היה חייב למלא אדמה כדי ליישר את הדרך, אומתו על ידי הנתבע בעדותו מיום 30.06.13, כאשר אמר מפורשות "פשוט יישרנו את השטח". לטענת התובעים, אמרה זו מעידה על כך, כי השטח לא היה מוכשר למעבר של רכבים. תוכנית החלוקה המאושרת על ידי ועדת תכנון ובניה (שפלת הגליל) משנת 1990, מבהירה באופן גלוי, כי אין ולא היה מעולם מעבר ו/או דרך מחלקתם של התובעים, אלא כי המעבר לחלקה 13/10 (חלקתו של הנתבע) הינו מהחלק הדרומי של החלקה 13/9. תוכנית חלוקה זו נעשה על ידי בעלי הקרקע והרשומים בנסח הרישום עוד שנים רבות לפני רכישת הנתבע. זאת ועוד, גם מעיון בתוכנית החלוקה המוצעת משנת 2003, ניתן לראות כי לא היה קיים שום מעבר מאדמתם של התובעים. גם בתוכניות המדידה ותרשים הסביבה שצורפו לתצהירו של הנתבע, אין בהם בכדי לאשש את טענותיו לקיום המעבר, אלא להפך. התובעים טוענים, כי תמכו גרסתם בצילומי אוויר, המצביעים על מצב קיים לפני שהנתבע החל בבנייה וצילום אחר המצביע על המצב הקיים לאחר שהבניין הוקם כשהוא בשלבים מתקדמים. לטענתם, מעיון בהשוואה בין צילומי האוויר ניתן לראות באופן גלוי, כי אכן היו קיימים עצי זית וכי המעבר כלל לא היה קיים. התובעים מצביעים בסיכומיהם על סתירות בין תצהירו של הנתבע לבין עדותו. התובעים טוענים, כי הוכיחו קיומה של דרך אחרת המובילה לביתו של הנתבע, דבר שאף לטענתם הנתבע העיד על כך בעצמו. באשר לעדותו של העד וחיד חג'אזי מטעם הנתבע, מצביעים התובעים על חוסר עקביותו ומהימנותו וטוענים כי הינה נובעת מרצונו לנקמה ול"חיסול חשבון" במטרה להמעיט מחלקת אחותו. התובעים מכחישים את קיומה של הצוואה הנטענת וטוענים, כי הנתבע הסתפק בהצגת עותק מהצוואה שאין לה כל תוקף משפטי. לסיכום טוענים התובעים, כי לנתבע אין כל זכות קניינית בקרקע/בשטח, וכי הנתבע לא רשום כבעל זכויות במקרקעין. לטענתם, הוכיחו את בעלותם על המקרקעין הן מכח נסח הטאבו והן באמצעות תוכנית החלוקה המאושרת משנת 90, והנתבע למעשה הינו מסיג גבול. לטענתם, משבוססה זכותם של התובעים להחזיק בשטחם, קמה גם זכותם לקבל פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לחלקת אדמתם, וכן דמי שכירות ראויים בגין השימוש במעבר שעשה הנתבע, או מי מטעמו, לאורך השנים. התובעים מפרטים בכתב תביעתם את ראשי הנזק הנתבעים על ידם, אליהם אתייחס בהמשך. טענות הנתבע: הנתבע טוען, כי מזה כמה שנים התחיל בבניית ביתו בחלקה ולצורך כך השתמש בדרך מעבר קיימת להובלת חומרי בניין, אשר שימשה את השותפים לצורך הגעה לחלקות המשנה. לטענתו, חלק מחלקה 13 (חלקה הדרומי והמערבי) מיועד לבנייה ויתרת החלקה בייעוד חקלאי, כאשר רוב החלק הנ"ל נטוע בעצי זית. הבקשה הוגשה בשיהוי רב מאחר ודרך המעבר היתה קיימת מזה שנים, והיא משרתת את כל הבעלים. הנתבע מדגיש, כי אין דרך גישה אחרת לחלקות המשנה. הנתבע טוען, כי לא עקר את עצי הזית ולא ביצע כל שינוי בטופוגרפיה של המגרש. כמו כן, המדרון המתואר על ידי התובעים כמעשה ידיו של הנתבע נראה בכל התוכניות והתמונות אשר הוגשו לתיק בית המשפט. אין לתובעים כל זכות לדרוש את הצו, היות ומדובר בחלקה בבעלות משותפת. מדובר בשימוש טבעי אשר לא משנה את ייעוד השטח, ואין בו בכדי לפגוע בזכויות התובעים. עוד נטען, כי לאחרונה חל שינוי ברישום בנסח הטאבו, ממנו עולה כי חלקם של התובעים פחת, וכי מי שנרשם כבעלים במקומם הינו מר וחיד חג'אזי. זאת ועוד, לטענת הנתבע על התובעים היה להגיש תביעה לפירוק שיתוף, ובמסגרתה לבקש צו מניעה, ולא כפי שפעלו בפועל. הנתבעים מצביעים בסיכומיהם על סתירות בדבריהם של התובעים, העדה והשמאי מטעמם, במיוחד לענין הנזק הנטען, מספר עצי הזית שנערקו ובעניין זכויותיהם בחלקה ובמעבר. לגרסת הנתבע, התובעים לא הצליחו להוכיח כי עקר עץ זית כלשהו וכי התמונה בה רואים ענף של עצי זית צולמה בתוך חלקו של הנתבע. הנתבע מדגיש, כי לא נעשתה שום הגבהה לשטח וכי מדובר במדרון הקיים מקדמת דנא. בנוסף, האמור בחוות דעתם הינו מפיהם של התובעים ולא לפי ממצאים בשטח. מדובר בהערכה ערטילאית, אשר אין לה שום ביסוס עובדתי ו/או הגיוני. הנתבע טוען, לא התקיימו בענייננו התנאים למתן צו מניעה קבוע: הוכחת נזק שאינו ניתן לתיקון או פיצוי כספי- לטענתו, במקרה שבפנינו מדובר במעבר של רכבים לבית הנתבע, כאשר אין עוד חלוקה חוקית כלשהי וכל אחד מהבעלים של החלקה הינו בעלים של חלק בלתי מסוים. היות ומדובר בקרקע המיועדת לחקלאות, נטועה בכמה עצי זית ולא מעובדת, מעבר רכבים לא יגרום נזק כלשהו לתובעים. מנגד, מתן הצו יכביד על הנתבע, כאשר הוא לא יוכל להמשיך בבניית ביתו. מאזן הנוחיות- אף הוא לטענת הנתבע לא הוכח על ידי התובעים. שיהוי בהגשת התביעה- הנתבע טוען, כי התובעת הסכימה למעבר בדרך לפני כשנתיים וחצי. הנתבע התחיל בבניה והגיע לשלב של שלד, וכעת התובעת מבקשת צו מניעה קבוע במקום לבקש פירוק שיתוף במקרקעין. הנתבע מדגיש, כי אין דרך מעבר אחרת המאפשרת מעבר משאיות לצורך הובלת חומר בנייה המיועדים להמשך בניית הבית. ניקיון כפיים- הנתבע טוען, כי התובעים שתקו כאשר השתמש בדרך המעבר במשך שנים, דהיינו היתה מצידם הסכמה לשימוש זה ואחר כך העלילו עליו כי עקר עצי זית. 26. לסיכום, הנתבע טוען, כי על בית המשפט לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בדרך עפר, אשר נעלמת מפני השטח במהלך החורף ולא ניתן להשתמש בה. מדובר בקרקע אשר ייעודה חקלאי, נטועה עצי זית ולא בוצע בה פירוק לשיתוף ו/או חלוקה בעין, וללא תוכנית חלוקה מאושרת. דיון והכרעה: לאחר שעברתי על סיכומי הצדדים ולאחר שבחנתי את עדויות בעלי הדין והעדים מטעמם, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה להתקבל לעניין צו המניעה הקבוע אך באופן שלא יהיה בכך כדי לפגוע בהליכי פירוק שיתוף בעתיד. דין התביעה הכספית להתקבל, אך בחלקה בלבד, וזאת לאחר בחינת עדויות הצדדים וחוות דעת השמאי אשר הוגשה מטעם התובע בלבד ללא הגשת חוות דעת נגדית מצד הנתבע ולאחר שהמומחה עמד לחקירה נגדית בביהמ"ש. להלן נימוקי והסברי ביהמ"ש: ראשית דבר, אציין כי מדובר בשטח שעדיין לא עבר הליכי פירוק שיתוף ואין בצו המניעה הקבוע כדי למנוע את הליך פירוק שיתוף אשר מן הסתם יתרחש בתיק זה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשימוש שנטען כי נעשה ע"י הנתבע בשטח התובעים, באופן שהפך אותו למעבר נוסף למעבר קיים לצורך בניית ביתו. יודגש, כי הנתבע איננו בעלים בשטח אלא מחזיק בלבד. הנתבע טוען, כי לא היתה לו כל אפשרות להכניס חומר בניין במשאיות או רכב אחר מבלי שיבצע יישור ומילוי בחלק המיועד למעבר וכי מדובר בזכות מעבר קיימת אשר הוכרה ע"י כל בעלי החלקות. חומר הראיות מצביע על כך, כי מדובר בשינוי טופוגרפי שעשה הנתבע במקום, שלא על דעת התובעים וכי גם הנתבע איננו מבעלי הזכויות הרשום אשר היתה לו זכות לעשות כן. אשר על כן, הנתבע ייאלץ גם לשאת בעלות החזרת המצב לקדמותו. מכל מקום, תוכנית החלוקה המאושרת ע"י וועדת תכון ובנייה שפלת הגליל משנת 1990 מבהירה, כי לא היה מעבר ו/או דרך מחלקתם של התובעים אלא כי המעבר לחלקתו של הנתבע (חלקה 13-10) הינו מהחלק הדרומי של החלקה 13/9. בהקשר זה העיד בישיבה מיום 20.11.13 נציג הוועדה לתכנון ובנייה שפלת הגליל, מר מאג'ד מולא מהנדס הוועדה. עדותו היתה ברורה ואמינה מאוד ותמכה ללא סייג בגירסתם של התובעים אל מול גירסת הנתבע. הודעתו של הנתבע כי הוא מבקש להוציא מתיק המוצגים של התובעים את תוכנית החלוקה משנת 90, נדחית על ידי לאור העובדה שנתמכה בעדות מהנדס הוועדה והיה בה כדי לחזק את טענות התובעים. זאת ועוד, הוכח בניגוד לעמדת הנתבע, כי היתה דרך אחרת המובילה לביתו של הנתבע. עדותו של ווחיד חיג'אזי שהינו קרוב משפחה של התובעים לא היתה אמינה בעיני כלל ועיקר ולא נתתי לה כל משקל. אשר על כן, אני קובע כי הבקשה לצו מניעה קבוע דינה להתקבל במלואו באופן שייאסר על הנתבע לעשות כל שימוש ומעבר באותם מקרקעין של התובעים נשוא צו המניעה הקבוע בפנייתם לביהמ"ש. 3. לעניין התביעה הכספית - התיק נשמע כאמור בראיות בלא פחות מ-3 ישיבות, ישיבה מיום 8.11.12, ישיבה מתאריך 30.6.13 וישיבה מתאריך 20.11.13 במהלכה הגישו הצדדים את סיכומיהם וניתנה האפשרות למי מהצדדים להגיב על עדותו של נציג הוועדה ועל תיק המוצגים שהגישו הצדדים. בישיבה מיום 8.11.12 העידו שני התובעים. בנוגע לפגיעה בעצי הזית השיבה התובעת בעמ' 12 לפרוטוקול ביהמ"ש: "הוא עקר אותם בערך לפני שנה וחצי שנתיים. אני יודעת זאת משום שהוא בקש ממני להכנס לחלקה כדי להכניס חומר ואני לא הסכמתי אז הוא הביא בולדוזר ועקר את העצים. הוא בהתחלה נכנס ללא רשות". ובתשובה לשאלה בכמה עצים מדובר ענתה: "הנתבע הרס 6 עצים, הנתבע עקר את העצים מהשורשים. אני ראיתי סימני עקירה ולא יודעת איפה הוא לקח את העצים". יש לציין כי העדה סימנה על גבי התמונה היכן העצים. בעלה התובע, השיב בתשובה לשאלה כמה עצים נהרסו, בעמ' 13 לפרוטוקול כדלקמן: "אני לא יודע כמה הרס עצים הרס הנתבע. שניים או שלוש, אני לא זוכר משום שהוא כיסה אותם. היו 6 עצים (יש לציין כי אשתו העידה שהיו 10 עצים וזה בפרוטוקול הישיבה בעמ' 12 - הערה שלי ע.נ.) הוא פגע לי ב-3 עצים. הוא עקר והלך. נשארו לי 3 עצים. אני יודע שזה הנתבע משום שאני עצרתי אותו עם הטרקטורון. אני ראיתי את הנתבע שעושה את הכביש ועצרתי אותו והוא הלך. אחרי יומיים באתי לחלקה ולא ראיתי את העצים, זה היה הפועל של הנתבע ששמו שאדי חיג'אזי". יש לציין כי גם התובע סימן את מיקום העצים על התמונה. העידה בנוסף מטעם התובעים הגב' פאטמה חיג'אזי אשר ציינה שהיו עצי זית בחלקה אולם לא ראתה שהנתבע הוא זה שעקר את עצי הזית. העיד השמאי מר איאד זועב בישיבה מיום 26.11.13, לשאלת ביהמ"ש השיב כי נהרסו 3 עצי זית ושניים נטמנו. הוא לקח בחשבון פגיעה בחמישה עצים. העיד מר חיג'אזי ווחיד, אחיה של התובעת כעד מטעם הנתבע וטען כי לא היו כלל עצי זית. כך ענה בעמ' 21 לפרוטוקול בישיבה הנ"ל "לא היה בכלל בכביש (עצי זית) למטה היו. לא למעלה. העצים האלה הם שלי". הנתבע מצידו טען, כי מעולם לא היתה פגיעה בעצים וכי העצים נמצאים, וכך השיב לשאלות ביהמ"ש בעמ' 24: "ת. יש זיתים. אני טוען שחמשת העצים עדיין נמצאים. ש. כלומר, אם בא תובע לביהמ"ש ומבקש על חמישה עצי זית ששלושה הלכו ושניים נטמנו באדמה והעצים בעצם נמצאים? ת. אני מוכן להתחייב שמישהו ייצא לשטח ויראו את העצים. ש. יכול להיות שהמעבר שלך גרם לנזק בעצי הזית? ת. אני אומר שאני לא בא סתם. לא חסר לי כסף. לא פגעתי בשום דבר". ועוד השיב בתשובה לשאלת הנוגעת לפסולת בעמ' 25: "ש. אני מציג לך תמונות של פסולת שלטענתנו נשפכו מהמשאיות וגרמו לפגיעה בשטח. ת. זה לא שייך ליעקוב ולא קרוב אליו". ניתוח עדותם של העדים מצביע על מחלוקת קשה בין הצדדים בנוגע לעצי הזית נשוא התביעה הכספית. על פי גירסתו של התובע, מעבר הנתבע במקום ללא רשות הסב לו נזק כספי. לטענת הנתבע, כלל לא גרם לנזק האמור. בחוות דעת השמאי מטעם התובע, התייחס השמאי לנזקים כדלקמן: פגיעה ב- 5 עצי זית על פי סכום של 7,500 ₪ לכל עץ. שכר עבודה למחפרון על מנת ליישר את השטח - 2,500 ₪. שכר עבודה למשאית על מנת ליישר את השטח - 2,500 ₪. נזק שעלול היה להיגרם לעצי הזית הקרובים - 2,000 ₪. שכר עבודה לקבלן - 3,500 ₪. דמי שימוש - 2,000 ₪. ראשית דבר, לאחר שעברתי על עדויות הצדדים ובניגוד לעמדת הנתבע, אני קובע כי הוכח שהנתבע עבר במקום, תוך ביצוע שינוי טופוגרפי (מילוי אדמה שכן מדובר במדרון) ותוך פגיעה בעצי הזית במקום. התגלעו סתירות משמעותיות בין עדות שני העדים לעניין מספר עצי הזית שנפגעו ע"י הנתבע במקום. הוכח במשפט, כי נעשתה פגיעה בעצי הזית וכי היו עצי זית במקום, בין השאר לאור תצלומי האוויר שנעשו, אך אני מכיר בפגיעה ב- 3 עצי זית בלבד, שזה מה שהוכח במשפט ולכן אני מפצה את התובעים על פי מפתח של 1,500 ₪ לעץ סורי על פי חוות דעת השמאי שלא נסתרה, סה"כ 4,500 ₪. אני דוחה את הטענה לגבי נזק שעלול להיגרם לעצי הזית הקרובים (בסכום של 2,000 ₪) שלטעמי לא הוכח. אני פוסק כי יש לבצע עבודות במקום לצורך החזרת מצב לקדמותו מבחינה טופוגרפית ומעמיד את הפיצוי הכולל בהקשר זה, לאחר שמיעת עדות השמאי, בסכום של 6,000 ₪. הבקשה לפסיקת דמי שימוש ראויים בסך 2,000 ₪ נדחית. לסכום של 10,500 ₪ הנפסק לחובת הנתבע אני מוסיף הוצאות משפט הכוללת שכ"ט שמאי - 1,500 ₪; שכר המודד - 1,000 ₪; הוצאות ויציאות המשפט בהתאם לפסיקת ביהמ"ש על הוצאות ועל פי התוצאה ובתוספת אגרות בימ"ש ששולמו וכל זאת בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק. סכומים אלה ישלם הנתבע לתובעים בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. גזל