עיון בהמחאה מלמד כי זו רשומה לפקודת "חיים קלמנוביץ" ונושאת בגבה חתימה הנחזית כחתימת היסב וכן את שמו של התובע "דני ביטון" (להלן: "ההמחאה", צורפה להתנגדות). 2. ההתנגדות לביצועה של המחאה זו נתמכת בתצהירה של הגב' חלימה אלעוברה, מנהלת הנתבעת ע"פ הצהרתה (להלן: "גב' חלימה"). לטענתה, המחאה זו אבדה ממשרדי החברה הנתבעת והגיעה לידי התובע שלא כדין. עוד טענה, כי על במועד הפקדת ההמחאה, לא ידעה עדיין על אובדנה. נעשתה פניה לתובע על מנת לברר פשר החזקתו בהמחאה ולבקש השבתה, אלא שזה דחה אותה בלך ושוב ובסופו של דבר הגיש המחאה זו לביצוע, דבר שהביא להגשתה של תלונה מצידה במשטרת ישראל. לטענת הנתבעת מעולם לא התקשרה עם התובע בעסקה כלשהי או מסרה לו ההמחאה. זו הועברה לתובע במרמה וללא ידיעתה ואישורה של הנתבעת ותוך שהתובע נוהג בחוסר תום לב ביודעו שההמחאה אינה מועברת לו כדין. עוד טענה הנתבעת, כי לא נשלחה לה הודעת חילול, אלא שיאמר כבר עתה כי טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעת וכי ממילא אין מקום לה משעסקינן בהמחאה שבוטלה (ראה סעיף 49(ב)(3)(ה) לפקודת השטרות). 3. משהתקבלה ההתנגדות והתיק הועבר לברור בסדר דין מהיר, הגישו הצדדים עדויותיהם בתצהירים: התובע הגיש תצהירו שלו וכן תצהירו של מר קלמנוביץ חיים (להלן: "מר קלמנוביץ") והנתבעת מצידה הוסיפה תצהירו של מר אלעוברה מחמד (להלן: "מר אלעוברה"), אשר הצהיר כי הינו בעל מניות אצל הנתבעת ואחיה של הגב' חלימה. 4. ביום אשר נקבע לשמיעת הראיות וסיכומי הצדדים - 23.4.13 - נחקרו עדי התובע, אולם ומנגד נחקר אך מר אלעוברה, כך משהגב' חלימה לא התייצבה. כפי המפורט בהחלטות שניתנו מאז קיום הדיון, לנתבעת ניתנה הזדמנות להעיד אף את הגב' חלימה, שהינה העדה העיקרית למעשה, אלא שזו לא מימשה הזדמנות זו ומשכך הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים וכן עשו הם. דיון והכרעה 5. אין חולק למעשה כי התובע מחזיק בהמחאה החתומה ע"י הנתבעת כמושכת ההמחאה. בהשלמה לכך, נתונה עדותו של מר קלמנוביץ - הוא הנפרע בהמחאה - כי השלים את שמו כנפרע והמחה את ההמחאה לתובע בנסיבות שתפורטנה להלן, עדות שלא נסתרה. די במציאות זו כדי לומר למעשה כי לפנינו תובע האוחז בשטר, כשמכח מעמדו זה רשאי הוא לתובעו, תוך שנהנה הוא מהחזקות השטריות הרלבנטיות ובכלל זאת, חזקת התמורה. הנטל להפרכת זכותו של התובע בהמחאה על הנתבעת מוטל הוא ובנטל זה לא עמדה היא למעשה ועל כך ארחיב בהמשך. 6. ע"פ תצהירו של התובע, ההמחאה דנן נמסרה לו ע"י מר פארס אלעוברה (אשר הסתבר כי הינו אחיה של הגב' חלימה, להלן: "פארס") וזאת עת ביצע עבודות קידוח כלונסאות ויציקה עבור התובע. לטענתו, ביקש הלה (וקיבל) הלוואה בשיעור של 25,300 שקלים בתחילת עבודתו ולהבטחת פרעונה מסר בידי התובע את ההמחאה דנן והמחאה נוספת ע"ס 6,500 שקלים שזמן פרעונה 20.11.10 (להלן: "ההמחאה הנוספת", צורפה כנספח ב'). ההמחאות שנמסרו נחזו כתקינות לטענתו ונחתמו למעשה ע"י החברה הנתבעת שהיתה בבעלות אביו של פארס. זה האחרון קיבל את ההמחאות לדבריו עבור עבודות שיפוצים שביצעה חב' ו.פ.א בע"מ, שבה היה שותף. לבקשת פארס, נמנע התובע מהפקדתה של ההמחאה במועדה ובינתיים הפקיד את ההמחאה הנוספת אשר נפרעה ללא קושי. אך בהמשך - ביום 29.11.10 הופקדה ההמחאה דנן וסורבה. בפועל, מבהיר התובע, את ההמחאה דנן העביר למר קלמנוביץ במסגרת התחשבנות עסקית שהיתה בינה וזה השיבה לו עם סרובה וקיבל תחתיה תמורה. מר קלמנוביץ מאשר למעשה בתצהירו ובחקירתו הנגדית את גרסת התובע ומציין כי מזה שנים ארוכות יחסים עסקיים לו עם התובע, כשלעת ההיא היה התובע חייב לו כספים. 7. חקירתו הנגדית של התובע, ניתן לומר כי אמנם כי היה בה כדי לחלץ מהתובע נתונים עובדתיים אשר ראוי היה כי יפורטו לכתחילה בתצהירו וכי נותרה עמימות מסויימת בכל הנוגע להיקפו וטיבו של ההסכם בין התובע לפארס ובכל הנוגע לנסיבות העברת ההמחאה למר קלמנוביץ וקבלתה חזרה הימנו (אם בתורת הלוואה לזה ואם כהחזר ע"ח כספים שחייב לו התובע), אולם ובסופו של יום, לא ניתן לומר כי היה בה כדי להפריך את גרסת התובע. חקירת התובע העלתה כי את פארס הכיר באמצעות אחר (משה חביב) שהמליץ על עבודתו וכי כבר בתחילת העבודה הודיעו פארס כי יש ברשותו המחאות אותן הוא מבקש לפדות תוך שהתובע יוכל לקזז המשולם מהתמורה המגיעה לפארס. ההמחאה דנן נמסרה למר קלמנוביץ יום קודם להפקדתה ולתובע עצמו - כחודש וחצי טרם זמן פרעונה, אולם וכאמור, ע"פ בקשת פארס נדחתה הפקדתה לשלבי סיום העבודות, אלא שפארס לא סיים את העבודות הנדרשות. התובע מבהיר עוד כי לא מצא סיבה לפקפק בחוקיות העברת ההמחאה לידיו מפארס וכי זה עורר אמון ואף הבהיר כי הוא עובד ומתגורר עם בני משפחתו. אמון זה נתמך אף בעצם כיבודה של ההמחאה הנוספת עם הפקדתה. יצוין להשלמת התמונה, כי התובע מאשר שקיבל ההמחאה דנן בלווית הספח שצילומו צורף לתצהיר וממנו עולה לכאורה כי ההמחאה יועדה לחב' ו.פ.א בע"מ עבור עבודות שיפוצים. לטענת התובע, לא שם ליבו לכך כלל. מכל מקום וכאמור, התובע הבהיר כי פארס הודיעו כי קיבל את ההמחאה עבור עבודות שיפוצים שביצעה החברה האמורה שבה היה שותף. למען הסדר הטוב יצוין כי שאילתא מרשם החברות שצורפה (נספח ה') אינה מציינת שמו של פארס, אולם מזו עולה כי שינויים חלו בשנת 2011 בעוד החברה נוסדה כבר בשנת 2007. 8. מאידך נתונה כאמור עדותו של מר אלעוברה בלבד וזו, כך הסתבר, אינה רלבנטית כלל באין לעד זה כל מידע אודות נסיבות משיכתה של ההמחאה דנן וטיבו של הסכסוך בתיק זה. לדבריו בחקירתו הנגדית, עבודתו בחברה הנתבעת מסתכמת בהכנת הזמנות בחצר ומי שמנהל את ענייני החברה וחותם על המחאות הינם הגב' חלימה ואביהם עליאן. יתרה מכך, באופן תמוה, העד נמצא מתכחש לנתונים הכתובים (נספח ז') בדבר היותו מורשה חתימה בחשבונה של החברה ולמעשה שאילתא מרשם החברות (נספח ד') מלמדת על היותו הוא דווקא בעלים ודירקטור יחיד משנת 2009 בנתבעת בעוד הגב' חלימה אינה נזכרת שם. יצוין ומעבר לנדרש, כי הגב' חלימה מסרה תצהיר ונחקרה במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר וחקירתה זו הותירה תהיות רבות באשר לעצם אבדן ההמחאה (עם שתיים נוספות ע"פ הנטען וללא ציון פרטיהן), אופן היוודע לה דבר אבדן ההמחאה וביטולה של זו (אשר מטבע הדברים צריך להעשות קודם להפקדה), באשר לאופן השגת פרטיו ומספרו של התובע לשם יצירת קשר עימו, באשר לפער הזמנים בין היוודע האבדן לבין הגשת התלונה במשטרה (ע"פ תצהירה מדובר באובדן מיום 1.9.10 בעוד התלונה מיום 12.9.11 שצורפה כנספח א' מדברת על ארוע מיום 1.10.09 שנמשך עד ליום 16.1.11). הגב' חלימה אישרה מכל מקום כי לנתבעת היו עסקים עם חב' ו.פ.א. עוד מצאתי מקום לציין הערת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה לא ניתן שלא להבחין בדמיון בין החתימה הנתונה על ההמחאה דנן לבין חלק מהחתימות המתנוססות על דוגמת המחאות שמשכה החברה הנתבעת, כפי שהציג התובע מתוך חשבון הבנק שלה (צורף כנספח ח'). אוסיף ואציין כי סיכומי הנתבעת התמקדו באי אמינות התובע וגרסתו בכל הנוגע לנסיבות קבלת ההמחאה והתמורה שניתנה עבורה תוך זניחת כל טענה, ככל שהשתמעה ולו מחקירת התובע, בהתייחס למעמדו של התובע כאוחז בהמחאה. 9. נמצא למעשה, כי הנתבעת לא הניחה בדרך כלשהי תשתית עובדתית שיהא בה כדי לקעקע זכותו של התובע בהמחאה דנן. 10. בשולי פסק הדין אציין כי מועד סיומו של הליך זה הוארך על רקע נכונות בית המשפט ליתן לנתבעת את יומה. בסופו של דבר, הגם שהנתבעת בוודאי ערה היתה לקושי הנתון בגרסתה על רקע חסרונן של ראיות רלבנטיות, עמדה היא על מתן פסק דין בעוד ב"כ התובע גילתה נכונות ממושכת לגבש הסדר שיכול והיה מיטיב עם הצדדים שניהם. מכל מקום, פועל יוצא של האמור הינו כי דין התביעה להתקבל וכן מורה אני. הנתבעת מחויבת בפרעון ההמחאה על הפרשי ההצמדה והריבית שנצטברו והתובע רשאי לגבותה באמצעות תיק ההוצאה לפועל שנפתח. נוכח תוצאה זו ובהינתן הדעת להתנהלות בתיק זה ולשיקולים הרלבנטיים בפסיקתן של הוצאות, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת ההליך בלווית הפרשים כאמור ממועד תשלומה ובלווית שכר טירחת באת כוחו בשיעור של 4,500 שקלים. החיוב שנפסק ביום 29.5.13 אינו רלבנטי עוד משלא מימשה הנתבעת את האפשרות להצגת ראיותיה בדיון נוסף ומשיש בפסוק לעיל כדי להביא כבר בחשבון התנהלותה בהקשר זה. בנקשיקים