על פי כתב התביעה נותרה הנתבעת חייבת לתובעת בגין המוצרים שסיפקה לה סך של 56,976 ₪. הנתבעת לא חלקה על העובדה שסופקו לה המוצרים אשר התובעת טוענת שסיפקה לה, והמחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה מהו המחיר אשר סוכם בין הצדדים לתשלום עבור המוצרים השונים. הנתבעת טענה, כי על פי ההסכם שנערך בין הצדדים בעל פה, היא היתה אמורה לשלם עבור פיגמנטים לצבע לפי 30% הנחה ממחיר המחירון ועבור יתר החומרים הנלווים - לפי 50% הנחה ממחיר המחירון. כמו כן טענה הנתבעת, כי לאחר 10 חודשים של עבודה מול התובעת היא לא היתה שבעת רצון מדרך העבודה המשותפת ולכן ביקשה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים. בחודש מרץ 2011, בעת שנערך גמר חשבון למוצרים שסופקו לה לשנת 2010, ולאחר ששבה וביקשה לקבל את ההנחות להן היתה זכאית על פי ההסכם בין הצדדים, הוסכם על תשלום על סכום של 29,932 ₪ כגמר חשבון סופי לכל המוצרים שסופקו לה במהלך שנת 2010. כמו כן, הסכימה הנתבעת להמשיך את ההתקשרות בין הצדדים לתקופה של שנה נוספת, וזאת, אך ורק לבקשתו של מנהל המכירות של התובעת, שביקש להצדיק בפני הממונים עליו את ההנחות בתנאי ההתקשרות, להם התחייב בפני הנתבעת. בחודש יולי 2011 קצה נפשה של הנתבעת בהתנהלות התובעת והיא ביקשה להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים, לערוך עבורה גמר חשבון ולהחזיר לתובעת את הציוד שלה שנותר אצל הנתבעת. אז הוגשה כנגדה התביעה. עוד טענה הנתבעת, כי סוכם בין מנהל הנתבעת לבין בא כוח התובעת, שהנתבעת תשלם לתובעת סכום של 31,887 ₪ "לצורך חיסול סופי ומוחלט של מלוא המחלוקות בין הצדדים". בהמשך (במהלך ניהול ההליכים בתיק זה), נערכה בין הצדדים התחשבנות נוספת, במסגרתה שילמה הנתבעת לתובעת סכום של 23,887 ₪ וכן הוחזרה סחורה בשווי של 2,946 ₪. מטעם התובעת העידו 3 עדים - מר עאמר עמורי, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל המכירות של התובעת. העד לא הסכים למסור תצהיר מטעמה של התובעת. לישיבת הוכחות ראשונה אליה זומן הוא לא התייצב, עד כי נאלצתי ליתן צו הבאה כנגדו. הוא אף לא הסכים למסור לתובעת מה הוא מתכוון להעיד. משכך, התרתי את עדותו ללא הגשת תצהיר מקדים. מעדותו בבית המשפט התברר כי לא היה מעוניין להעיד מטעמה של התובעת, מכיוון שפוטר על ידה שלא ברוח טובה, כיום הוא עובד בחברה מתחרה ואין לו אינטרס לסייע לתובעת. לגופו של עניין העיד, שהוא זה אשר סיכם את פרטי ההתקשרות בין התובעת לנתבעת. לדבריו, הוסכם על מחירי המוצרים על פי ההנחות הרגילות שהתובעת נוהגת לתת למוסכים ביחס למחירון הרשמי - בשיעור של 10% לפיגמנטים של צבע ו- 20% לכל המוצרים הנלווים. הוא הכחיש את טענת הנתבעת כי סוכם על הנחות של 30% ו- 50%. הוא אישר כי בשלב מסוים פנה אליו נציג הנתבעת מר גבי אסולין וביקש הנחות גדולות יותר מאשר הוסכם בין הצדדים. העד השיב לו שהדבר איננו מקובל, ולאחר שבדק את העניין בשנית מול מנכ"ל התובעת אשר סירב לבקשה, הוא הודיע על כך לנציג הנתבעת. אף לאחר הנ"ל המשיכה הנתבעת לעבוד עם התובעת ולרכוש ממנה מוצרים. הוא הכחיש, כי נציג הנתבעת ביקש להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים בגלל תרעומת לגבי המחירים וסיפר, כי המחירים עליהם הוסכם (כולל ההנחות שנקבעו) הופיעו בכל הזמנה בגופן של החשבוניות שהועברו לנתבעת. העד השני, מר ראובן אולמן, שימש בזמן ההתקשרות בין הצדדים כיועץ טכני של התובעת ונכון לעכשיו הוא משמש כמנהל המכירות של התובעת באזור הצפון. עד זה הגיש תצהיר והעיד על פרטי ההתקשרות בין הצדדים, אשר התקיימה בנוכחותו. עדותו תאמה את דבריו של העד עמורי בעניין המחירים המוסכמים. הוא טען שהנתבעת היתה מרוצה מטיב החומרים שקיבלה, אמר כי הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת מעולם לא פנה אליו בכל טענה בעניין המחירים בהם חויבה הנתבעת. זאת, על אף שהיה בניהם קשר קבוע לגבי רכישות המוצרים מתוקף תפקידו ובעקבות העובדה שהוא זה אשר יצר את הקשר בין הנתבעת לתובעת. עוד בהסתמך על מסמכים אשר צורפו לתצהיר אישר את סכום החוב הנתבע וטען כי טענת הנתבעת לגבי הסכמות על גמר חשבון לשנת 2010- איננה נכונה וכי הכרטסת מראה על קיומו של חוב משמעותי לשנה זו, כפי שפורט. עו"ד עמאד מובאריכי, אשר העיד בעניין טענת הנתבעת, כי הוסכם בין מנהל הנתבעת לבינו, על גמר חשבון לסילוק סופי של טענות התובעת בסך 31,887 ₪. הוא הצהיר והעיד שלא כך הוסכם, אלא הוסכם שהנתבעת תשלם סכום זה כתשלום שאינו שנוי במחלוקת, בשלב ראשון בלבד, ולא כגמר חשבון לסילוק סופי של טענות התובעת. העד אף צירף לתצהירו תמליל של הקלטה השיחה שהתקיימה בינו לבין נציג הנתבעת, ממנו עולים דברים דומים. מטעם הנתבעת העיד אך ורק מר גבי אסולין, בעלים ומנהל הנתבעת, אשר היה זה שעמו נערכה כל ההתקשרות בין הצדדים. בתצהירו ובעדותו חזר על טענות כתב ההגנה. בעדותו בבית המשפט העיד כי אין לו מחלוקת על כך שהתובעת סיפקה לנתבעת את כל המוצרים, כפי שנרשם בחשבוניות מטעמה של התובעת והוא לא חלק על מחיר הבסיס של המוצרים, על פי המחירון (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 5 - 6 וכן שם, שורות 19 - 22). משכך, המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים היא, מהם מחירי המוצרים עליהם הוסכם בניהם. האם, בהנחה של 10% ו- 20% מן המחירון, כפי שטוענת התובעת, או בהנחה של 30% ו 50% מן המחירון, כפי שטוענת הנתבעת. התובעת טענה כי מדובר במקרה של הודאה והדחה. לשיטתה, מכיוון שהנתבעת הודתה בקבלת המוצרים ובמחיר הבסיס של המחירון, נטל הראיה להוכיח את טענתה בדבר זכאותה לקבל הנחה בשיעורים שטענה מוטל עליה. אין בידי לקבל טענה זו. אף לשיטתם של עדי הנתבעת, המחיר שסוכם בין הצדדים לא היה מחיר המחירון, אלא בהנחה קבועה ממחיר המחירון. על כן, הסוגיה מה ההנחה עליה הוסכם היא זו שבמחלוקת בין הצדדים. בעניין זה אין כל הודאה מצידה של הנתבעת. על כן, נטל הראיה להוכיח מהי ההנחה עליה הוסכם, ובעקבות כך מהם הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובעת, מוטל על התובעת, כדרך השגרה של המוציא מחברו עליו הראיה. העד, עמורי, הותיר בי רושם אמין. עדותו היתה קולחת, ישירה ולא מתחכמת. נתתי דעתי בעניין זה לעובדה שהעד לא רצה להעיד מטעם התובעת ואולץ לעשות כן במסגרת צו הבאה שהוצא נגדו, הוא פוטר מעבודתו אצל התובעת והאינטרס שלו נמצא עם חברה מתחרה בה הוא מועסק כיום. בנסיבות אלה אין לחשוד בו כי עדותו מוטה לטובת התובעת. גם העד, אולמן מטעם התובעת, הותיר בי רושם אמין. על אף שהוא עובד אצל התובעת בימים אלה וניתן, לכאורה, לחשוד בו כי יש לו אינטרס לתמוך בגרסתה. התרשמתי מעדותו כי זו היתה ישירה, קולחת, כנה. יתר על כן, עדויותיהם של שני העדים תאמו את הגיון הדברים וניסיון החיים ותאמו זו את זו. תמיכה בעדויות אלו מצאתי בכך שהחשבוניות אשר הומצאו לנתבעת באופן שוטף לאחר כל משלוח מוצרים שסופק לה, כללו את המחיר אשר סוכם עליו לפי שיטתם. הנתבעת לא נקטה כל צעד בעניין זה, אף לא פניה בכתב והמשיכה לרכוש מוצרים מאת התובעת, על אף שהמחירים לא תאמו את שהוסכם, לשיטתה. זאת במהלך תקופה של כשנה ו-3 חודשים, וכאשר הנתבעת היתה מודעת לכך שהחשבוניות אשר נמסרו לה אינן כוללות את ההנחות אשר היא טוענת שהוסכם עליהן, כפי שעולה במפורש מסעיף 10 לתצהיר עד הנתבעת ונשזר לכל אורך עדותו בבית המשפט. במהלך עדותו של העד מטעם הנתבעת, אף התברר כי אותן החשבוניות הכוללות את המחירים אשר עפ"י גרסת התובעת סוכם עליהם, הוכנסו לספרי החשבונות של הנתבעת, וזו הזדכתה בגינן ברשויות המס. חיזוק נוסף לעדויות עדים אלה מצאתי בכך, שכאשר נשאלו במהלך עדותם מהן ההנחות המקובלות אצל התובעת ביחס למחירון הרשמי, אשר הם אלו שניתנו גם לנתבעת, ציינו שני העדים את אותם המספרים בדיוק - 10% על פגמנטים של צבע ו-20% על מוצרים נלווים. עניין זה ראוי לציון במיוחד, בהתחשב בכך שמספרים אלו לא נזכרו קודם לכן בתצהירו של העד אולמן, אשר השיב לשאלה בעניין זה בחקירתו הנגדית בלבד, ובהתחשב בכך שהעד עמורי לא שיתף פעולה עם התובעת, כאמור לעיל. המתאם בין עדויותיהם מחזק את המסקנה כי הם דוברי אמת, וכי ההנחות המקובלות אצל התובעת הן אלה שניתנו אף לנתבעת. נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש להוכחת טענתה כי מחירי המוצרים עליהם הוסכם בין הצדדים, היו כפי שנרשם בחשבוניות אשר נמסרו לנתבעת ואשר בהתבסס עליהן הוגשה תביעה זו. משמצאתי כאמור, מוטל כעת הנטל לסתור את אשר הוכיחה התובעת על הנתבעת. העד היחיד מטעם הנתבעת, מר גבי אסולין, הוא המנהל והבעלים של הנתבעת. משכך עדותו היא בגדר עדות יחיד של מי שמעוניין בתוצאות ההליך, אשר יש צורך בנימוקים מתאימים אם מסתמכים עליה בלבד. לא מצאתי נימוקים כאלה. לא זו בלבד, לא התרשמתי מעדותו כי ניתן לבסס עליה ממצאים עובדתיים. היא לא התיישבה עם הגיון הדברים וניסיון החיים. חלק מעדותו סתר ממצאים עובדתיים וחלק מהטענות שהעלה במסגרת עדותו היו בגדר עדות כבושה שלא נמסרה קודם לכן. כך למשל, העד לא היה מסוגל לתת סיבה סבירה מדוע, למרות שלא קיבל את ההנחות שהובטחו לו לטענתו, הוא המשיך לעבוד עם הנתבעת ולרכוש ממנה מוצרים לאורך תקופה ארוכה, ללא כל תיעוד בכתב (ראה פרוט' עמ' 23 ש' 5-10). טענתו שעשה זאת בעל פה עם מנהלי התובעת, איננה סבירה כאשר מדובר, לכאורה, בהפרת סיכום בשווי של עשרות אלפי שקלים. טענתו כי דיבר עם מר עמורי בעניין, נסתרה ע"י העד עמורי, אשר בעדותו נתתי אמון. הטענה כי הסכים להמשיך לעבוד עם התובעת רק בגלל תחנוני העד עמורי, לעשות כן, על מנת שיוכל להסביר אצל מעסיקיו מדוע נתן לו הנחות כה גבוהות, איננה סבירה ואיננה הגיונית. גוף עסקי לא ימשיך לעשות עסקים עם גוף עסקי אחר שאיננו עומד בהסכמים, רק נוכח תחנונים אישיים של אדם זה או אחר, ובעיקר שלא מבלי לוודא בכתב שהסיכומים ישמרו בעתיד. בתצהירו בסעיף 10 טען העד אסולין, כי כאשר נעשה גמר חשבון לשנת 2010, ולאחר שהוברר לו כי לא ניתנו לו ההנחות, הוסכם בין הצדדים על גמר חשבון סופי לשנה זו, בסכום של 29,932 ₪. סכום שהוא נמוך בהרבה מסכום החשבוניות לשנה זו. גם לטענה זו, אשר סותרת מסמכים כתובים (החשבוניות שקיבל), לא בא כל זכר במכתב כלשהו ולא נרשמה כל תרשומת בעניין. ב"כ הנתבעת אף לא מצא לנכון לשאול את העד עמורי האם אכן כך הוסכם בין הצדדים. טענתו של העד, מר אסולין, כי הסכים עם בא כוחה של התובעת, עו"ד מובאריכי, על סילוק סופי ומוחלט של טענות התובעת בסכום של 31,887 ₪, איננה מתיישבת עם מכתב מיום 11.10.11, אשר כתב במו ידיו ואשר צורף לתצהירו כנספח ג'. במכתב זה, נרשם כדלקמן: "אני מבקש לשלם את הסכום שלא שנוי במחלוקת בסך של 31,887 ₪ בארבעה תשלומים.... החוב שהוא שנוי במחלוקת קשור לזיכויים שהובטח לי שהמוסך יקבל אותם ע"י עאמר נציג התובעת". עולה מן המכתב כי מר אסולין, ידע ללא צל של ספק או אפשרות של טעות שלא הוסכם על סילוק סופי ומוחלט, אלא על תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת בלבד, והותרת יתר טענותיו שנויות במחלוקת, דבר הסותר באופן ברור את תצהירו ועדותו. מר אסולין טען כי מכתב זה הוכתב לו בטלפון, מילה במילה ע"י עו"ד מובאריכי והוא כתב את אשר נאמר לו לכתוב. אין בידי לקבל טענה זו, שהינה בלתי סבירה לחלוטין. התרשמתי מעדותו של העד, שהוא יודע היטב את ההבדל בין תשלום חלקי על חשבון מה שאינו שנוי במחלוקת לבין סילוק סופי ומוחלט של טענות. משכך, לא יעלה על הדעת כי כתב ההיפך בדיוק ממה שלטענתו הוסכם, רק בגלל שכך נאמר לו ע"י עו"ד מובאריכי בשיחת טלפון בין השניים. הטענה שנשמעה לראשונה בעדותו כי עו"ד מובאריכי אמר לו לכתוב כך, ובה בעת אמר לו כי יסדיר את יתר טענותיו באופן שלא יצטרך לשלם את יתרת חובו, אף היא איננה הגיונית. אם כך אמר לו, מדוע לא כתב כך. הטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שנכתב על ידו, ללא הסבר סביר, פוגעת במהימנותו של העד אסולין. בעניין זה העיד מטעם התובעת עו"ד מובאריכי, אשר הכחיש את טענת מר אסולין והדגיש כי הסיכום בניהם היה על תשלום הסכום שאינו שנוי במחלקות, בשלב ראשון בלבד. אף עדותו של עד זה עשתה עלי רושם אמין ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה. בתמיכה לעדותו של העד מובאריכי הוצג תמליל והושמע קלטת בה הקליט חלק מן השיחה שהתנהלה בינו לבין מר אסולין. ניתן היה לשמוע בקלטת ולראות בתמליל השיחה, את הדברים הבאים: "מובאריכי: ... בוא תגיד כמה אתה חייב בפועל שמה. גבי: 31,887 שקל. מובאריכי: על זה אין מחלוקת ?. גבי: ... מובאריכי: הבנתי. אתה מוכן לשלם את הסכום הזה שלא שנוי במחלוקת בשלב ראשון. גבי: אין לי שום בעייה. " בעדותו של עו"ד מובאריכי התברר, כי הוא הקליט רק חלק מן השיחה. לדבריו, לאחר שהסתיימה השיחה בעניין שעל הפרק והצדדים עברו לשיחת חולין, הוא הפסיק את ההקלטה. מר אסולין טען, כי השיחה נמשכה עוד זמן רב לאחר סיום ההקלטה, אז הוא הבהיר כי הסכום שהסכים לשלם, כאמור, לא היה כתשלום של שלב ראשון בלבד, אלא לסילוק סופי ומוחלט של החוב. בדרך כלל, כאשר מתבקש לתת משקל ראייתי להקלטה של שיחה שהתקיימה, יש להביא את הקלטה של השיחה במלואה ולא חלקים ממנה. עם זאת בנסיבות העניין, יש לקלטת משקל ראייתי מסוים התומך בעדותו של עו"ד מובריכי. העד אסולין, אישר כי אמר את הדברים אשר נשמעו בהקלטה ולא היה מסוגל לתת הסבר מניח את הדעת מדוע, לאחר שהסכים במפורש לשלם את הסכום בשלב ראשון בלבד, שינו הצדדים לשיחה דעתם והסכימו על תשלום סכום זה לסילוק סופי ומוחלט (פרוט' עמ' 23 ש' 23 - עמ' 24 ש' 9). נוכח הנ"ל אני מוצא, כי לא ניתן לקבל את עדותו של מר אסולין ולא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל ממנה לסתירת הראיות שהוצגו ע"י התובעת. ב"כ הנתבעת הפנה בסיכומיו לשורה בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, שם ניתן לראות זיכוי בסך 21,940 ₪, מיום 6.10.10. ומכך ביקש ללמוד שהוסכם בין הצדדים על מתן הנחות, מעבר למה שהתובעת טוענת כי הוסכם עליו. אין בידי לקבל טענה זו, לא ברור מהכרטסת מה פשר זיכוי זה, האם מדובר בהנחה מסיבה כלשהי, במוצרים שהוחזרו או בסיבה אחרת. העד מטעם הנתבעת לא העיד ביחס לכך, ועדי התובעת לא נשאלו בעניין. יתכן שניתן ללמוד מכך דווקא היפוכו של דבר, שכאשר היתה הנתבעת זכאית לקבל זיכוים מסיבה כלשהיא, התובעת לא נמנעה מלעשות כך. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה בניכוי הסכומים ששילמה לאחר פתיחת ההליך, בסכום כולל של 30,143 ₪. זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.6.11, כפי שהוסכם ב"כ התובעת בסיכומים (עמ' 25 ש' 29 - עמ' 26 ש' 2). כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,500 ₪, הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. אספקהמוצר